נה:
אלו
טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למקום חריץ. שהגידין מעורין שם והוא
אמצעית הכוליא: טרופאי. מורי הוראות על הטרפות: כרב עוירא. בניקב הטחול: ולא
רד א ב
א)
אמרן. דלית הלכתא כוותיה אלא דאינקב
בקולשיה: בסומכיה. בעוביו למעלה: ואי אשתייר. בעובי דופנו ולא יצא המחט לחוץ ויש
הגנה כנגדו כעובי דינר כשר: וכ"ש כו'. דוקיא הוא דדייקנא ממילתייהו: מוגלא כשרה בריאה. כדאמרן דקיימן צימחי ה] טינרי:
ב)
רה ג ד
ופסול בכוליא. כדאמרן בריש פירקין מליא מוגלא טרפה מים זכין כשרה ואוקימנא בכוליא: והרי מים זכין דכשרין הכא והכא.
לא ידענא מאי קושיא: אלא. לא
והרי מים זכים דכשרים הכא
תימא כל שכן דאע"ג דנקב פסול
(א) למקום חריץ א] והיכא מקום חריץ לחיורא
רו ה
בריאה וכשר בכוליא איכא מידי דכשר
והכא. פ"ה לא ידענא מאי
דתותי מתני א"ר נחוניא שאילתינהו לכולהו
ג)
בריאה ופסול בכוליא דאין אומרים
קושיא וי"ל דהכי פירושא והרי מים
טרופאי דמערבא ואמרו לי הלכתא כרכיש
רז ו
ד)
בטרפות כו' דיש אבר שחולי זה קשה
זכים דאתו מחמת לקותא וכשרים
ה)
בר פפא ולית הלכתא כרב עוירא (דרב
לו ואין חולי זה קשה לו: שהרי חותכה
בכוליא ולא גמרינן ממוגלא ואם כן
עוירא נמי) לא אמרן אלא בקולשיה אבל
רח ז
א
מכאן ומתה כו'. חתוך סימנין או (ב)
אין לדמות הטרפות זו לזו:
בלשון יחיד אני שונה אותה.
בסומכיה טרפה בואי אישתייר ביה ב] כעובי
גיד צוארה ומתה חתוך כל כתפיה
רט ח ט
דינר זהב כשרה אמרי במערבא כל
הפוסל
וחיה: הקטינה. הכוליא הקטינה
שבמשנה עצמה היה שונה
מאליה מחמת חולי: היא האם.
בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה
דברי רבי שמעון אבל אין לפרש משום
דמתני': היא טרפחת. דלקמן
וכשר בכוליא וכל שכן היכא דכשר
בריאה
דאתיא כיחידאה דמה בכך האמר בפ'
רי י
הורו בטרפחת כרבי בזפק: היא
החולץ סתם במתניתין
כשר בכוליא מתקיף לה ר' תנחומא וכללא
ו)
שלפוחית. דאמר לעיל בפירקין
ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם ס):
ריא כ ל מ נ ס
ז)
הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ג ופסול בכוליא
: צמקה. יבשה. ושדים צומקים
ח)
להביא
והרי מים זכין דכשרים הכא והכא אלא אמר
ט)
מתרגמינן דדין יבשין : בידי
רב אשי טרפות קא מדמית להדדי אין אומרים בטרפות זו דומה לזו שהרי
שמים. מקול ברד ורעם: בידי אדם.
ריב ע
חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה ומים זכין כשרים לא אמרן אלא
שהבעיתה אדם לא הדרא בריא:
ד
❖
י)
דצילי אבל עכירי טרפה וכי צילי נמי לא אמרן אלא דלא סריח אבל סריח
כלנ) הבריות. שאגת אריה וקול שחל:
כ)
ארישא קאי. אף בידי ו] כל הבריות
טרפה הכוליא שהקטינה בדקה עד כפול בגסה עד כענבה בינונית: (ניטל
ה
כבידי שמים: ת"ש. דאסיפא קאי:
ל)
לחי התחתון: א"ר זירא לא שנו אלא שיכולה לחיות על ידי לעיטה והמראה
שיטה מקובצת
ו
משיכלי חיורי. של כלי חרס לבן: שחימי. מ)
אבל אינה יכולה לחיות על ידי לעיטה והמראה טרפה): ניטלה האם שלה:
א] למקום חריץ מאי
שחורות ואינן מצננות כל כך כלבנות.
נ) ס)
ניהו חיוורא דתותי מתני:
ז תנא היא האם היא טרפחת והיא שלפוחית: וחרותה בידי שמים כשרה:
ב] כעובי דינר זהב נ"ב עי'
ובלשון מורי שחימי של נחשת חיורי
❖
תנו רבנן איזוהי חרותה כל שצמקה ריאה שלה בידי שמים כשרה בידי
תוס' בכורות נ ע"א: ג] אף
ח
של חרס: מדקאמר חזר בו מכלל
בידי קול הבריות: ד] בעי
אדם טרפה רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בידי ג] כל הבריות איבעיא להו
דמעיקרא הוה פליג: הבשם. מוכר
ר' ינאי ב"ר ישמעאל ניטל
רבי שמעון בן אלעזר ארישא קאי ולקולא או אסיפא קאי ולחומרא תא שמע
בשמים: ואם נשתייר בו כסלע.
על פני כל השדרה וכולו
הגהות הב"ח
קיים ניטל מקום טבורו
דתניא חרותה בידי אדם טרפה רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בידי כל
על ידי אותו שיור מעלה ארוכה:
ט
וכו': ה] דקיימן צימחי
(א) גמ' במקום חריץ
דאריך. על פני כל אורך השדרה
צימחי טינרי טינרי: ו] אף
הבריות רבה בר בר חנה הוה קאזיל במדברא אשכח הנהו דיכרי דצמיק
ומקום חריץ היכא
❖
חיורא
בידי קול הבריות:
וקצר כחוט ומאי כסלע דקאמר דאי
ריאה דידהו אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה בקייטא אייתי משיכלי חיורי
י
(ב) רש"י
מצטרפת לאורכו ומשוית ליה עגול
סימנים צומת
ומלינהו מיא קרירי ואנחינהו מעת לעת אי הדרן בריין בידי שמים היא
❖
הוה כסלע: במקום טיבורו. בעינן
הגידין
רבינו גרשום
וכשרה ואי לא טרפה בסיתוא אייתי משיכלי שיחומי ומלינהו מיא פשורי
כסלע: ראשי פרקים. בכל פרקי
אלא בקולשיה כלומר
ואנחינהו מעת לעת אי הדרא בריא כשרה ואי לא טרפה: הגלודה: תנו
חוליותיה ועצמות השוק והירך בעינן
בקולשיה דטחול אבל
מוסף רש"י
רבנן הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלים וכבר העיד אלעזר ספרא
שיור כסלע: כל העור כולו. כל
אם ניקב בעובי שלו
אין אומרים בטרפות
טרפה ואם נשתייר בה
ויוחנן בן גודגדא על הגלודה שפסולה אמר רבי שמעון בן אלעזר חזר בו
היכא דמשתייר ההוא כסלע מעלה
זו דומה לזו.
כעובי דינר זהב כו'
ארוכה וחוזר כל עורה לקדמותו:
רבי מאיר מכלל דלרבי שמעון בן אלעזר פליג רבי מאיר בגלודה והתניא
כלומר דלא ניקב לחוץ:
חוץ מעור בית הפרסות. מן הארכובה
והרי מוגלא דכשר בריאה
אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו ר"מ וחכמים על הגלודה שפסולה
ופסול בכוליא כדאמרינן
ולמטה דלא הוי עור מפני שהוא
וכבר העיד רבי אושעיא בנו של רבי יהודה הבשם לפני רבי עקיבא
(למפרע) [לעיל דף מח.]
רך: ואלו שעורותיהן כבשרן. לענין
(רשב"ם ב"ב קל:)
דאמר רב מתנה מליא
משום רבי טרפון על הגלודה שפסולה ואם נשתייר בו כסלע כשרה אמר
שהרי חותכה מכאן
דמטמאין עורן כבשרן אלמא לאו
מוגלא טרפה מים זכין
רב נחמן בר יצחק מאי לא נחלקו לא עמד רבי מאיר במחלוקתו: אמר
ומתה חותכה מכאן
כשרה ואמר ליה שמואל
עור הוא וקחשיב האי בהדייהו
וחיתה.
כי איתמר בההיא בכוליא
מר אם נשתייר בו כסלע כשרה היכא אמר רב יהודה אמר שמואל כ על פני
בהעור והרוטב :
איתמר: והרי מים זכין
השדרה כולה איבעיא להו דאריך וקטין דכי מצרף לה הוי כסלע או דלמא
אל תקניטני. מאותה משנה: שבלשון
דכשרין הכא והכא. כלומר
אמרת כל הפסול בריאה
יחיד אני שונה אותה. כלומר יחידאה
ברוחב סלע על פני השדרה כולה תא שמע דפריש רבי נהוראי משמיה דשמואל
כשר בכוליא והרי מים
היא ולא קיימינן כוותיה דר' שמעון
ברוחב כסלע על פני כל השדרה כולה רבה בר בר חנה אמר ראשי פרקים
זכין דכשירין הכא והכא:
ל
מ
הקטינה בדקה עד כפול
קתני לה ופליגי עליה דת"ק לא תנא
רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ברבי ינאי אמר מקום טיבורו בעי
נ
כשרה בגסה עד כענבה
אלא עור שתחת האליה לחודיה:
(לעיל מח:)
רבי ינאי בר' ישמעאל ניטל ד] מקום השדרה וכולו קיים ניטל מקום טיבורו וכולו
בינונית כשרה: חרותה
קרבן שנשחט על מנת לאכול
שלפוחית.
בעותה בידי שמים כלומר
קיים ניטלו ראשי פרקים וכולו קיים מאי תיקו אמר רב כל העור כולו מציל
ס
או מברקים או מרעמים.
הימנו או להקטיר הימנו חוץ
בידי אדם טרפה כלומר
בגלודה חוץ מעור בית הפרסות ורבי יוחנן אמר אפילו עור בית הפרסות נמי
למקום אכילתו: פסול ואין בו כרת.
שבעתה אדם (מחרכו)
מציל בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן עור בית הפרסות מהו שיציל בגלודה
לאוכל הימנו כהלכתו. ואם שחטו
[בחרבו]. ר' שמעון אומר
אף בידי כל הבריות שזאב
אמר ליה מציל אמר ליה למדתנו רבינו אלו שעורותיהן כבשרן עור בית
על מנת לאכול או להקטיר הימנו:
(זבחים
או דוב בעתה. איבעיא
חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת.
הפרסות אמר ליה אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה דתניא השוחט
מ:) שעורותיהן כבשרן.
ע
להו ר' שמעון בן אלעזר
(לקמן
האוכל ממנו אפילו כהלכתו ומקרא
ארישא קאי ולקולא כלומר
את העולה להקטיר כזית מעור של תחת האליה חוץ למקומו פסול ואין בו
קכב.)
דקאמר ת"ק בידי שמים
נפקא לן בפרק שני דזבחים .
כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת אליעזר בן יהודה איש איבלים אמר
עור בית
כשרה ועליה אמר ר'
(זבחים כח.)
ועור שתחת הזנב רך הוא ונפסל
הפרסות.
שמעון בן אלעזר אף
יהודה (איש) עיכוס אומר משום רבי
משום רבי יעקב וכן היה רבי שמעון בן
(שם)
קרבן במחשבת אכילתו כבשר
בידי כל הבריות כשרה או
שמעון אחד עור בית הפרסות ואחד עור הראש של עגל הרך ואחד עור
דילמא אסיפא ולחומרא
ובעולה שכולה כליל לא פסלה
(לקמן קכב.)
דקתני סיפא בידי אדם
של תחת האליה וכל שמנו חכמים
גבי טומאה אלו שעורותיהן כבשרן
מחשבת אכילה אלא מחשבת
אל תקניטני.
טרפה ועליה אמר ר'
להביא
(שם) שבלשון
שמעון בן אלעזר אף בידי
הקטרה: איבלים. כפר: עיכוס.
יחיד אני שונה אותה.
כל הבריות [טרפה] (כשרה
בסמ"ך: עגל הרך. מפרש בהעור והרוטב כל זמן שיונק: וכל שמנו חכמים. בהעור והרוטב לגבי עורות כבשר:
א"ד אסיפא ולחומרא דקא
להביא
(לקמן
תני סיפא בידי אדם טרפה
עז. וכעי"ז פסחים פד.)
ועליה אמר ר' שמעון בן
(לקמן קכב:) מעור שתחת
אלעזר אף בידי כל הבריות). בקייטא אייתי משיכלי כלי חרס חיורי כלומר דקרירי: משיכלי שיחמי (כלומר חרס שורשמין)
האליה.
כלי חרס דחמימי. דפשורי לא ליהוי קרירי לעגל: הגלודה ר' מאיר מכשיר מהו גלודה (מליא כולא) כלומר גילדי מלכץ
בלעז שלא ישאר עור שלם עליה. ר' יהודה הבשם שהיה מוכר בשמים. ואם נשתייר בה כסלע כשרה כלומר ואם נשתייר
בה מעור שלם כשרה או דילמא ברוחב סלע על פני כל השדרה. מקום ראשי פרקים כלומר על פני ארכובה ועל גב הרגל.
(שם) וחייבין עליו כרת.
ניטלו ראשי פרקים כלומר עור שעל גבי פרקים. כל העור כולו מצילין בגלודה כלומר באיזה מקום ישתייר כסלע מציל
(שם) וכל שמנו חכמים גבי טומאה. (שם)
בגלודה וכשרה חוץ מעור של בית הפרסות דאי בית הפרסות נשתייר כסלע. אין מציל וטרפה מ"ט דעור בית הפרסות דק
וחשוב כבשר. חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת דכל חוץ לזמנו חשוב פיגול דכ' ואם האכל יאכל ביום השלישי לא
ירצה המקדיש אותו לא יחשב לו פגול יהיה וגו' חוץ לזמנו חשוב פיגול. שבלשון יחיד אני שונה אותה כדחזינן דאלעזר בן יהודה איש איבלים א' משום ר' יעקב דזהו יחיד: