אלו עוברין פרק
שלישי
פסחים
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מקום
שנהגו. אור"י בשם ריב"א דמפרש בירושלמי מאי שנא
כאיסורו. של חמץ. ובשר קודש נמי משנפסל ביוצא אסור באכילה:
א) [לקמן קכא.], ב) ב"ב י:,
א [מיי' פ"י מהל' ברכות
ג) [מו"ק כח. כתובות עז:
הל"ג טוש"ע או"ח סי'
יקרות וקפאון. איידי דאיירי בירושלים ביציאת שעריה דקתני וכן
ערבי פסחים משאר י"ט משום דזמן הפסח מחצות ואילך
ב"ב י:], ד) [צ"ל מאן],
רכב סעי' א ב]:
מי שיצא מירושלים כו' פתח בהא פרשתא דבעינן למימר קמן
ואף יחיד קאמר התם בשאר ימות השנה ביום שמביא קרבן אסור
א ב מיי' פ"ח מהל' י"ט
ה) [ב"ב עה.], ו) [ברכות
שעתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים: אור שיקר בעולם הזה. כשחמה
במלאכה ופריך אם כן יהא כל היום אסור כמו יחיד שמביא
נד.], ז) [נכתב ביו"ד ה"י
הל' יח כ סמג לאוין
ונקרא ביו"ד ה"י כך הוא
עה טוש"ע או"ח סי' תסח
מאירה בגבורתה ואורה גדול אותו
קרבן ומפרש התם משום דראוי
❖
נכון וכ"א בילקוט שמות
סעיף ג ד:
אור חשוב ויקר שלה יהא קפוי וקל
להקריב משחרית אבל פסח אינו
כאיסורו מה איסורו בכזית אף חזרתו
א)
רמז קע"א], ח) קדושין
לעולם הבא. כל דבר קל קרי קפוי
יכול להקריבו אלא אחר חצות
עא., ט) ס"א וכתיב,
בכזית תניא ר' נתן אומר זה וזה כשתי ביצים
י) יבמות יג:, כ) חולין יח:
צף על המים ויצף הברזל מתרגמינן
כדנפקא לן מבין הערבים ופריך
מוסף תוספות
ולא הודו לו חכמים והיה ביום ההוא לא
1
[קי.], ל) [תענית יח:],
מ) בס"א ליתא, וקפא פרזלא (מלכים ב ו): בני אדם
אם כן קרבן תמיד שהוא לכל
❖
יהיה אור יקרות וקפאון מאי יקרות וקפאון
א. דמנהג אבותינו בידינו
שיקרים. עשירים וחשובים ואינן
ישראל וקרב בכל יום יהא בכל יום
אע"פ שפסח אינו נוהג
א"ר אלעזר זה אור שיקר בעולם הזה וקפוי
❖
עתה. תוס' ר"פ.
טובים למקום: איתנגיד. גוע ופרחה
אסור במלאכה ומשני שאני תמיד
לעולם הבא ר' יוחנן אמר אלו נגעים ואהלות
תורה אור השלם
רוחו: עליונים למטה. אותן שהיו
שהתורה הוציאה מן הכלל דכתיב
שיקרין הן בעוה"ז וקפויין הן לעולם הבא
כאן חשובים ראיתי קלים: ואנן.
