נ:
מקום שנהגו
פרק רביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
העושה
מלאכה במוצאי שבתות. אור"י דאיתא בירושלמי הכי
ואל ישנה אדם. בגמרא [נא:] פריך ממקום שאין עושין למקום שעושין
ב א מיי' פ"ז מהל' שמטה
א) [עי' תוס' לקמן נב.
ד"ה ממקו'], ב) [עי'
ויובל הל' יב:
הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא באפוקי שבתא
ואיהו נמי אל ישנה וליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום
ג ב טוש"ע או"ח סי' רנא
תוס' לקמן צט: ד"ה
שיצא משם: המוליך פירות
שביעית ממקום שכלו. לחיה מן השדה
לאו מנהגא עד דתיתפני סידרא מנהגא פי' (ג) שישלים התפלה מנהג
מאי אירא], ג) [תוספתא
סעיף א:
כשר ובהא איירי נמי הכא : וכאן בעושים שלא לשמה וכדרב
וחייבין בני המקום לבערן
מן הבית והוליכן זה למקום שלא כלו
ד ג ד מיי' פ"ח מהל' י"ט
א
דיבמות ספ"ד], ד) [שבת
לב:], ה) סנהדרין קה:
הל' יז ופ"ו מהל' ת"ת
יהודה. תימה (דרב) גופיה אמר
ובני אותו מקום עדיין אוכלין
מ)
הל' יד טוש"ע או"ח סי'
ערכין טז: סוטה כב:
הכנוסין בבית: חייב לבער. משום
בפ"ב דברכות (ד' יז.) כל העוסק
ואל ישנה אדם מפני המחלוקת כיוצא בו
תסח סעיף א וטוש"ע י"ד
מז. הוריות י: נזיר כג:,
חומרי מקום שיצא משם: צא והבא
בתורה שלא לשמה נוח לו שלא
ו) [תוספתא דבכורים ספ"ב
סי' שלד סעיף מג:
א המוליך פירות שביעית א) ממקום שכלו
ה ה מיי' פכ"ט מהל'
ושם הגירסא שמיטה],
לך אף אתה. מפרש בגמרא [נב.]:
נברא ואור"י דהתם מיירי כגון
למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום
ז) [ב"מ כב:], ח) [מגילה
שבת הלכה ה סמג
גמ' מאי איריא ערבי פסחים.
שלומד כדי להתיהר ולקנטר ולקפח
ז:], ט) [עי' תוס'
עשין כט טוש"ע או"ח סי'
שכלו חייב לבער ר' יהודה אומר צא והבא
את חביריו בהלכה ואינו לומד ע"מ
דקתני עד חצות במנהגא
מגילה כא. ד"ה אלמלי],
רצט סעיף י:
לך אף אתה: גמ' מאי איריא ערבי פסחים
ו ו מיי' פ"ג מהלכות
י) [תוספתא דבכורים
ב)
מכלל דמחצות ולהלן אסור ולמה
לעשות אבלהכא מיירי דומיא דההיא
ב
ג
ספ"ב], כ) נדרים טו. פא:
תענית הלכה ד טוש"ע
אפילו ערבי שבתות וערבי ימים טובים נמי
ליה למיתני חצות לאשמעינן הך
דלעיל יש שפל ונשכר דלא עביד
[מגילה ה:], ל) [צ"ל לפני
או"ח סי' תקעה סעיף ג:
דתניא העושה מלאכה בערבי שבתות
ז ז מיי' פ"ג מהל' ת"ת
ד"ה נידנוד], מ) [צ"ל
דיוקא הא כל ערבי ימים טובים
כוליה שבתא ולא במעלי שבתא שאין
ב
דרבא], נ) [עי' תוס' תענית
הלכה ה ופ"י מהלכות
אסירי: מן המנחה. תשע שעות
מתכוון לשום רעה אלא מתוך עצלות
וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה
תשובה הלכה ה סמג עשין
ז. ד"ה וכל העוסק ותוס'
ומחצה: סמוך למנחה. קודם לכן:
אפ"ה גדול עד שמים חסדו נ):
סימן ברכה לעולם התם מן המנחה ולמעלה
יב טוש"ע י"ד סי' רמו
ברכות יז. ד"ה העושה],
מתקולתא. מטוה לכך קורא
❖
ס) שייך לקמן,
נידנוד עבירה. רמז עבירה:
סעיף כ:
הוא דאסור סמוך למנחה לא הכא מחצות
ג
ז ח [מיי' פ"ל מהל' שבת
תענית צבור. אסור במלאכה במסכת
אותה מתקולתא
אי נמי התם סימן ברכה הוא דלא חזי אבל
