3/92

אלו עוברין פרק

שלישי

פסחים

מח.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

מן המאתים. על כרחיך אנסכים קאי וקאמר הביאו הנסכים עליו מן המאתים שישתיירו מאתים בבור היין: מכאן לערלה שבטלה

לז א מיי' פט"ו מהלכות

א) [מנחות ה. חולין צ:

תמורה כט.], ב) [מכות

מאכלות אסורות הלכה

במאתים. דאי לאו בשאיסור מעורב בו קאי אמאי מצריך מאתים ובעלמא בסיפרי נפקא לן שפיר דערלה וכלאי הכרם בטילין במאתים

ה)

כא:], ג) [הך קרא בשבת

יד:

והאי מכאן לאו דוקא אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת: איסור דבר אחר. שבת: הא את הוא דאמרת. באלו הן הלוקין (מכות דף כא:):

לח ב מיי' פ"ה מהל'

כתיב ואולי צ"ל כל מלאכה

חילוק מלאכות לשבת. שאם עשה שתים בהעלם אחד או [אחת] בשתי העלמות חייב שתים: ואין

חילוק מלאכות ליום טוב. שאם עשה

איסורי מזבח הל"ט:

לא יעשה בהם דכתיב גבי

לט ג שם הלכה י:

חג הפסח שמות יב טז],

שתי מלאכות במזיד אינו לוקה שתים

מ ד מיי' פ"א מהל' יו"ט

ד) [צ"ל והתנן], ה) [קרח

רבי

והכא ביום טוב קיימינן ומחייבת ליה

מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו

אומר הלכה כר' אליעזר. ה"ר

❖

יח כט], ו) [לעיל מו:],

הלכה ג:

❖

משום י"ט תרתי משום מוקצה ומשום

ז) [לעיל ה:], ח) [לעיל כז.],

יוסף פסק כרבי משום דקיימא

בבור מכאן לערלה שבטילה במאתים

מבשל גיד ביום טוב: אמר רמי בר

לן ח) כוותיה מחבירו וכן מנהג ור"י

ממשקה ישראל א) מן המותר לישראל מכאן

תורה אור השלם

חמא הא דרבה ורב חסדא. דאיפליגוו)

דוחה דשמא לא קאמר הכא כרבי

אמרו ב אין מביאין נסכין מן הטבל יכול לא

הגהות הב"ח

גבי יום טוב אי שרינן ליה משום

1. וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן

מחבירו דהא איפליגו רבה ורב חסדא

יביא מן המוקצה אמרת מה טבל מיוחד

(א) רש"י ד"ה דלא חזיא

הואיל או לא: מחלוקת רבי אליעזר

מִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֵה

בהכי והא דהלכה כרבי מחבירו היינו

❖

וכו' דהרי סופו:

יִשְׂרָאֵל לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה

שאיסור גופו גרם לו אף כל שאיסור גופו

ור' יהושע היא דרבי אליעזר סבר

היכא דליכא פלוגתא דאמוראי:

וְלִשְׁלָמִים לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם

גרם לו יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו

אמרינן הואיל. אע"ג דסופו להפריש

חמשת

נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים:

יחזקאל מה טו

אחת מהן לחלה ונמצא שטרח בדבר

אלא איסור דבר אחר גרם לו ואי אמרת איסור מוקצה דאורייתא מה לי איסור

מוסף רש"י

2. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ

שאינו ראוי לאכילה אפי' הכי אמרינן

גופו מה לי איסור דבר אחר ועוד הא את הוא דאמרת חילוק מלאכות לשבת

ממשקה ישראל. מקרא

ב)ד

מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן

הוא בספר יחזקאל שה

הואיל ואי בעי לא מפריש חדא לחלה

יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן

ואין חילוק מלאכות ליו"ט אלא אפיק הבערה ועייל עצי אשירה ואזהרה מהכא

אחד מן הצאן מן

לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ

אלא בצע מכל חדא וחדא ואיכא

ולא ידבק בידך מאומה מן החרם אמר ליה רב אחא בריה דרבא לאביי ונלקי

המאתים ממשקה ישראל,

וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע

למימר בכל חדא חזיא ליה ומותר

ולענין קרבנות ונסכיהם

לַאֲבֹתֶיךָ: דברים יג יח

נמי משום 3 ולא תביא תועבה אל ביתך אלא אפיק הבערה ועייל עצי הקדש

כתיב (חולין צ:). מן

3. וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל

לאפותה: ור' יהושע סבר לא אמרינן

ואזהרה מהכא ואשיריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלהיכם אמר רמי

המותר לישראל. מן

בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ

הואיל. כדי להתיר מלאכות יום טוב.

המותר לאכילת ישראל הבא

שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב

בר חמא הא דרב חסדא ורבה מחלוקת דר"א ורבי יהושע היא דר"א סבר

ואהואיל ואי בעי מיתשיל עלה דלעיל

קרבן (תמורה כט.) מן

תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא:

המותר למשקה ישראל

אמרינן הואיל ורבי יהושע סבר לא אמרינן הואיל אמר רב פפא ודילמא עד

דברים ז כו

[מו:] לא קאי רמי בר חמא אלא אהואיל

4. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם

יביאו נסכים (מנחות ה.)

דאיסור מלאכת יום טוב: אלא

כאן לא קאמר ר"א התם דאמרינן הואיל אלא דבעידנא דקא עיילי לתנורא כל

כל קרבנותיהם יהיו משקה

וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם

דבעידנא דעיילי לה. איכא למימר

הראוי לישראל, כל עיקר

חדא וחדא חזיא ליה לדידיה אבל הכא דלאורחין הוא דחזי לדידיה לא חזי

וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ

הסעודה קרויה על שם

בכל חדא וחדא חזיא ליה בלאו הואיל

וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן

אימא הכי נמי דלא אמרינן הואיל אמר רב שישא בריה דרב אידי ודילמא

המשקה, כלומר האכילה

וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן

דבכל חדא איכא למימר זו לא תהא

עם השתיה תהא מן

לא היא עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם דלא אמרינן הואיל אלא דאיכא

הַמָּקוֹם הַהוּא:

לחלה: אבל הכא דלאורחין הוא

המותר לישראל

דברים יב ג

(יחזקאל

חדא דלא חזיא לא לדידיה ולא לאורחין אבל הכא דחזי מיהת לאורחין אימא

מה טו). ואין חילוק

5. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיְיָ

דחזיא. והרי עדיין לא זימן לית

מלאכות ליו"ט. אם

אֱלֹהֵיכֶם: דברים יב ד

הכי נמי אמרינן הואיל אמרוה [רבנן] קמיה דרבי ירמיה ור' זירא ר' ירמיה

ליה הואיל למישרייה לרבי אליעזר:

6. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת ליְיָ

עשה שתים ושלש מלאכות

קיבלה ר' זירא לא קיבלה א"ל רבי ירמיה לרבי זירא מילתא דקשיא לן ואתיא

דלא חזיא לא לדידיה ולא לאורחים.

בהעלם אחד, או עשה

אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל

מלאכה שיש בה שתי

מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ

(א) והרי סופו ליטול אחת לחלה שאין

כמה שני במאי פליגי ר"א ור' יהושע השתא אמרוה משמיה דגברא רבה ולא

לאוין, אינו חייב אלא

עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ

דרך לבצוע מכל אחת: אבל הכא.

