נא:
מקום שנהגו
פרק רביעי פסחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אני
ראיתי את ר"ש שאכל. תימה לר"י דאמר בירושלמי ו) ר"ש
ונטל ספיחי כרוב. בשביעית לאחר זמן הביעור: כדי. ראוי: בפני
יב א מיי' פ"ד מהל'
א) שביעית פ"ט מ"א ושם
הגי' מותרין, ב) [וע' מה
שמיטה הלכה ב:
אכול. בפני אתה יכול לסמוך עלי הואיל וראיתי את ר"ש שאכל.
חזא לההוא גברא מלקט ספיחי כרוב בשביעית א"ל מאי
יג ב מיי' פ"ח מהלכות
שתירצו תוס' ד"ה כל
האי א"ל ולאו את הוא דשרית א"ל ולאו חבראי פליגי עלי קרי
והיינו פלוגתא דידיה אדידיה דלעיל [ע"א] אמר לא תאכל אפי' בפני
י"ט הלכה כ סמג
הספיחים כו' על סתירה זו
עליה פורץ גדר ישכנו נחש וכן הוות ליה והשתא כיון שבעצמו
והכא קאמר דאע"ג דלאו
בר סמכא הוא ולאו מגמריה ומסבריה
לאוין עה טוש"ע או"ח סי'
וע"ע תוס' ר"ה יד: ד"ה
❖
תסח סעיף ד:
ולשביעי' ותוס' בכורות כב:
היה אוכל למה היה כועס על אחרים
קא שרי ליה סמכינן עליה מיהא
ד"ה תירום], ג) [מנחות
שהיו אוכלין וסומכין על הוראתו
בפניו משום דחזיא לגברא רבה
ונטל ספיחי כרוב ואכל ונתן לי ואמר לי בני
ה:], ד) [לקמן נה. ברכות
דאכיל: כל הספיחין אסורין. בשביעי'
וי"ל דמ"מ לא היה רוצה שעמי
יז:], ה) [ב"מ פו:],
בפני אכול שלא בפני לא תאכל אני שראיתי
מוסף רש"י
ו) [ברכות פ"א ה"א],
מזמן הביעור ואילך: חוץ מספיחי
הארץ יסמכו עליו כל זמן שלא
את ר"ש בן יוחי שאכל כדי הוא ר' שמעון בן
ז) צ"ל והדנדנה, ח) [וע"ע
לספיחין שהן אסורין.
כרוב. עלין היוצאין מקלח הכרוב:
פסקו הלכה כמותו:
תוס' סוכה מג. ד"ה לא
מן הביעור ואילך, וביעור
יוחי לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו אתה בפני
כל
❖
משתרד רביעה שניה דהויא הספיחים אסורין חוץ מספיחי
שאין כיוצא בהן בירק השדה.
ידעינן],
אכול שלא בפני לא תאכל מאי ר"ש דתניא
א)
לה כלה לחיה שבשדה,
כרוב. פי' רש"י דלאחר ביעור
משרשין הן גדילין והרי הן כאילן
כדתניא (תענית ו:) עד
רבי שמעון אומר כל הספיחים ב) אסורין חוץ
מיירי ואין ביעור נוהג בכרוב לפי
שמוסיף ענפים על ענפים ולאו בכלל
מתי נהנין ושורפין בתבן
תורה אור השלם
מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירק השדה
שאין השורש כלה בארץ ולא קרינן
שאר ספיחים נינהו וכל שאר ספיחים
ובקש של שביעית משתרד
1. וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל
רביעה שניה (מנחות ה:).
ביה כלה לחיה מן השדה וקשה לר"י
מזרע הנחבט ונופל לארץ הוא אבל
וחכ"א כל הספיחין אסורים ותרוייהו אליבא
א
כמה בטלני הוי
בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא
א"כ אמאי איצטריך קרא דלא נאסוף
ספיחי כרוב אינו כן אלא עליו
דר' עקיבא דתניא הן לא נזרע ולא נאסוף את
בשוקא. אף בימי מלאכה
1
נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת
❖
❖
(ברכות יז:).
