אלו עוברין פרק
שלישי פסחים
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לגבל. פי' בערוך דבאדם המהלך בדרך מיירי דומיא דתפלה
לענין צירוף טומאה.
כדמפרש ואזיל דבפסח תליא מילתא בשיעוריה:
כד א מיי' פ"כ מהל'
א
א) [עי' תוס' שבת צא.
ד"ה אי לענין טומאה],
כלים הלכה ט:
ובשאר ימות השנה איכא פלוגתא. חילוק בין מקפיד לשאינו מקפיד
דאם יש גבל העושה עיסתו בטהרה ברחוק ד' מילין
כה ב מיי' פ"ה מהל'
ב) [מגילה ב:], ג) חולין
והיינו דתנא סיפא אם מקפיד עליו: דאיכא פחות מכביצה אוכלין
ימתין עד שיגיע לאותו גבל והשתא א"ש דלא שנו אלא לפניו קאי
קכב:, ד) שם נדה נה.,
חמץ הלכה יג סמג
אכולהו : ולתפלה. נראה כפירוש הקונטרס ולא כערוך דפירש
דנגעו בהאי בצק. הדבוק בעריבה ונגעה בהן טומאה ואיטמי והדר
ב
ג
ה) [צ"ל אייבו], ו) ברכות
לאוין עה טוש"ע או"ח סי'
טו. חולין קכג., ז) "ר"ל
תנט סעיף ב:
נגעו בהן אוכלים טהורים: בפסח.
לתפלה היינו לרחוץ ידיו להתפלל
לענין צירוף טומאה בפסח ובשאר ימות
כו ג מיי' פ"ח מהל'
וכו' החימוץ" ליתא בס"א,
דהיכי דמי אי בעידנא דצלותא הא
דאיסור חמץ מחשבו ועושהו חשוב
ח) [חולין קכב.], ט) בס"א:
ביכורים הל' יא:
השנה איכא פלוגתא היכי דמי כגון א) $דאיכא
אמרינן בברכות (דף טו.) י) (אביי)
הואיל וכזית הוזכר להיחשב לענין
כז ד מיי' פ"א מהל' שאר
ליאכל, י) [צ"ל רב חסדא],
פחות מכביצה אוכלין ונגעו בהאי בצק
כ) [ועי' תוס' שבת כד:
אבות הטומאה ה"ט:
איסור חמץ דלא בטיל לגבי עריבה
לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן
כח ה מיי' פ"ד מהל'
ד"ה לפי ותוס' ביצה כז:
בפסח דאיסורו חשוב מצטרף בשאר ימות
כדתניא רישא השתא לענין טומאה
צלותא דכתיב ארחץ בנקיון כפי ד
ד"ה ועל החלה], ל) [צ"ל
תפלה הלכה ב סמג
נמי לא בטיל לגבי עריבה ומצטרף
ואי שלא בזמן תפלה מאי איריא ד'
שמעון בן אלעזר], מ) [צ"ל
השנה דבקפידא תליא מילתא אם מקפיד
עשין יט טוש"ע או"ח סי'
מילין אפי' טובא נמי: לא תקרא
רבא], נ) צ"ל כר"ש בן
צב סעיף ד וסימן קסג
להשלים לכביצה ואע"ג דאין מקפיד
עליו מצטרף אם רוצה בקיומו הרי הוא
❖
סעיף א:
אלעזר,
לה שם עד שתאפה. שאם היה (ד)
עליו ומטמא את אחרים: בשאר
כט ו מיי' פ"ג מהלכות
כעריבה מתקיף לה רבא מי קתני מצטרף
ימות השנה. דליכא למימר איסורו
קורא לה שם לא היה יכול לאפותה ולא
י"ט הלכה ט סמג
והא חוצץ קתני אלא אמר רבא וכן להעלות
לאוין עה עט טוש"ע או"ח
חישובו בקפידא תליא מילתא אם
לשורפה דאין שורפין קדשים ביו"ט
הגהות הב"ח
סי' תנז סעיף ב וסי' תקו
טהרה לעריבה היכי דמי כגון דאיטמי הך
מקפיד עליו מצטרף דחשיב אוכלא
כדיליף בבמה מדליקין (שבת כד:)
❖
(א) רש"י ד"ה וכן להעלות
סעיף ד:
עריבה ובעי לאטבולי בפסח דאיסורו חשוב
וד"ה אבל הד"א: (ב) ד"ה
הואיל וסופו ליטלו: וכן להעלות לה
והיינו נמי טעמא הא דתנן התם אין
בפסח וד"ה ובשאר הד"א:
חוצץ ולא סלקא לה טבילה בשאר ימות
טהרה לעריבה. תליא נמי בשיעורא
מדליקין בשמן שריפה ביו"ט ותימה
(ג) ד"ה וארבע' וד"ה ומאי
מוסף רש"י
השנה בקפידא תליא מילתא אי מקפיד עליו
ולא שיעורא בפסח ואם מקפיד
בשלמא פסול קודש אין שורפין ביו"ט
הד"א: (ד) תוס' ד"ה לא
תקרא וכו' שאם היתה
לגבל. הלש עיסתו בטהרה
עליו קאי אשאר ימות השנה כגון
שאין יכול להנות ממנה בשעת שריפה
חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה
קורא לה שם לא היתה
והוא שכיר לבעל הבית
דאיטמי וקא מטביל לה וקאמר
אבל תרומה טמאה שיכול להנות
מתקיף לה רב פפא מי קתני וכן לענין טהרה
יכולה לאפותה וכו' ולכך
וצריך למים להטביל כליו,
❖
דבפסח הואיל ובכזית עובר עליה
ממנה בשעת שריפה אמאי אין
יטריח עצמו ארבעה מילין
אין דוחה:
הא לענין טומאה קתני אלא אמר רב פפא
עד שיגיע למקוה ויטביל
ובדפנות איסורו חישובו דעל כרחו
שורפים כמו שמותר להדליק בשמן
וכן לענין להוריד טומאה לעריבה היכי דמי
ויותר מכאן אין עליו
צריך ליטלו וחייץ דלא הוי כעריבה
של חולין להנאתו כך ישרוף תרומה
לטרוח מן הסתם אלא
כגון דנגע שרץ בהאי בצק בפסח דאיסורו
גליון הש"ס
א
ואפי' אינו מקפיד עליו (א): אבל בשאר
טמאה להנאתו וכי מפני שמצוה
אם כן נותן לו בעל
חשוב חוצץ ולא נחתה לה טומאה בשאר
גמרא כגון דאיכא פחות
הבית שכר הליכה (חולין
ימות השנה. בין מרובה בין מועט
לשרוף מיגרע גרע ותירץ ריב"א
קכב:). ולתפלה. המהלך
מכביצה. עיין שבת צא
ימות השנה דבקפידא תליא אם מקפיד עליו
בקפידא תליא מילתא: וכן להוריד
דשמן של חולין מותר להדליק להנאתו
ע"א תד"ה אי לענין:
בדרך וגמר בלבו ורוצה
טומאה לעריבה. על ידי בצק זה
כמו שמותר לאכול אבל תרומה
שם הא קמ"ל דשיעורא
חוצץ אם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה:
ללון מבעוד יום, אם
ה
דמיל. עיין טורי אבן מגילה
יש בית הכנסת לפניו
מתני'
תליא נמי בימות הפסח בשיעורא
טמאה דאסורה בכל ההנאות נמצא
בצק החרש אם יש כיוצא בו
❖
ב
ב ע"ב ד"ה הא קמ"ל:
עד ארבעה מילין יטריח
שהחמיץ הרי זה אסור: גמ' אם אין שם
ולאו שיעורא ואם מקפיד עליו אשאר
שההבערה אינה להנאה אלא לשם
וילך שם כדי להתפלל
ימות השנה קאי: ה"ג והיכי דמי כגון
מצות שריפה אלא שהתורה לא
(שם). ולנטילת ידים.
כיוצא בו מהו א"ר אבהו אמר ר' שמעון בן
לאכילה ואין לו מים ויש
דנגע שרץ בהאי בצק: בפסח.
הקפידה אם יהנה ממנה בשעת
מוסף תוספות
מים לפניו לסוף ארבעה
לקיש כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא
דכזית איסורו חישובו חייץ ולא הוי
שריפה לכך אין דוחה יו"ט כשאר
מילין, ימתין עד שיגיע
א. שהאוכל
חולין
מיל ונימא מיל $ הא קמ"ל דשיעורא דמיל
ב)
למים (שם). אייבו אמרה.
בטהרה. חי' הר"ן. ב. שאם
כעריבה ולא נחתא לה שום טומאה
שריפת קדשים מידי דהוי אנדרים
להא שמעתא משמיה
כפי' רש"י מה ענין לפניו
כממגדל נוניא ועד טבריא א"ר אבהו אמר
לעריבה ואפילו אין מקפיד עליו
ונדבות למ"ד אין קרבים ביו"ט
ג)
דריש לקיש, והשומע טעה
ולאחריו והלא הגבל הוא
רבי שמעון בן לקיש לגבל ולתפלה
ובפחות מכזית כי אינו מקפיד עליו
(ביצה דף יט.) אע"פ שיש בהן היתר
ג
בין אייבו לאבהו (שם
עומד ויכול לילך ארבעת
קכג.). וארבעה אמר
מילין לכל צד. חי' רבינו
לא : ובשאר ימות השנה. אם מקפיד
לאכילת
אדם כיון דעיקרו לגבוה
(ב)
ולנטילת ידים ארבעה מילין אמר רב נחמן
בה. וארבעה דברים היה
דוד. ג. דלתפילה היינו
עליו אפילו בפחות מכזית חוצץ: ואם
וכהנים
משולחן גבוה קזכו אסור
בר יצחק אייבו אמרה וארבעה אמר בה
אומר בה בשיעור ד'
להתפלל בעשרה והוא
רוצה הוא בקיומו הרי הוא כעריבה.
לשוחטן
ולמ"ד קרבים קסבר עיקר
מילין (שם). וחדא מנייהו
רוצה ללון בעיר שאין בה
וחדא מינייהו עבוד דתנן ד)ד וכולן שעיבדן או
עבוד. האי כדי עבודה
עשרה אם יש לפניו ד'
והוי כאלו נגע שרץ בעריבה ממש:
שחיטה
לצורך אדם אבל שריפת
שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור
דמתניתין (שם). וכולן.
מילין עיר סמוכה צריך
מתני' בצק החרש. שאין ניכר אם
תרומה
טמאה אינה לשם הנאה
העורות שמנו חכמים
לילך ללון שם. תוס' שאנץ.
האדם וכמה כדי עבודה א"ר (אינייא)ה) א"ר
החמיץ אם לאו שמשונה הוא כחרש
מדאסר כל שאר הנאות אלא ודאי
להיות מטמאין כבשר,
ד. במידי דמנקי. תוס'
ינאי כדי הילוך ארבעה מילין א"ר יוסי ברבי
שעיבדן או שהילך
הרא"ש.
ה. [ד]ניכר
הזה שיש לו אזנים ואינו ניכר אם
לשם מצות ביעור הוא ור"י פי' דודאי
בהן כדי עבודה. כדרך
שלהנאתו הוא מדליקו
חנינא לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו
שומע אם לאו דאין אדם עומד על
מותר לשרוף ביו"ט תרומה לצורך
ו) ה
שרגילין לתת עור לפני
שאם היה רוצה היה
בירורו ועל דעתו. לישנא אחרינא בצק
אוכל נפש דלא שייך למימר משולחן
דורסן, טהורין. שבטלן
אפילו מיל אינו חוזר אמר רב אחא ומינה
אוכלו. שם. ו. שאין לגבוה
❖
מתורת בשר (נדה נה.).
ממנו כלום. תוס' שאנץ.
החרש קשה כחרש ואינו ניכר שהחמיץ
גבוה קא זכו ו אלא דגזרינן לצורך אטו
מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר:
רש"י שם.
ז. דרבנן היא.
מתני' כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט
ר"ל הכסיפו פניו ואין סידוק לסימן
שלא לצורך דשלא לצורך אסור מן
ח. כגון זב וזבה ונדה
החימוץ : אם יש כיוצא בו שהחמיץ.
התורה דגמרינן מקדשים שאין שורפין
ובעל קרי. שם.