ניקבלה אמר ליה היכי אקבלה דתנינא אמר ליה רבי יהושע לדבריך הרי

אחת, למ"ד הבערה לחלק

וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

❖

יצאת, סבירא ליה אין

דכולהו חזו לאורחין ואורחין שכיחי

שמות כ ט

הוא עובר משום לא תעשה כל מלאכה ושתיק ליה ואי איתא לימא ליה

ג) 6

חילוק מלאכות ביו"ט,

אמרינן הואיל למישרייה. ואי קשיא הא

טעמא דידי משום הואיל א"ל וליטעמיך הא דתנינא בברייתא אמר לו ר"א

דביו"ט לא יצאת הבערה,

דאמר ר' יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין

ומ"ד נמי הבערה ללאו

לדבריך הרי הוא עובר משום בל יראה ובל ימצא ושתיק ליה ה"נ דלא אהדר

רבינו חננאל (המשך)

יצאת ונפקא ליה חילוק

כו' אלמא לית ליה הואיל ואי בעי

מלאכות מועשה אחת

ליה הא קא מהדר ליה במתני' דתנן לא זהו חמץ שמוזהרין עליו משום בל

עובר הואיל וכל חדא

מיתשל עלה אפילו לחומרא וכל שכן

מהנה, הני מילי באיסורי

וחדא חזיא ליה, אמאי

יראה ובל ימצא אלא שתיק ליה בברייתא ומהדר ליה במתני' ה"נ אימור

הואיל דהכא לקולא לא דמי דהשתא

דאית בהן חיוב חטאת כגון

שתיק, ואלא מדאישתק

מלאכות דשבת דזדונן כרת

שתיק ליה במתני' ואהדר ליה במכילתא אחריתי תניא רבי אומר הלכה

לית ליה הואיל. א"ל ר'

מיהא לאו דידיה הוא וכך שמעתי

ושגגתן חטאת, דבההיא

ירמיה אי הכי הא דתנינא

ומגמגם לבי עלה ונראה בעיני דאין

כר"א ור' יצחק אמר הלכה כבן בתירא וכמה שיעור עיסה רבי ישמעאל בנו

פרשה דועשה מאחת מהנה

בברייתא, אמר לו ר'

הואיל בזה בדבר שאינו שלו דנימא

קמיירי בחטאת, אבל יו"ט

אליעזר הרי הוא עובר

של רבי יוחנן בן ברוקה אומר בחיטין קבין ובשעורין שלשת קבין ר' נתן

דחיוב מלקות הוא ואין

משום לא יראה ולא ימצא,

הואיל ואי בעי מייתי ליה ברשותיה

אומר משום ר"א חילוף הדברים והתניא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן

זדונן כרת אין בו חילוק

ואשתיק ר' יהושע

דאם כן הקדש דקיימא לןז) אבל אתה

❖

מלאכות (מכות כא:).

בברייתא, הכי נמי דהדר

בן ברוקה אומר בחטין שלשת קבין ובשעורין ארבעה קבין לא קשיא הא

רואה של גבוה ולא פליג ר"א הא

ביה. והא אהדר ליה

בחסיכתא הא במעלייתא אמר רב פפא שמע מינה גריעין חיטי חסיכתא

במתני', לא זהו חמץ

אי בעי פריק ליה והוי דידיה ואף

שמוזהרין עליו בבל יראה

מחיטי מעלייתא טפי מדגריען שערי חסיכתא משערי מעלייתא דאילו התם

רבינו חננאל

סוגיא דשמעתא לא מייתבא שפיר.

ובל ימצא, אלא שתיק

תילתא והכא ריבעא אמר רב קבא מלוגנאה לפיסחא וכן לחלה (והתניא)

וכמדומה דפירוש הכתוב ברישא

בברייתא ואהדר ליה

מן המאתים ממותר שתי

ד)

במתני', ר' אליעזר נמי

מאות שנשתיירו בבור,

דשמעתא הואיל ואי בעי מיתשיל

חמשת אימור אהדר ליה

כלומר אפילו ערלה שהיא

עליה לא גר' אלא הכי גר' ר' אליעזר סבר אמרי' הואיל ור' יהושע סבר לא אמרינן הואיל והכי פירושא ר' אליעזר סבר שרי לאפותה ואע"ג

במכילתא אחריתא. ואע"ג

חמורה מן הכל. אם עלתה

דסוף סוף איכא חדא דלא חזיא ליה אין כאן איסור מלאכה הואיל וכל חדא וחדא חזיא ליה דמצי למשקל מכל חדא פורתא ור' יהושע סבר לא

