לז:
כל שעה
פרק
שני פסחים
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ותנא
קמא מאי שנא החליטה. תימה לר"י מאי קבעי מינה נימא
אחד מכל קרבן. תרומה לה' לכהן הזורק וגו'. ארבעת מינין היו
קמח א מיי' פ"ט מהל'
א) [מנחות עז: נדרים יב:],
ב) חלה פ"א [מ"ו] [עדיות
מעשה קרבנות
דמר סבר עילאה גבר ומר סבר תתאה גבר ותירץ ר"י
בה של עשר עשר חלות ומכל מין ומין נותן אחד לכהן והשאר
א
פ"ה מ"ב], ג) [צ"ל ר'
הלכה כב:
לבעלים וכתיב אחד שלא יתן לו פרוסה: המעיסה. החליטה:
דקפסיק ותני אע"ג דלית ביה אלא שיעור חלה מצומצם ולהכי קבעי
קמט ב מיי' פ"ו מהל'
יוחנן], ד) [עי' תוס'
פוטרין. מן החלה: מוגלשין. רותחין: ותנא קמא כו'. ברישא
מ"ש דבין עילאה גבר ובין תתאה
גבר אי אפשר שלא יתבשל
בכורים הל' יב
כתובות עה: ד"ה תברא],
ה) סוכה לה., ו) [במדבר
טוש"ע י"ד סי' שכט סעיף
מעט ממנו וחסר ליה משיעוריה :
מהדר גמרא לפירושא דברייתא דלא
ב
❖
ח:
טו],
אמר
לך רבי יוחנן תנאי היא
תהוי משבשתא והדר מסיים מילתיה
אחד מכל קרבן אחד שלא יטול פרוס
❖
קנ ג מיי' שם הלכה ד:
א
א)
דתניא. לא איצטריך
ומותיב תיובתא מינה לרבי יוחנן:
והכא כמאן דפריסא דמיא קמ"ל ב) מיתיבי
כמחלוקת בזו. כלומר המחייב בזו
לאשכוחי תנאי אלא ללישנא דאמרי
תורה אור השלם
המעיסה בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין
רבינו חננאל
לה זה וזה לפטור אבל ללישנא דזה
מחייב בזו והפוטר בזו פוטר בזו
1. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם
החליטה בית
שמאי מחייבין ובית הלל
וזה לחיוב איכא תנאי בהך ברייתא
ורישא דמפיך פלוגתייהו לאו חדא
ת"ש המעיסה שהיא קמח
הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה
פוטרין איזהו המעיסה ואיזהו החליטה
על גבי מוגלשין, פירוש
לַיהֹוָה: במדבר טו יט
גופא דע"כ הא דמחייבא היינו
תנא אמרינהו וקשיין אהדדי ומי
2. בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה
מוגלשין מים רותחין,
המעיסה קמח
שעל גבי מוגלשין החליטה
באילפס דאי בתנור אבל באילפס
ששנה זו לא שנה זו. האי תנא אית
בית שמאי פוטרין וב"ה
לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים
מוגלשין שעל גבי קמח ר' ישמעאל ב"ר
פטור א"כ ר' ישמעאל ברבי יוסי
לי' דמחומרי בית שמאי ומקולי בית
מחייבין. החליטה שהיא
לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד
היינו חכמים ג: דכולי עלמא
מוגלשין על גבי הקמח,
וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל
הלל היא ותנא חליטה והוא הדין
יוסי אומר משום אביו זה וזה לפטור
ב"ש מחייבין ב"ה פוטרין.
וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ:
מעשה אילפס פטורים. פסק ר"ח
למעיסה והאי אית ליה דמקולי בית
❖
ואמרי לה זה וזה לחיוב וחכמים אומרים
ר' ישמעאל אומר משום
ויקרא כו כו
ב
שמאי וחומרי בית הלל היא ותנא
כר"ל מדקאמר דכולי עלמא מעשה
אביו כו'. קתני מיהת
אחד זה ואחד זה עשאן באילפס פטור
וחכמים אומרים בין
המעיסה והוא הדין לחליטה:
אילפס פטורין ועוד דיתיב רבה ורב
בתנור חייב ותנא קמא מאי שנא המעיסה
מעיסה בין החליטה עשאן
מוסף רש"י
תברא. קשיין אהדדי: תנא קמא
יוסף אחוריה דר' זירא אליבא דר"ל
באילפס פטורין בתנור
ומאי שנא חליטה אמר רב יהודה אמר
אחד שלא יטול פרוס.
סבר מעשה אילפס חייבין. והכי
מיירי ולר"י נראה דכר' יוחנן קיי"ל
חייבין, קשיא לר' יוחנן.
ד
שמואל וכן א"ר יהודה ואיתימא ר' יהושע
אחד שלם משמע (מנחות
אמר לך ר' יוחנן תנאי
ג)
מדלא חשיב לה בהחולץ (יבמות לו.)
קאמר יכול תהא המעיסה והחליטה
עו. מכת"י). כמאן
היא, וכך סידורא במסקנא
בן לוי כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ותברא
בהדי ג' דהלכה כריש לקיש לגבי רבי
חייבין בחלה ת"ל לחם והני לאו
ד)
דפריסא דמיא. שאין
המעיסה ב"ש פוטרין
אפויה כל צרכה אע"ג דאין
מי ששנה זו לא שנה זו קתני מיהת וחכמים
וב"ה מחייבין והוא הדין
יוחנן ואומר ר"י דעל ידי משקה
לחם נינהו דקודם לישתן מבושלין
חוטים נמשכים ממנה
לחליטה, ותנא אחר שונה
מודה ר' יוחנן דמעשה אילפס פטור'
ברותחין הן אבל מעשה אילפס שלא
אומרים אחד זה ואחד זה שעשאן באילפס
כפריסא דמיא, לפי
החליטה ב"ש מחייבין
ואין מברך עליו המוציא כדמוכח
נאפו אלא על האור קרובין הן
שנפרכת כשמטלטלים אותה
וב"ה פוטרין. וזהו פירוש
פטור בתנור חייב תיובתא דר' יוחנן אמר
(שם עח:). לדברי ר'
תברא מי ששנה זו לא
בירושלמי דמסכת חלה בפרק קמא
למעשה תנור ולחם נינהו וחייב
לך ר' יוחנן תנאי היא דתניא יכול יהא
מאיר פטורה מן
שנה זו, אלא תרי תנאי,
דחלה אמר ר' יוחנן כל שהאור מהלך
ואפי' הדביק ולבסוף הרתיח ואמר
החלה. דכתיב עריסותיכם
וכל חד מינייהו רישא
מעיסה וחלוטה חייבין בחלה ת"ל 1 לחם ר'
תחתיו חייב בחלה ומברכין עליו
ליה ר' יהודה מעשה אילפס נמי
והאי דגבוה היא, ואע"ג
וסיפא חדא קתני לה
יהודה אומר אין לחם אלא האפוי
בתנור
דאיכא היתר אכילה, כיון
ופשוטה היא. ודחינן לא
המוציא ואדם יוצא בה ידי חובתו
פטורין דאין לחם אלא האפוי
דלית בה דין שאר ממון
כולי עלמא מעשה אילפס
ר' יהודה היינו תנא קמא אלא לאו
מעשה
בתנור: שחזר ואפאן בתנור.
בפסח ריש לקיש אמר אינו חייב
❖
לאו דידיה הוא (סוכה לה.).