ז)
רבינו חננאל (המשך)
ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה
ביו"ט : עד שתאפה. אומר ר"י אנן
ו
ט. [ד]לאחר שעירבה
אם יש עיסה אחרת שנילושה בשעתה
כ)
ברוב חולין יכול לאכול זר
אם כיוצא בו שהחמיץ.
בן בתירא אומר תטיל בצונן א"ר יהושע
גמ'
וכבר החמיצה: ממגדל נוניא
שרינן לקרות לה שם קודם אפייה
או כהן בימי טומאה לאחר
כלומר אם יש מי שלש
לא
שביטלה. שם. י. נ"א.
לטבריא. דהיינו מיל: לגבל ולתפלה
אע"ג דפסקינן כר"א דהא אי איכא
בבת אחת עמו והחמיץ
אמאי צריכה לכל הני
אותו הבצק, גם זה אסור
כו'. משום דרבי אבהו אמר ריש לקיש נקט לה: לגבל. המגבל
כהן קטן חזיא ליה כדאמר בפרק עד כמה (בכורות כז.) אין תרומת
טעמי בגמרא הואיל ואי
שחמץ הוא, ואע"פ שהוא
עיסת אחרים בשכר וכלי בעל הבית טמאים עד ארבע מילין
ח"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו וכן פסק בה"ג
ז
ח
בעי מיתשיל עלה כו'. תוס'
חרש ואין אדם יכול
שאנץ. יא. דכשהתנור מלא
להרגיש בו. אין שם כיוצא
הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבול כליו. וכן לתפלה אם מהלך
בסדר פסח בשם רב כהן צדק ריש מתיבתא ואפי' ליכא כהן קטן אי
משביח את הפת יותר
בו, אם שהה משעה שגמר
אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל אם יש בית הכנסת לפניו ברחוק
איכא כהן גדול שרי דחזיא ליה ע"י ביטול ברוב כדאמר התם רבה
❖
מכשהוא ריקם. תוס' ר"פ.
הלישה כשעור הליכת מיל
ארבע מילין הולך ומתפלל שם ולן שם. וכן לנטילת ידים לאכילה
מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאה וא"ת ואמאי לא שרינן לאפות
ט
אסור שודאי החמיץ. אמר
ר' אבהו אמר ריש לקיש
אם עתיד למצוא מים לפניו בד' מילין הולך לשם ונוטל את ידיו:
חלה טמאה מטעם דאמר ל) (ר"א בר' שמעון) בפ"ב דביצה (דף יז.)
לגבל, כגון שיש לפניו גבל
רבינו חננאל
ר' אייבו אמרה. להא מילתא משמיה דריש לקיש ולא ר' אבהו
אף ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לככר אחד
המגבל בטהרה. ולתפלה
אמרה: וארבעה מילי אמר בה. לשיעור ארבע מילין היינו תלת
מפני שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא ואמר מ)(רבה) התם הלכה
כגון שצריך להתפלל ויש
ואמר אביי וכן לענין צירוף
לפניו מים ליטול ידיו
טומאה, וכי קתני וכן לענין
וחדא מוסיף (ג): ומאי היא עבוד. שיעור עבוד של עור רך המטמא
נ) כר"א ברבי שמעון ואפילו נאמר דאסור לאפות מפני שאסור
ולנטילת ידים רוצה לאכל
טומאה בפסח, ובשאר
כבשר כגון הנך דחשיב בהעור והרוטב ח) ארבע מילין הוא לבטלו
לטלטלה מכל מקום כי לא קרא לה שם אמאי צריך לטעמא דהואיל י
ואין לו מים ליטול ידיו
ימות השנה איכא פלוגתא,
מתורת בשר מחמת עיבודו: כולן. כל אלו שמנו חכמים בהעור
ואור"י דטעמא [דאמרינן] בביצה לא שייך אלא בתנור אבל
ארבעת מילין. פירוש אם
כיצד כגון דאיכא פחות
יא
תטיל
יש גבל העושה עיסתו
מכביצה אוכלין בהאי
בצונן. אור"י דר"א ורבי