ואספת דגנך ואם כל ישראל יושבים
1. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא
רבינו חננאל
ור' יהושע בן לוי אמר אלו בני אדם שיקרין
יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת
ובטלים מי יאסוף להן דגן ומשמע
תלמידי חכמים היכי איתינן התם:
זכריה יד ו
וכיון שהזכיר אם לא עבר
וְקִפָּאוֹן:
הן בעולם הזה וקפויין הן לעוה"ב כי הא
הרוגי מלכות ותו לא. לא היתה בהן
התם דמדאורייתא אסורה ונראה
ב)
2. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל
הצופים חוזר, דש"מ עד
דאף בזמן הזה דליכא הקרבה
מעלה אחרת שיחשבו עליה אלא זו
דרב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי חלש
הצופים מירושלים הוא
מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַיְיָ
חשוב, הוצרך לבררו מהאי
וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית יְיָ
בלבד: הרוגי לוד. שני אחים היו
כיון שנאסר אז אסור לעולם א:
ואיתנגיד כי הדר אמר ליה אבוה מאי חזית
קרא, והיה ביום ההוא יהיה
כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
העושה על מצלות הסוס קדש לה',
שמסרו עצמן ל)על ישראל שהודו על
אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה
זכריה יד כ
3. וְהָיָה כָּל סִיר
עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין
ואמר ר' יהושע בן לוי
ותחתונים למעלה אמר לו בני עולם ברור
ראית ואנן היכי התם כי היכי
עתיד הקב"ה להוסיף על
בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ
אותה על כל ישראל: עד שעה
דאיתו אנן הכא הכי איתינן התם ושמעתי שהיו אומרים ג) אשרי מי שבא
ירושלים עד שעה שהסוס
לַיְיָ צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל
שהסוס רץ ומציל. כשיעור מרוצת
רץ ומציל, פירוש חצי היום
הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם
לכאן ותלמודו בידו ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין אדם יכול
שהצל של סוס תחתיו,
הסוס עד חצי היום. ולשון מציל שצילו
וּבִשְּׁלוּ בָהֶם וְלֹא יִהְיֶה
לעמוד במחיצתן (ומאן) נינהו אילימא ר"ע וחביריו משום הרוגי מלכות ותו
מפני זה פתח והיה ביום
כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית יְיָ
ד)
תחתיו שכל שעות היום חמה נוטה
ההוא לא יהיה אור יקרות
צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא:
לא אלא הרוגי לוד ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' מאי מצלות
לצדדין וצל האדם וצל הבהמה נוטה
2
וקפאון, פי' ר' אלעזר אור
זכריה יד כא
4. וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת
הסוס א"ר יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים עד שהסוס רץ
שהוא יקר בעולם הזה,
לצידו כשחמה במזרח צל האדם
כלומר התורה. כדכתיב
אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ
ומציל ר' אלעזר אמר כל מצילות שתולין לסוס בין עיניו יהיה קדש לה'
וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: למערב אבל בחצי היום חמה עומדת
כי נר מצוה ותורה אור,
באמצע הרקיע בראש כל האדם וצל
ור' יוחנן אמר כל ביזה שבוזזין ישראל עד שעה שהסוס רץ ומציל יהיה
וכתיב ודבר ה' היה יקר
בראשית לח ב
5. כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי
בימים ההם, קפוי הוא
הסוס תחתיו בפי' ר' מכיר זצ"ל
קדש לה' בשלמא למאן דאמר כל ביזה שבזזו ישראל היינו דכתיב והיה
2
מצוי לעולם הבא, וכל דבר
מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב:
מצאתי: כל מצילות. כלומר מ) שתולין
הסירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח אלא למ"ד בהנך תרתי מאי והיה
מצוי ביד הרבים כדכתיב
הושע יב ח
לסוס לנוי ולקשקש לשון מצלתים
6. מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר
והיה אחרי כן אשפוך
הסירות בבית ה' מילתא אחריתי קאמר דמתעתרי ישראל ומתנדבי ומייתי
את רוחי על כל בשר
הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה
(ד"ה א יג): יהיה קודש לה'.
בשלמא למ"ד ביזה היינו דכתיב 3 ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות
ונבאו וגו' בזול הוא. ריש
שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי
שיתנדבו ישראל נדבותיהן למקדש:
לקיש דרשו בתלמוד נגעים
ישעיה כג ח
אָרֶץ:
אלא למ"ד הנך תרתי מאי ולא יהיה כנעני א"ר ירמיה $ אין כאן עני וכנעני
7. וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל
כל ביזה שיבוזו ישראל. מן הנכרים
ואהלות שהוא יקר עכשיו
מנלן ה) דאיקרי תגר דכתיב 4וירא שם יהודה בת איש כנעני מאי כנעני אילימא
כו'. ור' יוחנן אמר אלו בני
הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה
ביום אחד עד חצות יהיו קודש לה'
אדם שנראין בעולם הזה
יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:
כנעני ממש אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק בא יצחק והזהיר את יעקב
שיביאום נדבה למקדש: הסירות
יקרים ונכבדים, קפויים
זכריה יד ט
8. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים
ויהודה אזיל ונסיב אלא אמר רבי שמעון בן לקיש בת גברא תגרא דכתיב
כמזרקים. אף הסירות יהיו של
הם לעולם הבא. כי הא
דיוסף בריה דר' יהושע
אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל
כסף ושל זהב שתהא שם ביזה רבה
כנען בידו מאזני מרמה ואיבעית אימא מהכא אשר סוחריה שרים כנעניה
5
6
בן לוי חלש כאילו פרחה
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵי
להקדש: מאי והיה הסירות
נכבדי ארץ: 7 והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו
נשמתו, איתפח אמר ליה
אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם
אבוה מאי חזית, אמר ליה
כמזרקים. הא במצילות הסוס ליכא
אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב
אחד אטו האידנא לאו אחד הוא אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם
עולם הפוך ראיתי עליונים
שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי
הקדש כולי האי: דמיתעתרי ישראל.
הזה העולם הבא העולם הזה ו)אעל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב
למטה, כלומר היקרים
לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר
❖
יתעשרו ישראל ובשורה אחרת היא:
החשובים בעולם הזה,
שמות ג טו
דֹּר:
ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת לעולם הבא כולו הטוב והמטיב
כדכתיב אוקיר אנוש מפז
כנעני. לא יהיו צריכין גזברין
ושמו אחד מאי אחד אטו האידנא לאו שמו אחד הוא א"ר נחמן בר יצחק
ואדם מכתם אופיר, ראיתי
לעשות סחורה בנכסי הקדש לפי
אותם תחתונים במדרגה
גליון הש"ס
לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף
שיהא שם עושר גדול מן הביזה: בא
התחתונה,
והיורדים
גמ' אר"י אין כאן עני. עי'
דל"ת אבל לעולם הבא כולו אחד ז) נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י ח)סבר
בעולם הזה ראיתי בעליה
אברהם והזהיר את יצחק. שהשביע
שבת סג ע"א רש"י ד"ה לא
למעלה מאלו. אמר ליה
רבא
למדרשה בפירקא א"ל ההוא סבא לעלם כתיב ר' אבינא רמי כתיב זה
לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות
❖
8
יחדל:
בני עולם ברור ראית,
הכנעני (בראשית כד): ויצחק את יעקב.
שמי
לעלם וזה זכרי לדור דור אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא
כלומר האמת שם הוא,
ט)
מי שהוא לשם עליון הוא
לא תקח אשה מבנות כנען (שם כח):
נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא אני באל"ף דל"ת:
העיקר. אמר ליה ואנו אנה
מוסף רש"י
כולו הטוב והמטיב. שאין שם
מקומנו, אמר ליה אנו
הדרן עלך אלו עוברין
מה איסורו בכזית.
בשורה רעה: למידרשיה בפירקא.
חשיבותינו התם כי הכא.
שיעור איסור אכילתו שהוא
ושמעתי אשרי מי שיבא
קרייה דיו"ד ה"י דארבע אותיות
י) מקום ב שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום
חייב עליו בכזית (לקמן
לכאן ותלמודו בידו. יש
דרשיה וטעמיה התלויים בו: לעלם
פה.). עליונים למטה.
מי שאומר שגורס תלמודו
שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום
אותם שהם עליונים כאן
על פה, כי הלך וגרסתו
כתיב. זה שמי לעלם חסר וי"ו
מחמת עושרן, ראיתי
שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין כ) נותנין עליו חומרי
עמו. ויש מי שמפרש
לשון העלמה: כתיב זה שמי לעלם.
