נז:
אלו טרפות
פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מטלית
של טרסיים. פי' הקונטרס צורפי נחשת וכן
הוה לן פתחון פה קמיה דרב הונא. כלומר הוזקקנו לדבר בשמוטת
פירש
א) ב)
א ב
ג)
הערוך והביא ראיה דאמר במגילה פרק בני
העיר
ירך לפני רב הונא ואמר לן כשרה ואחרי כן אשכחתיה לרב ירמיה
י)
ד)
כו': ואת מה בידך. עכשיו אמור לי אתה אם שמעת בה כלום
מעשה בבית הכנסת של טרסיים שהיתה בירושלים ובנזיר
אחר שבאת הלום: חברוותא. חברים: לא פרכיס. לא היה יכול
פרק ג' מעשה שהביא קופה
מלאה עצמות מכפר טביא
ה)
רלה ג
לבית הכנסת של טרסיים פירש
לנוד כנף ולקנתר אפילו רמז דבר
בערוך כ) ומסתמא מפני שצורפי
מתוך שגדולים הם ויש לו לירא מהם
הוה לן פתחון פה קמיה דרב הונא ושאילניה
ו)
אם היה אצלם: ומלחה רבי חנינא.
נחושת מזוהמים כבורסקי ועל כן היה
ז)
ואמר לן שמוטת ירך בעוף כשירה ואשכחתיה
❖
ח) ט)
להם ביהכ"נ לבד ובפ"ק דע"ז
כדי להתקיים ויוכל להראות ימים
נמי לרבי ירמיה בר אבא דיתיב וקא בדיק
י)
רבים: ולית הלכתא ככל הני. דשרו
חכם של טרסיים אני
כ)
בצומת הגידין ואקשי ליה לא סבר לה מר
ל)
שמוטת ירך בעוף: אלא כי הא.
אייתו ליה תרי קיבורי חד דשיתיא
שיטה מקובצת
הא דאמר רב הונא אמר רב שמוטת ירך
וחדא דערבא משמע דטרסי וגרדי
דקתני והלא הלכה רווחת היא
❖
א] הרמנא רשות להורגו
בעוף כשרה א"ל אנא מתניתין ידענא
שמוטת ירך בעוף טרפה: קדירת
חדא הוא וקשה דבפ' החליל
הרמנא הוו וכו': ב] ויש
בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה
קנה. קנה שנקדר ממנה חתיכה
משמע דגרדיים בפני עצמן וטרסיים
מכה שהיא נבערת. נ"ב
נ"א נצרבת: ג] (אית
כמין ארובה: קרומית. רחבה
תורה אור השלם
כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה וכן
בפני עצמן ועוד דאמרי' באגדה דמגילה
ספרים) [מסתברא] דלא
וסתמוהו בה: ועל דא את סמיך.
בגתן ותרש שני טרסיים היו
שניטל צומת הגידין ואמר רב עלה וכן
1. לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל
גרסי יולדת. נ"ב עי' תוס'
❖
בכורות דף ב ע"ב:
והיו מספרים בלשון טרסיים משמע
מפני שראית שחיתה המכה אתה
רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם:
בעוף ואמרי ליה אי הכי קשיא דרב אדרב
משלי ו ו
סומך להתיר והלא הלכה כו': רווחת.
שהיא אומה שיש לה לשון בפני עצמה:
2. בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ
אישתיק ואקשי ליה ודלמא שני ליה לרב
ודילמא סבר טרפה יולדת
כבר נתפשטה ונתרווחה לנהוג: תוך
בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר
רבינו גרשום
בין שמוטה לחתוכה ואמר לי ואת מפרשת
ומשבחת. ג] מסתברא דלא גרסינן
י"ב חדש. חיתה המכה ולסוף י"ב
בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה:
❖
שמעתיה דרב בפירוש אמר רב שמוטה כשרה
הוה לו פתחון פה קמיה
שופטים יז ו
יולדת דאין צריך לו כלל ועוד הא
חדש מתה דטרפה עד י"ב חדש חיה:
דרב. כלומר שאלנו לו
חתוכה פסולה ואת מה בידך הכי אמר רב
והיה עושה דבר. כדמפרש לקמן
גבי
אמרינן פ"ק דע"ז
ותו אשכחתיה לר' ירמיה
בר אבא כלומר ר' אבא
חייא בר אשי אמר רב שמוטת ירך בעוף
להוציא מלבו של רבי יהודה: וטלה
רבי יהודה מתיר בשבורה אמרו לו
מוסף רש"י
הוא משתעי אשכחתיה
עליה במטלית של טרסיים. כרכה
והלא מרביעין עליה זכר אמר להן
טרפה וכן אמר ר' יעקב בר אידי א"ר יוחנן
שנחתכו
רגליה.
לר' ירמיה בר אבא אמרי
לכשתלד אלמא לא מקבלת זכר ומיהו
במטלית של צורפי נחשת שנותנים
(לקמן עו.)
ליה לא סבר לה מר להא
שמוטת ירך בעוף טרפה ואמר ר' יעקב בר
אם ניטלה הנוצה.
דאמר רב הונא אמר רב
יש לחלק בין טרפה חתוכה רגלים
לפניהם לקבל עפרורית שחקי נחשת
אידי אילמלי הוה רבי יוחנן באתרא דאורו
שמוטת ירך בעוף כשרה.
איזיל
ואחזי
לשאר טרפות ל):
ושל עור היא ותמיד היא חמה מתוך
כלומר אע"ג דניפסקו
בה חברוותא להתירא לא פרכיס דאמר רבי
היכי איתא מילתא. אע"ג דכה"ג חשיב
עוביה וגם הנחושת מחמם לעולם:
(לעיל נו:)
צומת הגידים: ואת מה
חנינא אמר רבי שמוטת ירך בעוף כשרה
ובגלגלת שיש בה
בידך. כלומר ר' אבא א"ל
במידי דמיטרפא בה כו'. בתמיה.
בהמוכר הספינה מלגלג גבי
נקב אחד ארוך.
לרב ירמיה בר אבא את
ותרנגולת היתה לו לרבי חנינא שנשמטה
ההוא תלמיד דאמר ליה רבי יוחנן אם
נהי דמשבחת בשאר אבריה מיהו
מה בידך: באתרא דמורו
ירך שלה והביאה לפני רבי והתירה לו ומלחה
לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי
ההיא מילתא דמיטרפא ביה מי הדרא
ביה חברותיה להיתירא
לא הוה פרכס. כלומר
רבי חנינא והוה מורי בה הלכה לתלמידים
חכמים אתה שאני הכא שבא לברר
ומשבחת כי הכא דגדלו אחרונים יותר
מאן חברותיה ר': ועשה
מן הראשונים: מאי עסקן. למה
הדבר ולהודיע איך ידע שלמה:
זה התיר לי רבי זה התיר לי רבי ולית הלכתא
לה קרומית של קנה
סימן לטרפה כל שאינה יולדת. יש
וחיתה. כלומר תיקן לה
נקרא שמו עסקן תחלה: אי ודאי לית
ככל הני שמעתתא אלא כי הא דשאל רבי
קרומית של קנה באותו
להו מלכא. דכתיב אשר אין לה קצין
כמה בהמות שפוסקות מלילד
יוסי בן נהוראי את ר' יהושע בן לוי קדירת
מקום שיהא סותם הנקב
ולא מחזקינן להו בטרפות אלא בעי
והיינו עסקן דלא בעי למיסמך
ועשו לה שפופרת של
קנה בכמה אמר לו משנה שלמה שנינו
קנה במקום השבר וחייתה
למימר אם יולדת בידוע שאינה טרפה:
אהימנותיה דשלמה: הנמלים אוהבים
שהיתה מחזקת הירך
עד כאיסר האיטלקי אמר לו והלא רחל
צל ושונאים חום: דשומשמני. נמלים:
מכאן
במקום השבר וחיתה:
אחת
היתה בשכונתנו שנקדר
קנה שלה ועשו לה קרומין של קנה וחיתה
נפק חד מינייהו. מתוך חורי הקן ובא
אלא מאי אית לך למימר
בתוך י"ב חדש הוה.
אמר לו ועל דא את סמיך
והלא הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך
לחוץ וראה הצל: אתנח ביה סימנא.
כלומר לא עיברה שנתה:
להכירו לידע מה יעשו לו חבריו
בעוף
טרפה ותרנגולת היתה
לו לרבי שמעון בן חלפתא שנשמטה ירך
וטלה עליה במטלית של
כשימצא שקרן: הרמנא הוו נקיטי.
(לעיל מה.) משם ראיה.
א]
טרסיים. כלומר מוציאי
שלה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה אלא מאי אית לך למימר תוך
(סוכה כח.)
הנחושת מעיקרו יש להן
שכל המהתל בחברו יהרגוהו: אי נמי
י"ב חדש הוה הכא נמי תוך י"ב חדש הוה אמרו עליו על רבי שמעון בן
מטלית של עור בפניהם
בין מלכא למלכא הוה. מת המלך
בשביל הנחושת שלא
חלפתא שעסקן בדברים היה והיה עושה דבר להוציא מלבו של רבי
ועדיין לא קם אחר ודרך ארץ לעשות
ישחרו בגדיהם והוא
יהודה שהיה רבי יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה ותרנגולת היתה
בכל עת חם ופרשה
איש הישר בעיניו כדכתיב בימים
על התרנגלת וחיימה מן
לו לרבי שמעון בן חלפתא שניטלה נוצה שלה והניחה בתנור וטלה עליה
ההם וגו' איש הישר בעיניו יעשה:
המטלית וגידלה כנפים:
במטלית של טרסיים וגידלה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים ודלמא
אהימנותיה דשלמה. נאמן הוא על
ודילמא קסבר ר' יהודה
טרפה יולדת ומשבחת.