והרוטב שעורותיהן מטמאין כבשרן מפני שהוא רך ודרכו לאכול ט):
כשאופה תחת גחלים לא:
בטהרה, או אם יש מים
עריבה, ואית בה כזית בצק
שהילך בהן. דרך עורות לשוטחן לפני דריסת רגלי אדם וזהו
יהושע לא פליגי אבן בתירא שלא תועיל הטלה לצונן והיכא שאירע
ברחוק ארבעת מילין
ונגעי בה, בפסח דאיסורא
תחילת עיבודן: אלא לפניו. אנטילת ידים ואתפלה דמהלך בדרך
שקרא לה שם אור"ת תטיל בצונן:
לפניו, ימתין עד שיגיע
חושבו להאי בצק
לגבל ההוא שעושה
ולמשקליה קאי מצטרף,
קאי דאילו גבל ילך עד ד' מילין דמה יש לו להפסיד: ומינה. מהא
הואיל בטהרה ויעשה לו עיסתו
ואי נגעה בה טומאה
מתני'
כיצד מפרישין חלה בטומאה. שנטמאת
דר' יוסי בר' חנינא דאמר בהדיא אפי' מיל אינו חוזר דוקא מיל קאמר הא פחות ממיל חוזר:
בטהרה. וכן לא יתפלל ולא
איטמי. אבל בשאר ימות
יאכל עד שיגיע למים
השנה אם מקפיד עליו
העיסה ושוב אין חלה הניטלת ממנה ראויה לאכילת כהן כיצד מפרישין אותה ביום טוב של פסח הרי אין יכול לאפותה מאחר שאינה ראויה
ויטול ידיו. והני מילי
ובעי למשקליה מצטרף,
לאכילה ולשהותה לשורפה לערב אי אפשר שלא תחמיץ ולשורפה או להאכילה לכלבים אי אפשר שאין שורפין קדשים ביום טוב: רבי
דבעינן ד' מילין לפניו,
ואי לא לא, אלא הרי הוא
אליעזר אומר לא תקרא לה שם. חלה: עד שתאפה. תחלה דאכתי כל חדא וחדא חזיא ליה דמפריש מכל חדא פורתא ולאחר אפייה
אבל לאחריו אפילו מיל
כעריבה דלא מצטרף. ודחי
אחד אין מטריחין אותו
רבא אי הכי מצטרף מיבעי
אם רצה יפריש חלה שלימה על כולן כדתניא בגמרא [מח:] דקסבר רבי אליעזר הסל שהוא רודה מן התנור לתוכו מצרפו לחלה:
לחזור, אלא עושה עיסתו
ליה למתני במתני', אלא
לא כמו שמזדמן לו, ומקנח
הכי קתני וכן להעלות
ידיו בעפר ומתפלל. גם אוכל בבלאי חמתות בלא נטילה. וכן עבודת העור בהלוך ארבעת מילין נקרא עבודה ונטהר. ומפורש
טהרה לעריבה, כגון שזו העריבה טמאה היא והטבילה ונמצא בה בצק בסדקיה, בפסח דאיסורא חושבו וחייב לבערו, חוצץ
בפרק העור והרוטב.
ולא עלתה לה טבילה, בשאר ימות השנה אם רוצה בקיומו הרי בצק זה כעריבה ועלתה לו טבילה ואינו חוצץ. וגם זה
מתני' כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב ר' אליעזר אומר כו'. פירוש יש חייבין להפריש חלה וליתנה לכהן. ובשאר ימות
נדחה. ואוקמה רב פפא הכי וכן לענין טומאה להוריד טומאה לעריבה, היכי דמי כגון דדביק בצק בהאי עריבה ונגע שרץ
בבצק, בפסח דחייב לבערו לאו כגופה דעריבה דמי ולא נטמאת העריבה, בשאר ימות השנה אי מקפיד לקלפו ולא נחתה
השנה מפרישה ונותנה לכהן עיסה זו אפויה וכן ביום טוב, אבל הטמאה ביום טוב אסור לאפות אותה שאינה ראויה לאכילה,
לה טומאה לעריבה, ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה, וכאלו בגופה של עריבה נגע השרץ ונטמאת העריבה. בצק החרש
ולשריפה נמי אסורה לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב, וכבר פירשתי חלת חוצה לארץ בפרשת שלח לך לפיכך לא הארכנו.