שם שהם למטה (ב"ב
מי שיבא בכאן ומעשיו
מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם
בהעלמה וכתיב זה זכרי דמשמע
י:). ותחתונים למעלה.
מיסדים ותלמודו שקיים
ראיתי עניים שהם בינינו
כל מה שלמד, נמצא
ואל
קרייה ולא העלמה. לשון
אחר
כיון
שפלים, שם ראיתים
כאלו הביא ראיותיו עמו.
היאך יקרא אלא בשמו: לא כשאני נכתב. שני שמות לימדו שם הכתיבה ושם הקרייה:
דכתב זה שמי פשיטא
דזה
זכרי
חשובים (שם). ואנן היכי
והרוגי מלכות אין כל בריה
התם. בעלי תורה היאך
ולשון יכולה במחיצתן.
הדרן עלך אלו עוברין
אתינן, היאך יש חשיבותנו
ואסיקנא לאו ר"ע וחבריו
(שם). כי היכי דאיתו
דהללו מעלתן גדולה זולתי
מקום שנהגו. עד חצות. חצי היום: שלא לעשות. כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותקון מצה לצורך
אנן הכי. חשובים ונכבדים
מצות הריגתם, אלא שני
הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום כדי להסב מהר כדאמר בפ' בתרא (דף קט.) חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו:
(שם). משום הרוגי
אחים שהיו בלוד בשעה
מלכות ותו לא. כלומר
שנמצאת בת קיסר הרוגה,
ואל ובקשו להרוג כל (יהודי)
הך מלתא לחודא הוא דהוי
בהו שנהרגו על קידוש השם ותו לא הוה בהו (שם). הרוגי לוד. לוליינוס ופפוס, אחים שהרגם טורנוסרופוס (צ"ל טוריינוס)
היהודים בשבילה, ואמרו שני האחים [נ"א: שמעיה ואחיו] אנו הרגנוה כדי להציל כל ישראל, ונהרגו הן וכו'. [נ"א:
הרשע בלודקיא כדאמרינן במס' תענית (יח:) על גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה, וחשדו
ושלמו בנפשם ונהרגו הם... ועליהם מפורש בישעיה כי עליך הורגנו כל היום וגו'] וקיימא לן כי הרוגי לוד הם שמעיה
את ישראל עליה ועמדו האחים הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה (ב"ב שם, וכעי"ז תענית שם). כתיב זה שמי.
ואחיו שנהרגו בי"ב באדר כמפורש בפרק סדר תעניות כיצד כו'. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד
מדלא כתיב שמי וזכרי משמע שלמדו שני שמות ואמר לו זה שמי מיוחד ובזה השני אני נזכר (קדושין עא. ושם הגירסא: כתיב
ושמו אחד. יהיה ה' אחד, שאין שם בשורה רעה, שצריך לומר ברוך דיין האמת, אלא הטוב בכל, שהכל טוב שאין
זה שמי וכתיב וזה זכרי). הדרן עלך אלו עוברין
שם רע. ושמו אחד כר"נ בר יצחק דאמר בעולם הזה שמי נכתב ביוד הא ונקרא באלף דלת, אבל בעולם הבא כולו
אחד, כשאני נכתב כך אני נקרא. רבה סבר למדרשה בפירקא. ולגלותו, א"ל ההוא רבא זה שמי לעלם חסר ו' כתיב,
כלומר עלמיה, [וזה] זכרי כשאני נקרא עכשיו באלף דלת, ובעולם הבא בשמי שנאמר זה שמי לעולם. הדרן עלך ואלו עוברין מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין כו'. ומתמהינן מאי איריא ערבי פסחים אפילו כל ערובה
נמי, דתניא העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם. ושנינן התם מן המנחה ולמעלה הכא מחצות. אי נמי התם ברכה לא חזי, הכא בערב הפסח העושה מלאכה מחצות היום ולמעלה, זולתי