כל שעה פרק
שני פסחים
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
שמיע לי כלומר לא סבירא לי. אף על גב דתניא כוותיה
אחרוסת קאמר. מי אית לך דרבנן נמי אחרוסת פליגי: לא סבירא
קעז א ב מיי' פ"ח מהל'
א) [עירובין קב: וש"נ],
ב) [לעיל מ.], ג) [תוספתא
ק"פ הלכה ז ח סמג
לי. אלא בחרוסת נמי שרו והלכה כמותן: כוותיה דרב כהנא
קסבר מתניתין פליגא:
מדאמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי. השתא מדמי חומץ
פ"ה ה"ט], ד) ברכות לח:,
לאוין שנ:
מסתברא. דאמר רבנן אחרוסת לא פליגי וכי אמר שמואל הלכה
קעח ג מיי' פ"ו מהל'
ה) [עי' תוס' חולין קטו.
כחכמים אחרדל קאמר: אין הלכה כרבי יוסי. דאמר לעיל [מ:] חומץ
לחרוסת וע"כ
נראה לר"י דעולא דאמר לעיל בין כך
ד"ה שאין], ו) שבת מ:,
חמץ הלכה ו טור
ז) [יותר נכון לגרוס מאי
שו"ע או"ח סימן תסא
צומתן: מאי לאו. מדלא צמית חטין
ובין כך אסור משום לך לך אמרינן
חייב דקאמר], ח) ב"מ
סעיף ד:
שהתחילו לינפח כבר אלמא (ב) כשאר
נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב
אחרוסת קאמר מר או אחרדל קאמר מר א"ל
קעט ד ה ו מיי' פ"ח
קטו:, ט) [גי' הכ"מ בפרק
משקין הוא אחמועי נמי מחמע את
פליג אדרב כהנא דהא רב כהנא דאמר
ח' מהלכות ק"פ דין ד'
מהלכות ק"פ הל' ו
למאי נפקא מינה לדרב כהנא דאמר רב כהנא
אמר אביי אכל נא לוקה
סמג לאוין שנ:
הניתן מתחלה לתוכו כדרב כהנא
אבל לתוך חרוסת לדברי הכל ישרף
מחלוקת לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת
קפ ז מיי' פ"ט מהלכות
וכו' רבא אמר אין לוקין על
אלמא שמואל כרב כהנא סבירא ליה
ולעולא לא אסר אלא משום לך לך
שבת הלכה ג:
לאו שבכללות וכ"כ הכ"מ
דברי הכל ישרף מיד א"ל א) לא שמיע לי כלומר
מאי
קפא ח מיי' פ"ח מהל'
לאו מדלא מצמת
וכי קאמר שמואל הלכה כחכמים
אמרינן:
עוד בפרק י"ח מהלכות
לא סבירא לי א"ר אשי כוותיה דרב כהנא
❖
ק"פ הלכה י:
סנהדרין דין ג' וע"ע מ"ש
מחמע. קשה לר"י דלעיל קאמר י"א
אחרדל קאמר ולא אחרוסת: לא מיצמת
הכ"מ פ"ה מהלכות נזירות
מסתברא מדאמר שמואל ב) אין הלכה כרבי
צמית. את שהתחיל להחמיץ ולא מחמע
אף נותן את החומץ ואח"כ וכו' ופריך
דין ח' וראיה לגירסתם
יוסי מאי לאו צמותי הוא דלא צמית הא חמועי
נמי את הניתן לתוכו דלא הוי כמים:
ולוקמא כר' יוסי דאמר שורן בחומץ
ממ"ש תוס' שבת דף כג:
(א)
רבינו חננאל
ד"ה גזירה ועוד שם ע:
במים. ובשל מבושל במים: שמפיגין
וחומץ צומתן משמע דתנא קמא דיש
מחמעא לא דילמא לא מצמת צמית ולא
ד"ה נודע וכו' דאין מהדרך
ת"ר ובשל מבושל במים,
טעמן. שנותנין בו טעם שלהן: ובשל
אומרים היינו ת"ק דר' יוסי דלית ליה
חמוע מחמע: אין מבשלין וכו': ת"ר במים
להקדים רבא לאביי וכ"כ
אין לי אלא במים, שאר
1
מבושל. רבויא הוא דהוה ליה למיכתב
בשאר דוכתי וכ"כ הרא"ש
דחומץ צמית ואפילו הכי קאמר נותן
משקים מנין, אמרת קל
אין לי אלא במים שאר משקין מניין אמרת קל
פ"ד דב"מ סימן י"ט שלא
וחומר מה מים שאין
נא ומבושל: צלי קדר. שמבשלין אותו
הקמח ואח"כ נותן את החומץ אלמא
וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמן אסורין
מצינו בכל הש"ס שקבע
מפיגין טעם הבשר אסור
בקדירה בלא מים ובלא שום משקה
קסבר אע"ג דלא צמית חמועי נמי
דברי רבא קודם וכו' ע"ש.],
שאר משקין שמפיגין
שאר משקין שמפיגין טעמן לא כ"ש רבי
י) שייך לעיל במשנה,
אלא מים הנפלטין משמנו. למאן דיליף
לא מחמע ואור"י דלעיל איירי לפי
טעמו של בשר אינו דין
❖
כ) [לז: ד"ה דכו"ע],
אומר במים אין לי אלא מים שאר משקין
שאסור. ר' אומר במים,
לה מק"ו הכא שרי לרבי דיליף מרבויא
המסקנא דהכא:
אין לי אלא במים שאר
אין מבשלים את הפסח לא במשקין
מניין ת"ל ובשל מבושל מ"מ מאי בינייהו
האי נמי בשל מבושל הוא: חייב.
א
1
י)
משקין כמים, מי פירות
איכא בינייהו צלי קדר ורבנן האי בשל מבושל
וכו'. תימה למה שנאו כאן אי
מנין, ת"ל ובשל מבושל
מלקות על אכילתו: ר' יוסי היא.
תורה אור השלם
במים מכל מקום, לר'
דאמר בישול לאחר אפיה בישול הוא:
משום דתנא ירקות שלוקות ומבושלות
מאי עבדי להו מבעי ליה לכדתניא בשלו
ג) ב
1. אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא
דמפיק ליה מלשון בשול
יוצאין. ידי חובת מצה ברקיק השרוי
א"כ מיד היה לו לשנות בסמוך
אפילו צלי קדר, כיון שהוא
ואח"כ צלאו או שצלאו ואח"כ בשלו חייב
וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי
אחריה: איכא בינייהו צלי קדר.
עשוי כמין בשול אסור
בתבשיל לאחר אפייתו ואף על פי
אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל
בשלמא בשלו ואח"כ צלאו חייב דהא בשליה
הוא, ות"ק דממעט מכח
כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:
שמתמסמס לחם הוא כל זמן שהוא
פי' אי לוקה עליו אי לא אבל לכולי
❖
הפגת הטעם צלי קדר
שמות יב ט
אלא צלאו ואח"כ בשלו הא צלי אש הוא
קיים שלא נימוח לגמרי וכן במבושל:
עלמא פסול הוי ועשה נמי אית ביה
מותר שאינו מפיג טעמו.
אמאי אמר רב כהנא הא מני רבי יוסי היא
ות"ק דמייתי ליה לשאר
אבל לא במבושל. דלאו לחם קרינא ביה
דצלי מחמת ד"א הוא כדאמרינן בריש
א
משקין בק"ו ובשל מבושל
דתניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא
הגהות הב"ח
ד)
ואע"פ שכבר נאפה בתנור הואיל וחזר
כיצד צולין (לקמן עה:) נטף מרוטבו על
מאי עביד ליה, מבעי
נימוח דברי ר"מ רבי יוסי אומר יוצאין ברקיק
(א) גמ' אין הלכה כרבי
ובישלו ביטלו מתורת לחם: שאני הכא.
החרס וחזר עליו יטול את מקומו נגע
ליה דאפילו אם בשלו
ג
ב
יוסי מאי לאו מדלא צמית
אחר שצלאו או צלאו
דרבייה קרא ובשל מבושל דהוי ליה
בחרסו של תנור יקלוף את מקומו וכן
השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נימוח
חמועי נמי מחמעא כצ"ל
אחר שבשלו חייב, וכר'
למכתב ומבושל וגזירת הכתוב היא
שאר משקין לא איצטריך למילף אלא
עולא אמר אפילו תימא ר"מ שאני הכא דאמר
ותיבות צמותי הוא ותיבת
יוסי דתאני יוצאין ברקיק
הא נמחק: (ב) רש"י ד"ה
בפסח: יכול צלאו כל צורכו. ואח"כ
לענין מלקות אבל פשיטא דלכל הפחות
השרוי אבל לא במבושל
קרא ובשל מבושל מ"מ ת"ר יכול צלאו כל
ה)
ד
מאי לאו וכו' אלמא בשאר
ואע"פ שלא נימוח, הרי
בשלו יהא חייב והאי תנא הוא דאמר
איכא עשה דכי אם צלי אש וא"ת
צורכו יהא חייב ת"ל 1 אל תאכלו ממנו נא
משקין אחמועי כצ"ל ותיבת
לר' יוסי אע"פ כי רקיק
לעיל צלאו ואח"כ בישלו חייב. לישנא
והיכי יליף שאר משקין מק"ו והא אין
❖
הוא נמחק:
זה אפוי הוא, כיון שבשלו
ובשל מבושל במים נא ובשל מבושל אמרתי
יצא מתורת אפוי והרי הוא
אחרינא יכול צלאו כל צורכו דשויא
מזהירין מן הדין ויש לומר דהאי קל
לך ולא שצלאו כל צורכו היכי דמי אמר רב
כמבושל, כך זה הבשר
חרוכא כדמפרש יהא חייב דלאו צלי
וחומר אינו אלא מגלה דבישול דקרא
אע"פ שצלאו, כיון שבשלו
מוסף רש"י
אשי דשויא חרוכא תנו רבנן יכול אכל כזית
אש הוא אלא קלי אש ושרוף וזה עיקר
איירי אף בשאר משקין:
ה
ו
יצא מתורת צלי, והרי הוא
אמר רב כהנא הא מני ר' יוסי
יוצאין ברקיק השרוי.
