מב:
אלו עוברין פרק
שלישי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
בדרווקא והא בדפורצני. והא דאמרינן שחזקתו מן התמד
דסמידא. סולת: דצפירתא דלא אפתח. עז שלא ילדה: עתיק עתיקי.
ג א מיי' פ"ב מהלכות
א) [בילקוט פרשת תולדות
❖
מעשר הלכה ז:
וכן ביחזקאל כו רמז שסה
ישן של שלש שנים: כל דמעלי. לחולי זה קשה לזה המועיל ללב
היינו מתמד דפורצני אבל דרווקני טוב מאד ואינם נעשים
לעולם חומץ: וסימניך סיסני. בבמה אשה יוצאה (שבת סו.)
לא נזכר בר יצחק ובזה
קשה לעינים או לאחד מתחלואי שאר האברים: זנגבילא. זינזיבר"א:
א"ש בסמוך], ב) מגילה
דרמו ביה מי שערי. שמטילין לתוכו מי שעורין כגון שכר שלנו ועושין
גבי הקיטע יוצא בקב שלו רבי יוסי
אוסר גרסינן וסימניך סמ"ך
ו., ג) [תוספתא דמאי
הגהות הב"ח
רפ"א ע"ש], ד) [צ"ל
אותו במדי: שכר המדי. לפי שבאותן
סמ"ך הוא סימן טוב יותר והכא
(א) גמ' לעולם פרורא
תנן], ה) ב"ב צז. חולין
לא מצי למימר הכי משום דשערי
הימים אין נוהגין לעשות שכר אלא
דסמידא בשר שמן דצפירתא דלא אפתח יין
דאושכפי ואמאי קרי:
כה: מעשרות פ"ה [מ"ו],
בשי"ן כתיב:
מתמרים ובמדי עושין שכר ממי
(ב) רש"י ד"ה והא תני
ו) [עי' תוס' ע"ז לד. ד"ה
ישן עתיק עתיקי כל מילי דמעלי להאי קשה
טיפולן של בנו' עשירי'. וא"ת א"כ
רבי חייא וכו' ועמילן של
דורדיא ותוס' ב"ב צו: ד"ה
שעורין כעין אותן שלנו קרי ליה שכר
להאי ודקשה להאי מעלי להאי בר מזנגבילא
אין הלכה], ז) שבת קי.
טבחין נייר: (ג) תוס' ד"ה
המדי: דשדו ביה שערי. י) ביין
היינו (ג) תכשיטי נשים א
[ע"ש ברש"י], ח) [שבת
טיפולן וכו' א"כ היינו.
רטיבא ופילפלי אריכתא ופת נקייה ובשר
ותירץ הר"י דאורלינ"ש דהכא מיירי
נותנין שעורין שלמים כדי להחמיצו
קמז:], ט) [לכא כ"ה
נ"ב [אין לומר] דהקושיא
שמן ויין ישן דמעלי לכולי גופיה: שכר המדי:
בפי' המשניות להרמב"ם
ר"א היינו ת"ק דהא פליג
בפנים של מעלה (ד) דלא מאיס כל
לפי שיינם טוב ואינו בא לידי חימוץ
ב
ופי' רש"י פ"ב דחולין
עליה דמוסיף אפילו נוקשה
דרמו ביה מי שערי: וחומץ האדומי: דשדו
עד שנותנין לתוכו שעורין: בתחילה.
