נו:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
באלו
בני מעיים אמרו בקורקבן בלב ובכבד. אבל ריאה לא
ד) במיא. מוציא כל המוח מן הקרום דרך פיה כמו שהיא יורדת
רכ א ב ג
א)
ב) ג)
חשיב כדאמרינן לקמן דאין ריאה לעוף לא לינפל
לחוט השדרה וממלא הקרום מים ואם יוצא דרך המכה בידוע
א]
ד)
ולא ליחמר ואף על גב דמסיק דחזקיה לגמרי היה אומר דאין לו
שניקב הקרום. ל"א מכניס בנקב העצם מים וחוזר ומוציאן ורואה אם
ה)
נתלבנו בידוע שנתערב המוח בהם: בגילא דחיטתא. כדפרישית
ריאה שלא היה בקי בתרנגולים מכל
מקום הוא אמת כדאמר רב
ו)
רכא ד
ז)
במסמר ה): אווזי דידן. הואיל ותמיד
י)חגא הואיל ורוב צלעות מגינות עליה:
ח)
איבעיא להו הורו בטרפחת
הן במים: שיעור ירוקתן. מחמת
בגילא דחיטתא אמר
רב שיזבי הני אווזי
רכב ה
ט)
לאיסורא וכרבי בזפק
האור: הוריקה כבד כנגד בני מעיים.
י) כ)
דידן כעוף של מים
דמיין: נפלה לאור:
רכג ו
ל) מ)
להיתרא או דלמא הורו בטרפחת
ראשה אחד של כבד תלוי כנגד בני
❖
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן יהושע
מעיין וראשה אחד למעלה: אלא
להיתרא כרבי בזפק אבל כרבי בזפק
א שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן מה נקובתן
לא סבירא להו. כן גריס רש"י ופירש
ניטלה. הא אמרן
ניטל
במשהו אף ירוקתן במשהו בעא מיניה רב
רכד ז
הכבד כשר: בריבי. גדול שבדורו:
דמספקא ליה אם הורו בטרפחת
תורה אור השלם
יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי מריב"ל
ירוקים הוו. הדקים: אדומין הוו.
לאיסורא כרבי טרפון דסנהדרין
1. הֲ לַיְיָ תִּגְמְלוּ זֹאת עַם
הוריקה כבד כנגד בני מעיים מהו אמר ליה
דהאכילה לכלבים וכן פירש ר"ח
הדקין והן רגילין להיות ירוקין
נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא
רכה ח
אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ
וטרפה: אדומין שהוריקו. לב וקורקבן
טרפה ולא יהא אלא ניטלה אמר רבא כיון
ופסק בטרפחת לחומרא מדמספקינא
ב
דברים לב ו
וַיְכֹנְנֶךָ:
להאי הורו לחומרא וזהו תימה דהתם
שהן תמיד אדומין נפסלין אם הוריקו
שהוריקה כבד כנגד בני מעיים בידוע שנפלה
2. מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד
חשיב ליה טועה בדבר משנה ור"ט
אבל ירוקין כגון דקין נפסלין בהאדמה:
מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה מִמֶּנּוּ
לאור ונחמרו בני מעיים וטרפה: ריב"ל הויא
רכו ט
יֵצֵא כָל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו:
לא אמרו אדומין כשרין אלא בלב
נמי חזר בו ומיהו שמא יש לחלק
❖
ליה ההיא תרנגולת שדריה לקמיה דר' אלעזר
זכריה י ד
וקורקבן וכבד. שדרכן להיות אדומין:
רכז י
בין בהמה לעוף דמצי למימר דהכא
הקפר בריבי א"ל ירוקין הוו ואכשרה
קוטרא עייל בהו. מעיקרא ועכשיו
מיירי בטרפחת של עוף דמיטריף טפי
רכח כ ל
והאנן תנן ירוקין פסולין לא אמרו ירוקין
לעזי רש"י
הלך מחמת המים הרותחים: איגלאי
וליכא למיפשט מדתני לוי דלא חשיב
פסולין אלא בקורקבן בלב ובכבד תניא נמי
בהתייהו. חרפתן דודאי נחמרו:
טרפחת בהדי יתר עליהן בעוף משום
פלומ"ש [פלומי"ש].