פטורה, והכא בשחזר
אילפס
איכא בינייהו תנא קמא סבר
מעשה
למעשה אילפס והכי קאמר תנא
בחלה ואין מברכין עליו המוציא ואין
ועשאן בתנור, ת"ק סבר
כיון שחזר ואפאו בתנור
קמא ת"ל לחם והני לאו לחם
אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח ואמר
אילפס
חייבין ור' יהודה סבר מעשה
אילפס
לחם קרינא ביה, ור' יהודה
מוסף תוספות
נינהו דמבושלים במים הן והוא
ר' יוחנן ובלבד שיהא על ידי משקין
ה
פטורין
לא דכולי עלמא מעשה
אילפס
סבר אין לחם אלא האפוי
ואומר רבינו תם דדווקא בבלילתו
הדין למעשה אילפס נמי שהדביק
בתנור בלבד מעיקרא,
א. והיינו טעמא דב"ה
פטורין
והכא כגון שחזר ואפאו בתנור קא
כלומר מתחילה ועד סוף.
דמחייב גבי המעסה,
רכה פליגי דר' יוחנן סבר אפייתו
ולבסוף הרתיח נמי לאו לחם
מיפלגי
דתנא קמא סבר כיון שחזר ואפאו
אמר רבא מאי טעמא
משום דקסברי תתאה גבר,
באילפס עושהו לחם וחייב בחלה
נינהו אבל חזר ואפאו בתנור לחם
דר' יהודה כו'. ואסיקנא
כלומר המוגלשין שתחת
בתנור לחם קרינן ביה ור' יהודה סבר
קרינא ביה: ור' יהודה סבר.
הדביק פת בתנור מבפנים
הקמח גברו ואופין הקמח,
ור"ל סבר אין עושהו לחם ופטור
אין לחם אלא האפוי בתנור מעיקרא וכיון
והוה לחם גמור וכו'. תוס'
והרתיח מבחוץ היינו
אבל בלילתו עבה כולי עלמא מודו
אפוי בתנור אחד בעינן ולא בשני
ר"פ. ובחי' הר"ן כתב
מעשה אילפס, הדביק
דמעיקרא לאו בתנור אפייה לאו לחם הוא
תנורים כגון אילפס ותנור: הדביק
דחייב בחלה אפי' על ידי משקה דהא
ו
מבפנים ואבוקה כנגדו
בזה"ל. דב"ש סברי
אמר רבא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב
רוב עניים עושין כן.
דתתאה גבר ומשום הכי
מבפנים. הלחם
באילפס: והרתיח
חיוב חלה הוי משעת גלגול כדמוכח
אמר ר' אסי עיסה של
פטרי בקמח ע"ג מוגלשין
מבחוץ. שנתנה
בכמה דוכתי וכן משמע במס' חלה
על האור כמו
ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד לחם
2
מעשר שני לדברי ר' מאיר
לפי שכבר נתבשל במים
שאנו עושים: מהו. מי הוי
(פ"א מ"ה) דתנן עיסה שתחלתה
פטורה מן החלה לדברי
ושוב אינו נעשה פת אעפ"י
האפוי בתנור אחד קרוי לחם ושאין אפוי
שחזר ואפאו וכו'. עיי"ש.
ר' יהודה
חייבת בחלה.
לחם: הי ניהו.
וסופה סופגנין פטורה מן החלה
אלו הן מעשה
בתנור אחד אין קרוי לחם יתיב רבה ורב
ב. עיין תוס' ר"פ וחידושי
תחלתה סופגנין וסופה עיסה
אילפס שנחלקו בו חכמים ר'
הר"ן. ג. דאמרי עשאן
יוסף אחוריה דרבי זירא ויתיב ר' זירא קמיה
יוחנן וריש לקיש: ואבוקה כנגדו.
תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת
באילפס פטירי. תוס'
דעולא אמר ליה רבה לר' זירא בעי מיניה
הרא"ש. ד. דאי ר' יוחנן לא
בחלה ונראה לרבינו תם דהכי נמי
מלמעלה וחום האש לוהט באילפס
פטר אלא אפאו בחמה.
