אלו טרפות פרק
שלישי חולין
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמוטת
יד בבהמה כשרה. וה"ה נחתכו דדוקא נחתכו רגליה
באחוזת עינים. ולא נגע בו ולא הזיקו אלא דנדמה לאביו כאילו
רל א ב
א) ב)
נשחט לפי שלא היה רוצה ליגע במעיים שלא יהפך בהן: צנא. סל:
טרפה אבל ידיה כשרה ולקמן נמי אמרינן
ג)
דאנקורי. עופות שנשתברו רגליהן בארכובה למטה או למעלה
בעלת ה' רגלים או שאין לה אלא שלשה ה"ז מום ואמר רב הונא
ד)
רלא ג
מארכובה ואין העצם יוצא לחוץ. ובתשובת הגאונים מצאתי עוף שחור
לא שנו אלא שחיסר
ביד אבל ברגל טרפה נמי הוה:
ה)
❖
שמוטת ירך. פי' בקונטרס
ו)
הוא ושל מים הוא ובמצחו חברבורות
לבנות ועל שם כך נקרא אינקורי
בוקא דאטמא דשף
באחוזת עינים אינגיד ואיתנח עול למעייניה
רלב ד
שהוא מנומר כמו א] ניקוב פינטור"א
מדוכתיה ואיעכול ניביה והדין עמו
הגהות מהר"ב
וחייטיה לכרסיה: א נשתברו רגליה: ההוא
רנשבורג ובעיר הזאת יש מהן: בצומת הגידין.
דכולה שמוטה דשמעתין באיעכול
צנא דאינקורי דאתיא לקמיה דרבא בדקיה
ב
ניביה איירי בבהמה ובעוף אבל לא
שיהו ששה עשר חוטין קיימין כדאמרינן
רלג ה
א] תוס'
רבא בצומת הגידין ואכשריה אמר רב יהודה
בפרק בהמה המקשה והוא
איעכול כשר כך פסיק לעיל
אמר רב שמוטת יד בבהמה כשרה (שמוטת
ג
והלכתא אפילו אפסיק נמי כשרה עד
בשפולו של עצם השוק סמוך לארכובה:
רלד ו
ירך בבהמה טרפה) ד שמוטת ירך בעוף
❖
יד. כתף: שמוטת ירך. בוקא דאטמא
דאיעכול איעכולי והשתא ניחא מה
טרפה שמוטת גף בעוף טרפה חיישינן שמא
דנקיט בכוליה שמעתין שמוטה ולא
דשף מדוכתיה ואיעכול ניביה : שמוטת
ה)
גף. פרק עליון המחובר בגבה:
ניקבה הריאה ושמואל אמר תיבדק וכן אמר
נקט דשף מדוכתיה כדנקט רב מתנא
ה
לעזי רש"י
טרפה דחיישינן שמא ניקב הריאה.
לעיל משום דרב מתנא אסר
ר' יוחנן תיבדק חזקיה אמר אין ריאה לעוף
❖
פינטור"א [פוינטור"א].
לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות
בלא איעכול ניביה אבל הכא דאיירי
ור' יוחנן אמר יש לו וישנה כעלה של וורד
נקודות.
וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע
באיעכול ניביה שייך לשון שמוטה
❖
בין אגפים מאי אין ריאה לעוף אילימא דלית
אישטריינט"א. סוגר.
וכששומטת גפה מתנתקת הריאה
ולהכי מייתי לעיל דרב מתנא גבי אלו
ב]
מוסף רש"י
ליה כלל והא קא חזינא דאית ליה אלא
עם הגף: תיבדק. הריאה. מכניס
כשרות דוקא ולא מייתי דרב יהודה
כנגדן בעוף.
דלא מיטריף ביה והתני לוי טרפות שמנו
שיטה מקובצת
קנה דק בגרגרת ונופח בריאה ואם
דהכא ועוד דרבי יוחנן קאמר לעיל
חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף
הרוח יוצא טרפה ואם לאו כשרה:
אלו טרפות דוקא למעוטי הא דרב
א] שהוא מנומר כמו
ניקור: ב] מתנתקת. נ"ב
(לעיל נו.) נהרא
נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של
כעלה של וורד. דקה ואדומה: בין
מתנא ורבי יוחנן קאמר לקמן שמוטת
ס"א מתנקבת: ג] ורוב
נהרא ופשטיה.
אגפים. בין כנפיה: דלא מיטריף
ירך בעוף טרפה וה"ה בבהמה נמי
מוח אלא אין לו לא לינפל ולא ליחמר מ"ט
ו
צלעות מגינות עליה רוב
בה. אם ניקבה: כנגדן בעוף.
טרפה מדתני לוי ולא חשיב ליה גבי
רוחב הצלעות מגין עליה
אמר רב חנה הואיל ורוב צלעותיה מגינות
שהצלעות של עוף אינם
אלמא ניקבה הריאה דבהמה ה"ה
יתר עליהן עוף ולא משמע דפליג
עליה והא מדא"ר יוחנן יש לו וישנה כעלה
שנחתכו
שוכבות על רחבן אלא על
(לעיל יח:)
❖
לעוף: לא לינפל. אם נפלה מן הגג
עליה מדמקשינן לעיל מיניה אדרב
רגליה. (לקמן
חודן ובולט רחבן לפנים:
של וורד בין אגפיים מכלל דחזקיה סבר
עו.) וכן שניטל.
דאמרן צריכה בדיקה א"צ לבדוק
ושמואל ועוד דלקמן בסוף שמעתא
דלית ליה אלא אמרי במערבא משמיה דר'
(שם)
בריאה: ולא ליחמר. בנפלה לאור
הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך
צומת הגידין.
יוסי ברבי חנינא מדבריו של בריבי ניכר
רבינו גרשום
שבודקין המעיים שמא הוריקו א"צ
בעוף טרפה וה"ה בבהמה כדפירשי'
שאינו בקי בתרנגולין אמר רב הונא אמר
לבדוק הריאה: ורוב צלעות מגינות
ולעיל פסקי' הלכה דאפילו
ההוא צנא דאינקורי.
כלומר סל מלא עופות
עליה. ג] רוב ריוח הצלעות מגין
רב שמוטת ירך בעוף כשרה א"ל רבה בר רב
אפסיק כשרה עד דאיעכול איעכולי
שנחתכו רגליהם: לא
עליה שהצלעות אינן שוכבות על רחבן
ולכך נראה דכולה שמעתין איירי
הונא לרב הונא והא רבנן דאתו מפומבדיתא
(שם) שהרי
ליחמר ולא לינפל. כלומר
דאיעכול ניביה: למה ליה למר
חותכה מכאן ומתה
שאם נפלה לאור לא נימא
אלא על חודן וכולן רחבן לפנים
אמרו רב יהודה משמיה דרב אמר שמוטת
חותכה מכאן וחיתה.
מחמרא הריאה ואם נפלה
כולי האי והא אמר רב הונא אמר
והריאה נחבאת ביניהם: של בריבי.
ירך בעוף טרפה אמר ליה ברי נהרא
לא נימא ניקבה הריאה:
רב שמוטת ירך בעוף כשרה. השתא
חזקיה שהיה גדול בדורו: ניכר שאינו
מדבריו של ב"ר ניכר
נהרא ופשטיה אזל רבי אבא אשכחיה לרב
זהו חזקיה. שמוטת ירך
בקי בתרנגולים. אינו רגיל לאכול
ס"ד דשמוטה וחתוכה הכל אחד ואע"ג
רומפדרא בלע"ז: אי הכי
ירמיה בר אבא דקא בדיק בצומת הגידין
תרנגוליםו) לפיכך לא ידע אם יש להן
דבהמה טרפה כדמוכח מתניתין
קשיא דרב אדרב. כלומר
אמר ליה למה ליה למר כולי האי והא רב
ריאה ולשון בדיחותא הוא: נהרא
דבהמה שנחתכו רגליה
הכא אמר שמוטת ירך
בעוף כשרה והכא אמר
הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף כשרה אמר
נהרא ופשטיה. אין פשטי הנהר
מן הארכובה ולמעלה מ"מ בעוף
וכן בעוף:
דומין זה חריף וזה עומד כך אין
כשרה ושמא לא ידע השתא ברייתא
ליה אנא מתניתין ידענא בהמה שנחתכו
(לעיל מה:)
מנהג המקומות דומות ורב כשרה
דלוי דכל טרפות שמנו חכמים בבהמה
רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן
סבירא ליה וראה בני פומבדיתא שנהגו
כנגדן בעוף ולפי המסקנא דמחלק
הארכובה ולמעלה פסולה וכן שניטל צומת
(לעיל נה:)
בו איסור ולא התירו בפניהם ורב
בין שמוטה לחתוכה ניחא ולרב הונא
הגידין ואמר רב עלה וכן בעוף אי הכי קשיא
יהודה מפומבדיתא הוה וסבר דרב
אמר רב דמכשיר שמוטת ירך בעוף
דרב אדרב אישתיק אמר ליה דלמא שני לה
טרפה ס"ל: צומת הגידין. מקום
כמו כן בבהמה מדתני לוי ומכשיר
בין שמוטה לחתוכה א"ל ואת מפרשת
שהגידין צומתין מתחברין ומתהדקין
אפילו באיעכול ניביה כדפרישנא
שמעתתיה דרב בפירוש אמר רב שמוטה
לשון חומץ צומתו דפסחים .