תיפוק ליה דכתיב ולבהמתך ועוד
גדילין בענפים ולא אסרה תורה אלא
תְּבוּאָתֵנוּ: ויקרא כה כ
א
תבואתנו א"ר עקיבא וכי מאחר שאין זורעין
מאי שנא דלא מפיק אלא ספיחי כרוב
ספיחים מעין זריעה כדכתיב הן
מהיכא אוספין מכאן לספיחין שהן אסורין
ג)
ה"ל למעוטי כל הני דפ"ז דשביעית
לא נזרע וגו'. כך שמעתי וקשיא לי
רבינו חננאל
הגהות הב"ח
במאי קא מיפלגי רבנן סברי גזרינן ספיחי
(משנה ב) דתנן עיקר הלוף (ב) השוטה
חדא דכי האי גוונא לא קרי ספיחים
(א) רש"י ד"ה רבא וד"ה
כרוב אטו שאר ספיחי דעלמא ור"ש סבר לא
שנטל ספיחי כרוב ואכל,
ונרבינה אין להן ביעור ועוד
אלא הגדילים מזרע הנחבט ונופל
ז)
ב
דמאי הד"א: (ב) תוס'
ונטל ונתן לי ואמר לי אני
גזרינן ספיחי כרוב אטו ספיחי דעלמא: ההולך
מאי שנא דרבנן גזרי הכא ספיחי
לארץ קודם לקיטה ועוד אילנות
ד"ה כל הספיחים כו'
שראיתי את ר' שמעון בן
עיקר הלוף והשוטה:
ממקום וכו': בשלמא ההולך ממקום שעושין
יוחי שאכל ספיחי כרוב
כרוב אטו שאר ספיחים ובכל הנהו
בשביעית מי לא נהגא בהן נמי
(ג) בא"ד בפ"ק דמנחות
בשביעית, כדי הוא לסמוך
דהתם לא גזרי ועוד הקשה ריב"א
קדושה. ונראה בעיני דטעמא משום
למקום שאין עושין נותנין עליו חומרי מקום
תיתי ממנחת העומר מה
עליו בפניו ושלא בפניו,
דלעיל קתני ונכנסתי לגינה אחריו
דכרוב אינו כלה לחיה כל ימות
למנחת העומר שכן מתיר
אתה בפניי אכול שלא
שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת
חדש בשביעי' שביעי'
בפניי לא תאכל. וסלקא
החורף וגימגום: א"ר עקיבא. למה
ונטל ספיחי כרוב ואכל משמע שתלשן
ולא ליעביד אלא ממקום שאין עושין למקום
נמי שכן מתרת ספיחים
פליג דידיה אדידיה. מאי
מן הקרקע והי' מהן הרבה מחוברין
נאמר ולא נאסוף מאחר שאין אנו
כר"ע דאמר וכו' של
ר' שמעון דתנן בשביעית
שעושין אל ישנה אדם מפני המחלוקת
וא"כ איירי קודם ביעור ועוד הקשה
זורעין מה יאספו לימד על הספיחים
שביעית עדיין הוא קודם
פ"ט ר' שמעון אומר
ונעביד הא אמרת נותנין עליו חומרי מקום
ביעור שאז התבואה כו':
כל הספיחין אסורין חוץ
ר"ת דאמרינן בפ"ק דמנחות (דף ה:)
שאסורין וה"ק הן לא נזרע והגדילין
(ד) בא"ד אליבא דר"ע הא
מספיחי כרוב שאין כיוצא
שהלך לשם וחומרי מקום שיצא משם אמר
מאיליהן לא נאסוף: גזרינן ספיחי
(ג) מה למנחת העומר שכן מתיר חדש
רבנן נמי לא וכו' אחר
בהן בירקות שדה, וחכמים
אביי ארישא רבא אמר לעולם אסיפא והכי
כרוב אטו ספיחין דעלמא. דאע"ג
בשביעי' ספיחים כר"ע דאמר ספיחי'
ביעור דבתורת כהנים
אומרים כל הספיחים
קאמר אמילתא וכו' אמרת
אסורין. ר' שמעון וחכמים
דאין ביעור לכרוב דהא מתקיים כל
אסורים ובפסח של שביעית היא
קאמר אין בזו מפני שינוי המחלוקת מאי קא
ב
לנו בערוהו ומה אנו
אית להו הא דר' עקיבא,
ימות הגשמים ספיחין דידיה אסורין
קודם ביעור שאז תבואה אינה כלה
אמרת הרואה אומר מלאכה אסורה מימר
אוכלין: (ה) בא"ד והיינו
דתניא הן לא נזרע ולא
ד)
עולים ויורדים בו בסולם:
דלא לימא טעמא משום דאין בספיחי'
