ב:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
אמר הרי עלי לא. הך סוגיא כלישנא בתרא דפ"ק דנדרים
אבל אמר הרי עלי לא. דלמא פשע ולא מקיים והכי מוקמינן לה
ו א
א) ב)
ג)
דקאמר דפליגי בנודב אבל ללישנא קמא דקאמר
בנדרים בפ"ק לר' יהודה תני נודב ומשלם. אלמא מעריכין
פ)
דפליגי בנודר אבל בנודב מודה רבי מאיר וא"ת כיון דקרא בנדר
ונודרין לכתחלה לא דהרי עלי הוא דליכא למימר בהו הרי זו עד דאמר
ד)
כתיב מנא ליה לרבי מאיר דאין נודב
טוב צ) מנודר ומשלם ולרבי
ברישא ערכי עלי והדר יהיב כפי הקצוב בפרשהח) ודמי עלי נמי דבעי
❖
יהודה נמי אמאי אם אמר הרי עלי
למשיימיה כעבדא דהיכי מצי למימר
לא הא כל היכא דכתיב נדר הוי נדר
הרי אלו לערכים אם לא נדר תחלה
א] אבל אמר הרי עלי לא וכל הכל לאו
בערך: וכל הכל לאו לכתחלה הוא.
דוקא ונדבה הוי נדבה דוקא כדמוכח
ה)
לכתחלה הוא אלא הכל חייבים בסוכה
תורה אור השלם
ו)
וכי אין לך הכל שהוא לכתחלה: הכל
בריש מנחות וזבחים
הכל חייבין בציצית הכי נמי דלאו לכתחלה
1. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ
חייבים בסוכה. לאתויי קטן שאינו
גבי כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה
הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר
חייבין לא קאמינא אלא ב] מעתה הכל סומכין
צריך לאמו ט): הכל חייבים בציצית.
דפריך האי נדבה נדר הוא וי"מ
ויקרא א ד
עָלָיו:
אחד האנשים ואחד הנשים הכי נמי דלאו
2. וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי
לאתויי קטן היודע להתעטףי): חייבין
דהתם פריך משום דשני קרא בדבוריה
הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ
לכתחלה והא כתיב 1 וסמך ידו ונרצה אין
לא קאמינא. היכא דתני חייבין מוכח
וי"ל דקסבר כיון דחייש קרא לתקלה
בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ
איכא הכל לכתחלה ואיכא הכל דיעבד אלא
ז) ח)
ודאי דלכתחלה קאמר: הכל סומכין.
בנדר ה"ה בנדבה דהא איכא למיחש
בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת
❖
ט)
יָמִים: במדבר יט טז
לתקלה דאפי' מביאה לעזרה ומקדישה
הכל דהכא ממאי דלכתחלה הוא דתקשי לך
לאתויי יורש והא ודאי לכתחלה קאמר
י) כ)
דמצוה רמיא עליה על כרחיה: תרתי
יכול להנות ולמעול בה ולבא לידי
ל)
דלמא דיעבד הוא ולא תקשי לך א"ל אנא
מ)
דיעבד למה לי. הכי איבעי ליה
תקלה בכמה עניינים דכ"ע לא בקיאי
מוסף רש"י
שחיטתן כשרה קשיא לי מדקתני שחיטתן כשר'
נ) ס)
כהלל דמעולם לא מעל אדם בעולתו
למיתני שחיטת הכל כשרה חוץ מחש"ו
בחולין שנעשו על
דיעבד מכלל דהכל לכתחלה הוא דאי דיעבד
ולרבי יהודה נמי
דמשמע שפיר דהנך דמרבינן מהכל
ע)
טהרת הקדש.
תרתי דיעבד למה לי אמר רבה בר עולא הכי
פ)
משמע ליה קרא דוקא בנדבה אע"ג
דיעבד קמרבינן אבל לא לכתחלה א"נ
צ)
קתני הכל שוחטין ואפי' ג] טמא בחולין טמא
דבנדר כתיב דהא בנדר לא מצי למימר
ניתני הכל שוחטין לחודיה כדתנן גבי
כ)
ק)
בחולין מאי למימרא בחולין שנעשו על
דנודר ומשלם טוב שהרי כתיב וכי
מעריכין ונודרין ולא מפרש למה לי
(חגיגה יט:)
טהרת הקדש וקסבר חולין שנעשו על
תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא
למיתני הכל שוחטין ואצטריך לפרושי
אילימא אחרש שוטה
אם תדור יהיה בך חטא וללישנא קמא
ושחיטתן כשרה למימר דשוחטין דרישא
טהרת הקדש כקדש דמו כיצד הוא עושה
ר)
וקטן.
דיעבד הוא. ל)ואי קשיא בתמורה נמי
דנדרים מפרשינן לקרא הא אם תדור
מביא סכין ארוכה ושוחט בה כדי שלא
הא תני והדר מפרש התם לא קתני
אפשר שיהיה בך חטא אם לא תשלם
יגע בבשר ובמוקדשים לא ישחוט שמא יגע
כה"ג הכל ממירין ותמורתן תמורה
וא"ת לרבי מאיר דאין טוב שיהא נודב
ש)
בבשר ואם שחט ואומר ברי לי שלא נגעתי
בהדי הדדי ואי משום לא שאדם רשאי
ומשלם כל עיקר אפילו מביא כבשתו
שחיטתו כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן
ת)
משום דבעי לאסוקי וסופג את
לעזרה להאי לישנא בתרא ח] דנדרים
א)
(לקמן יב:)
דאפילו בחולין גרידי דיעבד נמי לא שמא
❖
היאך אכלו ישראל שלמים במדבר וי"ל
הארבעים לאשמועינן דלוקין על לאו
שהשחיטה כשרה כו'
ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו וכולן ששחטו
ובטמאים.
שאין בו מעשה: הכי קתני. לכתחלה
כיון שנאסרו בענין אחר בבשר הוו
ט]
אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי
כאילו צוה להם המקום לאכול על ידי
ודיעבד דמתניתין הכל שוחטין לכתחלה
גליון הש"ס
לאתויי טמא בחולין: פשיטא. דהא
שלמים וא"ת והא כתיב
ואם שחטו מיבעי ליה אלא אטמא בחולין הא
תוס' ד"ה אבל וכו' שיהיו
וידר יעקב נדר וכתיב את
לא הוזהרו ישראל על טהרת חוליהן:
אמרת לכתחלה נמי שחיט ואלא אטמא
נודרים בעת צרה.
שנעשו על טהרת קדש. דקבל עליה
אשר נדרתי אשלמה וי"ל דבשעת צרה
במוקדשים בברי לי סגי דליתיה קמן
❖
לאכול בטהרת קדש שרוצה להרגיל
שרי כדאמרינן בבראשית רבה וידר
דנשייליה האי טמא במוקדשים מהכא נפקא
יעקב נדר לאמר לאמר לדורות
עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים
❖
(זבחים לא:)
מהתם נפקא א כל הפסולין ששחטו שחיטתן
או תודה יהא בקי בשמירתן: כקדש
י] $ שיהיו נודרים בעת צרה:
הגהות מהר"י
אנא שחיטתן כשרה קא קשיא לי.
כשרה שהשחיטה כשרה בזרים בנשים
דמו. וחייב להבדל מדרבנן מכל
לנדא
ובעבדים ובטמאים ואפילו בקדשי קדשים
משמע שרב אשי הקשה אותה
טומאות הפוסלות בהן ואפילו הכי
רבינו גרשום
[א] תד"ה
קושיא ואע"פ שהיא סוגיית הגמרא
מ)(שחיט טמא) לכתחלה ובסכין ארוכה
ובלבד שלא יהיו טמאין נוגעין בבשר הכא
ממאי. דלכתחלה הוא
כדמפרש: ובמוקדשין. לכתחלה לא
ומכאן ראיה שרב אשי סידר הגמרא
ותיקשי לך דיעבד
עיקר התם איידי דתנא שאר פסולין תנא נמי
כדאקשינן ברישא: וקסבר
ישחוט ואפילו בסכין ארוכה ד] כיון
אע"ג דאביי ורבא נמי אתו לשנויי הך
טמא במוקדשים ואב"א התם עיקר דבקדשים
חולין שנשחט שנעשו
דמוזהר מן התורה שלא יטמא כדכתיב
קושיא והם קדמו הרבה לרב אשי
[ב] ד"ה
על טהרת הקדש כקדש
קאי הכא איידי דתנא טמא בחולין תני נמי טמא
ואני הנה נתתי לך את
שמא גם בימיהם הקשוה כבר:
דמי למימר אע"פ שוחט
❖
במוקדשים האי טמא דאיטמא במאי אילימא
טמא בחולין מאי למימרא. ואע"ג
כענין זה דבעינן למימר
משמרת תרומותי אלמא בעינן שמירה
כיצד הוא עושה: שמא
דאיטמי במת בחלל חרב אמר רחמנא
דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י
גזור בהו רבנן לכתחלה משום לך
2
נ)
ישהו כלומר שמא ישהו
חרב
הגהות מהר"ב
כשיעור שהייה דקה לדקה
היינו דוקא בפירות דשייכא בהו
לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא
ק)
וגסה לגסה: שמא ידרוסו.
רנשבורג
לא תקרב: שחיטתן כשרה.
תרומה אבל בשר לא ואפילו יהא אסור לטמאות גופו א] באוכלין טמאין
והיינו דיעבד דמתניתין. ולקמן מפרש
לא יעשה הולכה והבאה
אמאי לא מטמא ה] גברא לסכין והדר ניטמייה לבשר: גרידי.
[א] כדדרשינן ר)והתקדשתם והייתם קדושים אזהרה לבני ישראל שיאכלו
א] תוס'
כדין שחיטה ושמא יחלידו
הסכין בין סימן לסימן
שלא קבל עליו ו] טהרת כהן: שמא ישהו. והוי נבלה כדתנן לכולהו
חוליהן בטהרה מכל מקום יכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתו:
ויחתכו הסימנים ממטה
ובמוקדשין
לא ישחוט שמא יגע בבשר. אע"ג דאמרינן
בפ"בס): דיעבד נמי לא שמא ישהו. כלומר שמא שהו. ולקמן
למעלה. ולמה לא תנן
לקמן [ב] יא] דמפרכסת הרי היא כחיה חיישינן שמא יגע
מפרש אמאי נקט שמא יקלקלו במתניתין לשון עתיד לאשמועינן שאין
שמא יגרימו ושמא יעקרו
בדין הוא דליתני ואמאי
אחר פירכוס א"נ דוקא לענין העמדה והערכה הויא כחיה אבל
מוסרין להן חולין לכתחלה ואפילו אחרים רואין אותם דמועדים הן
לא תני יש מהם דצריך
לקלקל תמיד: דעלה קאי. מינייהו קא סליק מאי וכולן דמשמע דקאי
לענין טומאה כיון ששחט שנים או רוב שנים מקבלת טומאה דחשיב
לעמוד עליהם שישחטו
נמי אאחריני ואם שחטו מבעי ליה: ואלא אטמא במוקדשין. דאמרת
אוכל כדאמר בהעור והרוטב השוחט בהמה טמאה לעובד
[יפה] ואיזו זו זו שהייה
ודרסה וחלדה שאי אפשר
כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילותש):
דאיירי בה מתניתין ואמר לא ישחוט מאי איריא אחרים רואין אותן הא
להבחין [אחר כך] אי שהה
שמא
יגע בבשר. אע"ג דדם קדשים אינו מכשיר חיבת הקדש
אמרת איהו מהימן אי אמר ברי לי: מהכא נפקא. כלומר הכא סתמו
אי דרס והחליד או לא אבל
מכשרת או שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה כדקאמר בפ"ק
רבי במתניתין הא בשחיטת קדשים סתמיה דלכתחלה לא ודיעבד כשר:
הגרמה ועיקור אפי' לאחר
ששחט אפשר לראות אם
כל הפסולין. ז] כגון זר ואונן טמא ובעל מום וכיוצא בהן: ששחטו.
דפסחים וא"ת ואמאי לא קאמר דלא ישחוט משום דלמא
הגרים או עקר או לאו:
קרבן: בזרים. דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני
אתי לימשך בפנים דאפילו טהור גמור לבן זומא דאמר
אלא עד כמה ליתני וליזיל.
הנכנס למקדש טעון טבילה ואסור לשחוט בסכין ארוכה דלמא אתי
עלה קאי ואם שחטו מיבעי
אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על שחיטת קדשים שכשרה בזרים
ע)
חרב ❖
ליה כלומר כיון דסליק
וה"ה לשאר פסולין: הכא עיקר. דכולה פרקין בתורת שחיטה איירי:
לאמשוכי וי"ל דבטהור איכא למגזר טפי דילמא אתי לאמשוכי אבל
מחרש שוטה וקטן אם
טמא מזהר זהיר ומידכר אי נמי נקט הכא שמא יגע בבשר משום
שחטו מבעי ליה למיתנא:
דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי הקשה רבינו אפרים איך יתכן שתהא סכין ארוכה כל כך מהר הבית עד עזרת ישראל דהאי
שיטה מקובצת
טמא מוקמינן לה בסמוך אף בטמא מת ותנן בפ"ק דכלים החיל מקודש מהר הבית שאין טמא מת ועובדי כוכבים נכנסים לשם עזרת
א] אבל אמר הרי עלי.
נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם ואפילו למאן דמוקי לה בנטמא בשרץ והלא עזרת נשים ארוכה קל"ה אמה ת) ואיך יתכן
נ"ב עי' תוס' מנחות
(דף פא ע"א): ב] אלא
שתהא סכין ארוכה כל כך וי"ל דלמאי דפיר"ת בעלמא דלא גזור היכא דנטמא בפנים ניחא וכן לפירוש ר"י דפירש דלא החמירו אלא בעזרת
הכל סומכין ה"נ דלאו:
נשים שהוא מקום כניסה ויציאה אבל בשאר מקומות יכול ליכנס עד סמוך למחנה שכינה ממש אתי נמי שפיר ואין כאן מקומוא) וי"מ דהכא
ג] טמא בחולין. נ"ב
מיירי בבמה ובזה יתיישב נמי בסמוך: שמא ישהו.
ולהגרמה ועיקור לא חיישינן דמינכר ומיהו עיקור דסכין פגומה לא מינכר:
עי' תוס' כריתות דף יג
אילימא אחש"ו עלה קאי. פירוש עלה לחודה קאי אבל הא פשיטא דעלייהו נמי קאי דדייקינן עלה לקמן מאן תנא
ע"א: ד] ואפי' בסכין
דלא בעי כוונה לשחיטה: דליתיה קמן דנשייליה. ואע"ג דעזרה רה"ר היא כדאמר בפ"ק דפסחים והיה לנו לטהר
ארוכה דכיון דמוזהר
מן התורה לשמרן שלא
כאן מספק האי ספק לא דמי לשאר ספק טומאה ברה"ר משום דרוב פעמים לא יכול להזהר מליגע ואי איירי בבמה אתי שפיר:
יטמאו כדכתיב ואני:
ה] אמאי לא מיטמא סכין
כגון מגברא: ו] שלא קבל עליו
טהרה בהן: ז] כל הפסולין לעבודה כגון זר: ח] להאי לישנא בתרא כדאמרי' בנדרים היאך: ט] בענין אחר בבשר תאוה הוי כאילו: י] שיהיו נודרים בעת צרה. אבל אמר הרי עלי לא פי' בקונטרס וערך לא מתוקם אלא
בהרי עלי וקשה דאשכחנא לה כגון דאמר הריני בערכין ממעות שלפני ע"מ שלא אתחייב באחריותה א"נ כגון שהמעות כבר ביד הגזבר מקודם דתו ליכא תקלה ונודרין ונידרין בנדבה ותני נודב א"נ בעת צרה דשרי
אלא סתם ערכין ונדרים לאו בהכי מיירו: זה הדיבור חסר מן התוספות ונמצא בתוס' כ"י אנא שחיטתן וכו': יא] דאמרי' לקמן בפ' שני דמפרכסת: