ז:
הכל שוחטין פרק ראשון
חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
אתמר עלה אמר רבי יוחנן כו'. במסכת שקלים
חבטינהו. בנפה חבטינהו לנקותם וויניר"א בלע"ז. וליכא למימר לשון
לו א
א)
ב)
ובמסכת דמאי בירושלמי ובבראשית רבה לא משני
דישה דמעיקרא היו עומדים בקליפתן דאם כן אמאי לא אכלה
ו)
מידי אלא השיב להם דמחמרא אנפשה: ויש שיש לו ואינו רוצה.
ג) ד)
מעיקרא הרי לא נתחייבו במעשר עד שיתמרחו בכרי דכתיב ראשית
לז ב ג
ה)
לח ד
ואפ"ה איקרו קדושים שמזמן את חבירו לאכול אצלו מפני הבושת:
דגנך ותנן בהדיא מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד
❖ כדמתרגמינן וימהרו
מסרהבנא. ממהר אני
ו)
אשר ימרח דכל אכילת בהמה חשיב
❖
אכילת עראי: נקרינהו. בידים מן
חבטינהו לא אכל נקרינהו לא אכל אמר
האבנים והפסולת: ומי מיחייבא.
לשפוך דם ויסרהבון:
להו דלמא לא מעשרן עשרינהו ואכל אמר
גליון הש"ס
גדולים צדיקים במיתתן יותר
מאכל בהמה הנלקח מעם הארץ כלום
תורה אור השלם
ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם
גמ' שמכחישין פמליא
מבחייהם כו'. פירש
גזרו עליו משום דמאי ואע"פ שאילו
1. אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם
של מעלה.
מאכילין אותה טבלים א] ומי מיחייבא והתנן
❖
בקונטרס דדריש ממה שהחיה
ודאי לא עישרו היה מחייב לעשר על
רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָיו
בנגיעה בעלמא כדכתיב ויגע ויחי הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות
לְמַטְעַמֹּתָיו: משלי כג ו
א
ספק מיהא לא (א) גזור דתנן הלוקח
2. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
ושמן לנר ושמן לסוך בו את הכלים פטור
וקשה דא"כ מאי פריך ודילמא
מעם הארץ פירות מן השוק לזרע
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
הגהות הב"ח
מהדמאי התם הא אתמר עלה אמר רבי
לקיומי ברכתא דאליהו מ"מ היה גדול
ולבהמה אע"פ שהזרע ומאכל בהמה
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
(א) רש"י
ויקרא יט יד
בכלל שאר תבואה הן וחייבין במעשרות
יוחנן לא שנו אלא שלקחן מתחלה לבהמה
במה שטרח להחיותו בחייו יותר
3. כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים
מבמותו ונראה דנפקא ליה ממה
לא גזרו עליהם משום דמאי דמסתמא
והתנן (ב) ד"ה
אבל לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהם
רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ
דאי
שבחיי הצדיקים נוגעים בהם כמה
רוב עמי הארץ מעשרין הן ולא
לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת
לבהמה חייב לעשר והתניא הלוקח פירות
ב
ג
❖ לו רשות להתעכב אצלו:
להחיותו
עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי
רשעים ויושבים אצלם ושם לא היה
החמירו חכמים על הדמאי כל כך:
מן השוק לאכילה ונמלך עליהן לבהמה
מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא
לעורות. לעבדן: והתניא. בניחותא.
תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ
הרי זה לא יתן לא לפני בהמתו ולא לפני
והנך שעורים לאדם לקחום מתחלה:
הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ
והא
מוסף רש"י
בהמת חברו אלא אם כן עישר שמע רבי
בַּמָּצוֹר: דברים כ יט
שמע רבי. דהוה קאתי ר' פינחס:
ויחי ויקם על רגליו.
4. וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ
נפק לאפיה אמר ליה רצונך סעוד אצלי אמר לו הן צהבו פניו של רבי אמר
רצונך סעוד אצלי. יהי רצונך לסעוד
וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד
לו כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני ישראל קדושים הן יש רוצה
אצלי: צהבו פניו. שמח מפני שלא
וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר
אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ
היה ר' פינחס רגיל ליהנות משל
ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב אל תלחם [את] לחם רע עין ואל
1
בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי
אחרים כדלקמן: אמר ליה. רבי
וַיָּקָם עַל רַגְלָיו:
תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו
מלכים ב יג כא
פינחס וכי סבור היית שמודר הנאה
בל עמך ואתה רוצה ויש לך מיהא השתא מסרהיבנא דבמלתא דמצוה
5. וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ
ב]
מישראל אני: ישראל קדושים הם.
אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל
קא טרחנא כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך כי אתא איתרמי על בההוא
וראויין ליהנות מהם: אבל יש רוצה.
(סנהדרין מז.)
מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם
פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא אמר מלאך המות בביתו של זה
כשפים.
אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר
לההנות אחרים משלו ואין יכולת בידו
אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם
ואני אסעוד אצלו שמע רבי נפק לאפיה אמר ליה מזבנינא להו אמר ליה
וממנו איני רוצה ליהנות שלא אכביד
בְּרוּחֲךָ אֵלָי:
ולפני עור לא תתן מכשול מפקרנא להו מפשת היזקא עקרנא להו איכא
(סנהדרין סז:) נוקף.
עליו: ויש שיש. יכולת בידו ואינו
מלכים ב ב ט
2
❖
6. אַל נָא תְהִי כַּמֵּת
(סוטה מח.)
צער בעלי חיים קטילנא להו איכא בל תשחית הוה קא מבתש ביה טובא
רוצה לההנות אחרים ואע"פ שאומר
3
אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ
בא וסעוד אין לבו חפץ ואיני נהנה
גבה טורא בינייהו בכה רבי ואמר מה בחייהן כך במיתתן על אחת כמה
וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ:
במדבר יב יב
ממנו משום דכתיב אל תלחם לחם
שיטה מקובצת
וכמה דאמר ר' חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן
7. אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי
רע עין: אל תלחם. אל תסעוד.
א] ומי מיחייבא.
שנאמר 4 ויהי הם קוברים איש והנה ראו [את] הגדוד וישליכו את האיש
יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד
לחם לשון סעודה כדכתיב
נ"ב ומי מחייב:
מִלְבַדּוֹ: דברים ד לה
בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו אמר ליה
ב] מסרהיבנא דבמילתא.
8. מֵיְיָ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ
לא בא אל הלחם וכתיב
נ"ב נ"א מסרהיבנא
רב פפא לאביי ודילמא לקיומי ביה ברכתא דאליהו דכתיב 5 ויהי נא פי שנים
וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ:
בלשאצר מלכא עבד לחם רב: כמו
תהלים לז כג
במילתא דמצוה כי הדרנא
❖
ברוחך אלי אמר ליה אי הכי היינו דתניא על רגליו עמד ולביתו לא הלך
שער. כאילו אתה פותח שער בבטנו.
9. מֵיְיָ מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם
כו':
אלא במה איקיים כדאמר ר' יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת
מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ:
וי"א לשון מרירות כמו
❖
משלי כ כד
כתאנים השוערים: מסרהיבנא.
שנאמר אל נא תהי כמת אמר ר' יהושע בן לוי למה נקרא שמן ימים
6
רבינו גרשום
לשון בהלה ומהירות כלומר צריך למהר
שאימתם מוטלת על הבריות דאמר ר' חנינא מימי לא שאלני אדם על
נקרינהו ולא אכל כלומר
ולילך לדבר מצוה ואין פנאי לסעוד:
לעזי רש"י
מכת פרדה לבנה וחיה והא קחזינא דחיי אימא וחיית והא קחזינא דמיתסי
שביררום מן הצרורות ומן
כודנייתא. פרדות ושל רבי היו:
הפסולת ועדיין לא אכל
וויניר"א [וני"ר]. לכבוד.
דחיוורן ריש כרעייהו קא אמרינן 7 אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא ואפילו
מלאך המות. שמכה ושוב אין המכה
אישופיי"ר [אצופי"ר].
(בחשינה). [חבטינהו]
❖
כשפים ההיא איתתא דהות קא מהדרא למישקל עפרא מתותיה כרעיה
שכברום בכברה: לזרע
להכות, לדפוק.
חיה כדלקמן: ולפני עור וגו'. דכי
לזרוע בשדה וכו' פטורין
דרבי חנינא אמר לה שקולי לא מסתייעא מילתיך אין עוד מלבדו כתיב
היכי דאסירן לך אסירן לאחריני. והא
מן הדמאי וכן הכי בבהמה
והאמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים $שמכחישין פמליא של מעלה שאני
והא איתמר עלה לא שנו
ליכא למימר דמזבן להו לעובדי כוכבים
רבינו גרשום (המשך)
כו'. והא תניא הלוקח
ר' חנינא דנפישא זכותיה ואמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא
דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה
ועמד מקברו ולאחר
וכו' כלומר בניחותא: קא
: מפקרנא להו. אשלחם
א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מה' מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין
שעמד מקברו ונסתלק
אתי וכו'. ר' נפק לאפיה
8
9
משם מיד נפל ומת דכתיב
דרבי פינחס שהלך לפדיון
ביערות דעלמא להפקר: מפשת
דרכו א"ר אלעזר דם ניקוף מרצה כדם עולה אמר רבא בגודל ימין ובניקוף
ולביתו לא הלך ואי
וכו' צהבו פניו של רבי
היזיקא. דמתוך שלא יהיו נשמרות
שני והוא דקאזיל לדבר מצוה אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר ד מימיו לא
כדקא אמרת משום ברכתא
כלומר שמח. אמר ליה
ירבו נזקיהן: עקרנא. שלא יוכלו
דאליהו היה הולך לביתו
כמדומה אתה כו' כלומר
בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו:
וחיה כשאר בני אדם אלא
למה שמחת כל כך: כי
לבעט ובל תשחית ליכא שיהו ראויות
ודאי לא חי אלא כדי
כמו שער בנפשו כו'
א"ר
לדישה: עקרנא. מנשר פרסותיהן
שיסתלק מעל אלישע: אי
כלומר רע עין דומה
ועדיין הן יכולין לילך: מבתש. מפציר וחברו בשבועות . מבתש גרסינן בבי"ת ולא בכ"ף: גבה טורא בינייהו. והבדילן:
ה)
הכי היינו דכתי' על רגליו
בעיניו מי האוכל בלחמו
עמד ולביתו לא הלך
(כלומר) כמו שיש לו שער
בחייהן. של צדיקים כך נותן הקדוש ברוך הוא לבו על תאותם שלא להעביר דעתם שגרם הדבר שנכנס בפתח הפרדות שיפרוש ולא
אלא במאי בו התקיים
בנפשו ושער לשון כמו
יעבור על דעתו הראשונה שאין דרכו לסעוד משל אחרים כדלקמן: על אחת כמה וכמה. שהרי במיתתן גדולים יותר מבחייהן כדאמר
ברכתא דאליהו. שריפא
שחורים שערוריתא ויאכל
רבי חמא: קוברים איש. רשע היה ולא ניתן להיקבר אצל צדיקים: ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי. ואילו בחייו כשרצה להחיות בן
צרעת נעמן שהיא שקולה
כל מה שיש בשלחנו.
וכו': אימא וחיית כלומר
ומי הא כלומר מכל
השונמית הוצרך לשום פיו על פיו ועיניו על עיניו ולבקש רחמים: ודלמא לקיומי ברכתא דאליהו. דלא סגי שלא תתקיים דכתיב בצדיקים
שהיא חייה אלא המכה
מקום מסרהבנא בדבר
ותגזר אומר ויקם לך ולאו משום אלישע הוה: פי שנים. אליהו החיה בן הצרפית ואלישע בן השונמית וצריך להחיות עוד אחר:
לא מיתסי: דחיוורן רישי
מצוה כלומר עכשיו אני
אי הכי. דליקיומי ברכתא דאליהו: היינו דתניא. בתמיה. ואי משום ברכתא דאליהו היה צריך להחיות ממש כמו שעשה אותו שהחיה
כרעיהו קא אמרינן. כלומר
ממהר לדבר מצוה ואיני
(ב)
דהיא עצמה שחורה ורישי
יכול עכשו לסעוד אצלך:
אליהו אלא לאו ש"מ משום אלישע הוה ולא הוה צריך לאלישע אלא לסלקו מאצלו והחייהו עד שנסתלק משם: אל נא תהי כמת. בצרעת
כרעייהו חיוורן. (אין עוד
כודנייתא חיורייתא כלומר
מרים כתיב: למה נקרא שמם. דכודנייתא ימים דכתיב אשר מצא את הימים: לא שאלני. רבי חנינא רופא היה ומהכא
שמכחישין) אין אדם נוקף
פרדות לבנות: עקרנא להו
אצבעו מלמטה. לשון
לשון ואת סוסיהם תעקר.
מייתי לה במסכת יומא בהוציאו לו: וחיה. משמע שמת המוכה: וחיית. לשון נקבה ואמכה קאי שאין המכה מתרפאת: אין עוד מלבדו.
ניקוף כשמכה אדם רגלו
הוה קא מבתש ביה טובא
משום רבי חנינא נקט לה: אפילו כשפים. אינן מלבדו כלומר שלא מדעתו שאם אין גזירה מלפניו אין מריעין לו לאדם: מהדרא. מחזרת
באבן ויוצא ממנו דם זהו
כלומר מבקש ממנו יותר
וטורחת שלא יבין: למשקל עפרא. ולעשות לו כשפים
להמיתו: כשפים. נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם
ניקוף: בגודל ימין ובניקוף
מדי עד שכועס. גבה
שני כלומר דברגל של
טורא בינייהו. ויגע האיש
מת על ידי כשפים: נוקף.
אישופיי"ר בלע"ז: מכריזין. גזרו עליו: מרצה. מכפר: גודל ימין. מפני
זה למות והוא
נוגף
ימין שסע אדם ביותר
בעצמות אלישע כו' האיש
הרבה: ובניקוף שני.
הראשון: בצע. ברכת
שהוא נוגף בכח
ומצטער
קודם
שנתרפא
המוציא
שלא רצה לאכול
כזית משל אחרים:
מן שמאל וכשמכה אדם
שקוברין היה רשע ולא
ליבן ברגלו באבן ברגלו ומנקפו
רצה הב"ה שיגע בעצמות
ביותר ובניקוף שני שפעם
אלישע ושיקבר בקרוב לו
אחת כבר ניקף ויש לו מכה וניקף בו בפעם
והחייהו קבה"ו שיעמוד ויסתלק מעל אלישע