אלו עוברין פרק
שלישי
פסחים
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
משום. דבדוכתא אחריתי נמי כתבה רחמנא ושני כתובין הבאין כו'
דהוי נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד. תימה לרשב"א
יד א מיי' פ"ח מהל'
א) [לעיל כו. וש"נ], ב) נזיר
לז: זבחים צז., ג) שם: חולין
מעשה קרבנות הלכה
אבל לרבנן דמוקי ליה לטעם כעיקר לא הוו שני כתובין הבאין כאחד
אמאי לא קאמר נזיר וחמץ דר"ע דריש כל בפ' התערובת
(זבחים דף פב.): ר"ח גרס כחומר שבהן. ומיירי בחטאת ושלמים א
צט., ד) [שבועות כו:],
[טו] טז:
כדמפרש לקמיה: כל אשר יגע בבשרה. בשר חולין או שלמים שזמן
טו ב שם הלכה טו:
ה) [נזיר לז: ע"ש], ו) [צ"ל
ואם נבלע החטאת בשלמים
שנשחט אתמול נאכל כחומר השלמים
אכילתו מרובה מחטאת ונגע בחטאת
יקדש כדמפרש להיות כמוה
טז ג ד מיי' פ"ה מהל'
ב
לאו], ז) [תוספתא רפ"ג],
ח) צ"ל הני, ט) [במדבר ו],
נזיר הלכה ג:
ואינו נאכל בלילה ואם נבלע החטאת
שאם פסולה היתה החטאת כגון פיגול
יז ה ו מיי' פ"ב מהל'
י) [חולין קח.], כ) בס"א:
בשלמים שנשחט היום נאכל כחומר
או פסול אחר תיפסל אף זו שבלעה
משום דהוה נזיר וחטאת שני כתובין הבאין
❖
א)
בדפנותיה, ל) שייך לע"ב,
חמץ הל' טו סמג עשין
החטאת ואינו נאכל למחר ולשון
ממנה ואם כשירה היא החטאת
לט טוש"ע א"ח סי' תמב
כאחד ואין מלמדין נזיר הא דאמרן חטאת
❖
סעיף ז:
הברייתא קשה דאמר עד שיבלע
מהניא לבולעת הימנה לאסור באכילה
מאי היא ב) דתניא 1 כל אשר יגע בבשרה
תורה אור השלם
בבשרה משמע דאיירי בהיתר שנבלע
אלא כחמור שבה כחומר החטאת
יקדש וגו' יכול אפילו לא בלעה ת"ל בבשרה
באיסור והדר קאמר יקדש להיות
שנבלע בה לפנים מן הקלעים ולזכרי
1. כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ
רבינו חננאל
(יקדש) עד שיבלע בבשר יקדש להיות
א
ב
ג)
כהונה וליום ולילה אחד: יכול אפילו
יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ
כמוה משמע שהאיסור נבלע בהיתר:
ורבנן אמרי לך חטאת להיתר
ודחינן משום דהוי נזיר
עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ
כמוה שאם פסולה היא תיפסל ואם כשירה
תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ: לא בלעה. הנוגעת בה ממנה קאמר
וחטאת שני כתובין הבאין
היא תאכל כחמור שבה ורבנן נמי ניהוי נזיר
מצטרף לאיסור. אור"י
רחמנא יקדש ת"ל כו': תאכל.
ויקרא ו כ
כאחד ואין מלמדין. נזיר
2. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל
הא דאמרן, חטאת דתניא
הבולעת כחמור שבה שהרי יש בה ב'
דבנזיר בפ' ג' מינין (דף לז:) משמע
וחטאת שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין
כל אשר יגע בבשרה יקדש,
אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן
מינין אחד חמור ואחד קל וכולה
נזיר וחטאת לרבנן תרווייהו לטעם
אמרי הנהו מיצריך צריכי ור"ע מאי צריכי
יכול אע"פ שלא בלע, ת"ל
מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא
❖
הולכת אחר החמור אלמא היתר
כעיקר דקאמר התם צריכ' דאי כתב
בבשרה, עד שיבלע
במדבר ו ד
יֹאכֵל:
בשלמא אי כתב רחמנא בחטאת לא גמר נזיר
בבשרה יקדש להיות
מצטרף לאיסור: מיצרך צריכי.
רחמנא חטאת חולין מקדשים לא
מינה דחולין מקדשים לא גמרינן אלא
כמוה, שאם פסולה היא
ד)
תרווייהו כדמפרש לקמיה ולא הוו שני
גמרינן ואי כתב רחמנא נזיר חטאת
תפסל, ואם כשרה היא
הגהות הב"ח
לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת ותגמור
כתובין הבאין כאחד דחד מחבריה לא
מנזיר לא ילפינן דחמיר איסוריה
תאכל כחמור שבה. פירוש
(א) רש"י ד"ה ה"ג ורבנן
מיניה דהא כל איסורין שבתורה קא גמר
החטאת נאכלת ליום ולילה
מצי יליף דנימא מדהדר כתביה
דאפילו חרצן אסיר ליה:
וכו' לאיסור דאי נמי:
והשלמים לשני ימים
בשמעתין משמע דטעם
מנזיר ורבנן אמרי לך מיצרך צריכי חטאת
לאידך ולא ילפא מחבריה ש"מ דווקא
ה)
(ב) ד"ה ורבי עקיבא וכו'
ולילה אם ניתז [נ"א:
ולא מצריך: (ג) ד"ה ה"ג
להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא
נתן] א) מדם החטאת
הכי ח) קאמר: חולין. להחמיר לא
כעיקר דאורייתא.
לא וד"ה מכלל הד"א:
שנשחטה היום על חתיכת
גמרי מדין קדשים דדין קדשים להיות
דילפינן מנזיר דלאו אסמכתא היא
גמר ומשרת ליתן טעם כעיקר ומכאן אתה דן
(ד) תוספות ד"ה כאן
בשר שלמים שנשחטו
חמורין: ה"ג ורבנן אמרי לך מיצרך
דמדר"ע דאמר לקי אהיתר מצטרף
וכו' דזימנין דמיכנש להו
מאתמול, נאכל הבשר
לכל התורה כולה ור' עקיבא תרוייהו להיתר
❖
ונפלי:
בתורת שלמים בו ביום
צריכי חטאת. אשמועינן משום דהיתר
לאיסור בנזיר נשמע לרבנן וקשה מפ'
מצטרף לאיסור והוו להו שני כתובין הבאין
בלבד, אבל לא בלילה
מצטרף לאיסור (א) ואי נמי לא איבלע
כל הבשר (חולין דף קח.) וממסכת
כבשר החטאת. ואם
כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין
ושם מפורש: נשחטו שניהם היום, נאכל
בכולה אי אכל חצי זית פיגול וחצי זית
ע"ג (דף סז:)
מוסף רש"י
ל)כאן שלא במקום לישה. פ"ה
מלמדין א"ל רב אשי לרב כהנא אלא הא
בתורת חטאת היום
היתר בבת אחת ניגמור מינה
שני כתובין הבאין
והלילה בלבד, אבל לא
דתניא 2 מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים
דבקדשי' ניחייב ומיהו בשאר איסורין
דשלא במקום לישה עובר
כאחד ואין מלמדין.
למחר כשאר בשר שלמים.
ועד זג לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה
לא אמרינן הכי ואפילו בנזיר דחולין
בפחות מכזית וקשה דאמר לקמן לא
מדלא כתיב אחד ונגמור
הנה ההיתר נצטרף
ג
כולהו מניה (קדושין כד.).
לאיסור. וזהו פירוש נאכל
מקדשים לא גמרינן ומשרת ט) לאו
אמרן אלא בעריבה אבל בבית חייב
עם זה השתא לר"ע איסור והיתר מצטרפין
עד שיבלע בבשר. כגון
כחמור שבהן. פעמים
לאגמורי היתר מצטרף לאיסור אתא
לבער משום דזימנין (ד) דמיכנף ונפלי
איסור ואיסור מיבעיא אמר ליה איסור והיתר
המהתך שומן חטאת וסך
נאכל בתורת שלמים
ממנו צלי של שלמים ונבלע
בנזיר אלא ליתן טעם כעיקר דמגיעולי
אהדדי ולפ"ה תיפוק ליה דפחות מכזית
ופעמים נאכל בתורת
בבת אחת איסור ואיסור בזה אחר זה:
ד
בו, ומכאן אנו למדים היתר
חטאת, כי השלמים
נכרים לא יליף דחידוש הוא ואיצטריך
חייב לבער שלא במקום לישה ונראה
מתני' הבצק שבסידקי עריבה אם יש כזית
מצטרף לאיסור בקדשים,
שנשחטו מאתמול היום
למכתביה בנזיר ומכאן אתה דן לכל
לר"י דמקום העשוי לחזק היינו את
ואין ללמוד מכאן טעם
מותרין ובלילה אסורין
במקום אחד חייב לבער ואם (לא) בטל
ו)
כעיקר, שאין זה טעם אלא
התורה: ור' עקיבא. אית ליה
באכילה
והחטאת
הכלי בין במקום לישה ובין שלא
ממש (זבחים צז:). להיות
במיעוטו וכן לענין הטומאה אם מקפיד עליו
שנשחטה היום מותרת
גיעולי נכרים לאו חידוש הוא דלא
במקום לישה עושין לחזק אך במקום
(ב)
ג
כמוה. הנוגע בה ובלע
באכילה כל הלילה, נמצאו
חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה:
מצריך קרא לטעם כעיקר הלכך
לישה יש להחמיר יותר שיש לחוש
ממנה חולין צט.). שאם
השלמים בזה חמורין מן
גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו
פסולה היא תיפסל.
