נח:
אלו טרפות פרק שלישי
חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הני
רלט א תמרי דכדא לבתר תריסר ירחי שתא שרי. רבינו שמואל גריס
י)שמע מינה. מדרב הונא: הני תמרי דכדא. שהתליעו ואין ידוע אם
א)
במחובר אם בתלוש: לבתר תריסר ירחי שתא שריין. דאי במחובר
דכרים פירוש שהתליעו כמו ענבי דכרום ושדה שלקתה
התליע לא הוי חיי עד השתא: בקא. מין זבוב צינציל"א והיא נושכת
בעמרים בפרק המקבל ובנזיר בריש גמרא פרק
רמ ב
כצרעה: דידבא. זבוב: אימרא. לשון כעת במרום
שלשה מינים לאתויי ענבים
דכרום ובאמצע הפרק זה
ב)
ג)
והא שייר ענבים דכרום
תמריא. נתנכרה לו ומרדה עליו
ד)
אינשלביי"ר: לבר מחוזא. על שם
שהרי אין דרך פירות להניח בכד
הני תמרי דכדא לבתר תריסר ירחי שתא
רמא ג
ה) ו)
א
ועוד דהוה ליה למימר שהתליעו ור"ת
שהיו בני מחוזא מעונגים ושמנים כ)
ז)
שריין אמר רב לית בקא בר יומא ולית
ח)
נאמר משל זה עליהם: ומצת מיניה.
מפרש שדרך להניח כל דבר בכד
דידבא בת שתא אמר ליה רב פפא לאביי
דמא. מצצת דמו: מני. משקל ששים
כדאיתא בפ' חזקת הבתים
ט)
והא אמרי אינשי שב שני אימרא בקתא
רמב ד ה
י)
מני: בקורנסיה. מרטי"ל. כלומר הוי
הני שערי דכדא משתעבדי
מבקא דאמרה ליה חזיתיה לבר מחוזא דסחא
כ)
זהיר בו שנשיכתו כבדה: במני דידהו.
לכרגא ובהמפקיד הוה
❖
ל)
במיא וסליק ואיכרך בסדינין ואותיבת עליה
במשקל שלהן של בקי שהוא קל: בשני
עובדא ופקע כדא ובפ' הזהב
רמג ו ז
ומצת מיניה ולא הודעת לי א"ל וליטעמיך
דידהו. רגעים הן: תנן התם.
במשלם שערי מכדא נקיט
הנוצה
מצטרפת.
בבכורות לענין מומים: לא שנו.
לעזי רש"י
הא דאמרי אינשי שיתין מני פרזלא תלו
ואתי תיגרא:
פ"ה לענין פגול וגריס אבל לענין
דקתני הרי זה מום לגבוה הא להדיוט
רמד ח
ליה לבקא בקורנסיה מי איכא איהו גופיה
צינציל"א. יתוש.
שרי: אלא שחסר ויתר ביד. שחסור
אינשלביי"ר. להתנהג
פגול כרבנן סבירא ליה ור"ת אומר
כמה הוי אלא במני דידהו הכא
נמי בשני
באכזריות.
זה דבעלת שלש או יתור זה דבעלת
שהוא משנה בטהרות הכנפים
דידהו תנן התם בהמה בעלת ה' רגלים
מרטי"ל. פטיש.
ב
רמה ט
והנוצה מטמאות ומיטמאות ולא
ה' ביד שאין לה אלא יד אחד או
בודי"ל קרשטניי"א
או שאין לה אלא שלש ה"ז מום
אמר רב
[קרישטני"א בודי"ל].
שיש לה ג' ידים: כנטול דמי. יתר
מצטרפין רבי ישמעאל אומר הנוצה
הונא לא שנו אלא שחסר ויתר ביד אבל
המעי העיוור.
מצטרפת פירוש מצטרפת לכביצה
אחד כחסר אחד והויא כבעלת רגל
לזר"א. חלתית.
חסר ויתר ברגל טרפה נמי הויא מאי טעמא
רמו י
דשומר הוא ותנן במסכת עוקצין
אחד וטרפה דהויא כשמוטת ירך
ג
תור"א [טור"א]. אקוניטון
❖
כל יתר כנטול דמי ההיא חיותא דהוה לה
(צמח ארסי).
בבהמה: סניא דיבי. בודי"ל קרשטניי"א
כל שהוא יד ואינו שומר טמא
קורין לו: גובתא. כמו קנה בשר:
ומטמא ולא מצטרף שומר אפילו שאינו
❖
תרתי סניא דיבי אייתוה לרבינא וטרפה
ד
דהוה מעבר מבי כסי להובלילא.
