כל שעה פרק
שני
פסחים
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי יהודה היא. דאמר לאו הבא מכלל לאמור לאו הוא: שרוע. הוא שאחת מעיניו ל) גדולה ואחת קטנה וכן שאר אברים: קלוט.
קפו א מיי' פ"ה מהל'
א) תמורה ז:, ב) [שם],
ג) יומא כח:, ד) [צ"ל
ערכין הלכה ו:
שפרסותיו קלוטות: נדבה תעשה אותו. לדמיו הקדישהו לבדק הבית ולנדר להעלות קרבן לא ירצה. וכתב אותו אותו בעל מום אתה
קפז ב מיי' פ"ה מהל'
וצריכה], ה) [לעיל מ.],
מתפיס לקדושת בדק הבית ואין אתה מתפיס תמימים הראויין למזבח לבדק הבית: וידבר ה' וגו'. בתחלת הפרשה כתיב: לא נאמר
ו) [ברכות כד. וש"נ],
חמץ הלכה טז סמג
בדברים. נוטריקון לאמר: לאו אמור.
אמור להן שיש איסור לאו בדברים והכא גבי פסח נמי כתיב
בתחלת הפרשה מ) ויאמר ה' אל משה
ז) [בחולין נח: פרש"י
לאוין עט טור שו"ע או"ח
בביאור נכון], ח) עירובין
סימן תנט סעיף ד:
ואל אהרן לאמר: האישבורן. לשון
קפח ג מיי' שם הלכה יא
נה:, ט) [ברכות מג: שבת
לאמר
שבירה שמשתבר הקרקע ויש בקעים
רבי יהודה היא דתניא שור ושה שרוע
לימד על כל הפרשה שהיא
א)
1
קיג: תענית י:], י) [פי'
טור שו"ע או"ח
שהמים נאספים ושוהין בתוכן ואין
בלאו . נראה לר"י דהיינו
פסול' הסולת. ערוך],
סימן תנה סעיף א:
וקלוט נדבה תעשה אותו אותו אתה מתפיס
א]
א
קפט ד מיי' שם הלכה יב
כ) [בעירובין ליתא מלת חי],
נבלעין ומחמיצין: הכי גרסינן הא
דוקא בהנך דברים דאית בהו לאו
לבדק הבית ואי אתה מתפיס תמימים לבדק
ל) בס"א: מרגליו,
טוש"ע או"ח סימן
דנפישי דקוו הא דלא נפישי דלא קוו.
הבא מכלל עשה אבל שאר דברים לא:
א
מ) [שמות יב], נ) [במדבר
תנט סעיף א:
הבית מכאן אמרו כל המתפיס תמימים
❖
קצ ה מיי' שם טוש"ע
כשהן מרובות הן נקוות אל מקום
כב, ח], ס) [צ"ל ביתו],
הדרן עלך כל שעה
לבדק הבית עובר בעשה אין לי אלא בעשה
שם סעיף ב:
אחד ואין נבלעות מהר ומחמיצות
קצא ו מיי' שם טוש"ע
ואלו עוברין בפסח. פ"ה לעבור
בלא תעשה מנין ת"ל 2 וידבר ה' אל משה
וכשהן מועטות לא קוו: שלנו. בלילה
שם סעיף ג:
תורה אור השלם
לאמר לימד על כל הפרשה כולה שיהא בלא
קצב ז מיי' שם טוש"ע
מפני שבימי ניסן המעיינות חמין
עליהן בבל יראה ובבל ימצא
1. וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ
שם סעיף ה:
שעדיין ימות הגשמים הן כדאמרינן
תעשה דברי רבי יהודה אמר לו רבי לבר
וגם ריב"א מדקדק מלשון עוברים
ב)
א ח מיי' פ"ד מהלכות
וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ
במי שהיה (לקמן צד:) בימות הגשמים
קפרא מאי משמע אמר לו דכתיב לאמר לא
דמשמע (ב) עוברין מן העולם ואין
חמץ הלכה ח סמג
וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה:
לאוין עט טוש"ע או"ח
חמה מהלכת בשיפולו של רקיע לפיכך
ויקרא כב כג
נראה לר"ת דמשמע דכל הנך מרבינן