החטאת. ורבנן כי אמרינן
לר"ע כיון דשמעת ליה דמפיק משרת
שידבק מאותה עיסה לעיסה אחרת
יפסל הבולע (שם) שאם
שני כתובין הבאים כאחד,
להיתר מצטרף לאיסור על כרחיך
על ידי לישה או תבלע מן הטעם ולכך
אלא במקום שאין עשויין לחזק אבל במקום
החטאת פסולה כגון שעבר
היכא דתרוייהו חולין או
תרווייהו הני להיתר מצטרף לאיסור
כזית במקום לישה אפילו עשוי לחזק
עליה לילה ויום ונתבשל
תרוייהו קדשים נינהו, אבל
שעשויין לחזק אינו חייב לבער מכלל דפחות
בו בשר שלמים, יהא בשר
חד חולין והוא הנזיר, וחד
אתו והוה ליה חטאת קרא יתירא
עובר אף על גב דודאי מבטלו כיון
מכזית אפי' במקום שאין עשוי לחזק אינו חייב
שלמים אסור כמוהו (נזיר
קדשים והוא חטאת, מצרך
דמצי למיגמר מנזיר והוו להו שני
דאיכא תרתי לריעותא כזית ובמקום
לז:). ואם כשרה. שלא
צריכי, ולא קרינן בהו שני
לבער איכא ו דמתני לה אסיפא ואם לאו בטל
כתובין הבאין כאחד ומש"ה פשיטא
לישה ופחות מכזית אפילו במקום
עבר אותו היום (שם).
כתובין הבאין כאחד.
במיעוטו אמר רב יהודה אמר שמואל לא
תאכל כחמור שבה.
ונדחו הדברים הללו, וחזרו
ליה לרבי יוחנן דר"ע לא גמר שאר
לישה אי עשוי לחזק לא גזרו ביה
תיאכל זו כחמור שבחטאת,
רבנן ואמרו טעם אחר.
שנו אלא במקום העשוי לחזק אבל במקום
איסורין מנזיר דהא לא מצי דשני
רבנן דכיון שהוא דבר מועט יכול
שאפילו הן שלמים אסורין
למדנו מן החטאת היתר
שאין עשוי לחזק חייב לבער מכלל דכזית
ליאכל אלא לזכרי כהונה
כתובין נינהו. והא ליכא למימר משרת
לשמור שלא ילוש עליו וכן כזית שלא
מצטרף לאיסור, וממשרת
ליום ולילה ולפנים מן
למדנו ליתן טעם כעיקר,
להיתר מצטרף לאיסור וחטאת לטעם
במקום לישה אי עשוי לחזק אין עובר
אפילו במקום העשוי לחזק חייב לבער תניא
הקלעים (חולין צט.)
שהרי
ומיכן אתה דן לכל איסורין
כעיקר דגיעולי נכרים חידוש הוא
אבל פחות מכזית ושלא במקום לישה
כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא תניא
יש בה עכשיו שני מינים
ב) שבתורה בין בזה ובין
וכחומר שבשניהם תיאכל
ולא מצי גמר חטאת מינייהו ואין
אפילו אין עשויה לחזק מותר :
בזה. ור' עקיבא ליתן טעם
ד
כלישנא קמא בצק שבסידקי עריבה
❖
(זבחים צז:).
כעיקר מגעולי גוים גמר.
כאן שני כתובין דא"כ טעם כעיקר
כופת חטאת ונזיר תרוויהו
במקום העשוי לחזק אינו חוצץ ואינו עובר
בשאר איסורין מנא ליה מגיעולי
להיתר מצטרף לאיסור,
ובמקום שאין עשוי לחזק חוצץ ועובר במה דברים אמורים בכזית אבל
והוו להו שני כתובין
נכרים לא גמרינן מקדשים נמי
מוסף תוספות
בפחות מכזית אפילו במקום שאין עשוי
לחזק אינו חוצץ ואינו עובר
הבאין כאחד ואין מלמדין.
לא גמרינן ורבנן דפליגי עליה דר"א
ומקשי רב אשי אליבא
א. וזה פי' כחמור שבהן
ותניא כלישנא בתרא בצק שבסידקי עריבה במקום העשוי לחזק
בכותח הבבלי אלמא לית להו טעם
ז)
דרבי עקיבא, הא דתניא
דפעמים נאכל בתורת
מכל אשר יעשה מגפן היין
אינו
שלמים ופעמים נאכל
כעיקר דאורייתא מפקי להאי משרת
בתורת חטאת. תוס' שאנץ.
מחרצנים ועד זג לימד על
להיתר מצטרף לאיסור כר"ע ובגיעולי נכרים סבירא להו דחידוש הוא כרבנן והכי אמרינן נמי בכל הבשר י) דאיכא למאן דאמר טעמו
איסור נזיר, כגון חצי זית
שלמים נאכלים לב' ימים
ולא ממשו דרבנן: לימד על איסורי נזיר כו'. מדכיילינהו לחרצנים וזגין בחדא אכילה לימד שמצטרפין: השתא לרבי עקיבא. ל"ל דכתב
חרצן וחצי זית זגין
ולילה אחד וחטאת אינה
רחמנא קרא להכי השתא איסור והיתר מצטרפין כו': מתני' וכן לענין הטומאה. מפרש בגמ': גמ' ה"ג ל"ש אלא במקום שאין
שמצטרפין זה עם זה,
נאכל אלא ליום ולילה.
תוס' ר"פ. ב. שנשחטה
השתא לרבי עקיבא חצי
עשוי לחזק אבל במקום העשוי לחזק אינו חייב לבער מכלל דפחות מכזית אפילו במקום שאין עשוי לחזק אינו חייב לבער. ופירוש לא
היום. תוס' שאנץ. ג. שיש
זית פת שהוא היתר וחצי
שנו דכזית במקום אחד חייב לבער אלא שאין הסדקין בשולי עריבה מקום הצקת מים שיהא בצק זה מועיל לעריבה לחזק המים אלא
זית יין מצטרפי, שהיין
מקומות שאין הכלי עב
בלבד הוא אסור, והפת
ונוח ליסדק ומועלת לו
בדפנותיהןכ) מקום שאין עשוי לחזק אבל אם במקום העשוי לחזק הן בטלו לגבה והוו כעץ דמסתמא בטלינהו האי גברא להתם ואפילו כזית אינו
מותרת. חרצן וזג ששניהן
דבר הקשה הנדבק שם.
חייב לבער (ג): מכלל דפחות מכזית כו'. ותלמודא דייק ממילתא דשמואל דאוקמה למתני' במקום שאין עשוי לחזק וקתני מתני' בפחות מיכן בטל
שם. ד. והכי פירושא
אסורין לנזיר מיבעיא.
במיעוטו שמע מינה דפחות מכזית לא חשיב ואע"ג דאיכא בה פלגי זיתא טובא הואיל ולאו במקום אחד נינהו לא חשיבי: ה"ג איכא דמתני
ושנינן פת ויין ביחד, אבל
קמייתא שלא במקום לישה
זה בעצמו וזה בעצמו לא
הלכך שרי אפי' כזית
לה אסיפא פחות מיכן בטל במיעוטו אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום העשוי לחזק אבל במקום שאין עשוי לחזק חייב לבער
מצטרפי, חרצן וזג אפילו
במקום העשוי לחזק
מכלל דכזית אפילו במקום העשוי לחזק חייב לבער. ואע"ג דודאי מבטיל ליה אפילו הכי כיון דחשיב לא בטיל ולישנא בתרא חמיר מקמא:
בזה אחר זה מצטרפי.
ופחות מכזית אפי' אינו
מתני' בצק שבסידקי
עשוי לחזק, בתרייתא
אינו
במקום לישה הלכך מקום
ערבה אם יש כזית במקום
העשוי לחזק לא שרי אלא בפחות מכזית אבל מקום שאין עשוי לחזק אסור אבל כזית אפי' במקום העשוי לחזק אסור כיון אחד חייב לבער. ואוקי רב יהודה הא דתנן כזית במקום אחד, במקום [שאין עשוי לחזק, אבל במקום שעשוי לחזק אינו
דהוי במקום לישה. תוס' הרא"ש.
חייב לבער, פירוש מקום] שיש בו סדק או נקב ונתן זה הבצק לסתמו שנמצא עושה מלאכת עץ ובטל אע"פ שהוא כזית,
ש"מ דפחות מכזית אפילו במקום שאין עשוי לחזק אינו חייב לבער. ואיכא דמתני להא דרב יהודא אסיפא, דקתני ואם לאו
בטל במיעוטו, ודייקינן לא שנו פחות מכזית בטל, אלא במקום שעשוי לחזק שנעשה כעץ, אבל כזית אפילו במקום העשוי לחזק אסור וחייב לבער, וכן במקום שאין עשוי לחזק אפילו כל שהוא אסור. תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא
א) נראה דצ"ל מרוטב החטאת. ב) נראה דר"ל דאמר לכל התורה כולה כוונתו בין בקדשים בין בחולין אבל עדיין לשונו צריך ביאור והבנה.