מט:
אלו עוברין פרק
שלישי
פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
מ) רב כהנא אי לאו דנסיבי כהנתא לא גלאי. משמע שלא
ואינו מתקבל. לשומעים: גדולי הדור. אנשי מעשה וצדיקים: בת
נב א מיי' שם הל' לב
א) [עירובין נה:], ב) ס"א
ל"ג, ג) [סנהדרין צ: ע"ש],
טוש"ע שם ס"ו:
גבאי צדקה. שאין ממנין אלא אם כן טובים ונאמנין: נשותיהן
היה כהן והא דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא
נג ב מיי' פי"א מהל'
ד) [אולי צ"ל אלמלי ביו"ד
שרץ. שאינן זהירות במצות: עם כל בהמה. שדומות לבהמה שאין
שקל סודרא בפדיון הבן בשביל אשתו היה לוקח כדאמרינן בפ' הזרוע
עדות הלכה ב סמג
עי' תוס' מגילה כא. ד"ה
להן לב להבין: כי היא חייך ואורך ימיך על חייו לא חס. ללמוד
(חולין דף קלב.) רב כהנא הוה אכיל בשביל אשתו והא דאמר בפרק
אלמלא], ה) [ברכות נז.
לאוין ריד טור ש"ע ח"מ
סנהדרין נט.], ו) [ב"ק
סימן לד סעיף יז:
תורה ולחיות: על חיי חבירו לא כל
ערבי פסחים (לקמן קיג.) א"ל רב לרב
נד ג מיי' פ"י מהל'
קיט.], ז) [ברכות מט:],
שכן. ויש לדאג שמא יהרגנו: ומגבו.
כהנא פשוט נבילתא בשוקא ושקול
ואינו מתקבל: תנו רבנן לעולם ימכור אדם
א
ח) ברכות דף מה. יומא
נחלות הלכה ו סמג
אגרא ולא תימא כהנא [וגברא] רבא
דתו לא חיי כדאמרינן בשחיטת חולין
דף עט:, ט) [יומא פא.],
עשין צו טוש"ע ח"מ סי'
כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם לא
י) [לקמן קכא.], כ) [ברכות
רצ סעיף ב:
אנא לא בשביל שהיה כהן אלא שכך
(דף כא.) קרעו כדג מטמא באהל
מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור
נה ד מיי' פ"ה מהלכות
מה.], ל) [צ"ל המזון],
לא
היה שמונ): מצא בת גבאי צדקה
מיד ואף על גב שמפרפר ואמר רבי
מ) שייך מע"ל, נ) [וע"ע
ברכות הל' ח סמג
לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי
ישא בת מלמדי תינוקות. משמע
שמואל בר רב יצחק ומגבו: אילמלא
עשין כו טוש"ע א"ח סי'
תוס' קדושין ח. ד"ה ר"כ
כנסיות לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת
❖
קפד סעי' ו וסי' קצו ס"ד:
וב"ב קי. ד"ה ולא ובחולין
צריכין אנו להם. למזונותיהן ולעזרתם
דגבאי צדקה עדיפי ממלמדי תינוקות
קלב. ד"ה ר"כ], ס) [וע"ע
גבאי צדקה לא מצא בת גבאי צדקה ישא
היו הורגין אותנו: כאילו בועל
והא דאמר בפרק השותפין (ב"ב ח:)
תוס' חולין סא. ד"ה הדורס
בת מלמדי תינוקות ולא ישא בת עמי
ארוסתו בפניו. שמביישו: מאורסה.
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אלו
ותוס' ב"ק טז: ד"ה דרס],
רבינו חננאל
ע) [וע' תוס' ב"מ כב:
לכל קהילות יעקב: שנה ופירש. תלמיד
גבאי צדקה ומצדיקי הרבים ככוכבים
הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ ועל
א)
❖
ד"ה אי דליכא],
תניא ר' אומר עם הארץ
אלו מלמדי תינוקות צ"ל דזוהר הרקיע
ששנה ופירש מן התורה ויודע כמה
בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה
אסור לאכול בשר שנאמר
1
עדיף מזוהר כוכבים: מה ארי
תלמידי חכמים מגנים את עמי הארץ
זאת תורת הבהמה. אמר
תניא ר' אומר עם הארץ אסור לאכול בשר
ר' אלעזר עם הארץ מותר
דורס ואוכל. פר"ת דורס ואוכל ואין
וכמה הם שפלים בעיניהם שונא יותר
תורה אור השלם
ב)(בהמה) שנאמר 2זאת תורת הבהמה והעוף
לנוחרו ביום הכפורים
מכולם: אין מוסרין לו עדות. אין
ממתין עד שתמות אף עם הארץ אינו
1. אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל
שחל להיות בשבת. אמרו
כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה
ממתין עד שתתפייס ס):
מזמנין אותו לשמוע דבר להעיד עליו:
לו תלמידיו רבי כו'.
בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם
ויש אומרים אף אין מכריזין על
ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול
אמר ר' יונתן עם הארץ
דברים כז כא
אָמֵן:
ואין מגלין לו סוד. שום דבר סתר
2. זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה
מותר לקרעו כדג כו'.
בשר בהמה ועוף: אמר רבי אלעזר עם הארץ
אבידתו. וא"ת מאין יודע
לפי שהולך רכיל ומגלה: על היתומין.
ואסור להתלוות עמו
וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה
מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות
בדרך כו'. ת"ר גדולה
שהיא של ע"ה ע)ואור"י כגון ששיירא
שחשוד על הגזל: המוצא אבידה חייב
הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ
שנאה ששונאים עמי
הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ:
של ע"ה עוברת וראינו שנפל מהם
להכריז כדאמרי' באלו מציאות (ב"מ כא.)
בשבת אמרו לו תלמידיו ר' אמור לשוחטו
הארץ תלמידי חכמים כו'
ויקרא יא מו
והשתא משמע דדוקא אין מכריזין על
ועם הארץ לאו אחיך הוא דאינו עושה
3. לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ונשותיהם. שנה ופירש יתר
אמר להן זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה:
מכולן. ת"ר ששה דברים
מעשה עמך: מזמנין. שלשה שאכלו
אבידתו אבל לגזול בידים לא אע"ג
לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ
אמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות
נאמרו בעמי הארץ, ואין
כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ
דלית ליה האי סברא דבסמוך אפשר
כאחת דתנן כ) חייבין לזמן ואין רשאין
מוסרין להם עדות, ואין
עמו בדרך שנאמר 3 כי היא חייך ואורך ימיך
לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר
ליחלק: ואכלת ושבעת. מהאי קרא נפקא
דנפיק מיניה ברא מעליא ותימה לר"י
מקבלין מהן עדות, ואין
נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֶיךָ
על חייו לא חס על חיי חבירו לא כל שכן
מגלין להם את הסוד, ואין
לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב
אמאי ממונו אסור השתא גופו מותר
לן ברכת הזימון ל) בברכות (דף מח:):
ממנין מהם אפוטרופין על
לָתֵת לָהֶם: דברים ל כ
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי
חזרתו. ומדרבנן היא ואשיעור טומאתו
שמותר לקורעו כדג ממונו לא כל
4. תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה
היתומים, ואין ממנין אותן
יוחנן עם הארץ מותר לקורעו כדג אמר
שכן דכה"ג אמר בהגוזל בתרא (ב"ק
אסמכוה וטומאת אוכלין בכביצה:
אפוטרופין על קופה של
מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב:
צדקה, ואין מתלוין עמהן
דברים לג ד
קיט.) ובע"ז (דף כו.) גבי מוסר למאן
רבי שמואל בר יצחק ומגבו: תניא אמר
כאיסורו
5. יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ
בדרך. ויש אומרים אף
דלית ליה סברא דאפשר דנפיק מיניה
רבי עקיבא $ כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו
אין מכריזין על אבדן,
וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק:
ברא מעליא ונר' לר"י דלעיל מיירי
ות"ק זימנין דנפיק מיניה
איוב כז יז
כחמור אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב אמר להן זה נושך ושובר
6. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ
זרעא מעליא [שנאמר] יכין
במכיר וכופר להכעיס א דה"ל הריגתו
עצם וזה נושך ואינו שובר עצם: תניא היה רבי מאיר אומר כל
וצדיק ילבש. מתני' וכן
וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל
כמו פיקוח נפש שהוא לסטין וחשוד
מי שיצא מירושלים ונזכר
הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן
המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי מה ארי
❖
ג)
שיש בידו בשר קדש אם
דברים ח י
על הדמים ב דאי לאו הכי היאך מותר
לָךְ:
דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת
עבר צופים שורפו כו'.
להורגו ביום הכפורים שחל להיות
פירוש שם מקום שעומד
פנים: תניא רבי אליעזר אומר אילמלא אנו צריכין להם למשא ומתן היו
בשבת הלא אפילו נכרי אסור וכן
ד)
שם וצופה בכל צד, שורפו
גליון הש"ס
הורגין אותנו תנא רבי חייא כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בועל
במקום שנזכר. ואם לא
משמע הלשון על חייו אינו חס דמכיר
גמ' אמר ר"ע כשהייתי
עבר הצופים חוזר כו'. עד
וכופר ג דיש הרבה עניני ע"ה כדמוכח
ארוסתו בפניו שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא
4
ע"ה. עי' כתובות סב. ע"ב
כמה חוזרין, ר"מ אומר
❖
בסוטה בפ' היה נוטל (דף כב.) ואור"י
תוס' ד"ה דהוא צנוע:
בין חמץ בין בשר קדש
ה) מאורסה גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה
כביצה. ר' יהודה אומר
דמה שאנו מקבלים עדות מע"ה
ששונאין עובדי כוכבים את ישראל ונשותיהן יותר מהן: תנא שנה ופירש
זה וזה בכזית. וחכמים
כדאמר בפרק חומר בקדש (חגיגה כב.)
