אלו טרפות
פרק שלישי
חולין
נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עיקרא
דמרירתא. פ"ה תור"א בלע"ז ובפרק כל שעה
עיקרא דמרירתא. שורש של תור"א: אליבא ריקנא. קודם אכילה:
א)
[א
ב)
משתלח משכיה. נפשט עורו שהחלתית מחממתו מאד ואוחזתו קדחת
פירש אמרופיי"ל.
ג]
: גמל ניבי אית ליה. תימה דהשתא תיקשי איפכא
ג)
שקורין שקלפישו"ן: דיתבי במיא. לקרר עצמי: שב בוטיתא דפרחי.
ד)
רמו ב
גרעיני של צלף שקורין קרפי"ר: תליא
דליביה. כל עיקר חיבור לבו
הרי גמל יש לו שינים
דהכי פריך בסוף משפן וארנבת:
ה)
ניבי. פירש בקונטרס שני שינים
נעקר וכגון דאכיל לכולהו: צומת
הגידין. בשוק הוא סמוך לארכובה
יש לו למעלה אחת מכאן
עיקרא דמרירתא אמר רב יהודה האי מאן
ו)
ברגליה האחרונים: באומצא. אינו
ואחת מכאן עוד פירש לשון אחר ניבי
דאכל תלתא תקלי חלתית אליבא ריקנא
רמז ג
ז)
שקורין יינציב"ש בלעז ובולטין וניכר
צלי כל כך בתנור אלא מולחו מאד
מישתלח משכיה אמר ר' אבהו בדידי הוה
ח)
וצולהו כל דהו על הגחלים: לניקורי.
מקום בליטתן זה אצל זה כשינים
ט)
עובדא ואכלי חד תקלא חלתיתא ואי לא
רמח ד ה ו
שמא נשכה נחש שם ואסורה משום
וראשון נראה לי כמו שקיל ניביה
דיתבי במיא מישתלח משכאי וקיימתי
י)
סכנת נפשות: דאיהו בדיק נפשיה.
ושקיל טופריה דבפרק במה אשה
בעצמי 1 החכמה תחיה בעליה אמר רב יוסף
מאליו: תלחי. מתפרק ונופל חתיכות
גבי כלב שהן שינים גדולות
רמט ז ח
האי מאן דאכיל שיתסרי ביעי וארבעי
כ)
חתיכות: לא יאונה לצדיק. שנזדמנתי
שיש לו לפנים שהוא נושך בהן ובפרק
ל)
ומנעתיו מלאכול: מתני' סימני
אמגוזי ושב בוטיתא דפרחי ושתי רביעתא
כיצד הרגל דאפקי לניביה
מ)
בידוע
שהיא מעלת
בהמה וחיה. דכתיב זאת החיה וגו' מ):
וסרטיה:
רנ ט
נ)
דדובשא בתקופת תמוז אליבא ריקנא מתעקר
גרה ומפרסת פרסה. וכגון שהוא
הדורס. האוחז בצפרניו ומגביה מן
תליא דליביה ההוא בר טביא דאתא לבי
❖
ס)
הקרקע מה שאוכל: אצבע יתירה.
מכיר בן גמל כדאמר רב חסדא:
רנא י כ ל מ נ ס ע
ריש גלותא דהוה מפסק כרען בתרייתא
אין לך מעלה גרה וטמא אלא
זו אצבע הגבוה שאחורי האצבעות:
בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה סבר
גמל. פירוש ושאר הכתובים
החולק רגליו. מפרש בגמ' שכשמעמידו
תורה אור השלם
❖
למיכל מיניה באומצא א"ל שמואל לא חייש
על החוט נותן שתי אצבעות מכאן
עמו שפן וארנבת ושסועה:
1. כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל
אלו הן סימני חיה כל שיש לה
מר לניקורי א"ל מאי תקנתא נותביה
ושתים מכאן : טמא. בידוע שהוא
א
הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת
בתנורא דאיהו בדיק נפשיה אותביה נפל
קרנים וטלפים. קרנים אתי לאפוקי
דורס: ובחגבים. זהו סימן טהרתם
הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ:
רבינו גרשום
קהלת ז יב
כל שיש לו ארבע רגלים וארבע
מבהמה דכיון דיש לה קרנים חרוקות
תילחי תילחי קרי שמואל עליה דרב לא
2. לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל
2
עיקרא דטורי. טורא בלעז:
כנפים ויש לו קרצולים הם שני רגלים
וכרוכות כדלקמן אם כן לאו בהמה
משתלח משכיה. כלומר
אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע:
יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה דשמואל
משלי יב כא
שאוחזו חפפית וחייף
כל רז לא אנס לך: מתני' סימני בהמה
ארוכין לבד הארבעה והם סמוך
היא אבל אכתי איכא לספוקי בחיה
3. בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב
ב
עצמו עד שלא נשתייר בו
3
לצוארו ממעל לרגליו לנתר א] בהם
טמאה לכך בעינן טלפים פרסות
עור שלם: ושב ביטייתא
חַרְטֻמַיָּא דִּי אֲנָה יִדְעֵת
וחיה נאמרו מן התורה ג וסימני העוף לא
כשהוא רוצה לקפץ וכנפיו חופין את
הסדוקות דהשתא ליכא לספוקי לא
דפרחי פרי צלף: אליבא
דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ
נאמרו אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס
ריקנא. שלא אכל בתחלה:
ד
וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ חֶזְוֵי
רובו והן ד' סימנים: ה"ג כל שיש לו
בחיה טמאה ולא בבהמה טהורה
מתעקר תליא דליבא.