הלכה יג טוש"ע או"ח
לפי שנשכרת לשיעור משקל מטוה
תענית (דף יב:) כשהיו מתענין על
סי' רמח סעיף א]:
הגהות הב"ח
שמותי לא משמתינן ליה הכא שמותי נמי
ד
ח ט י טוש"ע י"ד סי'
כדתנן בכתובות (ד' סד:) כמה
הגשמים אבל שאר תענית ציבור לא
❖
(א) גמרא וכדרב יהודה
משמתינן ליה גופא העושה מלאכה בערבי
ריד סעיף א ב:
היא עושה לו משקל ה' סלעים
כדאמר שמואל אין חומר תענית
אמר רב דאמר רב יהודה:
שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה
ציבור בבבל (לקמן דף נד:): ל) במוצאי
ופר"ח שהיא מתבזה על כך שהיא
(ב) שם לא אפשר לן מאי
אמר להו: (ג) תוס' ד"ה
ולמעלה ובמוצאי שבת ובמוצאי יו"ט
שבתות. משום כבוד שבת שמוסיפין
מגלה זרועותיה בשעת טוויה:
ה
תורה אור השלם
ומגדלי בהמה. וקשה לר"ת
העושה וכו' פי' עד
מחול על הקדש: זריז. בעל
ובמוצאי יום הכפורים ובכל מקום שיש שם
❖
1. כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם
שישלים:
מלאכה: שפל ונשכר דלא עביד
דאמר (בחולין ד' פד:)
נידנוד עבירה לאתויי תענית ציבור אינו
חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים
ו
[א]
אֲמִתֶּךָ: תהלים נז יא
כולה שבתא ולא במעלי שבתא.
הרוצה שיתעשר יעסוק בבהמה
רואה סימן ברכה לעולם: ת"ר יש זריז
ג)
2. כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם
גליון הש"ס
דקה ואמר נמי עשתרות שמעשרות
ואע"ג דלאו לשום מצוה מיכוין מצוה
ונשכר ויש זריז ונפסד יש שפל ונשכר ויש
חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים
את בעליהן וי"ל דהתם בחורשין ד:
שלא לשמה מיהא הויא דאמרינן
גמ' ונותנין עיניהן בחלק
תהלים קח ה
אֲמִתֶּךָ:
כותבי ספרים. אור"י בשם
שפל ונפסד זריז ונשכר דעביד כולי שבתא
3. סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר
יפה. עיין מ"ק כ"ח ע"ב
לקמן יעסוק אדם במצוה ואפי' שלא
ה
❖
תד"ה וליטול:
וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי:
ולא עביד במעלי שבתא זריז ונפסד דעביד
לשמה: ה"ג ואע"ג דהאי דלא
ריב"א דדוקא הכותבים
משלי לא כד
כולי שבתא ועביד במעלי שבתא שפל
קעבדן כו': עושין לשמה. מעל
כדי למכור עליהן בקשו דלעולם
4. שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ
ו
וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ:
ימצאו לוקחין כדקתני הן ותגריהם
שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה
ונשכר דלא עביד כולי שבתא ולא עביד
הגהות הגר"א
❖
משלי א ח
אבל על המשכירים עצמן לבעלי
מיהא קא עביד כדרב יהודה:
במעלי שבתא שפל ונפסד דלא עביד כולי
[א] גמרא לאתויי תשעה
❖
באב כצ"ל:
מתקולתא. נוטלת מאזנים בידה
בתים לא בקשו שלא היו מקפחים
שבתא ועביד במעלי שבתא אמר רבא הני
ד)
רבינו חננאל
פרנסתן שלא ימצאו כל כך להשתכר ז:
ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין
נשי דמחוזא אע"ג דלא עבדן עבידתא במעלי
דילמא
אתי לאפרושי מן
דשכר מועט הוא ומתבזה אשתו על
ס)
שהתירו להם חכמים,
מוסף רש"י
שבתא משום מפנקותא הוא דהא כל יומא
הפטור על החיוב.
