נב:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא
למעוטי חתול. כלומר דוקא זאב דריס באימרי רברבי
כמה חסרון בשדרה. ולא תטמא באהל בלא בשר: וכן לטרפה.
קנט א ב ג
א)
ולא חתול: וכי תימא קמשמע לן דזאב בגסה נמי
דלבית הלל מיטרפא בחדא חוליא. אלמא לשמואל עקירת חוליא
ב) ג)
דריס. כלומר דלהכי נקט מן הזאב ולמעלה לאשמועינן דכל מן
צלע: בשילהי כפלי. יש חוליות הרבה
הוא דטרפה ולא עקירת
הכי
הזאב ולמעלה שוה דמה ארי בגסה אף ד] זאב בגסה: גרסינן
שאין שם צלעות: ולתנייה
גבי קולי בית שמאי. אי לענין טרפה
ד) ה)
אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה
נמי פליגי ליתנייה בעדיות דקחשיב
קס ד ה
ו)
בגדיים וטלאים. ולא גרסינן נץ
התם כל קולי בית שמאי וחומרי בית
כמה חסרון בשדרה בית שמאי אומרים שתי
ז) ח)
במילתיה דרב חסדא דאי גרס ליה
הלל דהא לגבי טרפה הוו בית שמאי
ט)
חוליות ובית הלל אומרים א חוליא אחת ואמר
לקולא: כי איתשיל. חסרון שדרה
א"כ כי פריך ליה מברייתא מנץ נמי
רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה הכא
קסא ו
י)
ב
בבית המדרש: לענין. טומאת אהל
פריך וכי משני הוא דאמר כבריבי
כ)
צלע בלא חוליא התם ג חוליא בלא צלע
צריך לומר דקאי נמי בריבי אנץ
נשאלה לפניהם בכמה חסרונה דהתם
בשלמא צלע בלא חוליא משכחת לה אלא
ל)
בית שמאי לחומרא: רוב גובהה.
ואילו מתני' קתני נץ דיש לו דרוסה
❖
קסב ז ח ט
מ)
חוליא בלא צלע היכי משכחת לה בשילהי
ומתניתין איירי בכל ענין אף במקום
מן העינים ולמעלה. רוב היקפה גדול
כפלי מתקיף לה רב אושעיא ולתנייה גבי
מרוב גובהה: ברוב קרוע. וכ"ש
שאין מצילין וכי תימא דמאי דמחלק
הגהות מהר"ב
ברוב נטולה: או ברוב נטול. שניטל
קולי בית שמאי וחומרי בית הלל אמר ליה
בריבי היינו בגדיים וטלאים אבל
קסג י
רובה אבל ברוב קרוע לא מיטרפא: רנשבורג
בעופות לא א"כ מאי קא פריך
רב כי איתשיל לענין טומאה איתשיל דהוו
קסד כ
א] רש"י
תפשוט. דברוב קרוע קאמר דהא
מההיא תרנגולתא דהוה בי רב כהנא
להו בית שמאי לחומרא: וגולגולת שנחבסה
ד
ואע"פ שעל כרחך אנו צריכין לחלק
או שנקרע תנן ומפרשינן להאי רוב
ב] ד"ה
ברובה: בעי רבי ירמיה רוב גובהה או רוב
❖
חיצונה דהיינו בשר החופה: מידי
משום דלא תקשה ברייתא אמתניתין
היקיפה תיקו: ובשר החופה רוב הכרס
ה
הוא טעמא. הא דמיבעיא לן ברוב
היינו משום דקסבר דבעופות קלי
ברובו: בעי רב אשי ברוב קרוע ו או ברוב
קרוע או ברוב נטול: אלא לשמואל.
זיהריה ובגדיים וטלאים לא קלי
❖
רבינו גרשום
נטול תפשוט ליה מדתנן כרס הפנימית
זיהריה אבל בריבי סובר דמקום
דהא איהו אמרה להא שמעתא לעיל
וכמה יהא חסרון. שאינו
שניקבה או שנקרע רוב החיצונה ואמרי
שיש לו מצילין קלי בין בעופות בין
צלע שנעקרה וכו' ושמואל לא מפרש
חשוב רוב בניינו: בש"א
לעזי רש"י
בגדיים וטלאים אבל במקום שאין
למתניתין כדאמרי במערבא אלא
במערבא משמיה דרבי יוסי בר' חנינא כל
ב' חוליות ובית הלל
מצילין אין לו כלל ארס ואי הוה
מקום שאין בו מילת דהיינו בכרס
אומרים אפילו לא חיסרו
מרטרינ"א. נמייה.
הכרס כולו זו היא כרס הפנימי ואי זהו
פלוט"א [פוט"א].
אלא חוליא אחת אינו
גרסינן נץ במילתא דרב חסדא אם
עצמו ואיהו מוסיף האי טרפות דבשר
❖
כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס
סותר ימי נזרו ואינו מגלח
כף-רגל.
