אלו עוברין
פרק
שלישי פסחים
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לענין
חמץ בפסח נמי. לר' יוחנן לא מצי פריך דאיהו לא דריש
אפילו חמץ נמי. דהא אמרינןז) על עירובו בלאו והיינו נמי היתר מצטרף
ז
א) מנחות כו: נח: [נזיר
א מיי' פ"ה מהל' איסורי
לו.], ב) טבול יום פ"ב [מ"ג
מזבח הלכה ב:
לאיסור: ומשני אין הכי נמי. דחמץ בפסח היתר מצטרף לאיסור והאי
כל ואם תאמר והא בפרק בתרא דיומא (דף עד.) דריש רבי
ח ב מיי' פ"ח מהל' טומאת
נזיר לו.], ג) [ע"ש], ד) [פי'
יוחנן מכל חלב דחצי שיעור אסור מן התורה ואור"י דלא דריש אלא
דנקיט שאור לאפוקי מדאביי דאמר במנחות בפ' כל המנחות באותח) יש
שגומע ואוכל כמו שורפה חיה
אוכלין הי"ב:
הקטרה בפחות מכזית וחייב בהקטרת שאור כל דהו ולא בעי צירוף
לאיסורא אבל להתחייב מלקות כמו בכשיעור לא וכן גבי חמץ :
ט ג שם הל' יג:
א ט)
בע"ז כט: עי' תוס' נזיר לו:
ה"ג רש"י מקום מגעו אמאי פסל
י ד מיי' פי"ד מהל' מאכלו'
ד"ה הנח], ה) [ברכות לה:
ומתרץ לברייתא דלעיל הכי אין לי
וש"נ], ו) לעיל ט: יבמות פב.
אסורו' הל' ח:
הא בטיל ברובא. ופירש דס"ד
אלא כזית חצי זית מנין ת"ל כל ויליף
לענין חמץ בפסח נמי אין הכי נמי ולאפוקי
יא ה מיי' פ"א מהל'
נזיר לו: [תוספתא דתרומות
מינה דיש הקטרה לפחות מכזית קא
השתא דדימוע דרבנן וקשה לריב"א
ב
פ"ו הט"ו והא דלא מקש'
תרומות הל' כו סמג
מדאביי דאמר יש הקטרה לפחות מכזית
א)
ממשנה דתרומות פ"ז מ"ה
עשין קלג טוש"ע י"ד סימן
משמע לן דאין הקטרה ואי איכא
דמשמע שהשום והשמן בעין מדקתני
קמשמע לן דהקטרה לאו לפחות מכזית
עי' בר"ש שם], ז) [לעיל מג.],
א
שלא סעיף ב:
צירוף אין ואי לא לא: להא שמעתא.
נגע במקצתן ולא קתני במקצתה ג ועוד
יב ו מיי' פ"ה מהלכות נזיר
ח) [דף נח:], ט) [וע"ע
יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא אמר
❖
דר' יוחנן: המקפה. תבשיל קפוי
דתני סיפא אימתי בזמן שהן גוש
תוספות שבועות כא: ד"ה
הלכה ד:
ליה אביי לרב דימי וכל איסורין שבתורה
כרבי שמעון], י) [וע"ש בתוס'
ועב של תרומה כגון דייסא והשום
בקערה אבל אם היה מפוזר טהור
❖
ד"ה הנח],
אין היתר מצטרף לאיסור והתנן ב) ב המקפה
והשמן הנתונין בו לתבלין היו של
ואי פסיל מקום מגעו משום מדומע
מוסף תוספות
של תרומה והשום והשמן של חולין ונגע
חולין: פסל את. כל הקדירה דמקפה
אדרבה כי הוי מפוזר יש לו להיות
א. מרבי חצי שיעור
מוסף רש"י עיקר וטבול יום פוסל את התרומה:
מדומע יותר ועוד אמאי פסיל מקום
טבול יום במקצתן פסל את כולן המקפה של
ג
לאיסורא. תוס' הרא"ש.
מקום מגעו אמאי פסל הא בטלו להו
מגעו ותו לא כיון דחשיב כמו כולה
חולין והשום והשמן של תרומה ונגע טבול
יש הקטרה לפחות
ב. כלומר דמדאורייתא חד
מכזית. והכי נמי אמרינן
תבלין ברובא. דקא ס"ד דימוע
תרומה על ידי דימוע יפסל הכל או
בתרי בטיל והא דתרומה בחד
יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו
בהקומץ (מנחות כו.) הקטיר
ומאה דרבנן הוא. תוס' נזיר לו.
מדרבנן הוא דאסור: ואמר רבה בר
לא יפסל אפילו מקום מגעו דבהדיא
בלבד והוינן בה מקום מגעו אמאי פסולה
קומצה פעמים כשרה, הלכך
והיאך יבטל דבר שהוא
ג.
בר חנה. דימוע מדאורייתא הוא וזר
איתא הא פלוגתא במסכת טבול
אפילו פחות מכזית חייב (שם
בעין. תוס' שאנץ. ד. וליכא
הא בטלי להו תבלין ברוב ואמר רבה בר
נח:). המקפה של תרומה.
יום בעיסה מדומעת ומי שפוסלה
מאן דמפליג בין מקום
לוקה עליו בכזית משום דיש שם תרומה
בר חנה מה טעם הואיל וזר לוקה עליהן
העשויה מיין של תרומה.
לשאינו מקום מגעו. תוס'
ג)
פוסלה לגמרי ומי שמכשיר מכשיר
עלה הלכך לגבי טומאה נמי שם
מקפה רוטב (נזיר לו.).
הרא"ש. ה. ופחות מכביצה
בכזית היכי דמי לאו משום דהיתר מצטרף
לגמרי ונראה לר"י כפירוש ר"ת
תרומה עלה ומיהו לא חמירא כתרומה
ד
והשום והשמן. שנותנין
אוכלין אינו מקבל טומאה
לתוכו משום תבלין (שם).
לאיסור לא מאי כזית דאיכא כזית בכדי
כדפירש ר"ת (לעיל לג:).
עצמה ליפסול את כולן ומ"ט זר לוקה
דפירש דמתניתין מיירי שהשום
ונגע טבול יום במקצתן.
תוס' ר"פ. ו. ובעיני ר"ש לא
עליו בכזית משום זרות הא לא אכל
והשמן בעין וכדגרס בכל הספרים
אכילת פרס וכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא
איכא דאמרי בשום ושמן של
ישרה זאת הגירסא שבכמה
כזית תרומה לאו משום דהיתר
מקום מגעו אמאי פסל והא לא הוי
תרומה אבל לא במקפה
מקומות פי' שאוכל מקבל
היא ד א"ל אין אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה
דחולין, דטבול יום שויוהו
טומאה אפי' בכל שהוא. תוס'
מצטרף לאיסור: ומשני מאי לוקה
כביצה והואיל דלא מקבל טומאה
ה
דר"א בכותח הבבלי אלא מאי משום דהיתר
רבנן שני ואין שני עושה
נזיר שם. ז. והיינו ההיא דפרק
בכזית דקאמר כזית בכדי אכילת פרס
אלא מדרבנן אית לן למימר דבטלי
❖
שלישי אלא בתרומה, ואית
השוחט. חי' הר"ן.
מצטרף לאיסור סוף סוף אמאי פליגי רבנן
שאם אכל פרס ממנו שיעור ארבעה
אגב מקפה כדפריש בפרק כל שעה
דאמרי מאי במקצתן אפילו
עליה דר"א בכותח הבבלי אלא הנח לכותח
במקפה של חולין, דכיון
ביצים יש בו כזית תרומה. וקי"ל דכל
(לעיל דף לג:) :
ו
דעריבי בחד מנא דמי ליה
לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור.
הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס אי
רבינו חננאל
שיעורי אכילת איסור בין כזית של
כמאן דנגע בתרומה עצמה
בעיניה דקשריף וקאכיל ליה בטלה דעתיה
ומטעם הואיל אם היה מלקט
חלב ודם ובין כותבת דיום הכפורים
(שם). מקום מגעו אמאי
ושנינן אcין הני כלהו היתר
ד)
ה)
פסולה. הא אין טומאת
מצטרף לאיסור נינהו, מיהו
מן השום או מן השמן כזית וילקה
מצטרפת אכילת השיעור בכדי שהייה
אצל כל אדם ואי משטר קשטר ואכיל לית
אוכלין בפחות מכביצה (שם)
.
לא הזכיר זעירי השאור לבדו
עליו לית לן למימר שלא תבטל אגב
זו שאם אכל כחרדל חלב וחזר ואכל
ביה כזית בכדי אכילת פרס איתיביה שתי
דאיכא כזית בכדי אכילת
אלא לאפוקי מדאביי דאמר
פרס. חשיב לה כאילו הויא
מקפה כיון שאין דרך אכילה בכך:
כחרדל עד שהשלים לכזית אם אין
יש הקטרה בפחות מכזית,
קדירות אחת של חולין ואחת של תרומה
דאיכא כזית בכדי אכילת פרס.
תרומה וכיון שנגע בו פסל
אתא זעירי לאשמועינן דאין
מתחילת האכילה ועד סופה יותר
ולפניהן שתי מדוכות אחת של חולין ואחת
מקום מגעו (שם לו:).
הקטרה בפחות מכזית ובעי
מקשין דבהשוחט (חולין
משהיית כדי אכילת פרס באכילה
דאורייתא היא. דמיחייב
צירוף להשלימו. אקשינן
של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין
עלה מלקות (שם). בכותח
לר' אבהו, ולר' יוחנן
דף לד:) אמרינן הנח לנזיד הדמע
בינונית מצטרף והוי כמו שאכלו בבת
י)
הבבלי. דאית ביה קומניתא
שאני אומר תרומה לתוך התרומה נפלה
ליכא מידי אחריני דהיתר
דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס
אחת וחייב. והכא נמי יש כאן תרומה
דנהמי בפרק ואלו עוברין
מצטרף לאיסור, והתניא
וחולין לתוך חולין נפלו ואי אמרת כזית בכדי
משמע דבסתמא לא הוי כזית בכדי
כדי להצטרף כזית באכילת פרס
(לעיל מג.) דקאמר ועל
מקפה של חולין והשום
עירובו בולא כלום, הא לא
אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני
והשמן של תרומה ונגע
ממנו: וכזית בכדי אכילת פרס
אכילת פרס ויש לומר דהכא
קים
אפשר דלא הוי בכדי אכילת
טבול יום במקצת לא פסל
דאורייתא. בתמיה. הא דאמור רבנן
ליה דעסקינן בדאית ביה
כזית
אומר תרומה לתוך כו' א"ל הנח לתרומת
פרס שיעור כזית (נזיר לו:).
אלא מקום מגעו, והוינן
כזית מצטרף כשיעור שהיית אכילת
בכדי אכילת פרס ולפירוש
ר"ת
דקשריף וקאכיל ליה.
בה אפילו מקום מגעו
תבלין דרבנן איתיביה ו) שתי קופות אחת
שגומע ואוכל עד שגומע
במקפה אמאי פסול. ואמרי
פרס מי הוי מדאורייתא הלכה למשה
דמוקי שהשום והשמן בעין
אתי
של חולין ואחת של תרומה ולפניהם ב'
ממנו בכדי אכילת פרס (שם).
משמיה דר' יוחנן הואיל וזר
מסיני כשאר שיעורין דקא אמרת
שפיר דאי הוי מעורב לא הוי
כזית
בטלה דעתיה אצל כל
לוקה על המקפה בכזית,
סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו
לוקה ומתרצת משום דאכיל כזית
בכדי אכילת פרס ז:
אדם. שאין דרך אכילה בכך,
מאי לאו משום דמקפה
אלא מאי היתר וכו'. נראה דלא
אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין
שאין אדם רגיל לאוכלו בעיניה
שהיא היתר מצטרפת לשום
מאיסור בר מהיתר: אמאי פליגי
לפי שהוא חריף ביותר, ולא
ולשמן שהן איסור ונעשית
לתוך חולין נפלו תרומה לתוך תרומה נפלה
רבנן עליה דר' אליעזר בכותח. נהי
גרס ליה דאי גרס ליה
חייבתו תורה אלא דרך אכילה
המקפה כלה איסור, לפיכך
ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא
(שם). ואי משטר קשטר.
נמי דלא דרשי כל לרבות עירובו הא
א"כ מאי ס"ד דאביי לאקשויי כיון
זר האוכל ממנה לוקה,
מטבל פתו (ב"מ פה:) שטובל
אלמא לרבי יוחנן איכא
אכיל מיהא מאיסור כזית בכדי אכילת
דלדידיה נמי קשה אלא לאביי א"ש
אמאי אמרינן שאני אומר אמר ליה הנח
ה
בה פתו לשם לפתן ואוכל,
דברים אחרים דהיתר מצטרף
פרס: ואלא מאי. סבירא לך האי
דפליגי עליה רבנן דלר"ע דווקא אית
לתרומה בזמן הזה דרבנן והאי משרת להכי
אבל בשום ושמן של תרומה
לאיסור מדאורייתא. ושנינן
להכי לוקה בכזית דאיכא בכדי
לוקה דרבה משום דהיתר מצטרף
ליה היתר מצטרף לאיסור בכל התורה
לעולם לית ליה, והכא
הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא משרת
ו
אכילת פרס דאורייתא (נזיר
כגון דאיכא במקפה שאכל
לאיסור ובחד כזית קאמר דלקי: סוף
דגמר מנזיר אבל לרבנן דמוקמי
ליתן
. מדוכות. שנידוכין
הזר, יש בה באותה אכילה
לו:)
סוף אמאי פליגי רבנן עליה. יצטרף
משרת לטעם כעיקר לית להו היתר
לתוכן תבלין (שם). אמאי
כזית מן השום והשמן
אמרינן שאני אומר
של תרומה, ומצטרף השום
היתר לאיסור וליחייב: אלא גרס: הנח לכותח הבבלי. דלא אכיל
מצטרף לאיסור בשום מקום ועוד דבנזיר בפ' ג' מינים (דף לז.)
תרומה לתוך כו'. אמאי
והשמן ונעשו כזית, ולפיכך
כזית מן החמץ כשיעור שהיית אכילת פרס דהא כותח אינו עשוי לאכול
גרסינן גבי שתי קופות דבסמוך בשלמא לדידי דאמינא היתר מצטרף
מקילין בהו כולי האי דאמרת
לוקה. שאינו לוקה אלא על
אלא לטבל ואי מתרמי ואכיל ליה ממש דהשתא איכא כזית ממהר
לאיסור דנפישי חולין פי' לאביי הא דהיתר מצטרף לאיסור היינו כשיש
שאני אומר תרומה לתוך
התרומה ולא על המקפה.
תרומה נפלה ולא לתוך חולין,
ושיעור אכילה שמצטרפת
להצטרף כשיעור אכילת פרס ממנו: בטלה דעתו. ולאו אכילה היא
מן האיסור יותר מן ההיתר או ששניהם בשוה אבל כשהיתר רבה על
והאיכא למיחש שמא נפלה
מעט מעט עד שמצטרפין
לחיובי עלה: ואי מישטר קא שטר. מטבל בתוכו כדרכו ליכא כזית
האיסור אין מצטרף ולרב דימי אין היתר מצטרף לאיסור בשום מקום
בשל חולין ואיכא כזית בכדי
לכזית בכדי אכילת פרס,
מן החמץ בכדי שהיית אכילת פרס שכשאכל כדי אכילת פרס ממה
כדמסיק לקמן דהוי חטאת ונזיר שני כתובים הבאים כאחד ואין
אכילת פרס (שם). הנח
דתניא אכל וחזר ואכל אם
לתרומת תבלין דרבנן. ולא
יש מתחלת אכילה ראשונה
שטיבל בתוכו לא אכל מן הכותח אלא מעט או שני זיתים או ארבעה
מלמדין וה"פ א"ה אמאי פליגי רבנן כו' בשלמא לדידי פליגי רבנן
דייקינן בהו בכזית בכדי
עד סוף אכילה אחרונה
ובההוא פורתא ליכא מן החמץ כזית. ושכר המדי נמי אף על גב דשתי
משום דר' אליעזר דריש כל ואתא כל לרבות אפילו כשהאיסור מועט
אכילת פרס, דמדרבנן הן ולא
שיעור כדי אכילת פרס
ליה בעיניה מיהו אין לך שותה ב' וג' כוסות שלא יפסיק וישהה בינתיים
ורבנן לא דרשי כל דכשהאיסור מועט אין מצטרף כמו בעלמא אלא
מחמרינן ביה כולי האי (שם).
מצטרפין, וכמה היא כדי
ולפניהם ב' סאין. של
אכילת פרס, מצאנו ששיער
הלכך בכדי שהיית אכילת פרס לא שתי כזית מן החמץ לבד מן
לדידך אמאי פליגי וכן גבי קופה ומדוכות אתי שפיר לאביי:
. ונפלו
פירות (לעיל ט:)
רבי שיעור חצי פרס,
הנח
לתרומת תבלין דרבנן. קשה לרשב"א כיון דתרומת
המים ושאר התערובת שסתם שכר עיקרו מן התמרים או מתאנים
אלו. הסאין, לתוך אלו.
כמה שיעורו שני ביצים
הקופות וידוע לנו שהאחד
אלא שבמדי מערב עמהם מי שעורין קצת: פרס. הוא חצי ככר
תבלין דרבנן גבי שום אמאי פסל מקום מגעו ויש לחלק:
ואחד מעשרים בביצה,
איתיביה שתי קופות. ואם תאמר מאי פריך אמאי אמרינן
נפל בזו ואחד בזו ואין ידוע
נמצא הפרס ארבעה ביצים
ששיערו בו עירובי תחומים שהוא מזון שתי סעודות וחציו לבית
אי זה בזו ואי זה בזו (שם)
.
ואחד מעשרה בכביצה.
המנוגע לטמא בגדים אם ישהה בו כדי אכילתו שנתנה תורה שיעור
שאני אומר והא פשיטא דבכל מקום מדאורייתא
מותרין. פירות של קופות
ומפורש בעירובין פרק כיצד
החולין מותרין לזר כבתחלה
משתתפין בתחומין. ואקשינן
שהייתו כדי סעודה דכתיב (ויקרא יד) והאוכל בבית יכבס את בגדיו
מין במינו בטל ברוב והכא מיירי שרבו חולין על התרומה כיון דסבר
אפילו אין בקופה כדי להעלות
אי הכי בכותח הבבלי נמי
והלכה למשה מסיני דחצי ככר של שמונה ביצים הוא סעודה: שתי
השתא דמיירי בתרומה דאורייתא דבדאורייתא בעי רבייה אפילו לר'
הסאה באחד ומאה .
נימא איכא כזית אוכל
(שם)
מדוכות. שהתבלין נידוכין בתוכן פלפלין וזנגביל: אלו לתוך אלו.
יוחנן בהערל (יבמות דף פב.) ואור"י דבעי למימר בכל ענין אפילו
מקומניתא דאומא בכדי
אכילת פרס, ואמאי פליגי
ממדוכות לתוך הקדירות: מותרין. קדירות חולין לזר: היכי אמרינן
מין בשאינו מינו כגון קמח חיטין בקמח שעורין שאינו ניכר:
רבנן ואמרי בולא כלום.
שאני אומר. ותלינן לקולא בעון מיתה ודילמא תרומה לתוך
והוא ואמרינן שאני כותח הבבלי
חולין נפל וכי אכיל לה איכא כזית תרומה באכילת פרס אלא שמע
מינה אי נמי ודאי נפל לא מיחייב משום כזית בכדי אכילת פרס
דלא משכחת ביה כזית בכדי
אכילת פרס, אי דקשריף
אלא מדרבנן וכי מספקא לן תלינן לקולא: במסכת נזיר [לו:] גרסינן ואלא מאי היתר מצטרף לאיסור היכי אמר שאני אומר אלא
ואכיל כותח, כגון אכילת
הנח לתרומת תבלין דמדרבנן. דראשית דגנך תירושך ויצהרך כתיב [דברים יח]: קופות. גדולות ובתוכן דגן דהויא תרומה דאורייתא:
הביצה בטלה דעתו, כלומר
ליתן
אין זה דרך ארץ, ואי דקא
שטר ואכיל שהוא כעין טבילת פת במרק, ליכא כזית מקומניתא דאומא כשיעור שעה כדי שיאכל אדם פרס, ואם הוא יותר מזה השיעור אין מצטרפין וראשון ראשון בטלי. ומותבינן מיהא שתי קדירות אחת
של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי מדוכות באחת תבלין של תרומה כו'. ושנינן הנח לתרומת תבלין דאינה מן התורה, לפי שאינם מיני תבואות. ומותבינן תוב שתי קופות של חולין ושל תרומה,
ולפניהם שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין, שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו, ואי כזית בכדי אכילת פרס מדאורייתא מצטרף, כל ספק דאורייתא לחומרא, אמאי תאני
שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו נמצא מיקל. ומשנינן כי תניא ההיא בתרומה בזמן הזה
שהיא מדרבנן. ואקשינן מדרך אחרת
ומשרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא, ההוא מיבעי ליה לכדתניא משרת