שכר מועט: אגרתא. שכר ריחיים
משמתינן ליה. גופא
וכאן בעושין שלא
נמי לא קא עבדן אפילו הכי שפל ונשכר
העושה מלאכה בערבי
וא"ת והיכי אתי למיטעי תיפוק ליה
שמשכירין טורח גדול ושכר מועט
לשמה. במקיים כדי
שבתות ובערבי ימים
קרינן להו רבא רמי כתיב כי גדול עד
דמפריש ממין על שאין מינו וי"ל
אבל קונה ריחיים ומוכרן הרי הוא
1
שיכבדוהו וכן משמע
טובים ובמוצאי שבתות
בירושלמי (ברכות יז. ושם
שמים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמים
ובמוצאי ימים טובים מן
כשאר פרקמטיא: בקנים. כל
דבבלול איכא למיטעי דלית ביה
2
המנחה ולמעלה ובתענית
שמ"ש שם העושה שלא
משום מין על שאין מינו כדפי'
מקלות דקים קרי קנים שעושין מהן
חסדך הא כיצד כאן בעושין לשמה וכאן
צבור אינו רואה סימן
לשמה נוח לו שלא נברא,
ומחיצות: אפחזייהו. נפח
בפ' כל שעה (לעיל לה.) ואיכא למיחש
גדרות
ברכה לעולם. תוספתא
בעושין שלא לשמה וכדרב יהודה דאמר
פי' שאינו לומד כדי לקיים
(א) ה)
אלא לקנטר). יתומים נמי
בתחילת יבמות יש זריז
תגרי סימטא. יושבין
שתהא עיסה רובה אורז במקום אחד
שלהן:
רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם
לאו בני מחילה נינהו.
ז
ונשכר, דעביד מלאכה
ויפריש מאותו צד ח על צד אחר:
ומוכרין בשוק ועין שולטת בהן:
קטנים שאין הפקרן הפקר
כל יום ואינו עושה
בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה
❖
ומגדלי
בהמה דקה. הכל צווחין
אי
(ב"מ כב:).
[ערב] שבת מן המנחה
שמתוך שלא לשמה בא לשמה: תנו רבנן
ולמעלה. יש זריז ומפסיד
עליהן: וקוצצי אילנות טובות.
שעושה מלאכה בכל ימות
המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם שכר אשתו
למוכרן לעצים הכל תמיהים ומלעיזין
השבוע ועושה גם בערב
מוסף תוספות
מתקולתא ריחייא אגרתא אבל עבדה ומזבנה אישתבוחי משתבח בה
עליהם ומתוך כך עין שולטת בהן
שבת. שפל ונשכר שאינו
עושה מלאכה לא בשאר
א. והשתא נהגו הנשים
וצעקת בני אדם: ונותנין עיניהם
קרא דכתיב סדין עשתה ותמכור: ת"ר המשתכר בקנים ובקנקנים
3
ימות השבוע ולא בערב
שלא לעשות מלאכה כל
בחלק יפה. כשחולקים עם אחרים
אינו רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא כיון דנפיש אפחזייהו שלטא
ליל מוצ"ש. תוס' ר"פ.
שבת. שפל ומפסיד, כל
תמיד מקפידין ליטול חלק יפה:
השבוע יושב ובטל [נ''א:
ב. וכיון שכוונתו לדבר
בהו עינא: תנו רבנן תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות
ו)
שאין עושה מלאכה כל
עבירה נוח לו שלא נברא.
מתורגמנין. שעומדין לפני החכם
טובות $ ונותנין עיניהן בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא
חי' הר"ן. ג.
השבוע] ובערב שבת
שאינו עוסק
בשבתות ושומעין מפיו ומשמיעין
עושה מלאכה. גדול מעל
בתורה אלא מחמת שאין
דתהו ביה אינשי: ת"ר ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם שכר כותבין
שמים חסדך, אלו העושין
לו מלאכה אחרת לעשות
לרבים: ומעות יתומין. למחצית
ושכר מתורגמנין ושכר יתומים ומעות הבאות ממדינת הים בשלמא שכר
לשמה. כי גדול עד שמים
וכו' או עוסק בתורה
שכר: ממדינת הים. משלח ספינותיו
חסדך, אלו העושין שלא
מחמת שהוא עצל לעשות
מתורגמנין משום דמיחזי כשכר שבת ומעות יתומים נמי לאו בני מחילה
תמיד במקום סכנה: תכלת. לציצית:
ז)
מלאכה. תוס' ר"פ. ד. פי'
לשמה, שאע''פ שעושין
שלא לשמה יש להם
ביערים דאין העולם רואים
נינהו מעות הבאות ממדינת הים משום דלאו כל יומא מתרחיש ניסא אלא
אינן רואין. כדאמרן שאם יתעשרו לא
ח)
חסד, כדרב יהודה אמר
אותם ואין בהן מראית עין
יהו עסוקין: ואם עוסקין לשמה.
שכר כותבין מאי טעמא א"ר יהושע בן לוי כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת
רב דאמר לעולם יעסוק
אבל בישוב לא והכא נמי
להיות המצוה מצויה לצריכין לה:
מיירי בישוב. שם.
אדם בתורה ובמצות אפילו
הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו ט) שאילמלי מתעשרין
שלא לשמה שמתוך שלא
וקשה דהיאך היו
ה.
רואין. דהואיל ולשמה עושין לא
אין כותבין: ת"ר כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל
מקפחין פרנסתן וכו'. שם.
י)
לשמה יבא לשמה. פירוש
יניחו בשביל עשרן: מצור לצידון. יום
ו. ובהכי ליכא קיפוח.
המצפה לשכר אשתו כדי
העוסקין במלאכת שמים לאיתויי מוכרי תכלת אינן רואין סימן ברכה לעולם
השוק של צידון בע"ש והם מחמירים
שם. ז. דהא אין מעשה
להתפרנס ממנו. פירוש
ואם עוסקין לשמה רואין: בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון
מתקולתא משקל המטוה
מצוי שימצאו לעולם
ח
על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת:
בעלי בתים להשכיר
שטווה בכל יום, ושכר
במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן אמרו לו אבהתין אפשר להו
הוה אפשר להו. להמנע מן השוק
אצלם. שם. ח. שהוא
הרחים שכירותו, מפני
אנן לא אפשר לן אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני
שעשירים היו: מארוזא. אורז:
אורז. תוס' שאנץ.
שהוא דבר מועט אינו
ט
(ב)
4
רואה סימן ברכה בזה
מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך: בני חוזאי נהגי דמפרשי חלה מארוזא
דסרכי
הדרך. ת''ר ארבע פרוטות
אתו ואמרו ליה לרב יוסף אמר להו ניכלה זר באפייהו איתיביה אביי דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור
אין בהן ברכה. שכר כתבין
כ)י
שבקשו עליהן אנשי כנסת
אי
הגדולה מלפני הקב''ה
שלא יתעשרו. שכר מתורגמנין הדרשנין שדורשין בשבת לצבור, ועושין להן פסיקה, נראה כאלו שכר שבת הוא. והנושא והנותן במעות של יתומים קרוב לשכר ורחוק להפסד, פעמים שאינו מדקדק
היטב היטב, ויתמי לאו בני מחילה נינהו. ומעות הבאות ממדינת הים, פעמים שילך הכל בבת אחת כגון שנטבעה הספינה. ת''ר כותבי ספרים תפלין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן, וכל העוסקין
במלאכת שמים, לאתויי מוכרי תכלת, אין רואין סימן ברכה. ואם עסוקין לשמה מתברכין. בני בישן נהוג שלא לילך בצידן בערב שבת, ובאו בניהן ואמרו לו לר' יוחנן אבותינו היו עשירים ולא
היו צריכים לעשות מלאכה בערב שבת
ואנו
עניים, מהו לילך ולישא וליתן. אמר להם כבר קבלו אבותיכם עליהם, דכתיב ואל תטוש תורת אמך. ופירש בירושלמי כי לפרש בים [הגדול] שאלוהו
ואסר להם, משום דסבר
אסור
לפרוש
בים
הגדול
[בערב שבת], אבל
זה
אפילו נדר,
נשאל ומתירין
לו,
ולא
אסר אלא דסבר אסור לפרוש
בים. בני בי
חוזאי נהגו להפריש חלה מן האורז