כך כשטופלים על פניהם ותכשיטי
כח. לכא צבע עור אדום
[ע"י תערובות] אי נמי
ביה שערי אמר רב נחמן (בר יצחק) בתחלה
ע"ש], י) [עי' תוספות
נשים היינו בפנים של מטה שטופלים
כשבית המקדש קיים היו מביאין
חמץ דגן גמור על ידי
א)
תערובות [מוסיף דהוי]
לעיל לה: ד"ה מי פירות],
להסיר השער דמאיס טפי:
נסכים מיהודה ובזכות הנסכים היה
כשהיו מביאין נסכים מיהודה לא היה יינם
❖
כ) בס"א: שטופל,
ראוי לאכילה אלא קשיא
טעם ביינם ולא היה מחמיץ כו':
למה
של יהודה מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין
להו דאי טיפולן כו' היינו
אמלאה החרבה. רישא דקרא יען
תכשיטי נשים אם כן מאי
והיו קורין אותו חומץ סתם ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ עד שנותנין
קאמר ר"א אף תכשיטי
אמרה צור לירושלים האח וגו' אתמלא
תורה אור השלם
לתוכן שעורין וקורין אותו חומץ האדומי לקיים מה שנאמר 1 אמלאה החרבה
נשים הא ת"ק נמי קאמר
מן חורבנה של ירושלים וצור מאדום
1. בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר
תכשיטי נשים ועיקר קושית
אם מלאה זו חרבה זו ואם מלאה זו חרבה זו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא
ב)
התוס' הוא דה"ל לפרש
היא: ולאם מלאם יאמץ. כשעשו
אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם
ולאם מלאם יאמץ תניא אמר רבי יהודה ביהודה בראשונה הלוקח חומץ
במאי דפליגי ותירץ הר"י
הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת
ג)
2
גבור יעקב חלש אין מלכות שניהם
כו' דהכא מיירי בפנים של
הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי
מעם הארץ אינו צריך לעשר מפני שחזקה אינו בא אלא מן התמד ועכשיו
מתקיים יחד: תמד. בופי"ט. לפי שהיין
מעלה ובצבע שעל פניהם
אִמָּלְאָה הָח¢ רָבָה:
וכדתניא בפרק המצניע
הלוקח חומץ מעם הארץ צריך לעשר שחזקתו אינו בא אלא מן היין וסבר רבי
יחזקאל כו ב
היה טוב ואינו מחמיץ וסתם חומץ שלהם
2. וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם
אשה לא תעביר סרק על
מן תמד היה בא: ועכשיו. בטל טעם
יהודה תמד לאו בר עשורי הוא והא (תניא) המתמד ונתן מים במדה ומצא
ד)
ה)א
פניה מפני שצובעת דלא
בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים
היין וממהר להחמיץ: פטור. מלעשר
מאיס הפנים גם אם לא
כדי מדתו פטור ורבי יהודה מחייב הכי קאמר לא נחשדו עמי הארץ על
מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם
היתה טופלת ולכך [לא
שהרי אין כאן אלא מים שלא מצא אלא
מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד
התמד אי בעית אימא נחשדו ולא קשיא הא בדרווקא הא בדפורצני: וזיתום
❖
ו)
קרי לה] תכשיטי נשים אבל
צָעִיר: בראשית כה כג
כדי מדתו ואע"ג דחזותיה וטעמיה
מה שטופלת בפנים של
המצרי וכו': מאי זיתום המצרי ז) תנא רב יוסף תלתא שערי תלתא קורטמי
חמרא קיוהא דפירא בעלמא הוא
מטה להסיר השיער דמאוס
ותלתא מלחא רב פפא מפיק שערי ומעייל חיטי וסימניך סיסני תרו להו וקלו
טפי אם לא היתה טופלת
דעייל ביה: ורבי יהודה מחייב. דאזיל
לעזי רש"י
קרי לה תכשיטי נשים
להו וטחני להו ושתו להו ח) מדיבחא ועד עצרתא דקמיט מרפי ליה ודרפי
בתר חזותא וטעמא: הכי קאמר.
דכיון דבזה מעביר המיאוס
זינזיבר"א [יינייבר"א].
מקמיט ליה לחולה ולאשה עוברה סכנתא: וזומן של צבעים וכו': הכא
מתניתא קמייתא לא נחשדו עמי הארץ
א"כ [תכשיט הוא] לה
זנגוויל.
והשתא שפיר קמפרש [מאי
בופי"ט. יין הנעשה
מלעשר את התמד לפי שאינו חשוב
תרגימו מיא דחיורי דצבעי בהו לבא : ועמילן של טבחים וכו': פת תבואה
ט)
דפליגי] דאותו טיפול דקרי
משמרים (בעל איכות
בעיניהם לפיכך הלוקחו ממנו פטור
שלא הביאה שליש שמניחה על פי קדירה ושואבת הזוהמא: וקולן של סופרים
לה תכשיטי נשים ידוע
גרועה).
הוא דהוי [נוקשה ע"י]
מן הדמאי: ואי בעית אימא נחשדו.
מוריק"א קרו"ג [קר"ו].
וכו': הכא תרגומא פרורא דאושכפי רב שימי מחוזנאה אמר זה טיפולן של
תערובות א"נ חמץ דגן
חריע.
ורבי יהודה במתניתא קמייתא טעמיה
בנות עשירים שמשיירות אותו לבנות עניים איני והא תנא רבי חייא ארבעה
גמור [על ידי תערובות]
סרכ"א [פרק"א]. עור
משום דפטור אפי' ממעשר ודאי
וכל הלומדים פירשו דמאיס
אדום.
מיני מדינה ושלשה מיני אומנות ואי אמרת טיפולן של בנות עשירים מאי
❖
ולא מאיס על הטיפול
גלו"ד. דבק חזק.
ובתמד דפורצני קאמר שנותנין מים
ויש תימה לפרש כן דהא
מיני אומנות איכא ואלא מאי פרורא דאושכפי אמאי קרי ליה האי קולן
בחרצנין והוא מחמיץ ומרתיח לאחר
מתניתין לא קמיירי בטיפול
של סופרים קולן של רצענין מיבעיא ליה אמר רב אושעיא לעולם פרורא
זמן כיין התוסס והיינו תמד ולית ביה
שכבר טפלו הנשים בהן
מוסף תוספות
אלא מיירי במה שעושין
דאושכפי (א) ומאי קרי ליה קולן של סופרים דסופרים נמי מדבקין בהו
אלא קיוהא דפירא והא דקתני ר'
לטפל בהן אע"פ שלא טפלו
א. דקאמר ר' אלעזר וא"כ
יהודה מחייב בדרווקא שנותנין
ניירותיהן: רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים וכו': תכשיטי נשים סלקא
בהן: (ד) בא"ד ותירץ
מאי מוסיף דקאמר אף.
בשמרים מים והוא נמי תמד בההוא
הר"י דאורליינש דהכא
תוס' ר"פ. ב. כשטופלות
דעתך אלא אימא אף טיפולי נשים דאמר רב יהודה אמר רב בנות ישראל
מיירי בפנים של מעלה
על פניהם להאדים הבשר.
מחייב ר' יהודה אע"ג דלא מצא אלא
שהגיעו
❖
כשטופלין על פניהם
תוס' הרא"ש.
כדי מדתו לפי שהיין של שמרים
דלא מאיס כל כך
❖
מעורב בו ומן המים נשאר בשמרים: קורטמי. מוריק"א קרו"ג: וסימניך. שלא תטעה מאן
אמר חיטי ומאן אמר שערי: סמ"ך
ותכשיטי נשים כצ"ל:
סמ"ך. רב יוסף שיש סמ"ך בשמו אמר שערי: לישנא אחרינא וסימניך סיסני. כלי ששמו כן כדאמרינן (בכתובות) (ב"מ דף סז:)
רבינו חננאל
ואי אגבינהו בסיסני קנה ושם כלי זה יהא סימן לגירסא זו דרב יוסף אמר שערי שני סמכי"ן יחד: תרו להו. שורין אותן יחד:
צפירתא דלא אפתח. יש מי
מוסף רש"י
מדבחא ועד עצרתא. מפסח ועד עצרת: דקמיט. עצור מנקביו: מרפי ליה. משלשלו: ודרפי קמיט ליה. למי שיש לו שילשול
שאומר שעירה שעדיין לא
המתמד. מים בשמרים
ילדה, כלומר לא נפתחה
מעצרו: סכנתא. שמשלשל יותר מדאי: מיא דחיורא. מי סובין: דצבעו בהו לבא. סרכ"א: פירורא דאושכפי. גלו"ד. והרצענים
. ומצא
רחמה. ויש אומר עופות
(רשב"ם ב"ב צז.)
מדבקין בו את העור כשמתחלק לשתים או מדבקין שתי עורות יחד לעשותן עבה ודרכן לתת בה קמח של שיפון. ולקמיה מפרש מאי
כדי מדתו. ולא יותר,
שמנות שלא ילדו. שכר
שאם מצא יותר הכל מודים
של סופרים: טיפולן של בנות עשירים. שהיא של סולת משיירות משיוריהן לבנות סופרים מלמדי תינוקות שהן עניים ומטיפולן של
המדי אית ביה שערי.
שחייב לעשר, שהרי יש כאן
חומץ האדומי, אין יינם
בנות עניים לא מצי למימר דעניות אין להן סולת אלא סיד. טיפול לשון מטפל כ) ומדביק אותו דבר או סיד או סולת על בשרן להשיר
יין (חולין כה:). ור'
של אדום מחמיץ עד
השער: והא תני ר' חייא. ויהיב סימנא בהני דמתני' ואמר ארבע מיני מדינה שנינו בהם הצריכין לכל אדם בין אומן בין לא אומן
יהודה מחייב. במעשר
שנותנים בו שעורים.
דכוליה פירא היא וחכמים
פירוש תמד דפורצני אחר
שהרי למאכל או לרפואה עשויין כותח שכר וחומץ וזיתום אבל זומן
אינו ראוי אלא לצבעים וקולן של סופרים ועמילן של נחתומין (ב). נייר
פוטרים הואיל ולא נוסף בו
שסוחטין הענבים נותנים
עשוי מעשבים ע"י דבק שקורין גלו"ד: תכשיטי נשים. הוא
כחל ושרק ובשמים שתולות בצואריהן להריח ומאי חמץ איכא:
כלום, אף על פי שיש בו
מים על החרצנים שנים
שהגיעו שלשה ימים, ואחר כן
טעם יין אינו כלום (שם).
קורטמי. כרכום (שבת קי.). סיסני. כלי שנותנין בו תמרים כדאמרינן בעלמא (ב"מ סז:) ואי אגבהינהו בסיסני קננהו, וסימניך
סוחטין אותן, היוצאת מהן נקראת תמד דפורצני. והנותן מים בשמרי יין ומסננן, היוצא מהן נקרא תמד דרווקא. זיתום
דלא תחליף שמעתתא שם כלי זה יהא לך סימן שיש בו שני סמכין, רב יוסף אמר שערי (שבת קי.).
המצרי משום שערי דאית בהו. זומא של צבעין. משום מיא דחיורא. עמילן של טבחים. הפת שעושין לשאוב הזוהמא של
בשר נקרא עמילן של טבחים. קולן של סופרים. ויש מי ששונה קולה, והדבר אחד הוא, והוא דבק שמדבקין בו הסופרים
ניירותיהם. אלו כולן השנויין במשנתנו במקום שיש בתוכן מים, אבל אין בהן מים הא קיי"ל מי פירות אין מחמיצין, ומצאנוהו מפורש בתלמוד ארץ ישראל אלו עוברין בפסח וכו' אמר ר' מונא וכולהו על ידי מוי. כותח הבבלי הוא דיהיב בגויה
מלמולין דלישא. שכר המדי דיהיב בגויה קמחא דשערי. ותני ר' חייא שלשה מיני מדינה הם, הכותח והשכר והחומץ. והארבעה הן מיני אומנות, והן זומא של צבעין, ועמילן של טבחין, וקולן של סופרים, וזיתום המצרי. [נ"א: זיתום מעשה אומנות
הרופאים]. ויש מי שאומר ארבעה מיני מדינה ושלשה מיני אומנות, ומסתברא כמאן דאמר שלשה מיני מדינה. ר' אלעזר אמר אף תכשיטי נשים. תריצנא טיפולי נשים.