אלו טרפות פרק שלישי חולין
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קטניות
אין בהן משום ריסוק אברים כו'. אית ספרים דגרסי
חול הדק לא חיישינן. דמישתריק ואינו נכבש לעולם: חול הגס.
קנד א
א)
ב)
אבנים גדולות שבו מרסקין העוף כשנופל עליהם: אבק דרכים.
בתר הכי חמצי אין בהם משום ריסוק אברים חפצי
גם הוא נכבש ונעשה קשה: תיבנא. אישתרי"ם בלע"ז. תבן של
יש בהם משום ריסוק אברים וכן ח] לגרסת הקונטרס משמע דלא
קנה ב ג
חטים ושעורים: בזגא. חבילה: חיטי
וכל דמינייהו. כגון שיפון
הוו בכלל קטנית ז)וי"ל דקטנית מיירי בדברים דקים כמו עדשים ואורז
ודוחן: והא רב נמי גיסטרא
ג) ד)
שהוא קשה חיישינן אם נפל עליהם:
ה)
קאמר. מעיקרא הויא אתי ליה דרב
כל מיני קטנית. לא חיישינן משום
חול הדק לא חיישינן
חול הגס חיישינן אבק
ו)
קנו ד
שפיר דדלמא לא ט] חשיב גיסטרא
ז)
דמישתרקי מהדדי ואינם נכבשים יחד:
דרכים חיישינן תיבנא ועביד בזגא חיישינן
ח)
אבל כיון דחשיב ההוא דרב כהנא
רוביא. תלתן: חימצי. פישל"ש
לא עביד בזגא לא חיישינן חיטי וכל דמינייהו
קנז ה
נבלה משום גיסטרא דידיה נמי נבלה
❖
מחליקין הן ואינן נכבשים: חיפצי.
חיישינן שערי וכל דמינייהו חיישינן כל מיני
אי
קנח ו ז
היא: הכי היינו דרב. לאו דרב
צידרו"ש ואינן עגולין ולא מישתרקי:
❖
קטניות אין בהם משום ריסוקי אברים לבר מן
ממש דההיא דרב לאו גיסטרא הוא
כל דמישתריק. מחליק זה מזה ואינן
רוביא חימצי אין בו משום ריסוק אברים
מוסף רש"י
ודידהו הוי גיסטרא ונבלה אלא כלומר
נכבשים יחד והנופל עליהם נשמט
חפצי יש בו משום ריסוק אברים כללא
נעקרה צלע מעיקרה.
מרב הוה להו למפשט דהא עדיפא
והולך ואין כאן חבט: דבוק.
י]
לעזי רש"י
מדרב: סברי מרתח רתח. אבל
דמלתא כל מידי דמשריק אין בו משום ריסוק
גלו"ד בלע"ז וטחין אותו בדף קטן
אישתרי"ם [אישטריי"ם].
אי בעו מיניה חדא אפילו אי מכשר
והעוף שוכן עליו ומידבק בו ופורח
אברים לא משריק יש בו משום ריסוק אברים
קש (בעיקר המשמש
בתרתי לא רתח במה שבאים להחמיר
למרבץ הבהמות).
עם הדף ונופל לארץ: בחד גפא.
דבוק רב אשי שרי אמימר אסר בחד גפא
פישל"ש [פישיל"ש].
ובסוף פרק שני דזבחים אין
שלא נדבק אלא א] בגף אחת ופורח
דכולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי בתרי
אפונות.
מתיישב כמו בכאן גבי הא דבעי
בשניה: היכי ניקום. במה יהא יכול
(לעיל מב:)
צידרו"ש [צידרי"ש].
גפי מאן דאסר אמר לך היכי ניקום ומאן דשרי
וגולגולת שנחבסה.
חמצות.
מיניה לוי מרבי כזית למחר בחוץ
להקים ולישא את עצמו הלכך
אמר לך אפשר דניקום אעיקבי דגפי ואיכא
גלו"ד. דבק חזק.
לרבי יהודה מאי:
כשנופל נחבט בנפילה גמורה:
ב]
מינציר"א [דימצייד"א].
נעקרה צלע טרפה. פירש
דאמרי בתרי גפי כ"ע לא פליגי דאסיר כי
❖
אעיקבי דגפא. במקצת הוא נושא את
הבול, מעוך.
פליגי בחד גפא מאן דשרי אמר לך אפשר
בקונטרס אפילו בלא
עצמו בעקבי הגפיים והוא ראש הכנף
(שם) ובשר החופה את
אסיתא ור"ת מפרש עם האסיתא
דפרח בחד גפא ומאן דאסר כיון דבהאי לא
מקום שחותכין הכנף מן האווז: בתרי
רוב הכרס.
רבינו גרשום
דהא משמע לעיל צלע בלא חוליא
גפי אסור. אלא אם כן עמד והלך.
מצי פרח בהאי נמי לא מצי פרח והילכתא
דלא משריק: דבוקה
ליכא מאן דטריף עד דאיכא רוב
כתוב בהלכות גדולות כל היכא דבעי
בתרי גפי אסיר בחד גפא שרי: נשתברו
א
אמימר אסר. כלומר עוף
צלעות דפריך לרב כהנא ולרב אסי
בדיקה כגון נפולה ושבורה ודרוסה
שאוחזין אותו בדבק
רוב צלעותיה: תנו רבנן ב אלו הן רוב
מעולא בר ח) רבי זכאי ומרבי יוחנן:
חוששין משום ריסוק
דמיתכשרי בבדיקה ה"מ בדורות
צלעות שש מכאן ושש מכאן או אחת עשרה
אברים: בחד גפא כולי
אילימא
קמאי דהוו בקיאי למיבדק אבל אנן
עלמא לא פליגי דשרי.
מכאן ואחת מכאן אמר זעירי ג ומחציין כלפי שדרה אמר רבה בר בר חנה
לא בקיאינן ולא סמכינן אנפשין ולי
כלומר דסמיך אגפא
אמר רבי יוחנן ובצלעות גדולות שיש בהן מוח אמר עולא בן זכאי אמר
אחריתי ולא משריק
ד
נראה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו
נפשיה: כי פליגי בתרין
נעקרו ברוב צד אחד נשתברו ברוב שני צדדין רבי יוחנן אמר
רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב
גפי. כלומר דביק בתרין
בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין אמר רב נעקרה צלע וחוליא
ואל השופט אשר יהיה
גפי: אלו הן רוב צלעותיו
ה
ו
שש מכאן ושש מכאן
בימים ההם אבל הוא יזהר יפה
עמה טרפה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן
כלומר עשרין (ושלש)
ולהביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין
וחוליא קיימת מהו אמר להו גיסטרא קאמריתו והא רב נמי גיסטרא קאמר
[ושתים] צלעות הן שיש
בהן מוח ושתים עשרה
בדבר כי היכי דנימטייה שיבא
כי קאמר רב צלע בלא חוליא והא צלע וחוליא קאמר צלע וחצי חוליא מכלל
ז
הרוב. ומחציין כלפי
מכשורא: כ"ב צלעות גדולים שיש
שדרה כלומר היכא אמרינן
דרב כהנא ורב אסי צלע בלא חוליא אמרי ואמר להו גיסטרא קאמריתו והאמר
בהן מוח יש לה לבהמה י"א מכאן
דאי נשתברו רוב צלעותיה
עולא בן זכאי אמר נעקרו ברוב צד אחד נשתברו ברוב שני צדדין אמר לך התם
טרפה מחציין כלפי
וי"א מכאן ורוב שלהן הוי י"ב: ה"ג
שדרה: נעקרו ברוב צד
זה שלא כנגד זה הכא זה כנגד זה והאמר רבי יוחנן ברוב שני צדדין וברוב
או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן ג]:
אחד כלומר אפילו
שני צדדין אי אפשר דלא קיימא חד מינייהו זה כנגד זה התם בוכנא בלא אסיתא
ומחציין כלפי שדרה. ובעינן שיהו
שבע שנשתברו אין טרפה
עד שישתברו ברוב שני
הכא בוכנא ואסיתא אי הכי היינו דרב לא שמיע להו דרב וליבעו מיניה כדרב
נשברות אותן י"ב צלעות מחציין כלפי
צדדין. והא רב גיסטרא
שדרה לפי ששם חיותה ולא מחציה
סברי ליבעי מיניה חדא דפריש לן תרתי דאי בעינן מיניה חדא הניחא אי אמר
נמי קאמר כלומר נעקרה
❖
(שם)
ולצד החזה: בר זכאי. לא ידענא
צלע וחוליתה עמה דהיא
לן טרפה כל שכן תרתי אי אמר לן כשרה אכתי תרתי קא מיבעיא לן אי הכי
כגיסטרא: מכלל דרב
מנו: נעקרו ברוב צד אחד. כיון
השתא נמי דקא בעי מיניה תרתי הניחא אי אמר להו כשרה כל שכן חדא
כהנא ורב אסי צלע בלא
שנעקרו שש מהם דהיינו רוב צד אחד
חוליא קא אמרי כלומר
שיטה מקובצת
ואי אמר להו טרפה אכתי חדא מיבעיא להו סברי אם כן מירתח קא
דטרפה וזו היא שנשברה
טרפה אבל בנשתברו לא מיטרפא
א] שלא נדבק אלא
רתח חדא טרפה תרתי מיבעיא והא קא אמרי ליה ולא רתח כיון דקאמר
הצלע וחולייתא קיימת
אלא בי"ב דהיינו רוב שני צדדין:
כנף אחת ופורח בשניה:
והא עולא בר זכאי א'
להו גיסטרא קאמריתו היינו ריתחיה אמר רבה בר רב שילא אמר
וחוליא עמה. ואפילו החוט קיים:
ב] הלכך כשנופל נחבט
נשתברו ברוב שני
רב מתנא אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרה וגולגולת שנחבסה ברובה ובשר
בנפילה גרידא הס"ד:
צדדין כלומר דאינה טרפה
אמרי ליה. בעו מיניה נעקרה צלע
ג] ה"ג או י"א מכאן
עד שישתברו ברוב שני
החופה את רוב הכרס ברובו טרפה נעקרה צלע מעיקרה טרפה ורמינהו
מכאן וצלע כנגדה ד] וחוליא קיימת
ואחת מכאן ורוב צלעות
צדדין: הכא זה כנגד
מהו: גיסטרא קאמריתו. בתמיה.
כמה
קטנות הסמוכות לצד
זה כלומר צלע מכאן
האליה לא חשיב הס"ד:
וצלע מכאן זה כנגד זה
בהמה שנפסקה באמצעיתה אתם שואלים הא נבלה נמי היא כדאמר בפ"ק : והא רב נמי גיסטרא קאמר. דכיון דנעקר צלע
ד] נעקרה צלע מכאן
דגיסטרא היא. והא כיון
וחוליא עמה הרי צלע שכנגדו נשמטת ה] ונפלה וקרי לה רב טרפה: וחצי חוליא. והצלע שכנגדה מחוברת יפה בחצי חוליא קיימת: מכלל
וצלע כנגדה מכאן וחוליא
דאמר ר' יוחנן ברוב שני
קיימת מהו: ה] הרי צלע
צדדין אי אפשר דלא
דרב כהנא ורב אסי. צלע מכאן וצלע מכאן וכל החוליא קיימת בעו מיניה דאי צלע וקצת חוליא הא שמעינן ליה דאמר דאפילו בחדא
שכנגדו נשמטת ונבלה
קיימא חדא זה כנגד זה
מיטרפא ואינהו בעו תרתי אלא ודאי צלע בלא חוליא קבעו מיניה: ואמר להו. איהו עלה גיסטרא קאמריתו דאפילו נבלה נמי הויא בתמיה:
וקרי: ו] היינו דרב ושמעי'
אלו הצלעות (השבורות)
ה)ואמר עולא וכו'. אלמא רובו בעינן למיטרפא וכל שכן דבחדא לא מקריא נבלה: ולרבי יוחנן. דאמר אף נעקרו לא מיטרפא עד דאיכא רוב שני
ליה דבחדא: ז] וליבעו
[העקורות]. 1) בוכנא בלא
מיניה כדרב בחדא דהא
אסיתא כלומר שבורות
צדדין וכי מיעקרו שש מימין ושש משמאל ואפילו אלו לצד הצואר ואלו לצד האליה אי אפשר דלא הוי אמצעית זה כנגד זה ואפילו הכי בעיא רובא
חדא אכתי לא קמא להו
שלא נעקרה חוליא כולה
למיטרפא וכל שכן דבחדא לא מיקריא נבלה דבשלמא מעיקרא הוה ס"ד דרב צלע וכולה חוליא קאמר ואינהו בעו מיניה צלע וקצת חוליא מכאן
ותרתי קבעו מיניה: ח] וכן
הכא נעקרה וחוליא עמה.
גרסת הקונט': ט] דדילמא
וכן מכאן ואמצעיתה של חוליא קיימת אבל השתא דאוקמת דרב צלע וחצי חוליא קאמר ואינהו על כרחך צלע בלא חוליא קבעו ליה וקאמר להו
ותיבעי להו דרב כלומר
לא חשיבא הא דרב
השתא דאמרת דרב כהנא
עלה גיסטרא קאמריתו קשיא לן הא דרבי יוחנן ומשני התם רב כהנא ורב אסי: בוכנא ואסיתא. כלומר צלע וקצת חוליא ורבי יוחנן צלע בלא
גיסטרא אבל: י] כלומר
ורב אסי אמרי צלע מכן
חוליא: אי הכי. דרב כהנא ורב אסי צלע וקצת חוליא אמרי היינו דרב ו]הא שמעינן ליה דבחדא נמי טריף ומאי תיבעי להו בתרתי: ו)אסיתא.
מדרב הוה להו למפשט:
וצלע מיכן עם חוליא.
חור שבחוליא שהצלע תחוב בו היינו בחצי חוליא: וליבעו מיניה כרב. בחדא דהא חדא אכתי לא קאמר להו ותרתי קבעו מיניה: סברי אם
ותיבעי להו דרב צלע
ז]
וחוליא אם טרפה אם לאו:
כן מירתח קא רתח. ממהדורי דרב מצינן למפשט מאי דינא דחדא דאי מהדר לן כשרה כל שכן חדא ואי מהדר לן טרפה בלא ריתחא
סברי ליבעו מיניה. חדא
פשטינן מינה דבחדא סבירא ליה כשרה דאי סבירא ליה בחדא נמי טרפה כי בעינן בתרתי מהדר לן בריתחא למימר השתא בחדא טרפה תרתי
בעיא דמפשט לן תרתי
בעי'. דאי בעינן מיניה
מיבעיא לכו אבל אי בעינן מיניה חדא אפילו סבירא ליה בתרתי כשרה לא מהדר לן בריתחא למימר השתא בתרתי כשרה דלא איכפת ליה
חדא צלע וחוליא עמה
אי תיסק אדעתין דבתרתי טרפה: והא. בעו מיניה בתרתי וסבירא ליה דבחדא נמי טרפה כדאמר רב לעיל נעקרה צלע וחוליא עמה ואוקימנא
ואמר לן טרפה סברי אם
חצי חוליא ואפילו הכי לא אהדר להו בריתחא דנפשוט מינה לעקירת חדא: כיון דקאמר להו גיסטרא קאמריתו. בתמיה היינו ריתחיה דהכי
כן מירתח רתח כלומר
אפילו אמר להו טרפה לא
קאמר להו הא לא איבעי לכו למיבעי דנבלה נמי הויא אלא בחדא טרפה: מעיקרה. אפילו בלא אסיתא: נחבסה. מינציר"א ולא נפחתה:
צריכי למיבעי חדא דאם
כמה כן דחדא [נמי] טרפה כי
בעינן מיניה אלו טרפות מירתח רתח חדא טרפה תרתי מיבעיא: שנחבסה לשון נשברה: כמה חסרון בשדרה כלומר לענין נזיר לגלח שאינו מגלח אלא
על מת שלם או על רוב בניינו או על רוב מניינו
והגולגולת זהו רוב מניינו:
1)