מח:
אלו עוברין פרק
שלישי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חמשת
רבעים קמח. רש"י לא גרס ועוד משום דחמשה לוגין
חמשת רבעים. לוגין ציפורים שהן שבעה ועוד מדבריים שזה הוא
מא א מיי' פ"ו מהל'
א) שבת עו: [חלה פ"ב
ביכורים הלכה טו
מ"ו] עדיות פ"א [מ"ב],
ציפורים בצמצום הוי כעיסת מדבר ור"ת מפרש דהיינו כר'
שיעור העומר שהיתה עיסת מדבר שנאמר גבי חלה (במדבר טו)
ב) [צ"ל דתנן], ג) נדה ח.
סמג עשין קמא טוש"ע
יוסי דאמר בפ"ק דשבת (דף טו.) חמשה פטורים חמשה ועוד חייבין
ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם דהיינו עיסת מדבר שהוא עומר
[חלה פ"ב מ"ד], ד) לעיל
י"ד סי' שכד סעיף א:
והיינו טעמא דר' יוסי דלאחר הפרשת חלה בעינן שיעור עריסותיכם :
לגולגולת והוא עשירית האיפה והאיפה שלש סאין וסאה ששה קבין
מב ב מיי' פ"ה מהל'
אז)
מג., ה) מכילתא בא פרשה
לא שנו אלא ככרות שנושכות זו
ט, ו) [לעיל מג. מנחות
מצה הלכה יא סמג
מדבריות חשוב עישור שבהן ותמצא
נג. חולין כג:], ז) [וע"ע
לאוין עט טור ש"ע א"ח
את זו. תימה דלא משמע הכי
שבעת רבעי קב וביצה וחומש ביצה.
חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה הכי
א)א
תוס' שבת טו. ד"ה רבי
סי' תנו ס"א:
במסכת חלה (פ"ב משנה ד) דתנן
כיצד חלק שלש סאין שהן שמונה עשרה
מג ג ד טוש"ע א"ח סי'
יוסי אומר ובעירובין פג:
קאמר קבא מלוגנאי נמי ב אהאי שיעורא קאי
❖
תנז ס"א:
ד"ה שבעת],
העושה עיסתו קבין פטור מן החלה
קבין ועשה מהן רבעי קב היינו לוגין
אמר רב יוסף הני נשי דידן נהוג למיפא
מד ה ו מיי' פ"ו מהל'
ג
עד שישוכו רבי אליעזר אומר אף
ותמצא בהן שבעים ושנים לוג טול
ביכורים הלכה טז יז
קפיזא קפיזא לפיסחא א"ל אביי מאי דעתיך
הרודה וכו' אלמא לא בעי ר' אליעזר
עישור של שבעים הרי שבעה והשנים
סמג עשין קמא טוש"ע
גליון הש"ס
לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא
י"ד סי' שכה סעיף א:
שישוכו ואי לא גרס אף אתי שפיר
הנשארים שתים עשרה ביצים הן
מה ז מיי' פ"ה מהל'
גמ' מהו תוך כלי בעינן.
מפקע לה מחלה א"ל דעבדן כר' אליעזר
דמצי למימר דבעי תרתי שישוכו
עישור שלהן ביצה וחומש ביצה הרי
חמץ הלכה יג סמג
עיין טורי אבן חגיגה כד
(דתניא) רבי אליעזר אומר הרודה ונותן
ויתנם לסל:
שבעת רבעים ועוד דהוא ביצה וחומש
לאוין עט טור ש"ע א"ח
ע"א ד"ה דאוריית':
ב)
ג)
ד
מתני' לא כל הנשים.
סי' תנט סעיף ב:
ביצה. ובירושלים הוסיפו על המדות
לסל הסל מצרפן לחלה ואמר רב יהודה
לשבות
❖
❖
מו ח טור ש"ע שם:
כעין זה יבמות קכ ע"ב:
שתות מלבר שהוא חומש מלגו
אמר שמואל ה הלכה כרבי אליעזר א"ל והא איתמר עלה אמר רבי יהושע בן
שנתנו ששה מן הראשונים בתוך חמשה
לוי לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו מזו אבל כעכין לא הא איתמר
האחרונים הרי ששת רבעים הראשונים
רבינו חננאל
הגהות הגר"א
עלה א"ר חנינא אפי' כעכין בעי ר' ירמיה טבלא שאין לה לבזבזין $ מהו ו תוך
נעשו חמשה והרובע
וביצה וחומש
[א] גמ' רשב"ג אומר
אמר רב יוסף הני נשי דידן.