נאמר בדברים בי רב אמרי לאמר לאו אמור:
2. וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
סימן תמב סעיף א:
כל העולם צונן ומעיינות חמין הלכך
מכל מחמצת לא תאכלו ואפילובאכילה
ב
❖
ב ט מיי' פ"א מהלכות
מי תשמישו של נחתום וכו': תני חדא
ויקרא כב א
ב
לֵּאמֹר:
מלינן בלילה ומצטננין: דרשה רב
❖
לא הוה מיחייב אי לאו דרבייא קרא
חמץ הלכה ו:
שופכין במקום מדרון ואין שופכין במקום
מתנה. ובלשון הקודש היו דורשין
ומהיכי תיתי בל יראה ובל ימצא
האישבורן ותניא אידך שופכין במקום
הגהות הב"ח
וכסבורין השומעין שמים שלו הוא
ונראה לר"ת דאלו עוברין (ג) פי'
מוסף רש"י
האישבורן לא קשיא הא דנפישי דקוו הא
אומר: דביתו. תרגום של לנו נ)
(א) רש"י ד"ה היכא
האוכלין ועוברין היינו מעל השולחן דלאו
דאיתמר וכו' דאמרן אדם
כל המתפיס תמימים
דלא נפישי דלא קוו אמר רב יהודה אשה לא
דביתו : לא בחמה. לפי שחום
ס)
בני מיכל נינהו אבל בל יראה ליכא :
ג
ממלא כריסו מהן:
לבדק הבית עובר
רבי אליעזר אומר אף תכשיטי
השמש מחממה: ולא בחמי חמה.
תלוש אלא במים שלנו דרשה רב מתנה
(ב) תוס' ד"ה ואלו וכו'
בעשה. אהאי עשה
במים שהוחמו בחמה וכ"ש בחמי
נשים. היינו חמץ נוקשה
מלשון עוברים דמשמע.
דאמרינן ואי אתה מקדיש
בפפוניא למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו
(ד)
ד
נ"ב פירוש מדלא קאמר
תמימים, דהיינו לאו הבא
האור: הגרופים מן המולייר. דוד
ואפילו הוי חמץ דגן גמור על ידי
ואתו לגביה ואמרו ליה הב לן מיא אמר להו
עוברין עליהם: (ג) בא"ד
מכלל עשה ועשה הוא
גדול של נחושת ותלוי על האור כל
תערובות מ"מ מדקאמר אף משמע
(תמורה ז:). לא נאמר
ונראה לר"ת דאלו עוברין
אנא ג במיא דביתו אמרי ג) דרש רבא ד אשה
שעה ונחושתו עבה ואפי' כשאין שם
בדברים. כלומר בההיא
פי' (האוכלין) תז"מ ונ"ב
דמודה לת"ק ובגמרא אמרי' דרבי
לא תלוש בחמה ולא בחמי חמה ולא במים
ס"א האוכלן: (ד) ד"ה ר'
פרשה (שם). לאו אמור.
אור מים שבשוליו חמים או פושרין:
אליעזר סבר נוקשה בעיניה בלא
אליעזר וכו' היינו חמץ
כלומר הכי אמר הקב"ה
הגרופין מן המולייר ה ולא תגביה ידה מן ה
גרופים. לשון שיריים שממצין
כלום לכך נראה דגרס רבי אלעזר
נוקשה. נ"ב ולפי זה מוסיף
לאו אמור להם לישראל,
התנור עד שתגמור את כל הפת ( וצריך)
מנחושתו של שוליו: ואל תגביה ידה
ר"א דלת"ק [דוקא נוקשה]
דלאו איכא הכא, דאי עברי
ו
ד)
בחד מינייהו או במתני' או בגמרא:
בעיניה ולר"א אף נוקשה
אהך פרשה עוברין בלאו
מן התנור. כלומר תהא עוסקת בבצק
שני כלים אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת
הא
. שופכין במקום
[ע"י תערובות] ואי הוי
(שם)
כל שעה: שמקטפת בו. טחה פני
בו את ידיה איבעיא להו עברה ולשה מהו
מדרון. שהוא מקום גבוה
חמץ דגן גמור ע"י
תערובות [מוסיף] ר"א
ומשופע ששופכין ואינם
החררה במים: שמצננת בו ידיה.