דכולה שמעתא באיעכול ניביה ואע"ג
אשטריינט"א בלע"ז: שמוטת ירך
דאפילו מאן דמיקל לעיל גבי ואלו
כשר' חתוכה פסולה ואל תתמה שהרי חותכה
בעוף כשר. והרי הכל ניטל וכל שכן
כשרות מודה באיעכול ניביה רב
מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה כי סליק ר'
אם ניטל צומת הגידין לבדן: מתניתין
הונא אמר רב מיקל בכולהו ומיהו
אבא אשכחיה לרבי זירא דיתיב וקאמר אמר
ידענא. בפרק בהמה המקשה
קצת תימה דלא מישתמיט בכולה
רב הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף טרפה
וכן שניטל צומת הגידים לבדן
שמעתין למינקט בחד דוכתא שמוטת
אמר ליה חיי דמר מיומא דסליק מר להכא
וכל הארכובה קיימת: וכן בעוף.
ירך בבהמה כשרה ולא מסתבר למימר
הוה
דאם ניטל צומת הגידין טרפה: אמר
כלל דנקט עוף לרבותא וגם רבי
ליה. רבי אבא דילמא מדאגמריה רב לרב הונא דשמוטה כשרה
ירמיה שהביא ראיה לדבריו וא"ל אנא מתני' ידענא לא דקדק
והתם אמר וכן בעוף שני ליה בין שמוטה לחתוכה ובשמוטה כשרה
אלא מהא דאמר רב עלה וכן בעוף אבל מהא דאסרה מתניתין
ואפי' ניטלה כולה ובחתוכה טרפה אפילו צומת הגידין לבדן: אמר
בבהמה לא רצה לדקדק ולומר כ"ש בעוף דזוטר חיותיה ולכך נראה
ליה. רבי ירמיה לרבי אבא: ואת מפרש שמעתין דרב. מדנפשיך
דדוקא בעוף מכשיר רב הונא אמר רב ולא בבהמה ולית ליה ברייתא
לאו דידך הוא דבפירוש אמר רב: אמר ליה אין לא גרסינן:
דלוי ואע"ג דמקשינן מיניה לרב לעיל היינו אליבא דרב יהודה ודוחק:
דילמא שני ליה בין שמוטה לחתוכה. פי' בקונטרס דשמוטה
רבי זירא ורבי אבא תרוייהו מבבל הוו וסלקו להתם ורבי זירא
כשרה ואפילו ניטלה כולה ובחתוכה טרפה אפילו בצומת
סליק ברישא וקאמר ליה ר' אבא חייך אחר שעלית מבבל הלום:
הגידין לבדן ותימה מה רוצה לומר שמפרש שאם ניטלה כולה
הוה
כשרה אם רוצה לומר שאם ניטל הירך ממקום שהיתה מחוברת באליה כשרה וחתוכה דטרפה כגון באותו עצם האמצעי שבו צומת
הגידין בתחתיתו סמוך לפרק הארכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה הוא תחוב בעצם הקולית שהוא עצם התחוב באליה ואע"ג דבאותו
עצם האמצעי טרפה מ"מ בעליון שהוא עצם הקולית כשרה כדמפרש שחותכה מכאן וחיה מכאן ומתה וזהו תימה דאפילו נבלה
נמי מקריא אם ניטלה ירך וחלל שלה ניכר כדאמר רבי אלעזר פ"ק א] וליכא מאן דפליג ומה שייך לקרות זה שמוטה וזה
חתוכה שתיהן חתוכות נינהו כיון דאיירי אפילו ניטלה כולה והיה לו לפרש כאן בפשיטות דשמוטה כשרה כגון דלא נחתכו רגליה
אלא דשף מדוכתיה עצם הירך שקפץ ממקומו מחור שבעצם
האליה
שהוא תחוב בו אבל
נחתכו טרפה אפילו בצומת הגידין:
מטלית