דמסתבר טעמא דר' יהושע

ונשתיירו מאתים מותרין

א) ואמר אני אכריע כשאני

הן, מכאן לערלה שבטלה

אמרינן הואיל דהא סופו ליטול אחת מהן לחלה הלכך כיון דטובת הנאה אינה ממון ולא עבר עלה מנחתה עד הערב וישרפנה: אמרוה. להא

אופה נמצאתי עובר על

במאתים. ממשקה ישראל

דרמי בר חמא: מילתא דקשיא לן כו'. דבטובת הנאה ממון ליכא לאוקמי פלוגתייהו לחוד דנהי נמי דטובת הנאה ממון לר' אליעזר אפילו הכי

הוא לבדו יעשה לכם

מן היין המותר לישראל,

ועושה מעשה בידי,

מכאן אמרו אין מביאין

השתא נמי עובר משום לא תעשה כל מלאכה ומוטב לעבור על בל יראה מאליו ואינו עושה מעשה בידים מלעבור על לא תעשה כל מלאכה

וכשאני מניחה ואיני אופה

נסכים מן הטבל, יכול לא

ועושה מעשה בידים: טעמא דידי משום הואיל. ואין כאן חילול: אהדר ליה במכילתא אחריתא. ואיכא למימר דבתרוייהו פליגי ר' אליעזר

אותה נמצאתי עובר ואיני

יביא מן המוקצה, אמרת

סבר טובת הנאה ממון הלכך אי מחמצה גביה עבר עלה ולאפותה קודם לכן אין כאן איסור דאמרי' הואיל ואיכא למימר בכל חדא חזיא ליה

עושה מעשה בידי. תניא

לאו, אלא יביא מן

אמר ר' הלכה כר' אליעזר

המוקצה, ומה ראית

ור' יהושע סבר אינה ממון הלכך לא זהו חמץ שמוזהרין עליו וכי אפי לה עבר עלה דלא אמרינן הואיל והא דתריצנא לעיל [מו:] דכולי עלמא

דאמר לא תקרא לה שם

להתירו, גמרינן מטבל מה

טובת הנאה אינה ממון אכתי לא שמיע לן הא דאהדר ליה ר' אליעזר לר' יהושע הרי הוא עובר בבל יראה: הלכה כבן בתירא. תטיל

עד שתאפה. ואע"ג דאין

טבל מיוחד שאיסור גופו

לצונן: שיעור עיסה. ללוש בפסח ולא יותר שיכול לשומרה מידי חימוץ: חילוף הדברים. שהשעורין קרובין להחמיץ יותר מן החיטים:

למדין הלכה ממשנה דהיא

גרם לו שלא להקריב כי

תלמוד. סמכינן אהא דאמר

לא ניתקן אף כל שאיסור

הא בחסיכתא הא במעלייתא. קמייתא במעלייתא בתרייתא בחסיכתא ששלש שלהן אינן אלא קביים טובות: שמע מינה. לענין מקח וממכר:

רב יהודה אמר שמואל

גופו גרם לו. יצא מוקצה

גריען חיטי חסיכתא ממעלייתא טפי ממאי דגריען שערי חסיכתא

ממעלייתא דאילו. בחיטי קתני בטובות קביים וברעות שלשת קבים

הילכתא כר' אליעזר

שגופו תמים וכשר הוא

ארבעה ליכא גריעותא אלא ריבעא: קבא מלוגנאה. קב של אותו

אלמא גרעי תילתא ואילו בשעורין הטובות שלשת קבין והרעות

שהרודה ונותן לסל הסל

ואיסור הכנה בא להרחיקו,

מצרפן, דכלהו חדא טעמא

ואי ס"ד מוקצה אסור מן

מקום: לפיסחא. שלא ללוש יותר כדי שיוכל לשומרו מן החימוץ:

וכן לחלה. בהך שיעור עיסה נמי כל ימות השנה להתחייב בחלה:

