כל
שעה פרק
שני פסחים
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני' אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בחזרת ובתמכא ובעולשי' ובחרחבינא ובמרור. כולהו
מפרש בגמ': כבושין. בחומץ:
קנו א ב מיי' פ"ז מהל'
א) [ברכות לח:], ב) ס"א
חד הוא ומר הוא וזהו מר
מצה הלכה יג סמג
שלוקין. מבושלין הרבה מאד עד שנימוחין: מבושלין. כדרך בישול: ומצטרפין לכזית. אם אין לו מאחד מהן כזית אבל יש לו מזה חצי
ירואר. רש"ל, ג) עירובין
עשין מא טוש"ע א"ח סי'
כדי לצאת ידי חובתו: ובדמאי ובמעשר ראשון כו'. אבל בטבל לא ואף על גב דמעשר ירק דרבנן
זית ומזה חצי זית מצטרפין זה עם זה
כג., ד) [תוספתא פ"ב
תעג סעיף ה:
דעציץ שאינו נקוב דאמרן בפירקין ז): גמ' חסא. ליטוג"א: הינדיבי. עשב שקורין קרישפל"א:
הויא לה מצוה הבאה בעבירה דומיא
קנז ג מיי' פ"ג מהל'
הי"ד ע"ש], ה) [עי' תוס'
סוכה יג. ד"ה מררית'
כלאים הלכה ג סמג
תמכתא. מרוביי"א: אצוותא דדיקלא.
ותוס' חולין נט. ד"ה
לאוין רעט טוש"ע י"ד סי'
מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי
אצוותא
סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין
דדיקלא. צ"ל דהוי רצז סעיף יד:
❖
א
עיקרא], ו) כלאים פרק
ווידיל"א: מררייתא. אמירפויי"ל והיא
א [מ"ב], ז) [לעיל דף
מין זרעים דהא לקמן
חובתו בפסח בחזרת בתמכא ובחרחבינא
א
לה:], ח) [דף כו: וע"ש
פופר"ץ: חרחלין. לא איתפרש שמו:
אמרינן מה מצה מין זרעים אף
ובעולשין ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין
בפרש"י וצ"ע קצת], ט) צ"ל
א)
לעזי רש"י
ובחזרין. חזרת: עולשי שדה. אע"ג
מרור מין זרעים כ):
כשחותכין, י) מראה אש
יבשין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא
ואימא הירדוף כי מצה וכו'. בפ'
דיש להן שם לווי הרי הן כעולשי
מ"ז, כ) [וע"ע תוס' סוכה
ליטוג"א [לייטוג"א].
מבושלין ומצטרפין לכזית ויוצאין בקלח
לו: ד"ה בסיב ועוד שם
חסה.
גינה: עסווס וטורא ומר ירואר. מיני
לולב הגזול (סוכה דף לב:)
❖
תוס' יג. ד"ה אפקותא],
קרישפיל"א. עולש.
שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שנטלה
ירקות: הירדופנין. יש מפרשין
פריך גבי הדס ואימא הירדוף אמר אביי
מרובי"א. מרוביון (מין
תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו: גמ'
אלוישנ"א: חזרת גלים. שם לווי
דרכי' דרכי נועם ופ"ה דלא הוי נועם
צמח).
וידיל"א. קנוקנת.
הוא: ערקבלין. מפרש בסוף פ' שני
חזרת חסא עולשין הינדבי תמכא אמר רבה
מוסף רש"י
כיון דהוי סם המות לבהמה הכא
אמירפוי"ל. דקורית
דעירוביןח) אצוותא חרזייתא הוא סיב
בר בר חנה תמכתא שמה חרחבינא אמר
נמי ה"מ לשנויי הכי אלא דמשני
אף ערקבלים. שם מרור
(צמח).
❖
גדול ועב ומין לעצמו הוא: וחזרתי
(ערובין כג.).
פופר"ץ [פורפירי"ץ].
שפיר טפי אבל קשה לרשב"א דלעיל
רשב"ל אצוותא דדיקלא ובמרור מרירתא
טלופח, טלף החמור (מין
על כל תלמידיו. של ר' אליעזר ובקשתי
אמר דהירדופני כשר למרור ובפרק
תני בר קפרא אלו ירקות שאדם יוצא בהן
עשב).
לי חבר לסייעני ששמע דבר זה מפיו
אלו טרפות (חולין דף נח:) משמע דהוי
אלוישנ"א. לענה.
מוסף תוספות
ידי חובתו בפסח בעולשין ובתמכא בחרחלין
ולא מצאתי: שרף. כשסוחטין אותו
לייטו"ן. נוזל מעשבים
ט)
סם המות לבהמה דאמר בהמה
בחרחבינין ובחזרין רב יהודה אומר אף עולשי
א. עשב הגדל סביב
דמוי חלב.
במקום חיתוכו יוצא ממנו שרף לבן
שאכלה הירדופני כשירה ופריך היינו
הדקל. תוס' סוכה יג. ואינו
פלדש [פלדי"ש].
שדה ועולשי גינה וחזרת עולשי גינה וחזרת
כחלב וקורין לייטו"ן: מכסיפין. אינו
הירדפוני היינו סם המות ומשני תרי
גדל מן הדקל. תוס'
חיוורים.
❖
הרא"ש.
הא תנא לה רישא הכי קאמר אף עולשי
פופר"ץ [פורפירי"ץ].
ירוק מאד ככרתי אלא פלד"ש: כל
גווני סם המות:
ירק מר. תרווייהו אית ליה יש לו
שדה כעולשי גינה וחזרת רבי מאיר אומר
ערוגה טשללוופיחי".ש. בר.
❖
שרף ופניו מכסיפין והן הן סימני
אף עסווס וטורא ומר ירואר א"ל ר' יוסי עסווס וטורא אחד הוא ומר זה הוא
רבינו חננאל
ב)
מרור: מדברי כולן. כל המפרשין
ירואר תני דבי (ר') שמואל אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת
מתני' ואילו ירקות שאדם
רבינו חננאל (המשך)
שמות הירקות כגון מתני' ותנא דבר
יוצא בהן ידי חובתו בפסח
בעולשין ובתמכא ובחרבינין ובחרגינין ובהרדופנין ר' יהודה אומר אף חזרת
קפרא ורבי יהודה ור' מאיר ותנא
נזרעין בערוגה אחת,
וכו'. חזרת חסא, עולשין
יולין וחזרת גלין כיוצא בהן ר' אילעא אומר משום ר"א אף ערקבלים וחזרתי
ג)
ודייקינן דוקא חזרת וחזרת
הנדבי, תמכה כך שמה,
דבי שמואל מכולן למדנו שהמרור
גלין דתרוייהו מין חזרת
חרחבינא אסוא דדיקלא,
על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי וכשבאתי לפני ר"א בן יעקב
יש לו שרף ופניו מכסיפין שבכל
נינהו, הני הוא דליתנהו
מרור מרריאתא. אמר רבי
הודה לדברי ר' יהודה אומר כל שיש לו שרף ר' יוחנן בן ברוקה אומר כל
הירקות הללו רואין אנו בהן הסימנין
כלאים בהדי הדדי, הא
יוחנן מדברי כולן נלמוד
ד)
חזרת ועולשין אע"ג
ירק מר יש לו שרף ופניו
האלו: אמררייתא. פופר"ץ: והא. אנן
שפניו מכסיפין אחרים אומרים [כל] ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין א"ר
דתרוייהו מין מרור אינון
מכסיפין. אמר רב הונא
רישא דכולהו חזרת תנן: ותנא דבי
יוחנן מדברי כולן נלמד ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין אמר רב הונא
כלאים הוו, וכי תימא
הלכה כאחרים דאמרי ירק
שמואל. נמי חזרת תנא ברישא אלמא
הכי קתני כל מין חזרת,
מר ופניו מכסיפין ויש לו
הלכה כאחרים רבינא אשכחיה לרב אחא בריה דרבא דהוה מהדר אמרירתא
ה)
וכל מין עולשין, וכל מין
שרף זהו מרור. רב אחא
היא קדמי לכולהו: מצוה בחזרת.
א"ל מאי דעתיך דמרירין טפי והא חזרת תנן ותנא דבי שמואל חזרת וא"ר
כרישין, וכל מין כוסבר,
בריה דרבא הוה מהדר
כדמפרש טעמא כדרבא ור' יונתן:
וכל מין חרדל, וכל מין
אמררייתא דדברא, אמר
אושעיא מצוה בחזרת ואמר רבא מאי חזרת חסא מאי חסא דחס רחמנא
ב
מאי חסא. מאי טעמא קרינן ליה חסא
דלעת, אלו כולן ביחד
ליה רבינא מאי דעתיך
עילוון ואמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן למה נמשלו מצריים כמרור לומר
נזרעין בערוגה, והא רב
דמרירן טפי, והא אנן חזרת
משום דזכר הוא דחס רחמנא עלן
הוא דאמר זוגות זוגות
תנן, וכן תאני בר קפרא
לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה
אלמא להכי קיימא: למה נמשלו
שנינו, כלומר חזרת וחזרת
ור' שמואל חזרת, ואמר
א"ל הדרי בי א"ל רב רחומי לאביי ממאי דהאי מרור מין ירק הוא אימא מרירתא
ר' אושעיא מצוה בחזרת
גלין הנה זוג, עולשין
כמרור. דכתיב (שמות א) וימררו
ועולשי שדה זוג אחד,
וכו'. אמר ליה הדרי בי.