יד טמא ומצטרף והשתא מייתי ראיה
מדרב הונא ואי שפכן להדדי כשרה ההיא
מוסף רש"י
ה
המסס: לאכשורה. כדאכשרנא
מדחשיב ליה כשומר לבשר אלמא
גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא סבר
לא שנו.
רבינו גרשום
בגובתא דבי כסי והובלילא: בחדא
הוי כמו עור וכשניטלה כאילו ניטל
רב אשי למיטרפה א"ל רב הונא מר בר
מחיתא מחתינהו. וכי באריגה אחת
העור דהוי גלודה וטרפה ורבא דחי
הני תמרי דכדא לבתר
חייא לרב אשי כל הני חיוי ברייתא הכי
תריסר ירחי שתא שריא.
עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא
ארגתם לכולם לשון
כלומר הני תמרי שהתליעו
אית להו ההוא גובתא דהוה מעברא מבי
עובד מחי. דתיקון דבור קרו לו אינשי
לענין אגוני אבל שומר לבשר לא
בכד שמשימין אותן. בתר
כסי לכרסא סבר מר בר רב אשי לאכשורה
אריגה שמסדר את דבריו: היכא
חשיב שאין רגילות להצניע העוף עם
תריסר ירחי שתא שתלשו
(בכורות
אותן מן הקרקע שריין
דאיתמר. דברייתא הכי אית להו
אמר ליה רב אושעיא אטו כולהו בחדא
הנוצה שלא יתלכלך ועד כאן לא קאמר
כל יתר כנטול
דאמרינן הני תולעין עכשיו
מ.)
איתמר: והיכא דלא איתמר לא איתמר.
ר' ישמעאל אלא לענין טומאה דחשיב
מחיתא מחתינהו היכא דאתמר אתמר
דמי.
התליעו ומקום רביתא
[דידהו] (הן) מן הפירות
ויתר הוא וכאילו ניטל אחד מן המעים
שומר אבל לענין אגוני לא מגין:
היכא דלא אתמר לא אתמר העיד נתן בר
עצמן הן ולא עלו עמם
כנגדו הוא דכל יתר כנטול דמי וכן
עיקרא
שילא רב טבחיא דציפורי לפני רבי ו על שני
מן הקרקע שהן שעלו
הלכה דליכא מאן דפליג. ואע"ג דאמרן
עמו מן הקרקע כבר
בני מעים היוצאין מן הבהמה כאחד שהיא טרפה וכנגדן בעוף כשרה במה
(שם)
מתים בתוך י"ב חדש
באוני דריאה לית הלכתא
חיוי ברייתא.
והני תולעין דהשתא לא
דברים אמורים שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד
כוותיה דרבא ביתרת הא אוקימנא
(לעיל מג:)
השריצו על הארץ: בקא
כאצבע כשרה פליגי בה רב אמי ורב אסי חד אמר הוא דהדרי וערבי וחד
והוא דקיימא בדרא דאוני דקים להו
ז
מ¿וֹL¿ קרוֹןד:ידבאמושקא:
❖
(לעיל מז.)
אימראי. כעסא: ומצית
אמר אע"ג דלא הדרי וערבי בשלמא למאן דאמר הוא דהדרי וערבי היינו
לרבנן דאורחייהו בהכי אבל ביני ביני
מינה. כלומר מצית מיניה
טרפה אלמא כנטול דמי וגבי רגלים
דקתני עד כאצבע אלא למאן דאמר אע"ג דלא הדרי וערבי מאי עד כאצבע
דמה ושבעת נפשך: שיתין
דלאו אורחייהו ודאי טרפה: היוצאים
מאני ליטרין בקורנסיה.
עד כאצבע מלמטה: ר' יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה: אמר רבי
רבינו גרשום (המשך)
לשון קורנס: אלא במאני
מן הבהמה כאחד. דאית לה תרתי
יוחנן ר' יהודה ור' ישמעאל אמרו דבר אחד ר' יהודה הא דאמרן ר' ישמעאל
אוכלין דחשוב כבשר
דידהו. כלומר בליטרין
הדורי דכנתא ושניהם יוצאין מן הקיבה
והיינו דא"ר יוחנן ר'
שלהן זהו משהו: אבל
דתנן רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת אמר רבא דילמא לא היא עד
זה בראשה וזה באמצעה: וכנגדן בעוף
יהודה ור' ישמעאל אמרו
ברגל טרפה. כלומר ניטל
כאן לא קאמר ר' יהודה הכא אלא לענין טרפה דליכא מידי דמגין עליה
דבר אחד כשם שר'
ירך וחלל שלה טרפה
כשרה. דעוף זימנין דהוי הכי ואע"ג
יהודה אמר ניטלה הנוצה
לענין בכור איתמר ולענין
אבל לענין איפגולי כרבנן סבירא ליה ועד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם
דלא משתכח להו הכי קים להו. ויש
פסולה דחשוב כבשר
קדשים ליקרב: ואי שפכי
אלא לענין איפגולי אבל לענין טרפה אגוני לא מגין: מתני' אחוזת הדם
כך לר' ישמעאל חשוב
להדדי כשרה. כלומר
מפרשין שכל עוף דרכו כן משום דמן
ח
כבשר אבל לענין טומאה
דאינו אלא אחת: ההוא
והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים או
הזפק ועד הקורקבן קנה של מעיין
כרבנן סבירא ליה דאין
גובתא דהוה נפקא. כלומר
אחד וההוא קרי בני מעים ובראש
ששתת מים הרעים כשרה אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת
מצטרפין: כרבנן סבירא
לשון בני מעיים היוצאים
ט
משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות: גמ' אמר שמואל הלעיטה
ליה דלא מגין. כלומר
כלומר שני כרכשות:
הקורקבן יוצאין בני מעים גמורין:
י
לא מגין עליה ולא חשוב
אבל יוצאין במקום אחד
אבל יוצאין ממקום אחד. סמוכין זה
חלתית טרפה מ"ט דמינקבה להו למעיינה מתיב רב שיזבי אחוזת הדם
כבשר: המעושנת היתה
וכלין עד באצבע כשרה.
לזה: וכלים עד כאצבע. וחוזרין
במקום עשן ונסתכנה:
כלומר יוצאין ממקום
והמעושנת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים ושתת מים הרעים
והמצוננת. נצטננה: או
אחד ואינן הולכין אלא
ומתחברין בתוך רוחב אצבע: פליגי
שאכלה הירדופני. סם
באצבע עד שמצטרפין
הלעיטה תיעה חלתית ופלפלין אכלה סם המות כשרה הכישה נחש או שנשכה
בה. בהיכא דיוצאים ממקום אחד
המות דבהמה ומין עשב
זה עם זה ושופכין זה
כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות קשיא חלתית
דקתני כשרה: מלמטה. סמוך לנקב
הוא: חלתית. ל«ס¿ »רא בלעז:
לזה כשרה: כלין מלמטה.
כלב שוטה. משוגע:
כלומר כלין קודם שיגעו
אחלתית קשיא סם המות אסם המות חלתית אחלתית לא קשיא כאן
הרעי מתחברין כדי שיהא הרעי יוצא
קשיא חלתית אחילתית
למקום הדבק כשיעור
ממקום אחד: ר' יהודה. הא דאמר ל)
בעלין כאן בקרטין סם המות אסם המות לא קשיא הא דידה הא דאדם סם
ולמתניתין קשיא סם המות
אצבע אע"פ שפרודין זה
דחשיב לה כגלודה שניטל עורה ורבי
אסם המות: כאן בקרטין.
מזה כחצי אמה במעיה.
המות דבהמה היינו הרדופני תרי גווני סם המות מאי תיעה אמר רב יהודה
גבעולין טרפה כאן בסם
אבל קודם שיגיעו למקום
ישמעאל נמי חשיב לנוצה כעור דאמר
עיקרא
המות דאדם טרפה אבל
הדבק כלין כשיעור אצבע
נוצה מצטרפת לכזית לפגל בחטאת
אכלה סם המות דבהמה
כשרה: ר' ישמעאל אומר
העוף אם מלקה ע"מ לאכול כזית בין נוצה ועור ובשר חוץ לזמנו: אפגולי גרסינן: אלא לענין אפגולי. דקסבר חזיא לאכילה: לא מגין.
כשרה: היינו הרדופני.
הנוצה מצטרפת לכביצה.
כלומר למה לי למיתנא
כלומר מטמא טומאת
וכי ניטלה נמי לא איכפת לן: מתני' אחוזת הדם. שאחזה דם וחלתה: והמעושנת. נכנס עשן בגופה: והמצוננת. חולי מחמת צינה:
תרתי זימני אכלה הרדופני
גמ'
הרדופני. סם המות לבהמה: מים הרעים. מים מגולים: אכלה סם המות. שהוא סם המות לאדם: קורט של חלתית חד הוא ונוקב
או שאכלה סם המות
כשרה:
את בני המעים. חלתית לזר"א: תיעא. תור"א בלע"ז ועשב מר הוא מאד. וכל אלו קשין לה: כלב שוטה. אמרינן בסדר יומא רוח רעה
עליו והורגתו: קשיא חלתית. דהכא אחלתית דשמואל: וקשיא סם המות. דהכא אסם המות
שורה עליו וכשנושך אדם שורה
דמתני': הא דידה. ברייתא בסם
לאדם: בתרי גווני סם המות. דבהמה מיירי תנא דברייתא:
המות דבהמה שאינו סם המות
עיקרא