מעולא הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ מהו
מברכין עליו המוציא ומביא ראיה
וממהר אפייתו מהו מי הוי כעין
שם. ה. כלומר בהא
אמר ליה מאי אימא ליה דאי אמינא ליה אמר
תנור או לא: רוב עניים עושין. כל
ממנחות (דף עה:) ומכיצד מברכין
מודינא לך. שם.
ו. [ד]סופו לבשלו במים
(ברכות לז:) דאמר היה עומד ומקריב
מעשה אילפס כן שאין להם עצים
לי הי ניהו מעשה אילפס א"ל רב יוסף לרבי
או לטגנו בשמן. שם.
ובכך הוא ממהר לאפות: לדברי
מנחה בירושלים אומר שהחיינו נטלו
זירא בעו מיניה מעולא הדביק מבפנים ואבוקה
ז. אין לומר כמו כן אע"ג
רבי מאיר. דאמר בפרק שני
לאוכלו אומר המוציא וקפסיק ותני
דמחייב ר' יוחנן מעשה
כנגדו מהו אמר ליה מאי אימא ליה דאי
אילפס מ"מ אין מברכין בו
כל המנחות אפי' מנחת מחבת
דקדושין (דף נד:) מעשר ממון גבוה
אמינא ליה אמר לי רוב עניים עושין כן אמר
המוציא. תוס' שאנץ.
ומרחשת אע"פ שמטוגנת בשמן ואין
הוא פטורה מן החלה כדמפרש
ח. היינו הדביק מבפנים
רב אסי עיסה של מעשר שני לדברי ר' מאיר
ה)
והרתיח מבפנים דפליגי
סברא לחלק בין מים לשמן א"כ על
דעריסותיכם כתיב ו) ולא של גבוה:
פטורה מן החלה לדברי חכמים גחייבת בחלה
ביה ומשמע דרב יוסף לא
לפנצול"י ופניטלט"י אומר בורא מיני
ומצה
נחלק על רבה בפלוגתייהו
מצות
מזונות ועל גלטונ"י וירבל"י מברך
דר"י ור"ל. תוס' הרא"ש.
המוציא ועל אופלטק"י נראה שאין מברך המוציא אף על פי שעושין אותו בלא משקה דאין עליהם תוריתא דנהמא תדע שהרי אין
מפרישין ממנו חלה אפילו יש הרבה בסל אחד כשיעור חלה אע"פ שהסל מצרפן לחלה ואע"ג דטריתא אמרינן בכיצד מברכין (שם) דחייב
בחלה ומברכין עליו בורא מיני מזונות ז ההוא כדמפרש התם דגובלא בעלמא הוא ואינו סועד הלב ורבינו תם היה אומר דאף על גרימזל"י
אין מברך המוציא דלית בהו תוריתא דנהמא אף על גב דמסתמא חייב בחלה: לחם שאין אפוי בתנור אחד. ואם תאמר מנלן לחלק
בין בלילה רכה ובין בלילה קשה והלא אינו תלויה לר' יהודה אלא באפוי בתנור אחד ואומר רבינו תם דהכי פירושו לר' יהודה לחם האפוי
בתנור וכו' לחם שרגילין לאפות בתנור היינו בלילתו קשה: הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ מהו. לפ"ה דמפרש דמיירי באילפס
תימה אם כן במאי סבר רבה דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש ע"כ בהדביק מבפנים והרתיח מבפנים אם כן מאי מיבעיא ליה לרב יוסף בתר
הכי הדביקה מבפנים
ואבוקה כנגדו מהו ח ונראה לר"י דהכא בהדביק בתנור מיירי ומיבעיא ליה כיון דתנור הוא לא חשיב מעשה
אילפס או דילמא
לא
שנא ולרב יוסף מיבעיא
כשהדביק
בתנור
ולא הסיקו אלא
מתבשל מהיסק שכנגדו וכן
פירש רבינו חננאל:
אתיא