חי יהא חייב תלמוד לומר אל תאכלו ממנו
כמבושל. צלאו כל צרכו
וראשון אינו כלום דההוא תנא כיון
במים, ידי אכילת מצה של
כגון דשויא חרוכא פטור,
היא. תימה דרב כהנא
דרבי קרא צלאו ואחר כך בישלו מה
נא ובשל מבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי
מצוה וקרינן ביה לחם עוני
כי אינו חייב אלא על נא
❖
לי שויה חרוכא מה לי לא שויה:
דמוקי לה כרבי יוסי לרבנן האי בשל
(ברכות לח:).
ועל מבושל. פירוש נא
יכול יהא מותר תלמוד לומר 1כי אם צלי אש
אברנים, כגון שנצלה מעט.
חרוכא. שרוף: חי. לגמרי שלא נצלה
מבושל מאי עבדי להו דצלאו ואחר כך
היכי דמי נא אמר רב כדאמרי פרסאי אברנים
אבל בשר חי לגמרי דלא
כלל: נא. צלי ואינו צלי: יכול יהא
בישלו לא צריך קרא דמסברא ידעינן
עבר באש כלל אינו חייב.
אמר רב חסדא המבשל בחמי טבריא
מוסף תוספות
ו)
ז
מותר. לאכול ממנו חי לכתחלה דאפי'
דבישול מבטל הצליה כדאמר רבי
אמר רב חסדא המבשל
בשבת פטור פסח שבשלו בחמי טבריא
בשבת בחמי טבריא פטור.
א. מחמת
הקדירה
איסורא נמי ליכא תלמוד לומר אל
יוסי גבי מצה ויש לומר דרב כהנא
ג
כשמחממו ומבשלו. תוס'
דלאו תולדות אור הן,
חייב מאי שנא בשבת דלא דתולדות אש
תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש ולא זה
סבר דרבי יוסי יליף מבשל מבושל
ר"פ. ב. שנתבשל שם
פסח שבשלו בחמי טבריא
בעינן וליכא פסח נמי לאו תולדות אש הוא
שאינו צלי והוי לאו שבכללות והאי תנא
דבישול מבטל אפייה:
מחום התנור. רש"י שם.
פטור. אמר רבא ועובר
אבל
ג. אע"ג דליכא קרא. חי'
משום דבעינן צלי אש
לא במבושל. פ"ה דבישול
סבר אין לוקין על לאו שבכללות:
אמר רבא מאי חייב דקתני דקא עבר משום
ח
ז)
הר"ן. ד. דהא הוי תחילתו
וליכא. אמר רבא אכל נא
כדאמרי פרסאי אברנים. אותה צליה
מבטל ליה מתורת לחם ולפי'
צלי אש רב חייא בריה דרב נתן מתני
עיסה וסופו סופגנין. תוס'
ר"פ. ה. פי' טעם מצה
שבלשון פרסי קרויה אברנים בלשון
מיירי בבלילתו רכה דבלילתו עבה לא
לה להא דרב חסדא בהדיא א"ר חסדא
לחם עוני, אבל לחם מיהא
הקודש קרי נא: חמי טבריא. מעינות
נפיק מתורתלחם ד כדפירשתילעילכ) ור"י
המבשל בחמי טבריא בשבת פטור
הוי. תוס' שאנץ.
רותחין: פסח שבישלו בחמי טבריא
מפרש דמיירי בבלילתו עבה ופסולה
ופסח שבשלו בחמי טבריא חייב שעבר
חייב. על אכילתו וקא סלקא דעתך
משום מצה עשירה ומייתי דכי היכי
אש אמר ח) רבא ט) אכלו נא
משום צלי
משום דלא תאכל מבושל: דלאו תולדות
דסבר רבי יוסי דבישול מפיק ליה
לוקה
אש היא. הלכך לאו בישול הוא דליהוי
מתורת אפייה לשוויה מצה עשירה
חייב משום אב מלאכה: משום צלי אש. לאו דלא
תאכל כי
כאילו לא נאפה ה"נ גבי פסח עקר מיניה בישול שם צליה:
אם צלי אש איכא ולא לאו דבישול וסבר לוקין על לאו שבכללות: עולא אמר אפי' תימא ר' מאיר וכו'. הכא מדמי פסח לבישול
בהדיא. דחייב רב חסדא משום צלי אש ולאו משום בישול:
מצה והיינו דלא כמסקנא דכיצד מברכין (ברכות דף לח:)
דקאמר התם עולא משמיה דר' יוחנן שלקות מברכין עליהם שהכל
לוקה
לרבי יוסי דאית ליה הכא גבי מצה דבישול מבטל האפיה
ה"נ בישול מבטל מהם שם ירק ודחי ע"כ לא קאמר רבי יוסי אלא דבעינן טעם
מצה ה ועולא לטעמיה דלא בעי לדחויא הכא טעמא
דרבי
יוסי
דבעינן טעם מצה והתם
נמי
קאמר דלרבי
יוסי מברך שהכל:
אכל