מה:
אלו עוברין פרק
שלישי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כופת
שאור שיחדה לישיבה בטלה. אע"פ שראוי לאכילה כיון
ז) אינו חוצץ. אם נטמאת ובא להטבילה דבטיל לגבי עריבה: ואינו
יח א מיי' שם הל' טו
א) [שבת נג: עירובין
טוש"ע שם סעיף יא:
לז: ביצה יט. סנהדרין
עובר. לענין חמץ בפסח: במה דברים אמורים. דבמקום שאין עשוי
שאין מקיימין אותו לאכילה בטלה כמו לענין טומאה
יט ב ג ד מיי' שם הל'
סא.], ב) [חולין קכט.],
לחזק עובר בכזית והיינו כלישנא קמא דאוקמה למתני' בשאין עשוי
דאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכט.) דבטלה אע"פ שראוי לאכילה
ג) [תוספתא רפ"ג],
טז טוש"ע שם סעיף
לחזק קתני בה נמי הכי דבכזית עובר ובפחות מכזית בטל אבל אי
כדאמרינן התם בית שסיככו בזרעים טהרו וטומאתו לאו דאורייתא
ד) לעיל טו:, ה) טהרות
ח:
כ ה שם ס"ב וסעיף ט:
פ"ח [מ"ו] [כריתות כא.],
עשוי לחזק אפילו כזית בטל : קילתא
דאי דאורייתא א"כ מצינו אוכלים
ח)
כא ו מיי' פ"ב מהל'
ו) [תוספתא פ"ג ה"ב],
מקמי חמירתא. קמייתא דאינה
דמטמאי טומאה חמורה ומשני
אינו חוצץ ואינו עובר במקום שאין עשוי
ז) [מכאן שייך לע"א],
טומאת אוכלין הלכה
משנה: רב יוסף אמר. תרוייהו איתנו
כששימש מעשה עץ שימש משמע
ח) [ע"כ שייך לשם],
יח:
לחזק חוצץ ועובר במה דברים אמורים בפחות
כב ז ח מיי' פ"ד מהל'
ט) [וע"ע תוספות סנהדרין
דמיירי בראוי לאכילה ונראה לר"י
בי מדרשא ומשנה הן ותנאי נינהו
מכזית אבל בכזית אפילו במקום העשוי לחזק
❖
חמץ הל' ט סמג
מח. ד"ה נתנו],
ופליגי בהכי: תנאי שקלת לך מעלמא.
דכי היכי דפליגי לענין טומאה בפרק
עשין לט טוש"ע א"ח סי'
חוצץ ועובר קשיין אהדדי אמר רב הונא סמי
תמב סעיף א: במה בהמה (שבת דף נב:) דרבנן
דלא משכחת תנאי דפליגי בהכי
קילתא מקמי חמירתא רב יוסף אמר תנאי
כג ט מיי' פ"א מהל'
א)
דקאמרת סמי דאינה משנה: כופת.
סברי דכל הכלים עולין מטומאתם
לעזי רש"י
מקוואות הלכה יב
שקלת מעלמא תנאי היא דתניא הפת
מטו"ן: שייחדה לישיבה גרסינן. וכופת
בשינוי מעשה ורבי יהודה סבר דלא
❖
❖
סמג עשין רמח:
מטו"ן. גוש.
שעיפשה חייב לבער מפני שראוי לשוחקה
אמרינן שינוי מעשה לתקן אלא
שם דבר הוא ובסדר טהרות טובא
לקלקל הכי נמי פליגי גבי ט) חמץ א:
איכא כופת של עץ וכופת של אבן:
ולחמע בה כמה עיסות אחרות רבי שמעון
רבינו חננאל
מוסף רש"י
בטלה. אלמא איכא דסבירא ליה
לגבל
בן אלעזר אומר במה דברים אמורים במקויימת
תנאי שקלת מעלמא.
אפי' כזית מכי מבטיל לה בטל ומתני'
קשיין אהדדי. אמר רב
לאכילה אבל כופת שאור שייחדה לישיבה בטלה מדאמר ר' שמעון בן אלעזר
ב)
איבדת כולם שאין אתה
הונא סמי קמייתא דקילתא
קמייתא דקתני נמי במקום העשוי
בטלה מכלל דתנא קמא סבר לא בטלה אלמא קסבר כל כזית אע"ג דמבטל
מוצא תנאים שנחלקו בכך
היא מקמי בתריתא דהיא
לחזק אפילו כזית בטל רבי שמעון בן
דתוקי הנך תרתי מתנייתא
חמירתא. ורב יוסף אמר
לא בטיל אמר ליה אביי תרצת בכזית פחות מכזית מי תרצת אלא הא והא ר'
חדא כמר וחדא כמר
אלעזר היא דכיון דאינה מקויימת
תנאי היא, דתניא פת
שמעון בן אלעזר היא ולא קשיא הא במקום לישה הא שלא במקום לישה
(שבת נג:). כופת שאור.
שעפשה חייב לבער מפני
לאכילה בטלה: תרצת כזית. שבמקום
מוטיי"ל בלע"ז, שייחדה
שיכול לשוחקה ולחמץ
אמר רב אשי לא תימא שלא במקום לישה אגבה דאגנא אלא אשיפתא
העשוי לחזק דר"ש היא: פחות מכזית.
לישיבה בטלה. מתורת
בה כמה עיסות אחרות.
חמץ ואינו עובר עליו
דאגנא פשיטא מהו דתימא זמנא דאטיף ומטי להתם קא משמע לן א"ר נחמן
ר' שמעון בן אלעזר
במקום שאין עשוי לחזק דקשו נמי
בפסח משום שאור לא
אומר במה דברים אמורים
אהדדי דקמייתא תני אף במקום שאין
אמר רב הלכה כר' שמעון בן אלעזר איני והאמר רב יצחק בר אשי אמר רב
ימצא בבתיכם (חולין
במקויימת לאכילה, אבל
❖
עשוי לחזק אין חייב לבער ובתרייתא
קכט.).
כופת שאור וייחדה
א אם טח פניה בטיט בטלה טח אין לא טח לא מאן דמתני הא לא מתני הא
לישיבה בטלה, מכלל
תני חייב במקום שאין עשוי לחזק מי
איכא דאמרי אמר רב נחמן אמר רב אין הלכה כר' שמעון בן אלעזר דאמר
דת"ק סבר כל זית אע"ג
קא תרצת הא לא שמעינן ליה לרבי
דמבטל ליה לא בטל.
רב יצחק בר אשי אמר רב אם טח פניה בטיט בטלה וכו' אמר רב נחמן אמר
מוסף תוספות
שמעון דמיקל אלא בשאינה מקויימת
ת"ק כדתניא כלישנא
שמואל שני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהן רואין כל שאילו ינטל החוט
ג) ב
בתרא ר' שמעון כדתניא
א. דלרבנן כופת שאור
לאכילה אבל במקויימת לאכילה לא
כלישנא קמא. אמר ליה
בטל בתורת חמץ בשינוי
וניטלין עמו חייב לבער ואם לאו אינו חייב לבער אמר עולא ג לא אמרן אלא
שמעינן דשני ליה בין כזית לפחות
אביי לרב יוסף שנית כזית,
מעשה בלא קלקול ורק
בעריבה אבל בבית חייב לבער מאי טעמא דזימנין דכניש להו ונפלי גבי הדדי
מכזית: אלא הא והא רבי שמעון בן
פחות מכזית מאי, אלא
יהודה סבר דבעינן קלקול.
❖
תוס' שאנץ.
הא והא ר' שמעון, הא
אלעזר ולא קשיא כאן במקום לישה
אמר עולא בעו במערבא בית ועלייה מהו בית ואכסדרא מהו שני בתים זה
ד
דתניא כזית במקום העשוי
כאן שלא במקום לישה. מתניתין
לפנים מזה מהו תיקו ת"ר הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב
לחזק חוצץ ועובר, במקום
ד)
ה
בתרייתא לא קרי מקום שאין עשוי
לישה, אבל פחות מכזית
יכול לאוכלה מטמאה טומאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח
רבינו חננאל (המשך)
לא. והדתניא כזית במקום
לחזק אלא מקום שאינו מקום לישה
משום ר' נתן אמרו אינה מטמאה כמאן אזלא הא דתנן ה)וכלל אמרו בטהרות
דתנן כוותיה, כלל אמרו
העשוי לחזק אינו חוצץ
כלל כגון שפה העליונה אבל דפנות
בטהרות, כל המיוחד
ואינו עובר, שלא במקום
כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסל מלאכול לכלב כמאן דלא כר' נתן
לאכל אדם טמא עד
לישה. וכל שכן פחות
קרי מקום העשוי לחזק וקמייתא קרי
תנו רבנן עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח תוך שלשה ימים חייב לבער
שיפסל מלאכל הכלב.
מכזית שאפילו במקום
ו) ז
אף דפנות מקום שאין עשוי לחזק
ת"ר עריבת העבדנין שנתן
שאין עשוי לחזק אינו
קודם שלשה ימים אינו חייב לבער אמר ר' נתן במה דברים אמורים שלא נתן
ואף על גב דבמקום לישה הוא ומקום
לתוכה קמח בשנים עשר
עובר. אמר רב אשי לא
לתוכה עורות אבל נתן לתוכה עורות אפילו תוך שלשה אין חייב לבער אמר
או בשלשה עשר לניסן
תימא שלא במקום לישה
העשוי לחזק קרי שוליים. והכי קאמר
חייב לבער. באחד עשר
אחורי אגנא, כגון ספל
תנא קמא במקום העשוי לחזק כגון
רבא הלכה כר' נתן אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת: וכן לענין טומאה
ח
ט
אין חייב לבער. וכ"ש
שלשים בה. אלא על שפת
שוליים שמקבלין את המים אפילו
מקדם. בד"א שלא נתן
אגנא הוא שלא במקום
אם מקפיד עליו חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה: מי דמי התם בשיעורא
לתוכו עורות, אבל נתן
לישה. ומדחזינן רב אשי
כזית אינו עובר מקום שאינו עשוי
תליא מילתא הכא בקפידא תליא מילתא אמר רב יהודה אימא ולענין הטומאה
לתוכו עורות אפילו שעה
דפשיט שינויא דאביי,
לחזק מים כגון דפנות דמקום לישה
אחת אינו חייב לבער. וכן
ש"מ דהילכתא כותיה.
אינו כן א"ל אביי הא וכן לענין טומאה קתני אלא אמר אביי הכי קאמר וכן
הוא ולאו מקום מים חוצץ ועובר ופחות
הלכה. תוספתא. הקילור
אמרי משמיה דרב הלכה
לענין
והאספלנית והרטיה שנתן
כר' שמעון בכופת שאור,
מכזית אפילו בדפנות נמי אינו חוצץ
לתוכן קמח אין צריך
והוא דטח פניה בטיט. שני
דכיון דמהני פורתא לחזק עיסה כשמשפשפין ולשין שם בטיל ובשלא במקום לישה כגון שפה עליונה לא איירי האי תנא מידי ומודה הוא בה
לבער. מלוגמא שנסרחה
חצאי זיתים חמץ וחוט
דאפילו פחות מכזית לא בטיל ביה. ותנא בתרא הכי קאמר מקום העשוי לחזק עיסה כגון דפנות אינו חוצץ בפחות מכזית והכי נמי אמרן
אין צריך לבער. וכן
של בצק ביניהן, רואין כל
לענין הטומאה, אם בצק
שאלו ינטל החוט ניטלין
בקמייתא מקום שאין עשוי לחזק כגון שפה העליונה חוצץ ואף על גב דליכא כזית והכי נמי אמרן בקמייתא וכזית אפילו בדפנות חוצץ והכי
זה שבעריבה מקפיד
עמו, כלומר חוט זה עב
נמי תניא בקמייתא: לא תימא שלא במקום לישה. דאמרן ביה דאפילו בציר מכזית חוצץ היינו גבה דאגנא מבחוץ אבל שיפתא דאגנא קרי
עליו וחפץ לקלפו חוצץ
וחזק הוא חייב לבער.
מקום לישה ובטיל ביה פחות מכזית: אלא שיפתא דאגנא. נמי קרי שלא מקום לישה ולא בטיל ביה בציר מכזית: כללא דתרווייהו תנאי
ולא עלתה לו טבילה,
מוקמינן לה במקום העשוי
ואם רוצה בקיומו כדי
לחזק, אפילו במקום לישה
שפה עליונה אפילו פחות מכזית עובר שוליים אפילו כזית אינו עובר דפנות כזית עובר פחות מכזית אינו עובר: זימנין דאטיף. פעמים
להיות הסדק סתום
דפחות מכזית אינו עובר,
שהיא צפה על שפה עליונה והוי מקום לישה: כרבי שמעון בן אלעזר. דכיון דבטלה בטלה ואפילו טובא: טח פניה. של כופת שאור לתקנה
הרי הוא כעריבה ואינו
אבל כזית עובר, ואם החוט
חוצץ. ואקשינן וכן לענין
מצרפן, נמצא כזית במקום
לישיבה: מאן דמתני הא. משמיה דרב לא מתני הא ואמוראי נינהו ואליבא דרב: שני חצאי זיתים. בסידקי העריבה: חייב לבער.
הטומאה מכלל שדין
אחד וחייב. אמר עולא
דחוט מצרפן והוי כזית במקום אחד ובדפנות קאי: לא אמרן. דאם אין ניטלין עמו אינו חייב לבער אלא בעריבה דקביעי בה: אבל
זה כדין זה, והא
לא אמרו אם ניטלין עם
בבית. אפילו שני חצאי זיתים שאין חוט מצרפן חייב לבער: זימנין דכניש להו. מכבד הבית ונפלי אהדדי: בית ועלייה. חצי זית
בפסח בשיעור כזית חייב,
החוט אלא בעריבה, אבל
ובטומאה בקפידא תליא
בבית אפילו אין ביניהם
בבית וחצי זית בעלייה מי חיישינן לכנושי דילמא כניש להו ומחברן או לא. אם תמצא לומר בית ועלייה לא חיישינן דהא לא מקרי דאי נפיל
מילתא, ואינו דומה זה
חוט חייב לבער, מאי
נהוי מכוון כנגד התחתון בית ואכסדרה מהו. ואם תמצא לומר בית ואכסדרה שדרך האכסדרה נכנסים ויוצאין לבית תמיד ואין מחיצות
לזה.
טעמא זמנין דכניש ונפלי
שלימות חוצצות ביניהם שיש חלונות ופתחים לאכסדרה הרבה מכל צד והוי כחד ביתא וחיישינן דכניש כיבודי בית ואכסדרה: שני בתים זה
אהדדי והוו להו כזית
מקום אחד. איבעיא להו
לפנים מזה. ונכנסין לפנימי דרך החיצון אבל אין תשמישן שוה תדיר מזה לזה כבית ואכסדרה מהו מי חיישינן דכניש כיבודי בית זה בזה
בית ועליה, בית ואכסדרה,
או לא: ונפסלה מלאכול לאדם. ונתקלקלה בעיפושה ממאכל אדם: מטמאה טומאת אוכלין. דכל זמן שהיא ראויה לכלב לא פקע תורת אוכל
שני בתים זה לפנים מזה
מינה: ונשרפת עם הטמאה בפסח. אם תרומה טהורה היא דכיון דלא חזיא לאדם מותר לטמאה בידים ואפילו לרבי יוסי דאמר בפרק קמא
מהו, ועלו בתיקו וכל
תיקו דאיסורא לחומרא.
(דף יד.) זו לעצמה וזו לעצמה: המיוחד לאוכל אדם. וחל עליו שם אוכל טמא לעולם ואפילו נתקלקל מאכילת אדם עד שיפסל מאכילת
ת"ר פת שעיפשה ונפסלה
כלב: העבדנין. שנותנין בה עורות לעבד ונותנין שם קמח: תוך שלשה ימים. לפסח נתן קמח לתוכה עדיין שם חמץ עליה וכשבא הפסח
מלאכל אדם והכלב יכול
חייב לבער ואפילו היו בה עורות: קודם שלשה ימים. כבר נתקלקלה ע"י ריח הכלי ואף על פי שלא נתן לתוכה עורות: רבי נתן אומר.
לאכלה מטמאה טמאת
אוכלין בכביצה, ונשרפת
לא נתן לתוכה עורות מודינא לך דתוך שלשה ימים חייב לבער ואחר שלשה ימים לא שנתקלקלה מריח הכלי אבל נתן לתוכה עורות
עם הטמאה בפסח. משום
בקמח ביטלה מתורת חמץ: אם מקפיד עליו. שעתיד ליטלו חוצץ ואין טבילה עולה לה: בקיומו. שיתקיים בסדקיו לסתום: מי דמי.
רבי נתן אמרו אין
מטמאה. וקיימא לן כת"ק,
דקתני וכן התם גבי פסח בשיעורא
בכזית ופחות מכזית תליא מילתא והכא תליא מילתא בקפידא לא שנא פורתא ולא שנא טובא:
לענין