מג:
אלו עוברין פרק
שלישי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סלקא
דעתך אמינא כל שישנו בקום אכול מצה. תימה לר"י
מצות עשה שהזמן גרמא. נפקא לן בפ"ק דקדושין (דף כט.) דנשים
ה א מיי' פ"ו מהלכות
א) [צ"ל אלעזר], ב) לקמן
צא:, ג) [יש למחוק כמו
מצה הלכה י סמג עשין
פטורות: קמ"ל. האי כל דמוזהרות על החמץ וכיון דמוזהרות על לאו
היכי סלקא דעתך למידרש הכי אדרבה איפכא יש לדרוש
שמוחק הרש"ק בכריתות
מ טוש"ע או"ח סי' תעב
דחמץ חייבות בעשה דאכילת מצה לילה הראשון ואע"ג דזמן גרמא
דלחומראמקשינן א ואור"ידס"דדאורחיהדקראדסיפאמפרשלרישיה ב
כה: גבי רב תחליפא אבוה
סעיף יד:
משום הכי אמר דבאכילת מצה תלוי
דכתיבא בסוף ועוד יש לומר
כר' אליעזר הואיל וישנן בבל
תאכל חמץ דנפקא לן מכל אוכל חמץ ו)
ו ב מיי' פ"ה מהלכות
דרב הונא בר תחליפא ועי'
איסורי מזבח הלכה א
לקמן קיז: וזבחים ע:],
ישנן בקום אכול מצה: קאי באוכלין.
דהכא יש לדרוש יותר היתר לנשים
ד) מנחות נח., ה) נזיר לה:,
סמג לאוין שיח:
משום ג"ש דט"ו מחג הסוכות והוו
כל דגבי כרת באוכלי חמץ כתיב אבל
סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תאכל
1
ו) [שמות יב], ז) [שם],
ג [מיי' פ"ד מהל' מאכלות
❖
מיפטרי ממצה כמו מסוכה דפטר להו
כל דאזהרה בנאכל כתיבז) כל מחמצת:
ח) [ע"א], ט) [מנחות נח:],
אסורות הל' טז]:
עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל
י) [וע"ע תוס' יבמות ד.
קאי באוכלין מרבה נאכלין. בתמיה:
בהדיא בפ' הישן (סוכה כח.) מהלכה
שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ
ד"ה דכתיב ותוס' שבועו'
אשר יקריב. משמע קדשים ושיהיו
למשה מסיני יש מקשים למה נשים אין
כ: ד"ה כל ותוס' מנחות מג.
והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה
תורה אור השלם
תמימים: התם דליכא לרבויי אוכלין.
חייבות בציצי' משום דכל שישנו בלבישת
ד"ה ור"ש ותוספות ערכין
דהויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא (היא)
ג: ד"ה הני], כ) [וע"ע
1. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
שעטנז ישנו בגדילים כדדרשינן בערכין
דהא נשים מדרב יהודה נפקי (א) השוה
תוס' זבחים פב. ד"ה ת"ל
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו
אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קמ"ל
(דף ג:) גבי כהנים ולפירוש ר"י דפי'
הכתוב אשה לאיש לכל עונשין
ותוס' מנחות יא: ד"ה קומץ
מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן
❖
והשתא דאתרבו להו בבל תאכל חמץ איתרבי
שבתורהח): הכא דאיכא לרבויי אוכלין.
דמסיפא לרישא סברא לדרוש קשה
עוד שם נו: ד"ה אמר],
יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם
להפך שלא יהו נשים חייבות בכלאים
דנשים באיסור חמץ דלא נפקי לן
נמי לאכילת מצה כרבי (אליעזר) דאמר ר"א
א)
ב)
צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל
וכי תימא ה"נ והא בפ"ק דביצה (דף
מדרב יהודה כדאמרן לעיל לא שביק
נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה שנא'
יְמֵי חַיֶּיךָ: דברים טז ג
א
הגהות הב"ח
2. כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן
אוכלין ומרבה נאכלין: ופרכינן ורבנן.
יד:) משמע דכלאים לא חזו למידי :
ג י)
לא תאכל עליו חמץ וגו' כל שישנו בבל תאכל
אין לי אלא כולו מקצתו מנין. בפרק
(א) רש"י ד"ה התם וכו'
הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב
דפליגי אדר"א בעירוב דחמץ כיון
חמץ ישנו באכילת מצה והני נשי נמי הואיל
נפקי דהשווה: (ב) ד"ה
מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַיְיָ וְנִכְרְתָה
כל המנחות באות מצה (מנחות
דלית להו לאו בעירוב פשיטא כל
❖
עירובו וכו' דאינו בעין:
הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ:
וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה
נח.) מפרש אביי אין לי אלא כולו דהיינו
דכתיב גבי אזהרה דכל מחמצת לא
ויקרא ז כה
ומאי חזית דהאי כל לרבויי נשים ומפקת
3. כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר
כזית מקצתו חצי זית מניין ורבא אמר
דרשי והשתא על כרחך כל דגבי כרת
תַּקְרִיבוּ לַיְיָ לֹא תֵעָשֶׂה
מוסף רש"י
עירובו אימא לרבויי עירובו מסתברא קאי
התם דה"ק אין לי אלא קומץ כולו
לרבויי נשים נמי לא דרשי ואלא נשים
חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל
עירובו מניין. שעירבו
באוכלין מרבה אוכלין קאי באוכלין מרבה
מנא להו: כל. דגבי אזהרה דלא כתיב
מקצת קומץ מניין ומסיק התם דאיכא
דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ
עם מצה דלא מינכר
אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא ב יא
בינייהו דאביי סבר דיש קומץ בפחות
כי בהדיה לא דרשינן לרבויי נאכלין
נאכלין מתקיף לה רב נתן אבוה דרב הונא
4. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן
(מנחות נח.). שהרי
מב' זיתים דהיינו כזית לכך מפרש
דעירוב אבל גבי כרת דאוכלין כתיב
אמרה תורה משרת.
ג) (בריה דרב נתן) וכל היכא דקאי באוכלין
וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל
לרבות שאפילו לא הוי
כולו כזית וסבר נמי דיש הקטרה
כי כל אוכל דרשינן ליה: ומקשינן
מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה
לא מרבה נאכלין והא תניא כי כל אוכל חלב
איסורי נזיר כשיעור, והיתר
2
וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא
ור"א אימא כל. דכרת לרבויי נשים
בפחות מזית ואע"ג דבפ' כיצד צולין
❖
משלימו לכזית שהוא חייב
במדבר ו ג
מן הבהמה אשר יקריב אין לי אלא חלב
יֹאכֵל:
❖
א"ר יהושע כל הזבחים
כי כל דכרת לרבויי עירוב נמי לכרת
.
(לקמן עט.)
(נזיר לה:)
תמימין שראוי ליקרב חלב בעלי מומין מנין
שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר
דכיון דליכא תו אוכלין לרבויי מרבינן
ת"ל מן הבהמה חלב חולין מניין ת"ל כי כל
רבינו חננאל
וכזית חלב זורק את הדם משמע דאין
ביה נאכלין כדאמרן גבי חלב ואימא
מוסף תוספות
והא הכא דקאי באוכלין וקא מרבה נאכלין
על עירובו בכרת: אין לי אלא כולו.
הקטרה בפחות מכזית הכא היינו
ואמרינן מאי חזית דהאי
כל דכרת מרבית לנשים
א. דהיכא דאיכא לאקושי
בזמן שכל ההקטר מן השאור: מקצתו.
טעמא משום דסבר דיש קומץ בפחות
התם דליכא אוכלין מרבה נאכלין הכא דאיכא
בכרת וממעט עירובין
לחומרא ולקולא, לחומרא
חצי זית שאינו הקטר שלם דאין
מב' זיתים א"כ כשריבה הכתוב חצי
אוכלין לא שביק להו לאוכלין ומרבה נאכלין
מקשינן. תוס' שאנץ.
מכרת. אימא לרבות
הקטרה פחותה מכזית : עירובו מניין.
קומץ ע"כ ריבה חצי זית ורבא סבר
עירובין בכרת. ואמרינן
ב. דהכי פירושו לא תאכל
ט)
ורבנן דלית להו עירוב כל לא דרשי אלא
מסתברא קאי באוכלין
עליו חמץ למי שצוה לו
(ב) כשאינו בעין אלא מעורב ונבלל עם
אין קומץ בפחות מב' זיתים ואין
נשים מנא להו כל לא דרשי כי כל דרשי ור"א
מרבה אוכלין, כלומר כתב
שיאכל מצות אבל למידרש
מנחה הוגנת של מצות לאחר שפתתן
הקטרה בפחות מזית:
כל אוכל לרבות כל
איפכא מרישיה לסיפיה אין
אימא כל לרבות את הנשים כי כל לרבות
מאן שמעת ליה דדריש כל ר'
סברא למידרש. תוס' ר"פ.
דאינן בעין: אין היתר מצטרף
אדם האוכל ואפילו נשים,
את עירובו וכי תימא כי כל ר"א לא דריש
וכתיב כל מחמצת לרבות
ג. משמע דאפי' לנשים
אליעזר. אף על גב דר"ע
לאיסור. אכל חצי זית חלב וחצי זית
אסירי. תוס' הרא"ש.
כל המתחמץ ואפילו ע"י
והתניא שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו
נמי דריש כל בפ' התערובות (זבחים
בשר בבת אחת אין היתר משלים את
ד) 3
תערובת בלאו, אבל לית
ד. וגו' עירובו מנין דהיינו
מקצתו מניין ת"ל כל עירובו מניין ת"ל כי
ליה אורחא דקרא כדקאי
חצי זית היתר וחצי זית
פב.) גבי כל חטאת כ)לא קשה דאפילו
שיעור האיסור לחייבו חוץ מאיסורי
ב
באוכלין למשבק אוכלין
איסור דמצטרפין ת"ל כי
יהא כר"ע מ"מ לא מישתמיט תנא
נזיר שאם אכל חצי זית ענבים וחצי זית
כל מאן שמעת ליה דדריש כל רבי אליעזר
כל. תוס' שאנץ. ה. דלאביי
לרבויי נאכלין. ואמרינן
למימר (שיסבור) שיהא תערובת חמץ
לחם בבת אחת חייב שהרי אמרה
איני דכל היכא דקאי
מקצתו היינו חצי זית שאור
וקא דריש כי כל קשיא ה) א"ר אבהו אמר
באוכלין לא מרבה נאכלין,
בלחוד ולרבא מקצתו היינו
בכרת ועוד נראה לר"י דאפילו לרבנן
תורה משרת ענבים לא ישתה חייב
רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר
ג
והתניא כי כל אוכל חלב
חצי קומץ שאור ואית ביה
דלא דרשי הכא כל דרשי בעלמא בריש
על שריית פתו ביין ואי איכא מיין
כזית. חי' הר"ן. ו. כיון
מן הבהמה אשר יקריבו
מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי
מרובה (ב"ק סג.)
דאמר כל רבויא הוא
לחודה כזית למה לי קרא. וכל משרת
ממנה קרבן לה', אין לי
דדריש ברישא היתר
אמרה תורה משרת וזעירי אמר אף שאור
אלא חלב תמימים הראוין
מצטרף לאיסור. והדר
4
ובפ' שני דסוכה (דף כח.) גבי כל
לא גרסינן ואית דגרסי ליה ומפרשי
❖
עירובו. תוס' הרא"ש.
ליקרב, חלב בעלי מומין
בל תקטירו כמאן כר"א דדריש כל אי הכי
האזרח ודווקא הכא לא דרשי בדבר
דאפילו לרבנן דלא דרשי כל וכל דרשי
מנין, ת"ל מן הבהמה,
לענין
שאין סברא לרבות כגון עירובו וכגון
ולא היא דהא פרכינן לקמן [מד.] האי
חלב חולין מנין, ת"ל
כי כל, והא הכא כי
נשים משום היקשא וכגון מקצת דבל תקטירו וה"פ כמאן כר"א
מיבעיא ליה לכדתניא משרת ליתן טעם כעיקר ואם איתא נימא ליה
רבינו חננאל (המשך)
כל אוכל חלב כתיב,
דדריש כל אפילו לדבר שאין סברא לרבות כגון עירובו וכגון נשים
אנא טעמא דידי מוכל אלא ממשמעותא דמשרת נפקא ליה וכל לא
עירובו, מאן שמעת ליה
דמשמע אוכלין וקאי
דריש: אף שאור בל תקטירו. נמי היתר מצטרף לאיסור חצי זית קומץ
ואהא קאמר נמי דרבנן לא דרשי כל:
דדריש כל ר' אליעזר ודרש
באוכלין וקא מרבי חלב
חוץ מאיסורי נזיר. אע"ג דחטאת נמי קאמר לקמן לרבי יוחנן
כי כל לרבות עירוביו,
חולין הנאכלין. ושנינן
דשאור וחצי זית דמצה ואינן מעורבין אלא כל אחד ניכר: כר"א דדריש
ועלתה בקשיא. אמר ר'
היכא דליכא אוכלין מרבה
כל. לעיל ומהתם נפקא ליה כדאמרן לעיל מקצתו מניין ת"ל כל
היתר מצטרף לאיסור הכא לא חשיב חטאת דבקדשים
אבהו א"ר יוחנן אין
נאכלין, אבל היכא דאית
היתר מצטרף לאיסור,
ליה לרבות אוכלין כגון
לא קמיירי:
ודריש ליה הכי מקצתו מניין חצי זית שאור וחצי זית מצה עמו:
כמאן כר"א דדריש כל. נראה לר"י דזעירי משמע ליה דשאור
חוץ מאיסורי נזיר, שהרי
הנשים לא שבק אוכלין
אפילו אילו אמרה תורה משרת
ומרבה נאכלין. ורבנן
היתר מצטרף לאיסור מדקתני עירובו מניין ת"ל כי כל
ומדרבי עירובו א"כ היתר מצטרף לאיסור והיינו כדרבא דלדידיה
ענבים הייתי למד שמשרת
דלית להו לאו בעירובין,
ענבים בלבד הוא אסור,
משום דלא דרשו כל,
ה"פ מקצתו מניין היינו זית שלם אבל לאביי דמפרש מקצתו מניין חצי זית לא שייך היתר מצטרף לאיסור דאמשהו דאיסור לחודיה מיחייב
ד
למה כתב כל לאסור
אם כן נשים שחייבות
והא דמרבה עירובו היינו כשמתערב לגמרי ולא אמר שיתבטל האיסור אגב ההיתר והא דקאמר כמאן כר"א דדריש כל משום דלרבנן
עירוביו. זעירי אמר אף
בכרת מנא להו. ושנינן
אף על גב דדרשי כי כל לא מוקמא ליה לרבות עירובו אלא לרבות מקצתו ורש"י פירש דזעירי משמע ליה מקצת היינו חצי זית קומץ דשאור
שאור בבל תקטירו היתר
כל לא דרשי, כי כל
מצטרף לאיסור, ואם יש
דרשי, ובכרת כתיב כי
וחצי זית דמצה ואין מעורבין אלא כל אחד ניכר וק"ל לפירושו טובא חדא דלא הוי זעירי לא כאביי ולא כרבא ה ועוד מאי קאמר כמאן
מקצת שאור ומצה משלים
כל אוכל מחמצת ונכרתה.
כר"א הא כרבנן נמי אתיא דהא כי כל דרשי ומוקמינן ליה אמקצתו דהיינו היתר מצטרף לאיסור לפ"ה ועוד בחמץ מנ"ל תערובת
לכזית חייב. כמאן כר'
ואקשינן לר' אליעזר נימא
כיון דצריך קרא להיתר מצטרף לאיסור ועוד דלפ"ה צ"ל מקצתו מניין פי' חצי זית איסור וחצי זית היתר שאינם מעורבים יחד דאי לאו
אליעזר דמרבה עירובין
כל לרבות נשים, כי כל
ו
מכל. ומקשינן אם כן
לרבות עירובין בכרת,
הכי היינו עירוב ולקמן גבי חטאת משמע דאין היתר מצטרף לאיסור אם לא שיתערב האיסור וההיתר יחד דהא אמר עד שיבלע בבשרה:
הוא כי זעירי אליבא דר'
דתניא שאור לא תקטירו,
לענין אליעזר קאמר, אמאי אמר
אין לי אלא כולו, מקצתו
שאור ותו לא, אפילו כותח הבבלי
לרבי אליעזר היתר מצטרף לאיסור, והוה ליה
לזעירי למימנינהו לכלהו.
מנין, ת"ל כל שאור,
פירוש כלום משאור,
אפילו מקצתו. עירובו
מנין, ת"ל כי כל שאור
לרבות