חֶלְמִי דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ
טמא ה כל שיש לו אצבע יתירה וזפק
ד' רגלים וד' כנפים וקרצוליו וכנפיו
וחלבה מותר רבי דוסא אומר כל
דניאל ד ו
כלומר נעקר לבו: ולא
אֱמַר:
וקורקבנו נקלף טהור ר' אלעזר בר' צדוק
4. כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה
חופין את רובו נ)ולא גרסינן וקרסוליו
שיש לה קרנים קרני חיה אי אתה
חייש מר לנקורי. כלומר
שמא נשכו נחש: הדורס
וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת
וכנפיו. ובגמרא נפקא לן מקרא:
אומר כל עוף החולק את רגליו טמא
צריך לחזור על הטלפים דסבר דחיה
ו
טמא. שקולט מאויר:
מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה
(הפורח בהם. שט בהם על המים):
טמאה אין לה קרנים והשתא צריך
ז ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וארבע
החולק את רגליו טמא.
אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:
גמ' ניבי. שתי שינים יש לו למעלה
ויקרא יא ג
כדמפרש בגמרא מותחין
לומר הא דתנן בפרק בא סימן
כנפים וקרצולים
וכנפיו חופין את רובו רבי
5. אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ
לו חוט של משיחה כו':
כל שיש לו קרנים יש לו טלפים
אחת מכאן ואחת מכאן וגם בסוסים
יוסי אומר ח ושמו חגב ט ובדגים כל שיש לו
ניבי אית ליה. כלומר
מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי
רבי דוסא היא דאילו רבנן הא אמרי
הם ניכרות אע"פ שהרבה שינים יש
שחדודין כשינים: והרי בן
הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי
סנפיר וקשקשת
רבי יהודה אומר שני
גמל דניבי נמי לית ליה.
כי נמי אית לה קרנים אכתי איכא
לו. לשון מורי ניבי שאע"פ שאין לו
מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה
כלומר עייר שעדיין לא
קשקשין וסנפיר אחד ואלו הן קשקשין
אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא
לספוקי דילמא חיה טמאה היא כך
שינים ממש חנכין שקורין יינציב"ש
ויקרא יא ד
באין לו ניבי: אלא כל
הקבועין בו וסנפירים הפורח בהן: גמ' תנו
לָכֶם:
פי' הריב"ם ור"ת פירש דיש לו
יש לו ובולטין וניכר מקום בליטתן זו
6. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס
בהמה שאין לה שינים
למעלה. כלומר לא תיתני
רבנן אלו הן סימני בהמה כל בהמה
פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע
אצל זו כשינים: בן גמל. בעודו קטן
טלפים דקאמר לא אתיא לאורויי
י
4
כל בהמה שמעלת גרה כו'
פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר
אין לו ניבי עד שיגדל: ועוד שינים
שחיה טהורה היא שהרי הכא לא
מפרסת פרסה וגו' כל בהמה שמעלת גרה
אלא תני הכי כל בהמה
טָמֵא הוּא לָכֶם:
❖
מי כתיבי. דקאמרת בידוע שאין לה
איירי אלא בסימנין להתיר חלבה
ויקרא יא ז
שאין לה שינים למעלה
בידוע שאין לה שינים למעלה וטהורה
אע"ג דאינו יודע אם מעלת
שינים ומה לנו לשינים שלה: אלא
לאפוקי מבהמה טהורה ומפרש הכי
וכללא הוא והרי גמל דמעלה גרה הוא ואין
גרה היא יכול לשוחטה
הכי קאמר כל בהמה שאין לה שינים.
כל שיש לה קרנים כדמפרש בסמוך
דודאי כיון דאין שינים
לו שינים למעלה וטמא גמל ניבי אית ליה
לעזי רש"י
בידוע שמעלת גרה ואין אנו צריכין
כרוכות כו' וגם יש לה טלפים כטלפי
למעלה בידוע דמעלת
והרי בן גמל דניבי נמי לית ליה ותו הרי
תור"א [טור"א]. אקוניטון
גרה: למאי נפקא מינה
להמתין עד שנראה אם מעלת גרה
חיה בידוע שהיא חיה טהורה וחלבה
לבדוק בפרסות. כלומר
(צמח ארסי).
שפן וארנבת דמעלת גרה הן ויש להן שינים
היא: ובלבד שיכיר. שלא יהא גמל
טהור דיש מין בהמה שאינן מצויין
שקלפישו"ן
למאי נפקא מינה
למעלה וטמאין ועוד שינים מי כתיבי
[אישקלפיישו"ן]. קדחת.
מן השינים אמאי בודק
דגמל נמי אין לו שינים וטמא. ופרכינן
בינינו דיש לה קרנים כקרני חיה או
קרפי"ר [קפריי"ר].
בשיניה לבדוק בפרסות
באורייתא אלא הכי קאמר כל בהמה שאין
לאו אמרת איכא בן גמל ה"נ איכא
יש לה טלפים כטלפי חיה לכך בעינן
כ
אם סדוקות ודאי דטהור'
שיח-צ» ל»ף.
למיחש למינא אחרינא דלית ליה שינים
שני סימנין דתרוייהו ליתנהו בשום
לה שינים למעלה בידוע שהיא מעלת גרה
יינציבי"ש. חניכיים.
היא: שפיה גמום. כלו'
❖
אנק"א [הנק"א]. ירכיים.
חתוך: אם מהלך שתי
וטמא: שאין לך דבר שמעלה גרה
בהמה וכי פריך והרי שור דכרוכות
ומפרסת פרסה וטהורה וליבדוק בפרסותיה
וערב. כלומר דמצד אחד
וטמא אלא גמל. וחבריו האמורים
לרבי דוסא פריך דלא בעי אלא חד
כגון שהיו פרסותיה חתוכות וכדרב חסדא
הבשר נקלף בשתי ומצד
בפרשה: פרט בו הוא גרסינן. ללמדך
דלרבנן לישני ליה שור לית ליה טלפים
אחד נקלף בערב: ערוד.
מוסף רש"י
דאמר רב חסדא ל היה מהלך במדבר ומצא
חמור מƒ ד¿ ב« ƒרי: בכנפי
שאין לך לחוש למעלה גרה ס) אחת
כטלפי חיה אך קצת קשה דאמר
הקבועין בו.
העוקץ. תכף לאליה: ויש
בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה אם
דכל שאר מעלה גרה טהורים:
לקמן גלוי וידוע כו' שהבהמה
לו טלפים. כלומר דמפרסת
אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה
גמום. חתוך ולשון משנה הוא כמו
טמאה מרובה על הטהורה לפיכך
פרסה: הא ק"ל חיה
בכלל בהמה לסימנין.
אם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר
גוממו עם השופי:
מנה הכתוב בטהורה משמע דאין שום
ניבי
(לקמן סו.)
כלומר כיצד אמרת סימני
בודק בבשרה. לקמיה מפרש היכא:
בהמה טהורה כי אם אותם המנויין שור
גמל גמל ניבי אית ליה אלא ובלבד שיכיר
אית ליה.
חיה לא נאמרו והא
תחת העוקץ. תחת עצם האליה
וכשב ועז ואותם לית להו לא קרנים
ק"ל חיה בכלל בהמה
בן גמל לאו אמרת איכא בן גמל איכא נמי
❖
(שבת סג:)
לסימנין דכתי' זאת החיה
שקורים אנק"א יש בשר שכשקורעין
כקרני אשר תאכלו מכל הבהמה
מינא אחרינא דדמי לבן גמל לא ס"ד דתני
אותו נקרע שתי ב] ויש שנקרע
אשר על הארץ דחיה
דבי ר' ישמעאל 5 ואת הגמל כי מעלה גרה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך
ערב: חיה בכלל בהמה היא
בכלל בהמה לסימנין:
שיטה מקובצת
דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט בו הכתוב הוא ואמר רב חסדא
לסימנין. קושיא היא דהא כתיב זאת
א] לנתר כשהוא רוצה
היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה אם פרסותיה
מ
החיה כו' וכתיב סימנין בתריה:
לקפץ מתעצם בהן וקופץ
וכנפיו חופין וכו': ב] יש
להתיר סדוקות בידוע שהיא טהורה אם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר
בשר שכשקורעין אותו
חזיר לאו אמרת איכא חזיר איכא נמי מינא אחרינא דדמיא לחזיר לא ס"ד דתנא דבי ר' ישמעאל ואת החזיר
6
נקרע שתי וערב ויש
שנקרע ערב: ג] ובפ'
כי מפריס פרסה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר לפיכך פרט בו הכתוב
כל שעה פי' מרריתא
הוא ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות בודק בבשרה אם
נ
אמרפויי"ל:
מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר ערוד לאו אמרת איכא
ערוד איכא נמי מינא אחרינא דדמיא לערוד גמירי דליכא והיכא בודק אמר אביי ואיתימא רב חסדא
ס בכנפי העוקץ: סימני חיה:
ת"ר
אלו הן סימני
ע חיה חיה בכלל
בהמה
היא לסימנין
אמר רבי זירא
להתיר