אלו עוברין פרק
שלישי
פסחים
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לשבות
מתני' מבערין את הכל. בין חולין בין תרומה חוץ מכדי אכילתו
שביתת הרשות. פ"ה שהיה הולך להחשיך על התחום
מז א מיי' פ"ג מהל' חמץ
א) [לעיל דף יג. ודף כ:],
ב) [תוספתא פ"ג ה"ט],
הלכה ג סמג עשין לט
לשבת אבל כל מה שעתיד לבער יבער: תרומה מלפני
לקנות שביתה שם ולילך ד' אלפים לדבר הרשות וקשה
ג) ס"א הגייס, ד) ס"א ל"ג,
טוש"ע א"ח סי' תמד
השבת. שאינו יכול להאכילה לא לזרים ולא לבהמת זרים ולהשהותה
א"כ תיקשי למ"ד בפ' בכל מערבין (ערובין לא.) אין מערבין אלא לדבר
ה) לקמן דף פא: ברכות
סעיף א:
אי אפשר אבל חולין אין צריך לבער
אלא בזמנן שיכול למצוא להן
מצוה ונר' לר"י דה"פ לשבות שביתת הרשות שהולך לשמוח בפסח
מח ב מיי' שם הל' ט
דף מט:, ו) [עי' פירש"י
בבית אוהבו או קרובו : אם עבר
אוכלים הרבה: גמ' שבת. נשתהה
לקמן פ"א: ד"ה נטמא
טוש"ע שם סעיף ז:
א
מט ג מיי' פרק יט
וכו' לפני הבירה וכו'],
מתני' ארבעה עשר שחל להיות בשבת
שם שבת אחת: מתני' ההולך.
צופים. פי' בקונט' שם כפר וקשה
א)א
ז) [עי' תוס' לקמן דף קיג.
מהלכות פסולי
בארבעה עשר: אם יכול. שיש
לר"י א"כ ה"ל למימר וכמדתו לכל
ד"ה אמר], ח) [לעיל ד:],
המוקדשין הלכה ח:
מבערין את הכל מלפני השבת דברי ר"מ
מט ד [מיי' פ"ג מהל'
ט) [ויקרא ו], י) [ברכות
שהות ביום: להציל מן הנכרים.
רוח כדתניא בפ' מי שהיה טמא (לקמן
וחכמים אומרים בזמנו ר"א בר צדוק אומר
❖
נט.], כ) [צ"ל ולבנות],
חמץ הל' ט טוש"ע
את ישראל הנרדפין: יבטל בלבו.
צג:) איזהו דרך רחוקה מן המודיעין
תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן: גמ'
א"ח סי' תמד סעיף ז]:
נ ה מיי' פ"ה מהלכות
ולא יחזור ואפי' יש שהות דמדאוריי'
ולחוץ וכמדתה לכל רוח ואור"י
תניא ר"א בר צדוק אומר פעם אחת שבת
ב)
דעות הלכה ב:
סגי ליה בביטול בעלמא ח): לשבות
דבתוספתא דמכילתין מפרש בהדיא
תורה אור השלם
נא ו מיי' פכ"א מהל'
אבא ביבנה וחל ארבעה עשר להיות בשבת
שביתת הרשות. שהיה הולך להחשיך
איזהו צופים הרואה ואין מפסיק פי'
1. הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת
אסורי ביאה הלכה לא
ובא זונין ממונה של ר"ג ואמר הגיע עת לבער
כל מקום סביב ירושלים שיכול לראותו
על התחום לקנות שביתה שם כדי
סמג לאוין קכו טור ש"ע
שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם
משם ב: ושורפו לפני הבירה.
אה"ע סי' ב ס"ח:
וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן
שיהא לו משם ולהלן אלפים לילך למחר
את החמץ והלכתי אחר אבא וביערנו את
ז [מיי' שם הלכה לב
וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק:
החמץ: מתני' ההולך לשחוט את פסחו
שם לדבר הרשות יחזור מיד אבל
פ"ה כדאמר פ' כל שעה (דף כד.)