את חייהם: תחילה רכה. בתחילה
דכופיא דומיא דמצה מה מצה גידולי קרקע אף מרור גידולי קרקע ואימא
כרישין וכרישי שדה זוג
ש"מ דכולי עלמא מצוה
נשתעבדו להן ע"י שכר שהיו שוכרין
בחזרת דהיא חסא. אימא
אחר, כי האי גונא זוגות
הירדוף דומיא דמצה מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים ואימא הרזיפו
זוגות בפני עצמן אינן
מרריתא דכופיא. יש מי
אותן: מרור סופו קשה. הקלח שלו
דומיא דמצה מה מצה שניקחת בכסף מעשר אף מרור שניקח בכסף מעשר
כלאים, הא כולהו בהדדי
שאומר המרה של בהמה.
מתקשה כעץ: הדרי בי. לא אוסיף
ויש מי שאומר מרה של
כלאים נינהו. ושנינן מאי
א"ל רבה בר רב חנין לאביי אימא מרור חד מרורים כתיב ואימא מרורים תרי
עוד: מרירתא דכופיא. מרה של דג
נזרעין דקאמר רבה בר
דג ששמו כופיא, והיא
דומיא דמצה מה מצה מינין הרבה אף מרור מינין הרבה אמר רבה בר רב
רב הונא כהילכתן אחד
שיבוטא, והוא קולייס
ששמו כן: כי מצה. שהרי הוקשו:
מין כלומר אם בא לזרען
האספנין. ודחינן בעינן
הונא אמר רב ירקות שאמרו חכמים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח כולן
הירדוף. עץ שהמתיק בו משה את
בערוגה אחת נותן לכל
מרור גידולי קרקע כמצה,
נזרעין בערוגה אחת למימרא דלית בהו משום כלאים מתיב רבא חזרת
מי מרה ואמרינן (בסוטה) [מכילתא
אחד ואחד כדי עבודתו
דהא הקישו הכתוב על
ו) ג
שלא יהא זרע אחד יונק
מצות ומרורים. פי' הרדוף
פרשת בשלח] נס בתוך נס שהוא היה
וחזרת גלין עולשין ועולשי שדה כרישין וכרישי שדה כוסבר וכוסבר שדה
מגבול חברו שכל אחד
הרזיפא. ואסיקנא מרורים
מר והוא הירדוף: הרזיפו. מין זרע
חרדל וחרדל מצרי ודלעת המצרי והרמוצה אינם כלאים זה בזה חזרת וחזרת
מין בפני עצמו הוא.
כתיב מינין הרבה. אמר
וסם המות לבהמה הוא: הרזיפו אינו
רבה בר רב הונא אמר רב
גלין אין חזרת ועולשין לא וכי תימא כולהו בהדדי קתני להו והא אמר
ירקות ששנינו, כגון חזרת
ניקח בכסף מעשר דאינו פרי מאכל
רב זוגות זוגות קתני מאי נזרעין דאמר רב נזרעין כהלכתן כהלכתן תנינא
ועולשין ותמכה וחרחבינה
ואנן אוכלא בעינן דומיא דיין ושכר
וכיוצא בהן, שאדם יוצא
ערוגה
בהן ידי חובתו בפסח
ובקר וצאן כדכתיב (דברים יד) ונתתה
משום מרור, כולן נזרעין
הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו': ואימא מרור חד. מינא הוא מהנך ירקות ולאו כל הני אלא מר שבכולן: כרישין. כרתי כרישין של
בערוגה אחת. דייקינן
גינה: כרשי שדה. שלוויי"ש: והרמוצה. מין דלעת הוא ובמסכת נדרים (דף נא.) מפ' קרא קרקוזאי: אינן כלאים זה בזה. אע"ג
מינה כי אלו כולן מין
אחד הן ואין בהן משום
שיש שם לווי לאחד אינו כלאים בחבירו: חזרת בחזרת גלין. וכן עולשין בעולשי השדה י)(זוגות זוגות כמו שהן שנויין): וכי תימא כולהו
כלאים. ומותיב רבא עליה
בהדי הדדי קתני. דבכל הני
קאמר דאינן כלאים זה בזה חזרת עולשין וכרישין: זוגות זוגות. חזרת
וחזרת גלין או עולשין ועולשי
חזרת וחזרת גלין, עולשין
כלאים זה בזה אבל חזרת בעולשין לא: מאי. כולן נזרעין בערוגה
אחת דאמר רב לעיל נזרעין
שדה וכן כולן שנינו דאין
ועולשי שדה, כרישין
כו', ואמרינן בסופה כולן
כהלכתן קא אמר
כדי שלא
יינקו זה
מזה
כגון חמשה זרעונין
בערוגה של ששה
על ששה
טפחים
כדתנן במסכת שבת (דף פד:):
אבל