אלו טרפות פרק
שלישי חולין
נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
להביא
עור של בית הבושת. לקמן בהעור והרוטב
להביא עור בית הבושת. $להכי מפרש ואמר להביא עור בית הבושת
ריג א ב
א) ב)
ג)
משום דאין להביא אלא זה לבדו שהרי כל המנויין שם הראויין להיות
פירש רש"י הא דלא חשיב ליה בהדיא בהדי אינך בברייתא
ריד ג
ד)
בעולה שנויין כאן א] חוץ מזה. ט)עור השליל אינו ראוי להיות בעולה
משום דבעולה מיירי שהוא זכר ומיהו איכא מאן דתני זבח בפרק
ה) ו)
מתני'
דאין שליל לזכרים: בית הבושת. בית הרחם של נקבה:
ואלו
כל הזבחים שקיבלו ולא קתני עולה ויש לומר דלא
ז)
ח)
טריפות בעוף. אע"ג דכל טריפות
חשיב אלא מידי דהוה בכל הקרבנות
רטו ד ה
ט)
ועור שתחת האליה אע"ג דאינה קרבה
דבהמה כנגדן בעוף הני אצטריכו
להביא עור בית הבושת חוץ למקומו פסול
רטז ו
ליה למיתני נקובת הוושט משום
אלא בכבש מ"מ איתיה או באכילת
י)
ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבים עליו
כ) ל)
כרת: מתני' ואלו טרפות בעוף נקובת
פסוקת הגרגרת וההוא איצטריך דלא
אדם או באכילת מזבח וא"ת אמאי
א
תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש
לא קאמר נמי להביא עור השליל
מ)
הוושט ב ופסוקת הגרגרת ג הכתה חולדה על
❖
דחשיב לקמן במתניתין בהעור והרוטב
דהא כשר בסימן אחד אימא גרגרת
ראשה מקום שעושה אותה טרפה ניקב
ריז ז
ד
נמי תיטרף במשהו והכתה חולדה
בהדי אלו שעורותיהם
הקורקבן ה ניקבו הדקין ו נפלה לאור ונחמרו
כבשרן ואומר ר"ת משום דאין מפגלים
משום דקתני מקום שעושה אותה
גליון הש"ס
ריח ח ט
בני מעיה אם ירוקים פסולים אם אדומים
בשליל כדאיתא פרק כל הפסולין
טרפה דהיינו נקיבת הקרום דלא תימא
גמ' כנגדן בעוף.
כשרים דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה
תיטרף בנשבר העצם בלא נקיבת
פיגל בשליל לא נתפגל הזבח
ז
קרום כדאמרי' לקמן בעוף של מים
ואף השליל לא נתפגל ל):
רש"י ד"ה
בהמה ומפרכסת א] ושהתה מעת לעת
ורבי יוחנן אמר אף במסמר.
ריט י
גמ'
להביא וכו' להכי מפרש.
וניקבו הדקין משום דקבעי למיתני
ושחטה כשרה:
רב ושמואל ולוי
סיפאי) גבי אלו כשירות יצאו בני מעיה
וליכא משום מכלה ממונן
❖
ד"ה וקרומו רך וכו'
דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק אם מבצבץ
ח
ולא ניקבו ולא תימא עוף שחיותו
של ישראל ובפלוגתא לאו דוקא דרבי
ב]
תו לא קאי קרום.
ועולה טרפה ואם לאו כשרה הניחא למאן
מועט תיטרף ביציאה לחודה: הכתה
יוחנן דאמר אף במסמר לא כרבי
❖
דאמר עד דמנקיב קרמא תתאה אלא
שיטה מקובצת
חולדה על ראשה. חיישינן לנקיבת
יהודה ולא כרבי נחמיה:
נבלות והא שחוטה היא.
למאן דאמר אינקיב עילאה אע"ג דלא אינקב
קרום: הכתה. נשכתה בשיניה דאילו
וא"ת
א] ומפרכסת אם
שהתה: ב] ולא ניקבו
תתאה ניחוש דלמא עילאה אינקיב תתאה
ביד אמרן לעיל יש דרוסה
והא שמעינן ליה לרבי
הגהות הב"ח
דלא תימא: ג] נחמרו
לחולדה בעופות וכל כנגד החלל
יהודה דאמר פרק חטאת העוף
לא אינקיב אי איתא דאינקיב עילאה תתאה
(א) רש"י
נכווצו מחמת: ד] אם
מיטרפה בה: נחמרו. כווצו מחמת
דשחיטת העוף אינה
ג]
ירוקים מפרש בגמרא:
אגב רוככיה מיפקע פקע אמר זעירי אין
❖
ה] וירוקים שהאדימו
טריפה
האור ונהפכה מראיתן לשון
מטהרת טריפתה מטומאתה דקאמר
בדיקה לחולדה מפני ששיניה דקות וכי
דקין: ו] בדחיפת האצבע
מעי חמרמרו: אם הוריקו. מפרש
נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה
ד]
כשדוחפו: ז] אם יראה
שיניה דקות מאי הוי אמר רב אושעיא מפני
❖
הגהות מהר"ב
בגמרא לב וקורקבן אדומין
טרפה למה נאמרה להביא טרפה
שם נקב:
ששיניה דקות ועקומות כי סליק לנהרדעא
שהוריקו וירוקין שהאדימו (א) ה]: אם
ששחטה מ)(שחלבה טהור מכלל שהיא
רנשבורג
שלח להו דברים שאמרתי לפניכם טעות
אדומים. הלב והקורקבן כמשפטן
מטמאה) וכן ריש מסכת טהרות גבי
א] רש"י
רבינו גרשום
הן בידי ברם כך אמרו משמיה דרבי
שלא נשתנה מראה שלהן: דרסה.
י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור
מכניס ידו לפנים ובודק.
אדם ברגליו: או שטרפה בכותל. הכה
שמעון בן לקיש בודקין לחולדה ביד אבל
שחיטתה ומליקתה מטהרת טרפתה
כלומר כיצד בדקינן אם
בה בכותל: או שריצצתה בהמה.
מידי נבלה רבי יהודה אומר אינה
לא במסמר ורבי יוחנן אמר אף במסמר
ניקב קרום של מוח מכניס
ב] ד"ה
אצבעו לפנים ובודק אם
דאיכא למיחש להני תלתא משום ריסוק
מטהרת וי"ל דמ"מ כיון דלר' נחמיה
ובפלוגתא דר"י ורבי נחמיה חד בדיק בידא
מבצבץ ועולה המוח
איברים ועדיין מפרכסת אם שהתה
מטהרת לא הוה ליה למימר שהיה
וחד בדיק במחטא מאן דבדיק בידא אמר
טרפה דודאי ניקב הקרום:
❖
מעת לעת ושחטה כשרה ובדיקה
מאכיל נבילות ועוד דלא מסיק אדעתיה
אין בודקין לחולדה
ליה למאן דבדיק במחטא עד מתי אתה
ביד. כלומר דאמרינן
בעיא כדאוקמינן בפירקין :
תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק
מכניס אצבעו לפנים אם
מכלה ממונן של ישראל אמר ליה מאן
מר
גמ' מכניס ידו. בפיו של עוף
בידא: אמר שמואל בדיק בידא
מבצבץ ועולה טרפה:
מוסף רש"י
דבדיק במחטא למאן דבדיק בידא עד מתי
וכן רב.
שנשכתו חולדה בראשו ובודק דוחק
ואף על גב דכבר אמרינן
מפני ששיניה דקות כלומר
להביא עור בית
ואע"פ שניקב קרום של
אתה מאכיל לישראל נבלות נבלות והא
אצבעו כלפי חיך העוף והמוח נדחק
לעיל רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס
הבושת.
מוח לא יהא המוח
למעלה אם המוח מבצבץ ויוצא דרך
ידו לפנים ובודק מ"מ אשמועינן הכא
שחוטה היא אלא טרפות שמא ניקב קרום
(לקמן קכב:)
מבצבץ: וכי שיניה דקות
דמעשה נמי עבד: והא תני לוי
נקב המכה: טרפה. שמא ניקב
כ)
מאי הוי. כלומר אעפ"כ
של מוח תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק
(שניקבו) [אם ניקב] קרום
טרפות שמנו חכמים וכו'. בחנם
הקרום: הניחא למאן דאמר. לעיל
בידא דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר
(זבחים כח.)
של מוח [אי אפשר] שלא
גבי ניקב הקרום עד
מקשה מברייתא ארב ושמואל דאלוי
יהא מבצבץ: אבל לא
משום רבי יהודה בודקין לחולדה ביד אבל
דמינקיב עילאה ותתאה שפיר: אלא
גופיה הוה מצי למפרך דאמר לעיל
במסמר. כלומר למעלה
לא במסמר נשבר העצם אע"פ שלא ניקב
מראשו: עד מתי [אתה]
למאן דאמר. דטריף עילאה לחודיה
מכניס ידו לפנים ובודק:
מכלה ממונן של ישראל.
קרום של מוח תסתיים הא גופא קשיא
באלו כלומר כשמכניס המסמר
כי לא מבצבץ אמאי כשרה דלמא
אמרת בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר אלמא אית ליה בדיקותא
אם לא נקוב המסמר
עילאה אינקיב ותתאה קיים:
ב]
(לקמן
מנקבו: אלא עד מתי אתה
תתאה מיפקע. בדחיפת ו] אצבע
והדר תני נשבר העצם אף על פי שלא ניקב קרום של מוח אלמא לית
קכב:) חוץ למקומו.
מאכיל טרפות לישראל.
כשדוחפו למעלה: אין בדיקה לחולדה.
ליה בדיקותא סיפא אתאן לעוף של מים הואיל ואין לו קרום אין לו קרום
שמא אינקיב קרום של
ט
(שם)
מוח ולא אדעתיה דלא
לנשיכת חולדה: מפני ששיניה דקות.
סלקא דעתך אלא הואיל וקרומו רך אמר ליה רב נחמן לרב ענן מר
דרסה וטרפה בכותל.
בדיק יפה: אלמא אית ליה
ואפילו ניקב הקרום פעמים שאין
אמר שמואל בדיק בידא ומכשר והונא חברין אמר רב בדיק בידא ומכשר
בדיקותא. כלומר אע"פ
המוח יוצא על ידי דחיפת אצבע בחיך:
שנשבר העצם אם לא
והתני לוי טרפות שמנו חכמים בבהמה $ כנגדן בעוף יתר עליהן עוף נשבר
י
(ביצה לד.) ומפרכסת.
ניקב קרום של מוח
מאי הוי. אי אפשר דלא מבצבץ
(שם)
(פסול) [כשר] והדר תני
העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח אמר ליה ההוא בעוף של מים הואיל
פורתא: ועקומות. ונוקב באלכסון
ושהתה מעת לעת.
נשבר העצם אע"פ שלא
ואין לו קרום אין לו קרום ס"ד אלא הואיל וקרומו רך ההיא תרנגולתא דהואי
וכשהמוח נדחף למעלה העצם סותמו
(שם) קרמא
ניקב קרום של מוח: רב
תתאה.
בדיק בידא ומכשר. כלומר
בי רב חנא שדרה לקמיה דרב מתנא נשבר העצם ולא ניקב קרום של מוח
ועומד כנגדו שנקב העצם אינו כנגד
(לעיל
מכניס ידו לפנים ובדיק אי
נקב הקרום: כי סליק. זעירי מבבל
הואי ואכשרה א"ל והתני לוי טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר
מה.) עילאה.
לא מבצבץ המוח מכשר
לנהרדעא: ביד. כדמפרש לעיל
ליה אע"פ שנשבר העצם:
עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח אמר ליה התם
(שם)
בדיק בשימשא. כלומר
מכניס ידו כו': אבל לא במסמר.
בעוף של מים הואיל ואין לו קרום אין לו קרום ס"ד אלא אימא הואיל וקרומו
כנגד השמש: בדיק במיא.
מלמעלה מוליכו על הנקב לראות
שופך לתוך הנקב מים
רך רב שיזבי בדיק בשימשא רב יימר בדיק במיא רב אחא בר יעקב בדיק
אם יחגור בקרום ופותח את הגולגולת
וחוזר ושופכן מן הנקב
בגילא
אם המים נתלבנו בידוע
תחלה לאחר שחיטה ופעמים שאינו
שניקב קרום של מוח אם
נקוב והמסמר נוקבו ומפסיד ממון ישראל: אף במסמר. בודקין ולא חיישינן לדלמא איהו נקיב ליה בידא כדמפרש: במחטא. כדפרישית במסמר:
צלולים בידוע שלא ניקב
קרום של מוח:
ניקב קרום. מתוך ששיניה דקות ועקומות אינו מבצבץ: אבל לא במסמר. מפני שמכלה ממונן של ישראל: נשבר העצם. לקמיה פריך: וקרומו
רך. הלכך כי נשבר העצם $ תו לא קאי קרום: אמר ליה רב נחמן לרב ענן. תמהני בזאת: מר אמר. אתה אמרת לי שראית שמואל שהוא
בודק לנשיכת חולדה אלמא לא מטרף בעצם לחודיה ואף הונא חברין אמר לי דאיהו חזייה לרב דבדיק בידא וקשיא לי והא תני לוי כו':
כנגדן בעוף. במידי דאיתיה בעוף המסס ובית הכוסות ליתנהו בעוף: בדיק בשימשא. נגד השמש מסתכל אם יראהז] נקב שהאור יפה לבדיקה:
במיא