כך וברוח הקדש אמרה: סימן.
קסבר רבי יהודה טרפה משבחת אם כן במידי דמיטרפא בה הגדילה כנפיים
דאע"פ שמשבחת טרפה
לספק טרפה: י"ב חדש. אם כך
האחרונים יותר מן הראשונים מאי עסקן בדברים א"ר משרשיא דכתיב לך
היא: אם כן במידי
1
דמטרפא ביה כלומר
חיה בידוע שלא נטרפה: ב' ושלש
אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ
במידי דמיטרפא ביה לא
שנים. וקשיא לרב הונא די"ב חדש
לחמה אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא אזל בתקופת תמוז
קאמר כגון נוצה ודאי
ליכא למ"ד: תנאי היא. דאיכא
באותו דבר דמיטרפא
פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני נפק אתא חד מינייהו אתנח ביה סימנא
ביה אינה משבחת אבל
דסבירא ליה כרב הונא דקתני לקמן
מדחזינן דמשבחת ודאי
על אמר להו נפל טולא נפקו ואתו דלייה לגלימיה נפל שמשא נפלו עליה
ימות החמה היו וכיון שעברו עליו
לא טרפה היא: אתנח
וקטליה אמר שמע מינה לית להו מלכא דאי אית להו הרמנא דמלכא לא
ימות הצנה מיד מת ויש מכה שהיא
ב]
בה סמנא. כלומר בההוא
שושמנא דנפק אתנח
ליבעו א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא מלכא הוה בהדייהו א"נ
נבערהח) ומת מתוך חום הלכך בעינן
בה סימנא ר' שמעון
ימות החמה וימות הצנה: נקב אחד
הרמנא דמלכא הוו נקיטי אי נמי בין מלכא למלכא הוה דכתיב בימים ההם
בן חלפתא אמר להו
2
ארוך. ונקדרה בחסרון: מצטרפין
נפל טולא. כלומר כבר
אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה אלא סמוך אהימנותא דשלמה
בא השמש והצל בעולם
למלא מקדח. ושוב אינה מטמאה
אמר רב הונא סימן אלטרפה י"ב חדש מיתיבי סימן בלטרפה כל שאינה יולדת
כבר יכולין אתם לצאת:
באהל לבית שמאי. פלוגתא דשדרה
כדכתיב בימים ההם אין
רשב"ג אומר משבחת והולכת בידוע שהיא כשרה מתנוונה והולכת בידוע
וגלגולת באהלות דהיינו
מלך בישראל. כלומר הכא
שהיא טרפה רבי אומר סימן לטרפה שלשים יום אמרו לו והלא הרבה
נמי לענין שושמני אימא
כדי שינטל מן החי וימות ט) דהכי
בין מלכא למלכא הוה:
מתקיימות שתים שלש שנים תנאי היא דתניא ובגלגלת (עד) שיש
אמרינן בפרקין גבי
סימן לטרפה י"ב חדש.
בה נקב אחד ארוך אפילו נקבים הרבה מצטרפים למלא מקדח א"ר יוסי
כלומר ספק טרפה אם
שדרה וכן לטרפה: חידוק של
חיה י"ב חדש ודאי
קרויה. חתיכה של דלעת יבשה:
בן המשולם מעשה בענבול באחד שנפחתה גלגלתו ועשו לו חידוק של קרויה
אינה טרפה: מיתיבי סימן
דשיחלא
וחיה אמר לו ר' שמעון בן אלעזר משם ראיה ימות החמה היה וכיון שעברו
לטרפה כו'. והא הכא
חזינן שתים ושלש שנים
עליו ימות הצנה מיד מת אמר רב אחא בר יעקב הלכה טרפה יולדת ומשבחת
אמר אמימר הני ביעי דטרפה
ג
והיאך אמרת לטרפה סימן
שיחלא
כל י"ב חדש: תנאי היא
דתניא. כלומר תנאי היא
דאיכא תנא דאמר דאינה מתקיימת י"ב חדש ואיכא תנא דאמר מתקיימת שתים ושלש שנים: דתניא ובגלגולת שיש בה נקב אחת ארוך כו' מצטרפין לכמלא מקדח. כלומר לענין טרפה: לר' יוסי בן משולם דאמר וחיתה
לדבריו מתקיימת ב' וג' שנים: אמרו לו משם ראיה ימות החמה היה כו'. והא קא חזינן