הכל שוחטין פרק
ראשון חולין
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מקום הניחו. כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל
נשים דירק בחוצה לארץ אינו נוהג בו לא מעשר ולא תרומה ובשאר
לד א ב ג
א)
ב)
שמם: להתגדר. להתגדל: מכאן. שראינו שקבל רבי עדות זו ולמד
פירות נוהגת תרומה גדולה אבל לא מעשר אבל דגן תירוש ויצהר
הימנה אע"פ שדבר תימה הוא שהרי מעולם היו נוהגין בו איסור
חייבין לגמרי בין בתרומה בין במעשר והכי איתא התם אמר ר' יוחנן
ג)
לה ד
למדנו שאין מזיחין תלמיד חכם האומר דבר הלכה א]חידוש לאמר לא
רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים
ד)
❖
שמעת. אין מזיחין אין מבדילין אותו
ובטלום מאן נינהו הרובים תרגמוניא
משמועתו לאמר חזור בך: מזניחין.
א"ר זעירא רב יהודה בשם שמואל
אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף
ה)
ב] משקצים את דבריו: מזחיחין. לומר
אומר חלת חוצה לארץ ותרומת חוצה
ו)
אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו מכאן
שיטה מקובצת
לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש ר'
גאותך גרמה לך שלא הטית אוזן לשמוע
לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין
ז)
א] ת"ח האומר דבר הלכה
דבר כהלכתו מפי רבך. לישנא אחרינא
אבא בשם רבי שמואל אמר לא חשו
ח)
של חדוש: ב] משקצים את
מזיחין אותו ואמרי לה אין מזניחין אותו
❖
אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר ומשמע
ט) מגביהין ומסלקין אותו מדבריו:
דבריו. נ"ב נ"א משקעין:
ואמרי לה אין מזחיחין אותו מאן דאמר
ג] מה"ד ולא הוריש וגו'
זחוחי. לשון גבוהי הלב שלא דקדק
דקאי אר' יוחנן דאמר דבגולה היו
אלא הניחום למס עובד
מזיחין כדכתיב 1 ולא יזח החשן ומאן דאמר
מפי רבו כל צרכו וסמכו על לבם:
מפרישין תרומות (ב) ז] ואתא רבי
וישבו ביניהן: ד] ולא
תורה אור השלם
אין מזניחין דכתיב כי לא יזנח לעולם ה'
הוריש וגו'. אלא הניחום למס
אבא לאשמועינן דדוקא בדגן תירוש
לעתיד לבא כשיגלו בימי
(א) ג]
2
נבוכדנאצר: ה] מאגודה
1. וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן
עובד ויושבים ביניהם: אשתמיטתיה.
ומאן דאמר מזחיחין דתנן משרבו זחוחי
ויצהר היו מפרישין תרומות ומעשרות
אכליה דמשנאגד אסור
מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת
ליהודה בריה דר"ש בן פזי: הרבה
ולאו דוקא נקט תרומה דהוא הדין
הלב רבו מחלוקות בישראל מתקיף לה יהודה
למיכליה אכילת עראי:
הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת
ו] לתרום שלא מן המוקף
כרכים כבשו עולי מצרים. וקדשום
מעשר אבל שאר פירות לא חשו לענין
לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד
בריה דר' שמעון בן פזי ומי איכא למאן דאמר
מן שאינו סמוך לו:
וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל
מעשר אלא לתרומה גדולה כמו
בקדושת הארץ ולא כבשום עולי בבל
ז] דבגולה היו מפרישין
דבית שאן לאו מארץ ישראל היא והכתיב
שמות כח כח
הָאֵפוֹד:
שמפרש רבי שילא בשם ר"ש אח"כ ר'
לקדשם בשניה ולכך לא כבשום
תרומות ומעשרות ואתא
וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן
ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה
3
ר' אבא: ח] וא"ת דתנן
דקסברי הואיל והותרו הותרו דקדושה
שילא בשם ר"ש אמר לא חשו אלא
מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת
ואת תענך ואת בנותיה אישתמיטתיה הא
בפ' במה מדליקין. נ"ב
הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת
לתרומה גדולה אבל לירקות אפילו
ראשונה בטלה דכי קדשה יהושע
עי' תוס' מנחות דף
לִהְיֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפֹד
דאמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר
לתרומה גדולה לא חשו דתני איסי
לשעתה קדשה ולא לעתיד לבא
נה ע"א ובכורות דף
וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל
❖
נט ע"א:
בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע
הָאֵפֹד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת
בשם רבי עקיבא מעשרות לירק
ד]כשגלו בימי נבוכדנצר ולא רצו להחזיר
מֹשֶׁה: שמות לט כא
מדבריהם פירוש שאין להם אסמכתא
קדושתה כדי שיהא מותר לחרוש
הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא
2. כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם
א
מן הפסוק כמו שיש לשאר פירות
ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת
איכה ג לא
אֲדֹנָי:
כבשום עולי בבל וקסבר קדושה ראשונה
רבינו גרשום
ב
3. וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת
דאסמכו רבנן אקרא ולפי זה לא קשיא
בחוצה לארץ ויסמכו עליהן עניים
קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא
אוסרים שאני עתיד להתיר.
בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ
מידי מהך דשמעתין דרבי מאיר אכל
ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני
מזהיהין לשון גסות
וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ
ג והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית
עלה של ירק וההוא דמסכת ע"ז
ובית שאן מהן היתה ואותן שקדשו הן
משרבו זהוהי הלב שלא
וְאֶת יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת
אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא והא ר' מאיר
חזרו תלמודן כל צורכן
בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי
דאכל פירי דלא מעשרן בשאר פירות
לא בטלו בחורבן שני כדאמרינן
(הלב) ולא דקדקו בפני
יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת
עלה בעלמא הוא דאכיל אמר ליה מאגודה
קאמר שהורמה מהן תרומה גדולה
ביבמות בהערל והביאך
רבן כל צורכן רבו
יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ
אכליה ותנן ירק הנאגד משיאגד ודלמא
אבל לא מעשר ובברכות לא
ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך
מחלוקות בישראל דאחד
ד
וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת
אוסר ואחד מתיר אחד
בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
לאו אדעתיה השתא בהמתן של צדיקים אין
גרסינן ירק דבצלף איירי ולאו ירק
וירשתהט) ירושה ראשונה ושניה יש להם
❖
שופטים א כז
מטהר ואחד מטמא: הכתי'
שבטלה ירושה ראשונה ונקראת שניה
הוא ול"ג נמי מעשר אלא הני מילי
הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא
לא הוריש מנשה את
בית שאן ואת בנותיה
ירושה אבל ירושה שלישית אין להם
גבי צלף דכל שאר פירות אינו נוהג
כל שכן ודלמא עישר עליהם ממקום אחר
כלומר לכדה ולא הוריש
הגהות הב"ח
שהשניה לא פסקה הלכך בימי רבי
מעשר אלא תרומה וכן הוא בספרים
לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף
יושבי העיר אבל היו
נהגו איסור בארץ: עלה בעלמא.
מדויקים ואההיא דבירושלמי דקאמר
(א) רש"י ולא
להם למס עובד: ולא
ודלמא נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר
(ב) תוס'
קידשום עולי בבל וקא
דאכילת עראי היא ושריא בארץ:
שבאו הרובין ובטלום סמכינן עכשיו
סברי קדושה ראשונה וכו'
אמר ליה חזי מאן גברא רבה קמסהיד
מאגודה ה] אכליה. דמשנאגד אסור
שאין אנו מפרישין תרומות ומעשרות
קדושה ראשונה שקידשה
❖
עליה מאי בהמתן של צדיקים דרבי פנחס
ומעשרות לאכול עראי: הנאגד. שדרכו לאוגדו:
ור"ת מפרש דאין השדות חשובות
יהושע קידשה לשעתה
כלומר במקדש ראשון
בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין פגע ביה
משיאגד. הוקבע למעשר ונאסר
כמו שלנו לפי שנותנין מהן מס ולפי
ולא קידשה במקדש שני
באכילת עראי: לאו אדעתיה. שכח
זה בימיהם לא היו מפרישין אלא
בגינאי נהרא אמר ליה גינאי חלוק לי מימך
והניחום שלא קידשום
מוסף רש"י
ר' מאיר ולא עשרו ולעולם סבירא
מהנהו דלא יהבי טסקא דאיכא דלא
בפעם שניה כשעלו מבבל
ואעבור בך אמר ליה אתה הולך לעשות
זחוחי הלב.
שלא יהו לא בכלל
ליה דבעי עשורי: ממקום אחר.
יהבי כדאמר בהמקבל ארעא
רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה
מעשר ולא בכלל שביעית
שמא הוי ליה ירק תלוש בביתו ואמר
דלית לה כרגא וטסקא מאי ועוד יש
שיחרשו ויזרעו בשביעית
ספק עושה ספק אי אתה עושה אני ודאי
(סוטה
הרי הוא מעשר על אגודה זו: לתרום
לפרש שמא הרחוקים מארץ ישראל
שיסמכו עניים עליהם
עושה אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני
מז:) קדושה ראשונה.
בשביעית ובית שאן נמי
שלא מן המוקף. מן ו] המחובר וסמוך
כמונו לא תקנו חכמים ועוד יש מפרשים
לא כבשוה עולי בבל
עליך שלא יעברו בך מים לעולם חלק ליה
לו כגון אין מקיפין שתי חביות
שנמצא בירושלמי דהא דקאמר דמכזיב
דמשום הכי לא היתה
הוה ההוא גברא דהוה דארי חיטי לפיסחא
חייבת לא במעשר ולא
ולהלן פטור מן הדמאי לאו דוקא דמאי
וכמו מקפת וקורא לה שם
בשביעי' ולפיכך אכל
אמר ליה חלוק ליה נמי להאי דבמצוה עסיק
לשון מקריב ומגיען
אלא אף מן הודאי ואהא סמכינן:
ר' מאיר עלה של ירק
אלא
מקום הניחו לו אבותיו
זה לזה. ואסור לחבר להפריש ממה
חלק ליה הוה ההוא טייעא דלווה בהדייהו
בלא מעשר: ודילמא
(חגיגה ג: עי"ש)
ממקום אחר עשר ליה.
להתגדר בו. תימה דלא משני הכי
שאין לפניו על מה שלפניו דשמא אותו
אמר ליה חלוק ליה נמי להאי דלא לימא כך
כלומר שהוא היה במדינה
בפרק במה בהמה
שהוא סומך עליו אינו בעין שנאבד
עושים לבני לויה חלק ליה אמר רב יוסף
[אחרת] ונתן עשור לשם
דדרשינן ואת הבמות אשר על פני
או נרקב ונמצא שאין אומר כלום
להתיר עלה זו שבמדינה
כמה נפיש גברא ממשה ושתין רבוון
זו: לא נחשדו חברים
ואוכל טבלים: נתן עיניו בצד זה.
ירושלים אשר בנה שלמה (אותם בער
(יבמות
לתרום שלא מן המוקף.
דאילו התם חד זימנא והכא תלתא
לקרוא לו שם מעשר על צד שני ואכל
יאשיהו) כו' אפשר בא אסא כו' אלא
טז.) ירק הנאגד.
כלומר לא נחשדו אותו
זימנין ודלמא הכא נמי
חדא זימנא אלא
מצד שני: חזי מאן גברא רבה אסהיד
מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים
משיאגד.
שום אדם שבעולם דהוא
הוה תורם אלא משלפניו
כמשה ושתין רבוון
אקלע לההוא
עליה. ראה כמה אדם גדול העיד
לא עשו ותלה בהן אף כו' ואמאי לא
ומשום הכי אכל עלה. אלא
עליו דהיינו רבי יהושע הואיל ובא
משני דמקום הניחו לו אבותיו להתגדר
אושפיזא רמו ליה שערי
לחמריה לא אכל
(ר"ה יב.) בהמתן של
תדע שמותר היה לאכול
צדיקים.
להעיד על זאת יפה כוון ודקדק בדבר
בו כדמשני הכא ויש לומר דבשלמא
בלא מעשר. ודילמא נתן
חבטינהו
אין
עיניו בצד זה ואכל וכו'
אל נכון: גינאי. שם הנהר: רצון
הכא גבי נחש הנחושת לפי שנעשה
הקב"ה מביא תקלה
כלומר מאגודה עצמו נתן
קוני. כל הנחלים הולכים אל הים בגזירת המלך: ספק עושה.
על
פי הדבור טעו בו הראשונים והיו סבורים שהיה אסור לבערו
על ידן.
מעשר שהוא אכל בצד זה
(לעיל ה:)
שמא לא יתנו לך בפדיון: דבמצוה עסיק. דכתיב ושמרתם
אלא התם במה היו טועין שלא לבער אותן הבמות:
ונתן מעשר מצד אחר. חזי
שלא מן המוקף.
ודילמא
מאן גברא אסהיד עליה
נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר. ח]וא"ת דתנן בפרק
את המצות דמתחלת טחינה והרקדה בעיא שימור לשם מצה: דלווה
שלא נתן מעשר על הכל.
בהדייהו. נתחבר עמם בדרך: טייעא. סוחר ערבי: כך עושין.
במה מדליקין ספק חשכה מעשרין את
אני הולך לעשות כלומר
אני הולך כמה שגזר עלי
בתמיה: לבני לויה. לבני חבורה שמניחן והולך: דלמא ה"נ חדא זימנא.
הדמאי הא ודאי חשכה לא אמאי כיון דאפשר ע"י נותן עיניו בצד זה
הב"ה דכתיב כל הנחלים
אלא מתיירא היה שלא יחזרו המים וישטפו השנים והיה מדבר עליהם
ואוכל בצד אחר אם כן יהא מותר להפריש בשבת כדמוכח בפרק נוטל
וכו'. דלא לימא כך עושים
שימתין להם הנהר: כמשה ושתין רבוון. שנחלק להן ים סוף:
דתנן רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד
לבני לוויה כשבא למברא
הוא עבר ואותו שלוה זה
ומאה ופריך בגמרא והא מתקן הוא ומשני הא מני רבי
חבטינהו
לא עברו: ממשה רבינו
שמעון בן אלעזר היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ולהכי לא חשיב תקון בשבת כשמעלה ויש לומר דשאני מדומע שכבר היה
(ערובין ל:)
ושיתין ריבוואן כלומר
נתקן אבל תחלתו של טבל לא שרי על ידי דאפשר ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר. :
שחלק להן הב"ה היינו
אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך כו'. שמא שר של ים השיב לו כך אי נמי רבי פנחס היה מחשב בלבו שלכך היה מניח מלחלוק
שהיו ישראל ששים רבוא
שש מאות אלף רגלי אלו
לו וכענין
זה צריך לפרש בפרק
קמא דמסכת ע"ז גבי רבי אליעזר בן דורדייא דאמר שמים בקשו עלי רחמים:
ששים רבוא.
(גיטין ל:)
הא