אלו טרפות פרק
שלישי חולין
נד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אילימא
כפא דידא היינו כנגד בני מעים. פירש הקונטרס
וושט נקובתו במשהו. תנן הלכך דרוסתו נמי פשיטא
קפ א ב
א) ב)
לי דבמשהו: קנה נקובתו בכאיסר. תנן : דרוסתו בכמה. רוחב
כפא דידא עצם רחב של כתף שקורין אשפלדו"ן בלע"ז
ג)
צריך להאדים א]: אחד זה ואחד זה. וושט וקנה דרוסתו במשהו:
עד אטמא הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו
ד)
קפא ג
מאי טעמא זיהרא מיקלא קלי ואזיל גרסינן: מורי בה רב. רב היה
בני מעיים לקמן גבי נחמרו בני מעיים וקשה לפירושו דנהי
ה) ו)
רגיל להורות שצריכה בדיקה מכפא
דבלשון משנה וברייתא הוו בכלל בני
ז)
ועד אטמא: כפא דידא. של יד
מעיים בלשון אמוראי לא הוו בכלל
וושט נקובתו במשהו
דרוסתו במשהו קנה
ח) ט)
קפב ד ה
דהיינו עצם רחבה של כתף אשפלדו"ן
כדמוכח לעיל גבי נפולה
י) כ)
נקובתו בכאיסר דרוסתו בכמה בתר דבעיא
בלע"ז: עד אטמא. הירך דהיינו
דקאמר אמימר נפולה שאמרו צריכה
הדר פשטה אחד זה ואחד זה במשהו מאי
ל) מ)
א
כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי
בדיקה כנגד בני מעים ומר זוטרא
קפג ו
נ)
טעמא זיהריה מקלא קלי ואזיל יתיב רב יצחק
מיקרו בני מעיים לקמן
גבי
מוסיף כנגד כל החלל משמע דלא
בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן ויתיב
ס)
נחמרו בני מעיה: כפא דמוחא. כף
מיקרי בני מעיים אלא כרס ודקין
וקאמר דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד
❖
הגולגולת דהיינו כל החלל ואף כנגד
ואתא מר זוטרא לאוסופי עד כנגד
קפד ז
בני מעיים (ר"נ אמר) האלהים מורי בה רב
הסימנים: מנו רב ומנו רב. מי
הדפנות כגון ריאה ולב וכבד
מ)
מכפא ועד אטמא מאי כפא
אילימא כפא
הוא זה רב שאומרים לפנינו כל שעה:
וקורקבן ובתר הכי נ) בעי רב הונא
גליון הש"ס
ולא נהירא ליה. אין אתה זכור מי
נגד הסימנין מאי ואמר ליה רב אשי
דידא היינו כנגד בני מעיים אלא ב מכפא
קפה ח
תוס' ד"ה וחזייה וכו'
הוא והלא ראיתי קודם שהלך לבבל
דקשין הן אצל נפילה וכן לעיל
כ)
דמוחא עד אטמא כי סליק רב
חייא בר יוסף
דקים ליה.
שהיה משמש את הנשיא: בישיבה.
דקאמר שמואל דרוסה שאמרו
אשכחינהו לרבי יוחנן וריש לקיש דיתבי
❖
קפו ט
הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב
צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ואח"כ
וקאמרי דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד
ממני: ומאן גבר. במה הוא גדול:
מוסיף רב חנן בר רבא משמיה דרב
קפז י
בני מעיים אמר להו האלהים מורי בה רב
בכולא. בתורה ובחסידות: פתח ר"ל
כל החלל ונראה דכפא דידא דהכא
הגהות הב"ח
מכפא ועד אטמא א"ל ריש לקיש מנו רב ומנו
ואמר. נהירא לי וזכור הוא לטוב:
ד] מסוף כפא דידא עד אטמא דאין
(א) גמ' דבי
רב ולא ידענא ליה א"ר יוחנן ולא נהירא ליה
שמוטה ושחוטה. נמצאת גרגרת
בכלל זה אלא כרס ודקין ולהכי פריך
❖
קפח כ
שמוטה ושחוטה ואין ידוע אם קודם
היינו כנגד בני מעיים והא דלא משני
לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה ור'
שחיטה נשמטה: כשרה. שאם
מתחלת כפא שבא להוסיף אף ריאה
חייא והאלהים כל אותן שנים ששימש אותו
קפט ל
נשמטה תחלה היתה יורדת למטה
וכבד משום דמשמע ליה כפא סוף
מוסף רש"י
תלמיד בישיבה אני שמשתי בעמידה ומאן
ושוב אינה נשחטת: ויקיף. יחתכנה
כפא וגם הוה ליה למנקט כנגד כל
הגלודה.
גבר הוא גבר בכולא מיד פתח ריש לקיש
במקום אחר אם דומין מראיהן של
החלל וגם ניחא ליה למימר מכפא
קצ מ
ואמר ברם זכור אותו האיש לטוב שאמרו
(נדה נה.)
חתכים טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף
דמוחא כדשמעינן ליה לרב לעיל
בוקא דאטמא.
שמועה מפיו ג שמוטה ושחוטה כשרה שאי
דקאמר צריכה בדיקה נגד כל החלל
חתך הראשון לאחר עיקור נעשה:
ואפילו בסימנין: יביא ויקיף.
אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ור' יוחנן
שב שמעתתא. בריש פירקין
קצא נ
: רישבא. צייד: מחו. לחיותא:
אומר יביא ויקיף אמר רב נחמן לא שנו
יחתוך סימן זה עצמו שנשחט במקום
ד
ה
(לעיל מב:)
בגידא דנשיא. ב] בחצים או במקל:
אחר אם דומה מראית של חתכים
אלא שלא תפס בסימנים אבל תפס בסימנים
דשף מדוכתיה.
וקטלי. שהיתה מתה בכך: אתו
טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף חתך
ושחט אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה:
קצב ס
לקמיה דרבי יהודה. לשאלו על כך
הראשון אחר עיקור נעשה וההיא
זה הכלל: לאתויי מאי לאתויי שב שמעתתא
❖
שאם לקתה בגיד הנשה שלה תהא
דפ"ב דשחט את הוושט
(שם)
דבי יוסף רישבא מחו בגידא נשיא וקטלי
קצג ע
טרפה אחרי שאנו רואין שהיא מתה
ונמצאת גרגרת שמוטה זה היה מעשה
אתו לקמיה דרבי יהודה בן בתירא אמר להו
במכה זו: אלא מה שמנו חכמים.
ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה אין
רבינו גרשום
וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך אלא מה
קצד פ
ולקמיה פריך הא קא חזינן דמתה:
יכול להקיף על ידי שיחתוך הוושט
אי נימא מכפא דידא כו'
שמנו חכמים (א) רב פפא בר אבא רישבא
מחו בכולייתא. מכין בחץ החיה
עדיין במקום אחר דממה נפשך לא
¿tל≈צ» א בלשון כנען. מכפא
בכולייתא מלמעלה ומכוונים שאין החץ
יהו דומין החתוכין זה לזה אפילו
מחו בכוליא וקטלי אתו לקמיה דרבי אבא
דמוחא עד אטמא כלומר
קצה צ
נכנס ויורדת למטה מן הכליות
נשמטה הגרגרת קודם שחיטה דאותה
ג]
כל הצואר כולו מן הראש
אמר להו וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך
ו
ועד הירך. (כי הוה
לחלל: וקטלי. מתה מאליה: אתו לקמיה.
שעה היה עדיין חיות בוושט ועכשיו
אלא מה שמנו חכמים והא קא חזינן דקא
לר' רב ור' חייא כלומר
לשאול אם ישחטוה אחר המכה מהו:
אין בו חיות כלל וא"ת ויביא עוף
מתה גמירי דאי בדרי לה סמא חייא: מתני'
קצו ק
שהיו אומר לר') שמוטה
דאי בדרי לה סמא. אם מפזרין עליה
אחר וישחוט בו את הוושט ואח"כ
ושחוטה כשרה כלומר
ואלו כשרות בבהמה ניקבה הגרגרת או
שחט את הבהמה ולאחר
סם: מתני' ניקבה הגרגרת.
ז
ח
ישמוט את הגרגרת ויראה אם מראיהן
שחיטה נמצאת הגרגרת
שנסדקה עד כמה תחסר רשב"ג אומר טעד
בלא חסרון איסר כדמפרש: או
של השמוטות הללו שוין וי"ל דאין
קצז ר
שנשמטה ממקומה כיון
כאיסר האיטלקי נפחתה הגולגולת ולא ניקב
שנסדקה. לארכה וכדאמרן אם
דנשחטה כשרה דאי
מקיפין אלא באותו עוף עצמו או
ל)
י
נשמטה ממקומה קודם
נשתייר הימנה למעלה ולמטה: נפחתה
קרום של מוח ניקב הלב ולא לבית חללו
באותה הבהמה עצמה ולמאי דגרסינן
❖
כ
שחיטה לא היה יכול
הגולגולת. העצם נפחת ורואין אנו
כאן בספרים יביא בהמה אחרת
נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה
לשוחטה. ור' יוחנן אמר
ל
ויקיף קשה: ואלו כשרות בבהמה.
יביא בהמה אחרת ויקיף
שלא ניקב הקרום: זה לתוך זה.
ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית
מ
כלומר יביא בהמה אחרת
לעזי רש"י
שסמוכין הן ודופנן של שניהם אדוקים
כולהו צריכי כדפרישנא בריש פירקין
נ המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה
וישמטנה לאחר שחיטה
זה לזה ובאמצעיתן הן נקובין זה לזה
:
אישפלדו"ן. עצם השכם.
וידמה לו אם דומה אם
ס)
ניטל הטחול ניטלו הכליות ניטל לחי
❖
וחזייה לדרב מתנא דאתיא בזה
ס
ע
פ
מדרי"ץ. ∆רח∆ ם.
לאו. אמר רב נחמן לא שנו
ואם חזרו ונקבו במקום אדיקת
אלא שלא תפס בסימנין
התחתון צ ניטלה האם שלה ק וחרותה בידי
הכלל מ"ט דדמיא לנטולי.
דופנותיהן אין הנקב נראה לחוץ אלא
ושחט ודאי דאמרי' אי
שמים הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים
וא"ת דהכא משמע בין לר"י בין לר"ל
זה לתוך זה כשרה דהא להדדי נמי
אפשר לשמוטה שתיעשה
שיטה מקובצת
פוסלין: גמ' אתמר רבי יוחנן אמר אלו
שחוטה אבל תפס בסימנין
שפכי: ניטל לחי התחתון. מעל
דלא מרבינן בזה הכלל אא"כ דמיא להנך
ר
א] צריך להאדים מי
ושחט אפשר לשמוטה
דמתניתין ואם כן ההיא דרכיש בר
הבשר והסימנים מחוברים בבשר:
טרפות דוקא ור' שמעון בן לקיש אמר אלו
אמרינן זיהרא קלי ואזיל
שתיעשה שחוטה וטרפה:
האם. מדרי"ץ של נקבה שהוולד מונח
פפא דלקתה בכוליא אחת היכי אתיא
עד ושט והוי במשהו
רישבא. צייד: ואי
כשרות דוקא במאי קא מיפלגי בדרב מתנא
הס"ד: ב] בגידא דנשיא
בה: וחרותה בידי שמים. מפרש
האמר בריש פירקין דלעולא
דאמר רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף
בחץ או במקל: ג] החץ
בגמרא שצמקה ריאה שלה
דאמר ח' טרפות מנו חכמים דאתי
נכנס ויוצא ויורד למטה:
מדוכתיה טרפה ר' יוחנן אמר אלו טרפות
ד] ונראה דכפא דידא
בידי שמים כגון שנבעתה מקול רעם
למעוטי דרכיש בר פפא דלא דמיא
דוקא תנא טרפות
ותנא זה הכלל
דהכא
היינו מסוף כפא:
וברקים. חרותה קשה כחריות דקל.
וי"ל דסבר רכיש דמרבינן בזה הכלל
וחזייה
ובגמ' מפרש מנא ידיע אם בידי
אע"ג דלא דמי ורבי יוחנן ור"ל פליגי
שמים אם בידי אדם: הגלודה. שניטל עורה או מחמת שחין או מחמת
עליה כמו עולא א"נ סבר כר"ל דאלו כשרות דוקא ואתיא מאלו כשרות
מלאכה ולא נשתייר כלום. ובגמ' מפרש כמה ישאר מן העור ותהא
כי היכי דאתי דרב מתנא לר"ל אע"ג דלא אתיא בזה הכלל וא"ת
כשרה: גמ' כל היכא דתני אלו מיעוטא משמע אלו ותו לא: תנא
ואמאי מוקי תלמודא פלוגתייהו בדרב מתנא לוקמה בדרכיש דרבי
טרפות. חשבינהו לטרפות: ותנא זה הכלל. לאתויי הנך דלא תננהו:
יוחנן סבר חזייה לדרכיש דאתיא בזה הכלל ואע"ג דלא דמיא ואתא אלו
טרפות למעוטי ור"ל סבר דחזייה לדרכיש דלא אתיא בזה הכלל משום
וחזייה
ליה למסדר הש"ס
דפליגי בדרב מתנא:
דלא דמיא ותני אלו
כשרות למימר דהני הוא דכשרות הא דרכיש
בר פפא טרפה וי"ל $ דקים
אין