❖
טוש"ע שם סעיף ו]:
עמוס ו ד
ב
2. לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ
לקנות שביתת מצוה כגון שילך מחר
בקודש באש ישרף במקום אכילתו
ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית
גֹּלִים וְסָר
מִרְזַח
חוץ לתחום לבית האבל או לבית
שריפתו וקשה לר"י אי דאורייתא הוא
❖
חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול
עמוס ו ז
סְרוּחִים:
רבינו חננאל (המשך)
המשתה היינו כהולך לשחוט את
מה לי עבר צופים ומ"ל לא עבר צופים
לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער
פסחו: שיש בידו בשר קודש. עמו
וי"ל דמן התורה יכול לשורפה בכ"מ
בבית חמיו ולשבות
ואם לאו מבטלו בלבו להציל מן הנכרים ומן
שביתת הרשות יחזור מיד,
ג)
הגהות הב"ח
בדרך ונפסל ביוצא שמחיצת קדשים
שירצה דבפרק כל שעה (ג"ז שם)
והיכי קתני במתני' יבטל
הנהר ומן הלסטים ומן הדליקה ומן המפולת
קלים חומת ירושלים: אם עבר צופים.
לא מרבינן אלא פסולי קדשי קדשים
ד)
(א) רש"י ד"ה תלמיד חכם
בלבו, מכלל שאין מחייבין
❖
שבח הוא לו:
יבטל בלבו ולשבות שביתת הרשות יחזור
אותו לחזור. ושנינן מתני'
שם כפר שיכול לראות בית המקדש
ואימורי קדשים קלים אבל שאר קדשים
ר' יוסי היא דסבר סעודת
משם: שורפו במקומו. ולא הטריחוהו
שנאכלים לזרים לא מרבינן ומה
מיד וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש
ה) ג
אירוסין מצוה, וביעור
לחזור: ואם לאו חוזר ושורפו כו'.
שהצריכו חכמים לשרוף הני דהכא
חמץ נמי מצוה, מיהו
בידו בשר קדש אם עבר צופים שורפו
מוסף רש"י
ביעור חמץ אפשר לקיימה
כדאמרן בכל שעה (לעיל כד.) בקודש
לפני הבירה היינו גזירה אטו קדשי
במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה
ו)
קדשים ג: לפני הבירה. בזבחים
אם עבר צופים.
בביטול חמץ וישלים
באש תשרףט) דבמקום אכילתו שריפתו:
מקום שיכול לראות משם
סעודת אירוסין שנמצא
מעצי המערכה ועד כמה הן חוזרין ר"מ אומר
זה וזה. חמץ דאמרן לעיל ונזכר שיש
בפ' טבול יום (דף קד:)
פליגי מאי
הבירה ומשם והלאה אין
מקיים שתיהן. וברייתא ר'
זה וזה בכביצה ר' יהודה אומר זה וזה בכזית
יכול לראותו (לקמן פא:).
יהודה דסבר סעודת
לו חמץ בביתו ובשר קודש שעמו:
בירה אמר רבה בר בר חנה א"ר
שורפו במקומו. לא
אירוסין רשות, כגון
וחכמים אומרים בשר קדש בכזית וחמץ
בכביצה. אבל בפחות גבי חמץ יבטל
יוחנן מקום יש בהר הבית ובירה שמו
הטריחוהו לחזור ולשורפו
שביתת הרשות דלדברי
בלבו וגבי בשר קודש שורפו במקומו: בכביצה: גמ' ורמינהו ההולך לאכול
ר"ל אמר כל הבית כולו הוי בירה
בירושלים הואיל וכבר
הכל חייב לחזור מיד,
ד
נתרחק הרבה, ואע"ג
גמ' סעודה שניה. כך הוא דרך
דתניא סעודת אירוסין
שנאמר כ) אל הבירה אשר הכינותי:
סעודת אירוסין בבית חמיו ולשבות שביתת
דקי"ל בפרק כל שעה
רשות דברי ר' יהודה, ר'
וחכמים
אומרים בשר קודש
החתנים לאחר סעודת אירוסין חוזר
הרשות יחזור מיד א"ר יוחנן לא קשיא הא
(לעיל כד.) דבמקום
יוסי אומר מצוה. והשתא
בכזית וחמץ בכביצה. אומר ריב"א
אכילת קדשים שם שריפתן
ומשגר סבלונות לארוסתו וסועד שם:
דאמר רב חסדא מחלוקת
ר' יהודה הא רבי יוסי דתניא סעודת אירוסין
מבקדש באש תשרף (שם).