אומרים בשר קדש כזית
יותר מכולן תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעמי הארץ אין מוסרין להן
מוסף רש"י
ב
כמאן מקבלים האידנא סהדותא מע"ה
וחמץ (ככותבת) [כביצה].
כרבי יוסי: ואכלת זו אכילה.
עדות ואין מקבלין ממנו עדות ואין מגלין להן סוד ואין ממנין אותן אפוטרופוס
עד כמה מזמנין. מברכין
ג
ואקשינן ורמינהי עד כמה
על המזון אחריו (יומא עט:)
מזמנין עד כזית, ר' יהודה
על היתומים ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה ואין מתלוין
נראה דהני שיעורי כזית וכביצה דלא
כמה יאכל עמהם ויתחייב
אומר עד כביצה, מכלל
עמהן בדרך ויש אומרים אף אין מכריזין על אבידתו ותנא קמא זמנין
עמהם בזימון, ונפקא מינה
הוי אלא אסמכתא וכן פ"ה בפרק מי
דלר"מ כזית חשוב, ולר'
ו)
להוציאם ידי חובתן אם
יהודה כביצה, ומשני ר'
דנפיק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה שנאמר יכין וצדיק ילבש: וכן מי
שמתו (ברכות כ:) גבי הא דאמר בן מברך
5
יתנו לו הכוס לברך (ברכות
יוחנן מוחלפת השיטה,
לאביו ומוקי לה כגון דאכל האב שיעור
שיצא וכו': למימרא דרבי מאיר סבר כביצה הוא דחשיב ורבי יהודה סבר
מד:). מוחלפת השיטה.
כלומר חלף דברי ר' מאיר
ז)
התנא שסידרן טעה באחת
דרבנן ופ"ה שם דהיינו כזית וכביצה
לר' יהודה ודברי ר' יהודה
כזית נמי חשיב ורמינהי עד כמה הן מזמנין עד כזית ורבי יהודה אומר עד
ח)
ד
מהן והחליף שיטתו (לקמן
לר' מאיר, כי היכי דלא
דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה וכן
כביצה אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה אביי אמר לעולם לא תיפוך התם
. ואכילה בכזית.
תיקשי דבריהן אדבריהן.
נה.)
מוכח התם דקאמר לא אשא פנים
משמע (יומא פא:). חזרתו
אביי אמר לעולם לא תפוך,
בקראי פליגי הכא בסברא פליגי התם בקראי פליגי רבי מאיר סבר ואכלת
6
כטומאתו. שיעור חזרתו
והתם בענין זימון בקראי
לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת
כשיעור טומאתו, מידי
זו אכילה ושבעת זו שתיה ט) ואכילה בכזית ורבי יהודה סבר ואכלת ושבעת
פליגי, ר"מ סבר ואכלת זו
וברכת והן מדקדקים על עצמם
דחשיב לענין טומאה חשיב
אכילה, ושבעת זו שתיה,
אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו בכביצה הכא בסברא פליגי דרבי מאיר סבר
בכזית וכביצה וקשה דבפרק ג'
זה לענין חזרה (ברכות
ומצינו אכילה כזית. ור'
כאיסורו ❖
מט:).
יהודה אמר לך לא בעינן
חזרתו כטומאתו מה טומאתו בכביצה אף חזרתו בכביצה ור' יהודה סבר חזרתו
שאכלו (שם מח.) אמר ינאי מלכא
י)
אכילה שיש בה שביעה,
ומלכתא כרכי ריפתא בהדי הדדי
ולא תהיה פחות מכביצה,
אמר מאן יהיב לן גברא דמברך לן אייתוהו לרבי שמעון בן שטח וכו' שתה ובריך להו וקאמר רבי שמעון בן שטח לגרמיה הוא דעבד
והכא בסברא פליגי, ר"מ
מוסף תוספות
מקיש ליה לטומאתו מה
דלעולם אינו מוציא אחרים ידי חובה עד שיאכל כזית דגן משמע דאם אכל כזית דגן היה מוציא אחרים ואי כזית דרבנן היכי מפיק
א. והוא רע לבריות. תוס'
טומאתו בכביצה אף
להו הא אמר דלא
אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ואור"י דהיינו דוקא קטן אינו מוציא אותו שאכל שיעור דאורייתא אבל גדול אפילו לא אכלי
הרא"ש. ב. והריגתו בכל
חזרתו בכביצה, ר' יהודה
כלל יכול להוציא אחרים מדאורייתא:
אומר לך כנותר. מה נותר
עת מצוה היא והצלת
איסורו בכזית דאכילה
נפשות כיון שהוא רגיל
הדרן עלך
אלו עוברין
כתיב ביה אף חזרתו
בכך אע"פ שאין עושה
כלום באותה שעה. הרא"ש
בכזית.
בפסקיו. ג. ועם הארץ
דהכא דקאמרינן עלה דאין מכריזין על אבידתו וכו' בעם הארץ אחר מיירי. שם.