רכט מ נ
הכי באלו בני מעיים אמרו בקורקבן בלב
נוצות.
הלכך. כיון דאמרן דזימנין דמגלי
דלא מיירי בפלוגתא כי היכי דלא
❖
מול"ש [מולש"א]. רכים.
ריעותייהו כי שליק להו: לא ליכול
חשיב ניטלה הנוצה לר' יהודה ומיהו
❖
ובכבד רבי יצחק בר יוסף הוה ליה ההוא
איניש. עוף שנפל לאור אלא בשליקה:
יש לתמוה אמאי לא מבעיא לן הכא
תרנגולתא שדרה לקמיה דרבי אבהו וא"ל
לא מחזקינן. והיכא דלא מינכר ריעותא
אם הורו בטרפחת ובזפק בתרוייהו
מוסף רש"י
אדומין הוו וטרפה והאנן תנן אדומין כשרים
רבינו גרשום
להיתרא דכי האי גוונא מיבעיא לן
בהדיא לא טרפינן לה אא"כ מיתרמי
צריכה בדיקה.
אמר ליה ג אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו
דשליק לה וחזי ריעותא: צריכה
פרק כירה
גבי הורה במנורה
כעוף של מים דמיין.
טרפה לא אמרו אדומין כשרים אלא בלב
כלומר אם נשבר העצם
בדיקה. אע"פ ששהתה מעת לעת
כר' שמעון בנר דאיבעיא להו הורה
אף על גב דלא ניקב
בקורקבן ובכבד אמר רב שמואל בר חייא
דשמא נשברה השדרה ונפסק החוט:
במנורה להיתרא וכרבי שמעון בנר
קרום של מוח [טרפה]:
מתני' הזפק. כרס שהאוכל
אמר רבי מני אדומין שהוריקו ושלקן וחזרו
להיתרא או דלמא הורה במנורה
אבל בלב וקרקבן וכבד
ב] ו)
ד
דאין דרכן להיות ירוקין
נקבץ שם: גפיה. עצמות הכנפים:
והאדימו כשרין מאי טעמא קוטרא עייל
לאיסורא וכרבי שמעון בנר להיתרא
ונפלו לאור והיו ירוקין
נשתברו רגליה. מן הארכובה ולמטה
ונראה דגרסינן בספרים הכא הורו
בהו אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נאמר
ודאי נחמרו וטרפה אבל
בני מעים שהם הדקים אם
בטרפחת להיתרא וכרבי בזפק להיתרא
או אפילו למעלה ולא יצא העצם לחוץ
אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה
ה
נפלה לאור והיו בני מעיים
או דלמא הורו בטרפחת להיתרא
אבל יצא לחוץ תנן בבהמה המקשה
מאי טעמא איגלאי בהתייהו אמר רב אשי
ירוקין כשרה שכך דרכן
דהוי טרפה: נמרטו כנפיה.
כרבי בזפק אבל כרבי בזפק לא סבירא
להיות ירוקין: אדומים
הלכך לא ליכול אינש אלא בשלקא ולא היא
שהוריקו כו'. כלומר לב
להו והשתא ניחא דלא מספקא ליה
היינו נוצה גדולה שעל כל גופה פלומ"ש
וקרקבן וכבד שדינן להיות
אחזוקי ריעותא לא מחזקינן: דרסה וטרפה
בלע"ז. נוצה היא הדקה הסמוכה
הכא אם הורו בטרפחת לאיסורא
אדומין והוריקו או בני
בכותל: א"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום
לבשר שאין לה קנים ובלע"ז מול"ש:
דמילתא דפשיטא היא דשריא כדמוכח
מעים שדינן להיות ירוקין
גמ'
והאדימו טרפה: ירוקין
רבי אלעזר בר' ינאי אחת זו ואחת זו צריכה
ושבתו באונו. יום שבת שבתו
במסכת סנהדרין דאפילו ר'
ו
שהאדימו כו'. כלומר
בדיקה: מתני' ואלו כשרות בעוף ניקבה
שם: איבעיא להו. תרתי הוראות
טרפון חזר בו וטועה בדבר משנה
בני מעיים שנפלו לאור
חשיב ליה והא דלא מיבעיא לן התם
הוו והכי קאמר הורו בטרפחת
והאדימו אע"פ ששלקן
הגרגרת או שנסדקה הכתה חולדה על
❖
(ביצה לד.)
וחזרו והוריקו טרפה: מ"ט
אם כ)הורו במנורה להיתרא כגון שלא
לאיסורא כדתנן בסנהדרין
ראשה מקום שאינו עושה אותה טרפה
איגלאי מלתא בהתייהו
הדליקו בה באותה שבת ל) התירו
והאכילה רבי טרפון לכלבים וכרבי
קודם ששלקן: אדומין
ז ניקב הזפק רבי אומר אפילו ניטל יצאו בני
לטלטלה כר' שמעון דמתיר התם נר
בזפק נמי להיתרא דאפילו ניטל או
שהוריקו ושלקן. כלומר
שיטה מקובצת
מעיה ולא ניקבו נשתברו גפיה נשתברו
לב וקרקבן וכבד שנפלו
ח
שהדליקו בו באותה שבת אבל כר'
דלמא הורו בטרפחת להיתרא כרבי
א] (בידוע שניקב הקרום.
לאור והוריקו ושלקן
רגליה ט נמרטו כנפיה רבי יהודה אומר
שמעון דנר לא סבירא מ) להו משום
בזפק ואמרו דאם ניטלה האם כשרה
ל"א מכניס בנקב העצם
וחזרו והאדימו כשרה
אם נטלה הנוצה פסולה: גמ' תנו רבנן
מים וחוזר ומוציאו ורואה
מ"ט קיטרא בעלמא הוא
כמתניתין אבל כרבי בזפק לא סבירא
דדחייה בידים דלא שייך התם לתלות
ז)
אם נתלבנו בידוע):
דעייל בהו כשנפלו לאור
להו: ה"ג הורו בטרפחת לאיסורא
מעשה ברבי סימאי ורבי צדוק שהלכו
היתר של מנורה בהיתר של נר דמנורה
ב] הזפק כיס שהאוכל:
ולא נחמרו ממש: ולא
וכרבי בזפק להיתרא או דלמא הורו
שלא הדליקו בה באותה שבת לא שייך
ג] או עגולת זו למעלה
לעבר שנה בלוד ושבתו באונו והורו
היא אחזוקי איסורא.
מכמות שהיתה זו למעלה
כלומר כיון דלא הוריקו
בטרפחת להיתרא כרבי בזפק אבל
לאסור מטעם מוקצה אלא מטעם
בטרפחת כרבי בזפק איבעיא להו הורו
וזו למטה:
כשנפלו לאור לא נימא
כרבי בזפק לא סבירא להו: נידון
בנין כדאמר התם דאית ליה חידקי
בטרפחת לאיסורא כרבי בזפק להתירא או
דלא ניכול אלא בשלקא
כוושט. בנקב משהו: כל שנמתח
וגזרינן אטו דחוליות ונר שהדליקו בה
דאחזוקי איסורא לא
דילמא הורו בטרפחת להתירא כרבי בזפק
מחזקינן: דרסה או טרפה
עמו. ממקום שהוא מתחיל לימשך
באותה שבת משום מוקצה אבל הכא
בכותל כו'. כלומר דרסה
אבל כרבי בזפק לא סבירא י להו תיקו אמר
לצד הוושט להיות מיצר והולך: עמו.
שייך לתלות זה בזה דכי היכי דרבי לית
ברגליו או טרפה שהיכתה
רבה ואיתימא רבי יהושע בן לוי גגו של זפק
עם הוושט: נמתח. נמשך דהיינו מן
ליה טרפות בזפק כך לית להו טרפות
כ
בכותל: אחת זו ואחת
זו צריכה בדיקה כלומר
נידון כוושט היכא אמר רב ביבי בר אביי
המיצר ולמעלה כדאמרינן
בטרפחת ומיהו התם פ"ה דמיבעיא
בין שדרסה או טרפה
גבי מוח ח) כל זמן שבגולגולת
לן חדא הוראה היא וה"ק הורה
כל שנמתח עמו: יצאו בני מעיה: אמר
ל
מ
בכותל בין שריצצתה
נידון כמוח התחיל לימשך נידון כחוט
במנורה להיתרא כדרך שהיה רבי
בהמה אע"ג ששהתה מעת
רבי שמואל בר רב יצחק לא שנו אלא שלא
נ
לעת צריכה בדיקה משום
אלמא מקום מצרט) קרי משיכה: היפך
שמעון מתיר נר ישן או דלמא תרי
היפך בהן אבל היפך בהן טרפה דכתיב
ריסוקי איברי': ניקבה
בהן. כשהכניסן לתוכו היפך עליונו
הוראות הוו הורה במנורה לאיסורא
הגרגרת או שנסדקה.
1 הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה
לתחתיתו או עגולה זו למעלה
כדאמר בפירקין וגזר אטו חוליות
כלומר דגם בעוף אינה
ג]
כונניות באדם שאם נהפך אחת מהן אינו
טרפה בניקב הגרגרת אלא
מכמות שהיתה שהחליף זו למעלה
וכרבי שמעון הורה בנר להיתרא
מרוב חללו של גרגרת
יכול לחיות תניא היה רבי מאיר אומר
וזו למטה: כונניות. לשון ואת כנו
ופירושו מגומגם:
כדאמרינן מקפלו ומניחו
אבל היפך בהם טרפה. בכלל
הוא עשך ויכוננך כרכא דכולה ביה ממנו
על פי הקנה: מקום
. שברא להם בסיס לישב
שאין עושה אותו טרפה.
כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו
נקובי דמתניתין הוא דטעמא
עליו ואם ירדו מבסיסן שוב אין
שלא ניקב קרום של
מתיישבים: כרכא דכולא ביה. כרך
משום דסופו לינקב ולירקב:
מלכיו שנאמר ממנו פנה ממנו יתד וגו'
מוח: הנוצה כלומר נוצה
2
הדקה שמגינה עליה מפני
שהכל בו ועל כנסת ישראל נאמר שכל
שמוטת
ההוא ארמאה דחזייה לההוא גברא דנפל
הצינה: הורו בטרפחת
מושליהן מהן ולא מעם אחר: מעייניה.
כרבי בזפק. כלומר כר'
מאיגרא לארעא פקעיה כרסיה ונפוק מעייניה אתייה לבריה ושחטיה קמיה
מעיו: ושחטיה קמיה. כדי שיתאנח וימשך
שהורה בזפק להתיר
באחוזת
כדחזינן במתניתין אפילו
מעיו אליו: לבריה. של זה הנופל:
ניטל כך הורה בטרפחת
באחוזת
אם ניטלה מן הבהמה
מותר: או דילמא הורו בטרפחת לאיסורא כר' ושתי הוראות הורו בטרפחת לאיסורא ובזפק להיתירא: גגו של זפק נידון כושט. כלומר גגו של זפק שנמתח למעלה נידון כושט (שנמתח למעלה) וניקבו במשהו: שלא
היפך בהן. כלומר שבן אדם לא נגע בהם ונכנסו מעצמן במיעיה: כונניות. תיקונים: כרכא דכולא בה. כלומר מה הכרך הזה דכולה הוה (אם הגוף צורכו) [ביה כל צרכו של גוף]: