אלו עוברין
פרק
שלישי
פסחים
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למה
מנו חכמים את אלו. תימה לרשב"א הא איצטריך למנותם
שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים. שיש להן שערות כאילו
הגיעו
ד
א) שבת פ: מו"ק ט:
א מיי' פ"א מהלכות
[ע"ש], ב) שם מנחות פו.
חמץ הלכה ו סמג לאוין
לפרקן והן לא הגיעו לכלל שנים ובושות על כך: עשירות טופלות
לאשמועינן שהן בלאו ולא בכרת ותירץ ר"י דלא הוה ליה
❖
מגילה יג., ג) [לקמן מח:
עט:
אותן בסולת. ומשיר את השער: אנפיקינון. במנחות [פה:] תנן אנפקינון
לאשמועינן אלא תרי מינייהו א חד לנוקשה בעיניה וחד ע"י תערובת
מנחות נג. חולין כג:],
לא יביא ומפרש ר' יהודה אנפקינון הוא שמן זית כו': סטכת. לא
ועוד הקשה דת"ק שמנאם
לית ליה האי כללא דהא איכא תכשיטי
ד) לעיל כח:, ה) [לעיל כח:
וכן בילקוט ליתא לתיבת
איתפרש : ומעדן את הבשר.
נשים שהן מין דגן ואין עובר בפסח
ח)
לעזי רש"י
מחמצת ועי' רש"י לעיל
אשקלייר"א: שיהא בקי בהן. שידע ממה
אלא רבי אליעזר הוא דקאמר לה:
שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים בנות עניים
א)
(א)
כח: כתב ה"ג חמץ אין
אישקלייר"א. יבהיק (את
מאן תנא חמץ גמור ע"י תערובת
❖
הן עושין אותו שיהא נזהר בהן כשיביאו
לי אלא שנתחמץ מאליו],
טופלות אותן בסיד בנות עשירים טופלות
העור).
ו) סוכה כח. יבמות
ונוקשה בעיניה בלאו. משמע
לו כותח ידע שיש חלב ויש שם חמץ
אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנא'
פד: ב"ק טו. תמורה
אם פסח הוא: מתכילתא. שום לפתן
בשמעתין דאי לאו דאיתרבי חמץ
ב: נדה מח: [קדושין
1ששה חדשים בשמן המור ב) מאי שמן המור
מוסף תוספות
ללפת בו את הפת: כיון דשמע. שקראו
נוקשה למלקות אפילו איסור לא היה
לה.], ז) [אשה לאיש],
רב הונא בר ירמיה אומר סטכת רב ירמיה בר
ח) [ובמנחות פירש"י
א. כותח הבבלי ועמילן
שמו כותח: פירש. שבקי היה וידע
בו ותימה לר"י דבפ"ק דחולין (דף כג:)
שקורין בלישמא], ט) [לקמן
של טבחים. תוס' שאנץ.
אבא אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא
שיש שם חלב: מאן תנא. דמתני' דאית
בעי רבי זירא הרי עלי לחמי תודה מן
❖
מח:], י) [ושם],
ב. אבל לענין תודה לא
ר' יהודה אומר אנפיקנין שמן זית שלא הביא
ליה חמץ דגן גמור שנתערב במין
החמץ או מן המצה והביא שיאור מהו
איתרבי וחמוץ גמור בעינן.
תוס' הרא"ש. ג. דלמא.
אחר ואינו בעין שנימוח אי נמי חמץ
שיאור דמאן אי דר"מ לר"מ מדלקי
שליש ולמה סכין אותו מפני שמשיר את
שם. ד. ומה בכך הא
תורה אור השלם
נוקשה רע ואיתיה בעיניה מוזהרין על
עליה חמץ הוא והשתא מנא ליה דהוי
השיער ומעדן את הבשר: זה הכלל כל שהוא
אמרינן דאיתרבי חמץ
1. וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה
אכילתו בלאו דקתני מתניתין כותח
חמץ לענין תודה דילמא שאני חמץ
נוקשה לענין חמץ
ממין דגן: תניא א"ר יהושע וכי מאחר ששנינו
❖
שבתודה ושתי הלחם. שם.
וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ
הבבלי ושכר המדי חמץ דגן גמור אלא
בפסח דרבייה קרא למלקות ב (גרידא)
כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח למה
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ
שנתערב בדבר אחר ותכשיטי נשים
ואור"י דהתם נמי איכא שום קרא
ג
כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר
מנו חכמים את אלו כדי שיהא רגיל בהן
בעיניה הוא אבל נוקשה הוא דאינו
דמרבינן מיניה חמץ נוקשה והא דתניא
חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי
רבינו חננאל
ובשמותיהן כי הא דההוא בר מערבא איקלע
מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה ח¢ דָשִׁים
ראוי לאכילה וקתני באזהרה דעובר
בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות
תניא אמר ר' יהושע וכי
בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה
לבבל הוה בישרא בהדיה אמר להו קריבו
עליהן בלאו: שיאור. שלא נתחמץ כל
דף נג:) אין מחמיצין בתפוחים דהוי
מאחר ששנינו כל שהוא
ח¢ דָשִׁים
בַּבְּשָׂמִים
לי מתכילתא שמע דקאמרי קריבו ליה כותח
מין דגן הרי זה עובר
חמץ נוקשה כדמשמע התם היינו
צורכו. שיאור פליגי במתני'ט) ר"מ קרי
וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים:
ד
אסתר ב יב
בפסח, למה מנו חכמים
שיאור את שהכסיפו פניו וזהו תחלת
כיון דשמע כותח פירש: הרי אלו באזהרה: לכתחילה אבל בדיעבד כשר:
2. כָּל מַחְמֶצֶת לֹא
את אלו כותח הבבלי
ואילו נוקשה בעיניה לא קתני.
חימוצו ולר' יהודה הוי שיאור שהתחיל
ושכר המדי ושאר המנויין
מאן תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובות ונוקשה
תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם
במשנה, והלא בכלן יש
ליסדק כבר סדקין דקין כקרני חגבים
וא"ת ונימא דמשום הכי לא
תֹּאכְלוּ מַצּוֹת:
בעיניה בלאו אמר רב יהודה אמר רב ר"מ היא
בהן מין דגן והרי זה עובר
שמות יב כ
אחד לכאן ואחד לכאן אבל שהכסיפו
חשיב ליה משום דכ"ש הוא כדאמר רב
3. שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת
בפסח. אלא כדי שיהא
דתניא שיאור ישרף ונותנו לכלבו והאוכלו
פניו לרבי יהודה מצה היא ולר"מ
נחמן וי"ל דאי כ"ש הוא הוה ליה למיתני
בקי בהן ובשמותיהן, כי
תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
בארבעים הא גופא קשיא אמרת שיאור ישרף לאשמועינן דלית ביה כרת:
ההוא דאמר להו הבו לי
תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם
קרני חגבים חמץ גמור הוא. והכא
ונותנו לפני כלבו דר"מ לרבי
מידי למכלא ביה רפתא.
כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה
אלמא אסור בהנאה והדר תני ונותנו לפני
הכי קאמר שיאור ישרף דאסור בהנאה
שמע דקאמרי הבו ליה
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל
כלבו אלמא מותר בהנאה הכי קאמר שיאור
יהודה. מדאורייתא אפי'
שיאור דר"מ הכסיפו פניו ישרף לר"מ
כותחא הוה ליה בהדיה
מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם
בשרא, כיון דשמע כותחא
הַשְּׁבִעִי: שמות יב טו
באכילה שרי כדאמרינן בפ"ק דחולין
ושיאור דרבי יהודה ישרף לרבי יהודה
ישרף דר"מ לר' מאיר דר' יהודה לר' יהודה
ג)
4. שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא
פירש, דידע דאית ביה
(דף כג:) י) דמצה מעלייתא היא אלא
וסיפא דקתני ונותנו לפני כלבו אליבא
ונותנו לפני כלבו דר' מאיר לר' יהודה והאוכלו
נסיוביה דחלבא. הרי אלו
יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל
מדרבנן אסור:
דרבי יהודה קאמר ליה ואשיאור דר"מ
באזהרה ואין בהן משום
אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה
בארבעים אתאן לר' מאיר שמעינן ליה לרבי
ההוא כל לאתויי נשים. תימה
כרת. אמרינן מאן האי
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת
קאי והאוכלו בארבעים אתאן לר"מ
מאיר נוקשה בעיניה בלאו וכל שכן חמץ דגן
תנא דאית ליה חמץ דגן
יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח
לר"י הא תרי כי כל כתיבי
כלומר לר"מ האוכלו לשיאור זה שרבי
גמור על ידי תערובת,
הָאָרֶץ: שמות יב יט
גמור על ידי תערובת רב נחמן אמר ר"א
5. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כגון כותח הבבלי וכיוצא
גבי כרת כי כל אוכל חמץ ונכרתה וכי
יהודה מתיר בהנאה סופג את
היא דתניא על חמץ דגן גמור ענוש כרת על
בו, ונוקשא בעיניה כגון
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ
א
כל אוכל מחמצת ונרבינן עירובו
הארבעים. אלמא שמעינן ליה לר"מ
עמילן של טבחים וזומן
מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם
עירובו בלאו דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים
לכרת ואפילו לרבנן דלא דרשי כל כי
דאית ליה חדא מהני תרתי דמתני'
של צבעין וקולן של
לִמְעֹל מַעַל בַּיְיָ וְאָשְׁמָה
על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלא
סופרים בלאו. אמר רב
כל דרשי ואור"י דפשיטא ליה לגמרא
דקאמר נוקשה בעיני' בלאו כגון שיאור
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:
❖
יהודה אמר רב ר"מ הוא,
במדבר ה ו
דנוקשה הוא דאינו ראוי לאכילה
דאתא לשום דרשא:
כלום ושמעינן ליה לר' אליעזר דאמר חמץ דגן
דתניא שיאור ישרף וכו',
הואיל והחמיץ קצת ולא גמר ולהחמיץ
סלקא
ואוקימנא שיאור דקרי
גמור על ידי תערובת בלאו וכל שכן נוקשה
ליה ר"מ שיאור, והוא
עיסות אחרות כשאור נמי לא חזי
הגהות הב"ח
בעיניה ורב נחמן מ"ט לא אמר כרב יהודה אמר לך דילמא עד כאן לא קאמר
הכספת פנים, תני ישרף,
וקאמר בלאו וכ"ש חמץ גמור ע"י
(א) גמ' שהגיעו לפירקן
וכן שיאור דקרי ליה ר'
ר"מ התם אלא נוקשה בעיניה אבל חמץ דגן גמור על ידי תערובת לא ורב
תערובת דקסבר רב יהודה ע"י
ולא הגיעו בנות כצ"ל
יהודה שיאור, והוא כקרני
יהודה מ"ט לא אמר כרב נחמן אמר לך עד כאן לא קאמר ר"א התם אלא חמץ
ותיבת לשנים נמחק ונ"ב
חגבים, תני ישרף, ושיאור
תערובת חמיר מנוקשה בעין והאי לאו
עי' פ' המוציא יין דף פ'
דר' מאיר דהוא הכספת
דגן גמור ע"י תערובת אבל נוקשה בעיניה לא אמר תניא כוותיה דרב יהודה
דנוקשה נפקא ליה מכל מחמצת לא
ע"ב: (ב) שם דבר אחר
פנים כגון נוקשא בעלמא
כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום
מנין ת"ל כל אוכל
תאכלו כל רבויא הוא כדלקמן: ועל
הוא אומר ר' יהודה
2
❖
מחמצת:
נותנו לפני כלבו, כלומר
עירובו בלאו. מכל מחמצת כדלקמן:
המצרי יכול יהא ענוש כרת ת"ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור
3
מותר בהנאה, ור' מאיר
מ"ט לא אמר כדרב יהודה. דמוקי
ענוש כרת ועל עירובו בלאו מאן שמעת ליה דאמר על עירובו בלאו ר"א היא
אומר האוכלו בארבעים.
מתניתין כר"מ: רב נחמן ס"ל נוקשה
מיהא שמעינן ליה לר'
מוסף רש"י
ואילו נוקשה בעיניה לא קאמר ש"מ נוקשה לר"א לית ליה ור"א עירובו בלאו
מאיר דאמר נוקשה בעיניה
בעיניה חמור מחמץ גמור ע"י
מנא ליה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו אי הכי כרת נמי לחייב דהא כתיב 4כי
שהגיעו לפרקן ולא
בלאו, פירוש נוקשה שאינו
תערובת: תניא כוותיה דרב יהודה.
הגיעו לשנים. שהביאו
חמץ גמור וכל שכן חמץ
כל אוכל מחמצת ונכרתה ההוא מיבעי ליה לכדתניא (מחמצת) אין לי אלא
ד)
ה)
שתי שערות ולא באו
על ידי תערובות. רב נחמן
דאמר חמץ גמור בתערובת חמור:
לכלל שנים הראויות לכך
שנתחמץ מאליו מחמת ד"א מניין ת"ל כל (ב) מחמצת ונכרתה אי הכי דלאו
אמר, מתני' ר' אליעזר
לענין כרת לא כתיב כל מחמצת אלא
ומתביישות בדבר
היא, דתניא על חמץ
(שבת
נמי להכי הוא דאתא אלא טעמא דר"א מכל התם נמי הכתיב כל ההוא מיבעי
כל אוכל חמץ ולקמן מפרש ליה:
פ:) שאינן בנות י"ב
דגן גמור ענוש כרת ועל
שנה ויום אחד שעדיין
עירובו בלאו, דברי ר'
ליה לרבות את הנשים נשים מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב
כותח ושכר וחומץ וזיתום כולן חמץ
ו)
אינו דין שיהא להן
אליעזר. וחכמים אומרים
גמור מעורב בהן כותח איכא פת
יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו
שער (מו"ק ט:). טופלות.
5
על עירובו בולא כלום.
ובהנך תלתא איכא שערי וכולהו בני
מושחות (שבת פ:) השיער
שמעינן ליה לר' אליעזר
מכל חטאת האדם השוה הכתוב ז) איש לאשה לכל עונשין שבתורה איצטריך
בסיד ומשירות אותן
דאמר חמץ דגן גמור
אכילה ושתיה נינהו אבל זומן ועמילן
(מו"ק
סלקא
ט:) אורחא דמילתא נקט,
על ידי תערובת בלאו,
וקולן דנוקשה הוא ובעיניה הואיל
שדרכן להשיר לפי שלא
וכש"כ נוקשה בעיניה. רב
ולאו בני אכילה נינהו לא תנינהו והיינו כדרב יהודה דאמר מודה היה ר"א בנוקשה בעיניה דפטור: ור"א עירובו בלאו מנא
הגיעו לפרקן ודרך עניות
יהודה לא אמר כרב נחמן,
טופלות בסיד (שם מכת"י).
אמר לך רב יהודה ר'
ליה. פשיטא מדאפקיה בלשון מחמצת וגבי כרת נמי מחמצת כתיב: ההוא. מחמצת דגבי כרת לאו לעירובו אתא אלא לנתחמץ
סטכת. שקורין בלשמ"א
אליעזר לא אמר אלא
מחמת דבר אחר: אי הכי. האי דגבי לאו נמי אימא לאזהורי אנתחמץ מחמת דבר אחר אתא ואזהרה דתערובת מנא ליה:
(מנחות פו.). אנפיקנין.
ע"י תערובות שהוא בלאו,
דתנן במנחות (פה:) אין
התם נמי. גבי כרת הא כתיב כל אוכל מחמצת ונכרתה: לכל עונשין.
מכאן שהנשים חייבות על כל לא תעשה שבתורה שהרי עונשן מלקות:
אבל נוקשא בעיניה לא.
מביאין אנפיקנין (שבת
תניא כרב יהודה, כל
מצות
. שלא הביא שליש.
מחמצת לא תאכלו, לרבות
שם)
שלא בישלה שליש (מו"ק שם). ולמה סכין אותו. היינו שמן המור (שבת שם) או: אכל הני קא מהדר דקאמר טופלין כו'
כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי. יכול יהא ענוש כרת ת"ל כי כל אוכל מחמצת ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש
(מו"ק שם). שמשיר את השיער. לפי שהוא בוסר ויש בו כח (מנחות שם). ומעדן את הבשר. מצהיב (מגילה יג. ובב"ח
כרת ועל עירובו בלאו. מאן דשמעת ליה בהדיא על עירובו בלאו ר' אליעזר, ואלו הני דפשיטנא דאינון נוקשה בעיניה
הוסיף: ומצהיל). לכל עונשין שבתורה. לאו וכרת, אבל עשה לא הוי עונש הלכך מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות,
זומא של צבעין ועמילן של טבחים וקולן וזיתום שיירינהו, ש"מ דלית ליה לר' אליעזר נוקשה בעיניה בלאו ואיתוקמא
אבל לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא נשים חייבות (יבמות פד:).
דמתני' ר"מ הוא. ואפילו הכי דרשינן טעמא דר' אליעזר עירובו בלאו מנא ליה, ופשטינן מדוקיא דקרא מדהוה ליה
למכתב מחמצת לא תאכלו, וכתב כל מחמצת לא תאכלו. ואפילו ע"י תערובות בלאו. ואם תאמר אי הכי אפילו כרת נמי
ליחייב, דהא כתיב מחמצת ונכרתה. ודחינן ההוא מחמצת דכרת מיבעי ליה להכין, אין לי חמץ שנחייב עליו [כרת] אלא חמץ שנתחמץ מאיליו, נתחמץ ע"י ד"א כגון ע"י שאור וכיוצא בו מנין, ת"ל כי כל אוכל מחמצת ונכרתה, לרבות את שנתחמץ
מחמת ד"א. אי הכי אימא מחמצת דלאו נמי להכי הוא דאתא, ושנינן טעמא דר' אליעזר דדריש מכל מדכתיב כל מחמצת לא תאכלו ואפילו עירובו. אי הכי כרת נמי הכתיב ביה כל, ההוא כל לרבות הנשים שחייבות בחמץ. ודייקינן דוקיא דהני
קראי, בלאו דחמץ כתיב כל מחמצת לא תאכלו, כתב כל מחמצת לרבות כל המחמיצין ואפילו ע"י תערובת לא תאכלו לאוקמיה בלאו. [נ"א: ואפילו ע"י תערובת לא תאכלו נמי] [ואמרינן] לא [ואידך] זמנין דכתב ליה לכל בני אדם שהם באוכלים
שנאמר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה, מדכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה, לרבות כל מי שאוכל ואפילו נשים. ואסיקנא דנשים חייבות באכילת מצה ואסורות באכילת חמץ בפסח.