כלי בעינן והא ליכא או דילמא אויר כלי בעינן והא איכא תיקו: תניא ר' אליעזר
ככרות כו'. נ"ב הוא
הנשארים נעשו רובע
שהרובע שש
כלומר בני ביתו נהגו
אומר הסל מצרפן ר' יהושע אומר תנור מצרפן רבן שמעון בן גמליאל אומר
תנור והוא דברי ת"ק
למיפא קפיזא קפיזא בפסח
ביצים עשה מהן חמש ביצים גדולות
דמתני' דחלה ועיין תוס':
מתני'
שהוא פחות מקבא
ככרות [א] של בבל שנושכות זו מזו מצטרפות:
רבן גמליאל אומר שלש
והביצה וחומש ביצה
נעשית ביצה
[ב] רש"י ד"ה תנור מצרפן
מלוגנאה. ואמר להו אביי
אף תנור כו'. נ"ב בירושלמי
נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו וחכמים אומרים שלש נשים
נתרחקו מאיסור דחמץ
גדולה שניתוסף עליה חומשא מלגו
(פ"ב דחלה) איתא דוקא
ואפקעו תורת חלה. אמר
דהוא שתות מלבר הרי שש ביצים
עוסקות בבצק כאחת אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה ר' עקיבא אומר $לא
❖
תנור ולא סל:
ליה לא מפקעינן מחלה,
גדולות דהוא רובע קב גדול הרי
אלא עבדין כר' אליעזר,
כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין זה הכלל תפח תלטוש בצונן:
דתנן ר' אליעזר אמר הרודה
גמ' ת"ר לשה היא מקטפת וחבירתה לשה תחתיה מקטפת היא אופה וחבירתה
עומר המדבר ששה רבעים ירושלמיים
ונותן לסל הסל מצרפן
לעזי רש"י
וסאה ציפורית עודפת על ירושלמית
לחלה. ואמר רב יהודה אמר
מקטפת תחתיה והשלישית לשה אופה היא לשה וחבירתה אופה תחתיה
שתות מלבר כדאמר בעירובין (דף
שמואל הלכה כרבי
קויילו"ש [קילי"ש].
והשלישית מקטפת וחוזרת חלילה כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי
ז
אליעזר. בככרות שנושכות
יתדות (של משחק), וכאן
פג.) הרי עומר שהיה ששה רבעים
זו את זו ונראות כאלו
בהשאלה: כעכים מאורכים.
חימוץ: ר"ע אומר לא כל הנשים וכו': תניא אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבן
ירושלמיים נכנס בחמש ציפוריים:
❖
נכנסות זו בתוך זו. ואפילו
אינטורטי"ר. לעצב.
גמליאל ילמדינו רבינו בנשים זריזות או בנשים שאין זריזות בעצים לחים או
נהוג למיפא בפיסחא קפיזא קפיזא.
בעבין שאין נושכות הסל
מצרפן. בעי ר' ירמיה טבלא
שלשת לוגין לחומרא לשומרו מן
בעצים יבשים בתנור חם או בתנור צונן אמר לי אין לך אלא מה ששנו חכמים
שאין לה לבזביז. פירוש
זה הכלל תפח תלטוש בצונן: מתני' שיאור ישרף והאוכלו פטור סידוק
מוסף רש"י
החימוץ: אמר לי'. כר' אליעזר סביר'
לבזביז מסגרת. מהו, מי
ד)
הרודה ונותן לסל. כגון
לן דהסל מצרפן לחלה לאחר אפייתן.
מצרפן לחלה דאויר כלי
ישרף והאוכלו חייב כרת איזהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקין
שהיה לש את עיסתו פחות
מצרף והא איכא אויר, או
והאידנא קיימא לן כר' אליעזר בחלה
זה בזה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים ח זה וזה האוכלו חייב כרת ואיזהו
מחמשת רבעים, לפוטרו מן
דלמא תוך כלי מצרף והא
של אור דאין שורפין קדשים ביום
שיאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו: גמ' תנו רבנן איזהו
החלה, הסל מצרפן
לית ליה תוך ועלתה בתיקו.