בסעודה שניה, אבל
אני לא שמעתי. שתהא מצוה אלא
דמפרש בירושלמי משום דבשר קודש
רשות דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר מצוה
לפני הבירה. מקום בהר
בסעודה ראשונה אפילו ר'
סעודת אירוסין לבדה אבל לא סעודת
לית ליה תקנה בביטול החמירו בכזית
הבית שיש שם בית
יהודה מודה דמצוה,
והשתא דאמר רב חסדא מחלוקת בסעודה
הדשן גדול ששורפין פסולי
סבלונות: סבלונות. דורונות כלים
אפילו תימא מתני' ר'
אבל חמץ אית ליה תקנה בביטול לא
שניה אבל בסעודה ראשונה דברי הכל מצוה
קדשים קלים כדאמרינן
תניא
יהודה ובסעודה ראשונה
א"ר
נאים: בת כהן. צריכה להינשא
החמירו עד כביצה:
בזבחים (קד:) בפרק טבול
שהיא מצוה, ברייתא
אפילו תימא הא והא ר' יהודה ולא קשיא הא
יהודה.
לכהנים ולא לפגום משפחתה להינשא
תימה אמאי לא מייתי תניא
יום (ברכות מט: וכעי"ז
בסעודה שניה שהיא
לעיל כד.) או: כל המקדש
בסעודה ראשונה הא בסעודה שניה תניא
רשות. תניא אמר ר' יהודה
לישראל: אין זווגן עולה יפה. במזל
נמי הכי מהך דהכא לרב חסדא:
קרוי בירה (לקמן פא:).
אני לא שמעתי אלא סעודת
טוב: מאי היא. מה עולה בידן: או
אמר
אמר רבי יהודה אני לא שמעתי אלא סעודת
לא גלאי כדגלי אינשי.
אירוסין בלבד, אמר ר' יוסי
אלמנה או גרושה או
זרע אין לה.
שהרי לא בעבור מקום
אני שמעתי סעודת אירוסין
אירוסין אבל לא סבלונות אמר לו ר' יוסי אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות
תורה גליתי אלא מאימת
וסיבלונות. ירושלמי
כדכתיב (ויקרא כב) ובת כהן כי תהיה
תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי
❖
ה
מלכות ברחתי (ב"ק קיז:).
לשבות שביתת הרשות,
לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי
לשבות אצל רבו או אצל
להנות ממנה כגון מאי א"ר יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם
תהיה אלמנה וגרושה
וזרע אין לה
מי שהוא גדול ממנו. אמר
הארץ דא"ר יוחנן בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה מאי היא אמר רב
ר' יוסי בר בון גדול השלום
וגו': או קוברה. בלא זמן: תלמיד
מוסף תוספות
שהוקש לשני דברים
חסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה במתניתא תנא קוברה או קוברתו
חכם. (א) הוא שבח לו אבל עם הארץ
שחייבין עליהן כרת, מילה
א. ולא מיירי כלל
או מביאתו לידי עניות איני והא א"ר יוחנן הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של
ואינו כהן גנאי הוא לו לאהרן ונענשים:
בעירוב. תוס' ר"פ. ב. בלי
ושחיטת פסח. תניא א"ר
הפסק. תוס' הרא"ש. והיינו
אלעזר כל סעודה שאינה
לא גלאי. רב כהנא גלה מבבל לא"י
אהרן כל שכן שתורה וכהונה מעשרתן לא קשיא הא בת"ח הא בעם הארץ
ו
של מצוה אין תלמיד חכם
דקאמר עבר צופים כלומר
כדאמר בהגוזל ומאכיל (ב"ק קיז.): לא
ר' יהושע נסיב כהנתא חלש אמר לא ניחא ליה לאהרן דאדבק בזרעיה דהוי
רשאי ליהנות ממנה, כגון
עבר אותו מקום שרואים
גלאי כדגלו אינשי. שאר תלמידים
מאי, א"ר יוחנן כגון בת
ירושלים ממנו והשתא
ליה חתנא כי אנא רב אידי בר אבין נסיב כהנתא נפקו מיניה תרי בני סמיכי
כהן או בת תלמיד חכם
ניחא דהוא הדין נמי לכל
יוצאין מדעתן ואני יצאתי על כרחי
רב ששת בריה דרב אידי ור' יהושע בריה דרב אידי אמר ר"פ אי לא נסיבנא
צד. תוס' ר"פ. ג.
אצל עם הארץ, לפי שאין
וכי עבר
ז)
מחמת מרדין ואימת מלכות: ומאלמן
זיווגן עולה יפה, כדכתיב
צופים לא אטרחוה רבנן.
כהנתא לא איעתרי אמר רב כהנא אי לא נסיבנא כהנתא לא גלאי אמרו ליה
❖
חי' הר"ן.
ובת כהן כי תהיה אלמנה
את אשתו. שמבקש לימודו ואי אפשר
והא למקום תורה גלית לא גלאי כדגלי אינשי אמר רבי יצחק כל הנהנה
וגרושה וזרע. אמר רב
לו וגולה למזונות והרי אשתו כאלמנות
כהנא אי לא נסיבנא כהנתא
מסעודת הרשות לסוף גולה שנא' ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק
חיות: גוזליו. יתומין: ותלמודו
1
לא גלאי. ומעשה דרב
רבינו חננאל
כהנא מפורש בהגוזל
וכתיב לכן עתה יגלו בראש גולים: ת"ר כל ת"ח המרבה סעודתו בכל מקום
משתכח. שאינו עסוק לחזור עליו:
2
בתרא כי שמטיה לקועיה
מתני' ארבעה עשר שחל
ומחלוקות רבות באות עליו. מחמת
סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח
דההוא גברא וערק לארץ
להיות בשבת מבערין הכל
ששכח תלמודו או הקפות שמקיף
ישראל. אמר ר' יצחק כל
מלפני השבת דברי ר' מאיר
ממנו ומחלוקות רבות באות עליו ודבריו אינם נשמעים ומחלל שם שמים ושם
הנהנה מסעודת הרשות
ר' אלעזר [בר צדוק] אומר
מחנונין לסעודותיו: קרו ליה. לבנו:
רבו ושם אביו וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות מאי היא
לסוף גולה, שנאמר
תרומה מלפני השבת,
מרקיד בי כובי. כדרך הליצנים שמשחקין
אוכלים כרים מצאן ועגלים
וחולין בזמנן. וקיי"ל כר'
אמר אביי קרו ליה בר מחים תנורי רבא אמר בר מרקיד בי כובי רב פפא אמר
ומרקדין בחנויות להשקותן בשכרן:
מתוך מרבק, וכתיב בתריה
אלעזר בר' צדוק. תניא ר'
בר מלחיך פינכי רב שמעיה אמר בר מך רבע: ת"ר לעולם ימכור אדם כל
לכן עתה יגלו בראש
אלעזר ברבי צדוק אומר
ז
מלחיך פינכי. קערות: מך רבע.
גולים. ת"ר תלמיד חכם
פעם אחת שבת אבא
מה שיש לו וישא בת ת"ח שאם מת או גולה מובטח לו שבניו ת"ח ואל ישא
מקפל לבושו ורובץ וישן כך דרך
המרבה סעודתו בכל
ביבנה וחל ארבעה עשר
בת ע"ה שאם מת או גולה בניו ע"ה ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו
המשתכרין אינו מספיק לילך לביתו
מקום. לסוף מחריב את
להיות בשבת כו'. מתני'
ביתו, ומאלמן את אשתו,
ההולך לשחוט את פסחו
וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה
ולשכב על מטתו אלא מקפל לבושו
ומייתם גוזליו, ותלמודו
ולמול את בנו ולאכול
תחתיו וישן: מך. כמו בר חמרא
ומתקבל ולא ישא בת
עם
הארץ משל לענבי הגפן בענבי הסנה דבר כעור
משתכח, ומחלוקות רבות
סעודת אירוסין בבית חמיו
עליו, ודבריו אין נשמעין,
ונזכר כו'. ורמינהי ההולך
מוך שקיך וגני
(תענית דף ו:):
י)
ואינו
ומחלל שם שמים, ושם
לאכול סעודת אירוסין
ואינו
אביו, ושם רבו, וגורם שם
רע לו ולבניו עד סוף כל הדורות, וקרו לו בר מיחם תנורא, ובר מרקיד בי כובא, ובר מלחך פנכי, ובר מן רבעי.