כן אף בנץ נמי היינו צריכין לומר כן
החופה אמתניתין דגמרא גמירי ליה
ואמר רב יהודה אמר
מידי הוא טעמא אלא לשמואל (הכי אמר)
ועוד לאיכא דאמרי דמשני דברייתא
ותנא דמתניתין מייתי לה בזה הכלל:
שמואל וכן לטרפה. אפילו
רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל מקום
לא חיסר אלא חוליא
מן הזאב ולמעלה. הוי דרוסה וזאב
כבריבי היא א"כ לרב חסדא יש
מוסף רש"י
טרפה וכיצד אמרת דאינה
שאין בו מילת: ודרוסת הזאב: אמר רב
דרוסה לנץ בכל ענין אף בגדיים
בכלל אבל מזאב ולמטה אין לו ארס
כמה חסרון בשדרה.
טרפה עד שתיעקר צלע
יהודה אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה
וטלאים ומאי איריא דתני מתניתין
חזק להמית בהמה אלא עופות:
מעיקרה. בשלהי כפלי
כלומר דחוליא לית בה
ובעופות. הנדרסין: מן הנץ ולמעלה.
עוף הדק אפילו גדיים וטלאים נמי:
ובעופות מן הנץ ולמעלה למעוטי מאי אילימא
(ערובין ז.)
צלע. א"כ הוה ליה מקולי
מ"מ
לרב חסדא קשיא. וא"ת
יש לו כח לדרוס עוף חברו: וכי
למעוטי חתול תנינא ודרוסת הזאב וכי תימא
דבית שמאי כו' כלומר
אי אמרת וכן לטרפה
תימא. אי לאו דרב הוה אמינא
ולישני ליה דברייתא באימרי
הא קא משמע לן דזאב בגסה נמי דריס והא
הוו להו ב"ה לחומרא
רברבי וי"ל דדומיא דנץ קתני דאף
לעולם חתול נמי הויא דריסה בדקה
תנן רבי יהודה אומר ז דרוסת הזאב בדקה
וב"ש לקולא: א"ל רבא
בגדיים וטלאים אין לו דרוסה ומיהו
ומתניתין קא משמע לן דזאב אפילו
כי אתשיל ההוא לענין
ודרוסת ארי בגסה וכי תימא רבי יהודה
כו' כלומר כי אתשיל
לפירוש איכא דאמרי דאוקי לברייתא
בגסה נמי דריס ומשום דאיירי בגסה
(לעיל
כמה חסרון בשדרה לענין
מפלג פליג והאמר רבי בנימין בר יפת אמר
נקט זאב: גברא אגברא קא רמית.
כבריבי ובאין לו מצילין לא הוי חתול
מב:) וכן לטרפה.
טומאה איתשיל ולא לענין
רבי אלעא לא בא רבי יהודה אלא לפרש דרבי אלעזר אדרב דרב סבר
דומיא דנץ דדרוסת הנץ בעופות בכל
ח
א]
טרפה דהוו להו ב"ש
לחומרא: ברוב גובה או
דברי חכמים גברא אגברא קא רמית איבעית
רבי יהודה פליג ות"ק אפילו בגסה
ענין ובגדיים וטלאים לא דריס
(שם)
ברוב היקיפה כו' רוב
קאמר ואיצטריך דרב לאשמועינן
בשום ענין ומתוך כך יתיישב אמאי
אימא לעולם למעוטי חתול מהו דתימא
שניקבה. (לעיל
גובה מקרום של מוח
דמן הזאב ולמטה אפילו בדקה נמי
לא מוקי ברייתא נמי ללישנא קמא
מב.) בשר החופה.
עד הפה רוב היקיפה
אורחא דמלתא קתני קא משמע לן אמר רב
מאזן לאזן: ותפשוט ליה
לא דלא תימא האי דקתני זאב משום
כבריבי ובאין להן מצילין הא במצילין
עמרם אמר רב חסדא ט דרוסת חתול ונמייה
מהא דתנן או שנקרע רוב
גסה אבל דקה אפילו חתול נמי:
יש להן דרוסה משום דדומיא דנץ
החיצונה ואמרי במערבא
בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות מיתיבי
ואיבעית אימא לעולם. מתניתין נמי
קתני דאין לו דרוסה בכל ענין:
דכרס החיצונה זהו בשר
יש דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל
החופה את רוב הכרס
ממעט חתול אפילו מדקה דזאב גופיה
וש"מ דבשר החופה את
אבל דרוסה לית להו ותסברא נץ לא דריס והתנן ודרוסת הנץ הא לא קשיא
דקתני בדקה קאמר כר' בנימין ואתא
רוב הכרס ברוב קרוע מידי
כאן בעופות כאן בגדיים וטלאים מכל מקום לרב חסדא קשיא הוא דאמר
הוא טעמא אלא לשמואל
רב לפרושי דדוקא נקיט זאב
א]
י
כו' מי הוא אמורא שאמר
במתני': מהו דתימא. האי דנקט זאב
כי האי תנא דתניא בריבי אומר לא אמרו אין דרוסה אלא במקום
בשר החופה את רוב
משום דאורחיה למידרס ולעולם הוא
שאין מצילין אבל במקום שיש מצילין יש דרוסה ובמקום שאין מצילין
הכרס ברובו שמואל והוא
לא סבר דמה דתנן או
הדין לחתול קמ"ל רב: ב] נמייה. חיה היא
אין דרוסה והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא דרהט חתול בתרה
שנקרע רוב החיצונה זה
ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז:
ועל לאידרונא ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה ואשתכח
בשר החופה את רוב
גדיים וטלאים. דקים שבדקה ומודה
(שם) מקום שאין
הכרס דחזינן (למיפרך)
עלה חמשה קורטי דמא הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמי ורבנן
בו מילת.
למימריה בזה הפרק יעקב
רב חסדא באילים ורחלים כמתני':
אמר נחמני אמר שמואל
זיהרא אית ליה ולא קלי זיהריה כ איכא דאמרי הא מני בריבי היא דתניא
עד שתינקב לחלל. כקוץ בעלמא ועד
מקום שאין בה מילתא
❖
בריבי אומר לא אמרו יש דרוסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקום
שניקבו הדקין. ומדשוי להו כקוץ בנקובה
(שם)
זהו כרס הפנימי ושאר
הכרס זהו הכרס החיצונה
שאין מצילין אין דרוסה ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא
מכלל דארס שלה אין מזיק אפילו
ומה דתנן או שנקרע רוב
לעופות וכל שכן לגדיים וטלאים:
תרנגולת דהואי בי רב כהנא דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא
החיצונה לא אמר מבשר
שיטה מקובצת
בריבי. שם חכם : לא אמרו אין
החופה את רוב הכרס
מ)
ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה ואישתכח עליה חמשה קורטי
א] ואתא רב לפרושי
אלא מכרס עצמו ועדיין
דרוסה. לחתול: אלא במקום שאין
דמא הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמיא בעא מיניה רב כהנא מרב
מתני' דדוקא: ב] אבל
תיבעי לן לשמואל בשר
מצילין. לעוף או לגדי מידו דאינו
במקום שיש מציל:
החופה את רוב הכרס
יש
ג] משום אימרי רברבי
כועס כל כך ולא אלים זיהריה:
ברוב קרוע או ברוב נטול:
נקט ומתניתא דקתני עד:
בבהמה מן הזאב ולמעלה
אבל במקום שיש ב] לה מציל. הוא כועס ויש לו ארס חזק וכשמכה בצפורן משליך בה ארס ודרב חסדא בשיש מצילין: בסחופיה. פלוט"א:
ד] ולמעלה שוה דמה ארי
כלומר כגון דוב וארי
חמשה קורטי דמא. ארס של חמש אצבעות: הצלת עצמה. שהיא עצמה מצלת גופה ובורחת: ורבנן. דפליגי עליה דבריבי דאמרי אפילו יש
בגסה אף אינהו נמי בגסה:
בעופות מן הנץ ולמעלה
דורסין אבל אם פחות
מצילין אין דרוסה בהאי דמא דמשתכח בדשא מפרקי לך: אית ליה זיהרא ולא קלי. אינו שורף: איכא דאמרי. דרב חסדא אפילו במקום
מנץ אין לו דרוסה נץ זה
שאין מצילין קאמר דיש דרוסה ומתניתין דנקט זאב משום אימרי רברבי נקט ג]והא מתניתין דנקט עד שתנקב לחלל בריבי היא ובמקום שאין
אוסטיור בלע"ז: וכי תימא
מצילין ורבנן פליגי עליה: לא אמרו יש דרוסה. לחתול: אבל במקום שאין מצילין כו'. ורבנן סברי אף במקום שאין מצילין יש דרוסה:
דזאב אפי' בגסה דורס
כלומר אשמעינן. ואיבעית
אף
תימא למעוטי חתול ואי
(מתניתא) [מתניתין] הוה אמינא אורחא דמלתא קתני כלומר מה דתנן ודרוסת הזאב אורחא דמלתא קתני כלומר ואפי' חתול ומה דקתני דרוסת הזאב לא מדכר זאב אלא דאורחא דמילתא דזאב דדריס קמ"ל רב זאב
למעוטי חתול אבל דריסה לית להו. כלומר אי לא ניקב לאו טרפה בשביל (אדם) [ארס]. נמיה חיה קטנה. אלא במקום שאין מצילין כלומר במקום שאין מציל שום בר נש מידה שאין כועס עליה אבל במקום שיש
מצילין שכועס על הבהמה יש דרוסה. דאישתכח עליה חמשא קורטא דדמא על בבא: הצלת עצמה כהצלת אחרים דמי. כלומר כיון דאיתחיד בבא באנפיה כעס ודרס.