הוא. ור' יצחק אמר

התורה איך מתירו,

חמשת הילכתא כבן בתירא דאמר

ואיפריכא. ומשני אפיק

תטיל לצונן. ואע"ג דפליגי

הבערה ועייל עצי אשרה,

ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ור' נתן בשיעור אפיית עיסה, והאי אמר בחטין קביין, דעבדי קביין חטין פת טפי

ואזהרתיה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כו', ונדחת גם זו וכו'. ואוקימנא אלא עייל עצי הקדש כו'. אמר רמי בר חמא

[נ"א: טפי פת] מדעבדי תלתא קבי שערי, וטירחא דהני טפי מהני. ור' נתן אמר בחטין שלשת קבין דשרירן, כלומר חזקין

מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע דמתני' בהואיל, ופליגי בדרבה ורב חסדא, ר' אליעזר סבר הואיל ואי בעי האי מפריש ואי

הן ויש בהן שמנונית ועיסתן לא מחמעה הייא, פירוש מהרה, לפיכך אפילו שלשת קבין מותר, אבל שעורים שאינן חזקים

בעי האי מפריש. כל חדא וחדא חזיא ליה ושרי ליה למיפייה. לפיכך לא תקרא לה שם עד שתאפה. ור' יהושע סבר לא

אלא כחושין ורזין כד שיען מתחמצת עיסתן מהרה, לפיכך אין אופין שעורים אלא קביין קביין. ומקשינן ואמרינן ר'

אמרינן הואיל, וכיון דאיכא חדא דלא חזיא ליה אסור. ודחי רב פפא דלמא לא היא, עד כאן לא קא שרי ר' אליעזר למפייה

ישמעאל אומר קביין חטין, והא תניא שלשת קבין חטין, והוא דאמר שלשת קבין שעורין, והא תניא ארבעת קבין שעורין.

אלא הואיל ובעידנא דקא אפי לה כל חדא וחדא חזיא ליה, אבל האופה מיום טוב לחול דבעידנא דקא אפי לא חזי ליה

ושנינן הא דאמר קביין חטין חיטי מעלייתא, והא דאמר שלשת קבין חטין בחיטי חסיכתא, רעים דקים [נ"א: ריקים]

לבו ביום, דהא אית ליה אחרים אימא לך אסר ר' אליעזר. ודחי רב שישא נמי הא דרמי, דלמא עד כאן לא אסר ר' יהושע

כדמתרגמינן חסיכתא יבישתא. וכן בשעורים, השעורים היפות שלשה קבין, והרעות ארבעת קבין, שנמצאו עושות פת קבים

באפיית הפת שלא הופרשה חלה ממנה אלא משום דאית ביה פת אחת שאינה ראויה לא לו ולא לאחרים. מפני שהיא חלה

חטים יפות כמו שלשת קבין רעות, וכן בשעורים. נמצא בין חיטים יפות לחטים רעות שליש פחיתות, ובשעורים רביע,

לכהן. אבל הכא לענין האופה מיום טוב לחול דאי מקלעי ליה אורחים חזי להאכיל להו שרי ר' יהושע. אמרוה הא דרמי

מכלל שהחטים הרעות כו', ודברים פשוטין הן. אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא וכן לחלה, וזה וזה שיעורן אחד הוא, כי

קמי ר' זירא ולא קבלה, אמר ליה ר' ירמיה אמאי לא קבלת, אמר ליה ואמאי נקבלה, דתניא בברייתא אמר לו ר' יהושע

קבא מלוגנאה הוא חמשת רבעים ועוד. והן שיעור הקמח להוציא מהן חלה.

הרי הוא עובר משום לא תעשה כל מלאכה, כי אופה דבר שאינו ראוי לו ושתק, ואי ס"ד בהואיל פליגי נימא ליה אינו

א) נראה דיש טעות סופר בדבריו וכצ"ל טעמא דר"י ואני אכריע דכשאני אופה נמצאתי עובר על כל מלאכה לא יעשה בהם ועושה כו'.