ה)
לחלה. כשרודן מן התנור
תניא ר' אליעזר אומר הסל
טוב ולהשהותם אי אפשר ומשיקרא
(נדה ח.). ואי זהו שיאור
שיאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו סידוק כקרני חגבים
מצרפן לחלה. ר' יהושע
עליה שם אסור לאפותה דהא לאו
כל שהכסיפו פניו. ר"מ
אומר תנור מצרפן, רבן
דברי ר' מאיר וחכמים אומרים איזהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו
לאכילה היא ולא קרינן עלה שם
ו)
קרי שיאור את שהכסיפו
שמעון בן גמליאל אומר
פניו וזהו תחילת חימוצו,
סדקין זה בזה וזה וזה האוכלו חייב כרת והאנן תנן שיאור ישרף והאוכלו פטור
ככרות נושכות זו את זו
אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה
ולר' יהודה הוי שיאור
מצרפות. כולן שוין שאם
ואופה שתיהן וכשהוא רודה נותנן
דברי רבי יהודה אימא לרבי מאיר זה וזה האוכלו חייב כרת אמר רבא מאי
שהתחיל ליסדק כבר סדקין
אין בעיסה כשיעור להוציא
לכלי והוא מצרפם ונוטל הקטנה
דקין כקרני חגבים, אחד
ממנה חלה, ואפאה עיסה
טעמא דר' מאיר אין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה:
לכאן ואחד לכאן, אבל
אחר עיסה ונצטרפו חייב,
וקורא שם ומברך ומצניעה ושורפה
מתני'
שהכסיפו פניו לר' יהודה
כדכתיב והיה באכלכם
משתחשך או למחר וכן הורה לנו רבינו
מצה היא, ולר"מ קרני
מלחם הארץ, מלמד שאם
יעקב בן יקר: שנושכות זו את זו. שהן רחבות ועגולות כעין שלנו וכשמדביקין זו אצל זו בתנור נושכות זו מזו הלכך חדא היא: אבל
חגבים חמץ גמור הוא
לא הפריש מן העיסה
❖
(לעיל מג.).
מפריש מן הלחם. כיצד,
כעכין. קויילו"ש בלע"ז ארוכין וקצרין ואין נושכין זה מזה: טבלא שאין לה לבזבז. מסגרת ושפה סביב לה ורדה פת לתוכה מן
מצרפן לסל ואע"פ שאין
התנור: מהו. שתצטרף לר' אליעזר: תנור מצרפן. [ב] אף תנור מצרפן אף על פי שלא נתנן לסל: ככרות של בבל כו'. אבל
נושכות זו את זו מוציא ככר
כעכין לא: מתני' רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת. כל אחת מלא התנור ואין כאן חימוץ אף על פי שהאחת ממתנת
אחת מעשרים וארבעה
מוסף תוספות
ככרות. וקורא עליה שם.
עד שיאפו השתים: וחכמים אומרים. אין להקל כל כך שיהו לשות כאחת אלא שלש נשים עוסקות כל אחת בבצק שלה: אחת
אסיקנא הלכה כר' אליעזר.
וא"כ קודם שהופרשה
א.
לשה. האחרונה לשה כשחבירתה האמצעית מקטפת והשלישית שלשה תחלה אופה וסידרא מפרש בגמרא: לא כל הנשים. יש
מתני'. ר"ג אומר שלש
איכא בה יותר מה' רבעים
עצלניות ומחמיצות אם ישהו כל כך ויש תנור שאינו חם מהר ויש עצים שאינם נבערים מהר: זה הכלל תפח. הבצק בידה שהיא
נשים לשות כאחת ואופות
ומשום הכי קאמר ועוד.
תוס' ר"פ. דחלה אין לה
בתנור אחד זו אחר זו וזו
רואה שרוצה לתפוח: תלטוש. ידיה במים צונן ותקטפנה ותצטנן: גמ' תנא לשה היא מקטפת. אדרבנן קאי. הראשונה שקדמה
שיעור מן התורה. תוס'
אחר זו. כלומר אע"פ
❖
ללוש מלא התנור קטן שלהן תחלה כשהיא מקטפת דהיינו עריכה שקורין אנטורטי"ר וחברתה מתחלת ללוש עיסה שלה:
הרא"ש.