בשדה ואדרבה היא במילואה וביעור
נאסוף את תבואתינו, אמר
אמרי כמה בטלני הוי בשוקא א"ל רב ספרא
(ו) בא"ד הקשה רבינו
ר' עקיבא מאחר שאין
איסור שביעית ואתו למישרי שאר
לא היה אלא בשמינית כשהיא כלה
לרבי אבא $ כגון אנן דידעינן בקביעא דירחא
נסים. נ"ב עי' רפ"ק
זורעין מהיכן אוספין, מיכן
ספיחים: ארישא. ואל ישנה דמתני'
לחיה מן השדה ועוד דקאמר ותרוייהו
דקדושין ד' ב' ד"ה אתרוג:
לספיחים שאסורין. פירוש
ביישוב
(ז) בא"ד דאכל כרשב"י
הן לא נזרע ומי שאינו
אליבא דר"ע ורבנן נמי לא פליגי
ארישא קאי ההולך ממקום שעושין
(ד)
(ולא משמע הכי) תא"מ
זורע ודאי שאינו אוסף,
למקום שאין עושין: רבא אמר לעולם אסיפא והכי. משמע מתני'
אדרשה דכלה לחיה בשדה ומודו רבנן דספיחים אסורים אחר ביעור
ונ"ב נ"ל דהגה"ה הוא
אלא אפילו הספיחים
❖
דבסיפרי קאמר אמילתא דרבנן דפליגי אדר' עקיבא אמרת לנו לא
או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא
מגליון תוס':
שצמחו לא נאסוף אותם,
מיכן לספיחים שאסורין
תזרעו ומה שאנו אוספים אין מכניסו לקיום פי' שאסור אחר ביעור
משם ולא ליעבד דהא דקי"ל בעלמאה) אל ישנה אדם ממנהג העיר אינו
לאוספן בשביעית, וכולי
אלא מפני המחלוקת וכאן אין מחלוקת (א): דמאי אמרת. הרואה אותו
אמרת לנו בערו מה אנו אוכלין מן הביעור ואילך $לכך נראה לר"ת
עלמא הספיחים אסורין
גליון הש"ס
דבשביעית קודם ביעור מיירי כדמשמע קרא דלא נאסוף דמייתי
בטל יאמר זה אומר שהמלאכה אסורה וחלוק על כולנו לא יאמר הכי
ובספיחי כרוב פליגי,
גמ' כגון אנן דידעינן
רבנן סברי גזרינן ספיחי
דכתיב ביה מה נאכל בשנה השביעית ודריש ר"ע מהאי קרא
אלא יאמר מלאכה אין לו שהרי כמה בטלנין יש בשוק כל ימות השנה:
בקביעא דירחא. עי'
כרוב אטו שאר ספיחים,
דספיחים אסורים בשביעית ורבנן פליגי עליה ודרשי לא נאסוף
ביישוב מהרש"א ולענ"ד י"ל דהא
חיישינן דאם נתיר ספיחי
להכניסו לקיום ולא אסרי אלא אחר ביעור ור"ש ורבנן פליגי הכא אליבא דר"ע ומתיר ר"ש ספיחי כרוב דלא אסרה תורה אלא ספיחים
במקום דמגיעים ג"כ שלוחי
כרוב, שמא יתירו הן
תשרי והלך בניסן למקום
שאר ספיחים, ואמרי מאי
דומיא דזריעה דכתיב הן לא נזרע אבל ספיחי כרוב דמו לאילן כדאמר (כתובות קיא:) כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים (ה) בו בסולם ולא
דמגיעים שם שלוחי ניסן
שנא כל הספיחים חדא
גזרינן אטו שאר ספיחים ורבנן גזרי ודוקא אליבא דר"ע דאיסור ספיחים מדאורייתא פליגי אבל לרבנן דפליגי עליה דר"ע וסברי איסור
ולא שלוחי תשרי והם
הוא. ור' שמעון סבר
צריכים לעשות ב' ימים
ספיחים דרבנן ליכא למיגזר הקשה רבינו נסים גאון דאיפכא שמעינן להו במסכת שביעית בפ"ט (משנה א) דקתני התם ר"ש אומר
לא גזרינן דהא אין
(ו)
כדאי' בר"ה כא ע"א:
כיוצא בהן בירקות השדה,
כל הספיחים מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירק השדה וליכא למיגרס התם אסורין דבירושלמי מוכח בהדיא דגרס התם
תוס' ד"ה כל הספיחים.
דחיישינן לאיחלופי הני
מותרין ותירץ דהתם מיירי בספיחים שגדלו בששית בהיתר ונכנסו בשביעית ונשתהו עד לאחר הביעור ולכך שאר ספיחים שרו דלא אתו
לכך נראה לר"ת
בהני, הילכך לא גזרינן.
דבשביעית קודם ביעור.
לאיחלופי בהנהו שגדלו בשביעית דשל ערב שביעית גדולים ושל שביעית קטנים אבל של כרוב שגדילים הרבה בזמן מועט אין היכר
ומצינו במשנה ר' שמעון
עיין תענית י"ט ע"ב תד"ה
אומר כל הספיחין מותרין
בין הגדל בערב שביעית לגדל בשביעית ג וכן איתא בירושלמי א"ר יצחק כל ירק אתה יכול לעמוד עליו בין חדש ובין ישן ברם הכא פי'
❖
רשב"ג:
חוץ מספיחי כרוב מכלל
ספיחי כרוב שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן האמהות הבאתי והך דשמעתא איירי בשביעית עצמה כדמפר"ת ורבינו נסים פי'
שאסור שאין כיוצא בהן
בירקות השדה, וגרסינן
נמי שמעתא בע"א ופי' דהכא בספיחים של שביעית שיצאו למוצאי שביעית דאסורין מדרבנן עד כדי שיעשו כיוצא בהן וסבר ר"ש
בגמרא ר' חמא בר עוקבא
מוסף תוספות
ספיחים אסורין במוצאי שביעית דכשיראו אותם גדולים יסברו שלקטן בשביעית אבל ספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירק השדה לא
בשם ר' יוסי בר חנינא
גזרו בהן אטו שאר ספיחים דכשיראו אותם גדולין לא יסברו שלקטן בשביעית דדרכם ליגדל הרבה בזמן מועט וכשאכל ר"ש בן [רבי] יוסי
אומר מפני שדרכן לגדל
א. ולחי' אשר בארצך.
תוס' שאנץ. ב. לפי שאינם
אמהות, וכי בשביל כך יהו
בן לקוניא ספיחי כרוב במוצאי שביעית הוא דאכל כר"ש בן יוחי (ז) ולא משמע הכי ורבנן גזרי היתירא אטו איסורא וכולן אסורין ובגמרא
כלים לחיה שבשדה. תוס'
אסורין. אמר ר' שמואל כל
דדמאי בפרק שני גרס לענין ספיחים מר"ה ועד חנוכה איסור ספיחים ומחנוכה ועד ר"ה היתר ספיחים ותניא בתוספתא בפ"ה
הרא"ש. ג. וצריך לנהוג בו
ירק אתה יכול לעמוד עליו
בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין ותרוייהו אליבא דר"ע דאסר ספיחים מדאורייתא
דין קדושת שביעית. תוס'
בין חדש בין ישן, ברם
שאנץ. ד. [ד]אליבא דר"ע
הכא שלא ילך ויביא מן
בשביעית ד אבל לרבנן דפליגי עליה ה ליכא למיגזר ומה שפי' רבינו נסים דמה שגדל בששית ונכנסה לשביעית היכא דאיכא למיטעי שמא
האיסור ויאמר מן האמהות
הוא דאיכא למיגזר ספיחי
גדל בשביעית אסור קשה לרשב"א דתניא בפ"ק דר"ה (דף טו.) ר"ש בן יהודה משום ר"ש אומר אתרוג בת ששית שנכנסה בשביעית
כרוב אטו שאר ספיחין.
הבאתי, לכאורה ר' שמעון
פטור מן המעשר ומן הביעור והשתא ביעור לא הוי אלא בזמן שהפירות כלים ואפ"ה קאמר פטור מן הביעור ואע"ג דאיכא למיטעי
שם. ה. [ו]סברי איסור
אומר כל הספיחים מותרין
ספיחים מדרבנן. שם.
משמע. ותו גרסינן ר'
ולמימר שזה האתרוג גדל בשביעית וי"ל דהתם מיירי מדאורייתא א"נ כשלקטן בתחילתה של שביעית דליכא למיטעי ו מיהו הא קשיא
שלא היו יכולים ליגדל.
שמעון בן יוחי הוה
ו.
לר"י דבשמעתא משמע לכ"ע דירקות הגדילין בשביעית אסורין באכילה ובמסכת שביעית משמע דשרו דתנן (פ"ח מ"ד) האומר לפועל
ז
שם. ז.
עבר בשמיטתא וחמא חד
לר"ע מדאורייתא
ולרבנן מדרבנן. שם.
הילך דינר זה ולקט לי בו ירק היום ובפרק בתרא דע"ז (דף סב.) מייתי לה ותירץ ר"י דבשל ערב שביעית מיירי ומה שיש בהן דין שביעית
מלקט שביעית, אמר ליה
ח. אבל לענין איסור
אסור, אמר ליה ספיחין
לענין סחורה ושאר דינים לפי שנלקט בשביעית דבירק אזלינן בתר לקיטה ח:
אינון ולית אנת דשרי,
ספיחים דנפקא לן
כגון
אנא דידענא בקביעא דירחא. ולא בסוד העיבור קאמר דהא בני בבל בקיאי בעיבורא דירחא כדאמרינן בריש ביצה (דף ד:) ועבדי
אמר ליה חברי חלוקין
מדכתיב מה נאכל בשנה
עלי, וקרא עליו ופורץ גדר
השביעית
דמשמע
תרי יומי אלא מפרש ר"ת שהיה במקום ששלוחי בית דין מגיעין ושם אין עושין אלא יום אחד והיינו בקביעא דירחא שהיה יודע מתי
ט
ישכנו נחש. ואע''ג דאיכא
דתחילת גידולו בשביעית
נקבע החודש דהתם ליכא למיגזר שמא
יעשה מלאכה בי"ט ששומעין קידוש החודש ח):
לשנויי כי הספיחין הללו
אבל ירק שגדל בשישית
ביישוב והוסיף בשביעית הנהו
דהוה מלקט ספיחי כרוב
הוו, מיהו כי מעיינת ביה
ספיחי שישית מיקרי ולא
ספיחי שביעית. תוס' הרא"ש. ט. ולפעמים היה הולך למקום שאין שלוחי ב"ד מגיעין שם. שם.
בקצירת ספיחים חלקו, כדתניא ספיחי שביעית אין תולשין אותן ביד, אבל חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה, מר סבר
גזרינן ומר סבר לא גזרינן. מתני' ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין כו'. אקשינן אהא דתנן ואל ישנה אדם מפני
המחלוקות, וכי ממקום שאין עושין למקום שעושין אל ישנה אלא עושה, והא אנן תנן נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ובאותו מקום אין עושין. ומשני אביי הא דתנן אל ישנה ארישא, דקתני ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין
אל ישנה ממנהג המקום שבא בו, אלא ישב ולא יעשה. רבא אמר לעולם אסיפא, ההולך ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וישב ולא יעשה, ואם תאמר אל ישנה מפני המחלוקות, שיבאו לומר כי הוא
שישב בטל סבור הוא כי המלאכה אסורה והללו שעושין עוברין ואתו לאינצויי, אין בזה מחלוקות, כי יש לומר הרואה אותו יושב ובטל אומר אין לו מלאכה לעשות ולאו משום שאומר שהמלאכה אסורה, הלא תראה כמה בני אדם יושבין
ובטלין מאנשי המקום בעצמו אומר פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא, ולאו משום דמלאכה אסורה סבירא להו דקאמרי דבטל. אמר ליה רב ספרא לר' אבא, כגון אנא דידענא בקביעא דירחא, ובני מקומי עושין שני ימים, כי בעינא למיסק לארץ
ישראל דלא עבדי [נ''א: דלית להו] אלא יום אחד, בישוב לא עבידנא, במדבר של ארץ ישראל מהו לעשות ביום שהוא ברור לי שהוא חול, מי אמור רבנן בכי הא מילתא במדבר ארץ ישראל נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם או לא, אמר
ליה הכי אמר ר' אמי בישוב אסור במדבר מותר.