מר זוטרא אמר מותר רב אשי אמר אסור אמר מר זוטרא מנא אמינא לה
ז
דאפילו תכשיטי נשים [דלא]
נקוים (האורה ח"א סי' פו).
❖
דאותן שמקטפת בהן מתחממות מחום
דתניא אין לותתין השעורין בפסח ואם לתת נתבקעו אסורים לא נתבקעו
לא תלוש. בפסח (יומא
הוי ראויים לאכילה:
ה)
ידיה והעיסה: עברה ולשה. בחמין:
כח:). חדא מחיתא
מותרין
ורב אשי אמר אטו כולהו חדא מחיתא מחיתינהו
היכא דאיתמר
ו)
ז)
מחיתינהו. וכי באריגה
לא נתבקעו מותרות. ואע"ג דתנא
אחת ארגתם לכולם, לשון
הגהות מהר"ב
איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר:
אין לותתין הכא נמי ל"ש הואיל ואנו
עובד מחי (שמות לט כב:
רנשבורג
רואין שלא החמיץ שאין שם לא סימני
הדרן עלך כל שעה
מעשה אורג) דתיקון דבר
א] תוס' ד"ה לאמר לימד
קרי לו אינשי אריגה,
שיאור ולא סימני סידוק: מחיתא
על כל הפרשה שהיא בלאו.
שמסדר את דבריו (חולין
ואלו
מחיתינהו. כולם אריגה אחת אריגתם
עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום
ח
נ"ב עיין מנחות דף נ"א
נח:).
❖
משום דבחדא איסורא דרבנן תנא
הדרן עלך כל שעה
בתוס' ד"ה אף כאן וכו'
המצרי וזומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים ר"א
❖
ודוק:
אם עבר מותר באכילה בעית למימר
אומר אף תכשיטי נשים זה הכלל כל שהוא ממין דגן הרי זה עובר בפסח
נמי בכולהו: היכא דאיתמר. בהדיא
הרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת: גמ' ת"ר שלשה דברים נאמרים
רבינו חננאל
ט
דלא קנסינן ליה איתמר והיכא דלא
לעזי רש"י
בכותח הבבלי מטמטם את הלב ומסמא את העינים ומכחיש את הגוף מטמטם
לר' יהודה היא, דתניא
איתמר לא איתמר והלכך עברה ולשה
מישג"א מי-גבינה, נסיוב
ושור ושה שרוע וקלוט
את הלב משום נסיובי דחלבא ומסמא את העינים משום מילחא ומכחיש את
בחמין קרובה למזיד היתה ואסור
❖
נדבה תעשה אותו, פירוש
החלב.
הגוף משום קומניתא דאומא ת"ר ג' דברים מרבין הזבל וכופפין את הקומה
ולא דמי לבציקות של נכרים דאמרינן
אותו שהוא בעל מום אתה
ח)
מתפיסו נדבה לבדק הבית
(לעיל דף מ.) (א) ממלא אדם כריסו
ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור
עיניו של אדם אלו הן פת קיבר ושכר
ט)
י)
ואי אתה מתפיס תמימים
מוסף תוספות
מהן דהכא בעינן למיקנסה דעברה
חדש וירק כ) חי ת"ר שלשה דברים
ממעטין את הזבל וזוקפין את הקומה
לבדק הבית אלא לנדר
אדרבנן. מעשה אורג מתרגמינן
אתה מתפיס תמימין, מכאן
א. דומיא דהך ברייתא.
ומאירין את העינים
אלו הן פת
נקייה בשר שמן ויין ישן פת נקייה
חי' הר"ן. ב. והיינו דוקא
אמרו כל המתפיס תמימים
עובד מחי (שמות כח):
דסמידא
לבדק הבית עובר בעשה,
לאכילה דבאכילה איירי
קרא. תוס' הרא"ש.
דלאו הבא מכלל עשה
הדרן עלך כל שעה
עשה הוא, ואין לי אלא
ג. הואיל והוי כי תערובת.
תוס' שאנץ לעיל ב. ד. פי',
בעשה בלא תעשה מנין,
ואלו עוברין. עליהן בבל יראה ובבל ימצא. וכולהו מפרש להו בגמרא [ע"ב] זיתום וזומן
וקולן ועמילן: תכשיטי נשים. בגמרא
ת"ל וידבר ה' אל משה
ר"א מוסיף את"ק אפילו
[שם] מפרש: מין דגן. חמשה מינין חיטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון: ואין בהן כרת. אם אכלן אבל לאו יש
נוקשא ע"י תערובת. חי'
לאמר, לימד על הפרשה
באכילתן. ובגמרא [מג.] יליף לה כולה: גמ' מטמטם. לשון סתימה: מסמא את העינים משום מילחא. מלח סדומית יש שמסמא את
הר"ן. ה. ותכשיטי נשים
כולה שהיא בלאו דברי ר'
יהודה. א"ל ר' לבר קפרא,
מפרש בגמרא שטופלות
העינים כשנוגע במלח וחוזר ונוגע בעין: נסיובי דחלבא. מישג"א: קומניתא דאומא. עיפושא פת שמתעפש לאחר זמן בתוך
אותן בסולת. תוס' שאנץ.
והיכן אתה מוצא בזה
הכותח: וכופפין את הקומה. כלומר מתישין כוחו: ירק חי. כגון כרישין ובצלים וחזרין כשאוכל מהן הרבה תמיד:
הפסוק לאו, אמר ליה
דכתיב לאמר, לא יומרו
דסמידא
דברים, מכאן למדנו כל
המימר ממה שכתוב ואפילו עשה עובר בלאו שהרי המיר. בבי רב אמרי כן פירושו, לאמר לא אמר, כלומר על כל מצוה שבתורה גזר עליהן בלאו. מי תשמישו של נחתום ישפכו, מפני שהן (נקיין) [נקוין] ומחמיצין פירורי
העיסה הנגררים מן המים שנשתמש בהן, כמו שרוחץ אותם נקוין ומחמי. ואוקימנא אי נפישי דקוו וקיימו נשפכין במקום מדרון, ואי לא נפישי אלא נבלעין במקומן שופכין אפילו במקום האשבורן. אמר רב יהודה. אין
לשין אלא במים השאובין מאתמול ולנו בלילה, דאינון מיא בייתי ונצטננו הרבה. דרש רבא אין לשין בחמה ולא בחמין ולא אפילו במים שהוחמו בחמה ולא במים גדופין. ויש אומרים גרופין כדכתיב נחל קישון גרפם,
כלומר משוכין לשעה. ולא תגביה יד מן התנור, כלומר לא תניח הפת מוטל ותעסוק בדבר אחר עד שתדביק ועד שתגמור את הפת בתנור. ויש אומרים לא תגביה ידה עד שתדביקנו בתנור. וצריכה שני כלים במים, אחת
שמקטפת בו הפת בתוך התנור. ואחת שמצננת ידיה. עברה ולשה בחמין או במים גרופין או באלו כלן מאי, ופשט רב אשי אם עברה ולשה אסור וקיימא לן כותיה. הדרן עלך כל שעה
ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחמץ האדומי וזיתום המצרי וכו'. קיימא לן כי אילו ששנינן כמו שכר המדי וחומץ האדומי וכיוצא בהן, והוא שיש בהן מים, אבל אין בהן מים לא דמי פירות אין מחמיצין.
כותח הבבלי אסור בפסח משום קומניתא דאומא, דהיא חמץ פת ניקודים, ואסור לאכלו בבשר משום נסיובי דחלבאו, פי' [מי חלב]. פירוש ריפתא ספסקא. פסולת הסלת, הוא פת קיבר.