שכולן לשו בבת אחת,
ואחת מסיקה את התנור
מקטפת היא אופה. וזו הראשונה שהיתה מקטפת עכשיו וגמרה קיטופה היא אופה ונותנת לתנור וחבירתה שהיתה לשה מקטפת
ואופה, והאחרת אחריה
תחתיה והשלישית לשה וכשגמרה ראשונה לאפות גמרה אמצעית לקטף ואחרונה ללוש הרי האמצעית המקטפת אופה וחבירתה
והשלישית אחריה. וקמ"ל
רבינו חננאל (המשך)
האחרונה מקטפת תחתיה והראשונה חוזרת ולשה שהיו תנורין קטנים ולא היתה מספקת [אלא] כמלא תנור: וכן חוזרות חלילה. חלילה
אע"פ שיהא הבצק שוהה
תלטוש בצונן. ויש אומרים
כדי שלשה הסקות ושתי
לשון מחול סביב סביב: דנתי לפני רבן גמליאל. שהיה אומר כלל דבר בכל שלש נשים לשות כאחת וממתנת האחת עד שיאפו השתים:
כנפח. שיאור ישרף
אפיות, אינו בא לידי חמוץ
מתני' שיאור. שלא החמיץ כל צרכו: סידוק. כשהוא מחמיץ נעשין בו סדקין: קרני חגבים. סדק לכאן וסדק לכאן: זה וזה האוכלו
והאוכלו פטור סידוק ישרף
וטוב לעשות כך. אבל
בכרת. דקרני חגבים נמי סידוק הוי: ואיזהו שיאור. שפטור זה שאין בו סדק אבל הכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו ומתוך פחד
והאוכלו חייב כרת כו'.
ארבע נשים ללוש כאחת
ורתת פניו מכסיפין: גמ' חכמים דברייתא הוא ר' יהודה דמתני' וחכמים דמתני' הוא ר' מאיר: ה"ג בברייתא וחכמים אומרים אי
במשנתנו שנה לנו דברי ר'
לא נתברר כי התיר רבן
מאיר בלשון חכמים,
גמליאל ללוש ולקטוף
זהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקין זה בזה וזה וזה האוכלו בכרת: והא אנן תנן. דר' יהודה פטר בשיאור דידיה דאע"ג
ולאפות אשה אחת
ובברייתא שנה לנו דברי ר'
דאמר ישרף לא מיחייב עלה לא מלקות ולא כרת: אימא לרבי מאיר זה וזה. בין שיאור דרבי יהודה דקרני חגבים בין סידוק חייבין
יהודה בלשון חכמים. לרבי
והאחרת שלשה עמה
יהודה השיאור כקרני
ממתינות לה. וחכמים
כרת דתרוייהו לרבי מאיר סידוק נינהו: כמה סדקין מלמטה. בתוכו הלכך כי הוי למעלה כקרני חגבים הוי למטה כנתערבו סדקין:
אומרים שלש נשים
חגבים והסידוק שנתערבו
מתני' סדקין זה בזה, ולר' מאיר
עוסקות בבצק, אחת לשה,
שיאור שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו, סידוק כקרני חגבים. מאי טעמא שאין לך סדק מלמעלה שאין בו כמה סדקין
וכשתתחיל לערוך אחרת לשה, וזה שעורכת מסיקה ואופה, וזו שלשה אחריה עורכת, וכשתתחיל הראשונה לאפות והשניה
לערוך, מתחלה השלישית ללוש, נמצאת בבת אחת הראשונה אופה והשניה עורכת והשלישית לשה, ואין אחת מהן יושבת
מלמטה, ובתרוייהו האוכלו חייב כרת, נמצא שיאור דר' יהודה סידוק לר' מאיר. ת"ר אי זהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו
סדקין זה בזה, וזה וזה האוכלו חייב כרת. ואקשינן מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא ר' יהודה, וכי ר' יהודה מחייב אקרני
וממתנת לחברתה אלא כולן עוסקות. וזו היא ששנינו בחיצונה לשה היא מקטפת וחברתה לשה תחתיה, מקטפת היא אופה
חגבים כרת, והתנן שיאור ישרף והאוכלו פטור דברי יהודה. ושנינן אימא זה וזה, כלומר בין סידוק כקרני חגבים בין סידוק
וחברתה מקטפת תחתיה [והשלישית לשה] אופה היא לשה וחברתה אופה תחתיה [והשלישית מקטפת] וחוזרות חלילה, כל
שנתערבו סדקין זה בזה לר' מאיר אחד הוא כל סדק זה וזה חייב כרת. וקי"ל כר' מאיר דשנה לן תנא בלשון דחכמים.
זמן שעסוקות בבצק אינו בא לידי חמוץ. ר' עקיבא אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין, זה הכלל תפח