אלו טרפות פרק
שלישי חולין
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בקומתן
נבראו. לא בעי למימר שנבראו בעמידה דהא אמרינן
להדי יומא. נגד השמש: דאיצבית ליה נהמא. אתקן לו סעודה:
רנג א
א)
ב)
לגידא דרביתא. על שפת נהר ששמו רביתא: דרויח עלמא. להתקבץ
בפרק אחד דיני ממונות גבי אדם
ג)
שם חיילותיו והוא נתכוין למקום שתהא רוח שולטת בו: כנשיה
הראשון רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו אלא בקומתן
❖
אל
היינו שנגמרה כל קומתן מתחלתן: תיקרי צבאם אלא צביונם.
לימא. טאיטו לים: כנושאי. מכבדי
הבית: זלוחאי. מרביצי הבית
ד)
במים מפני אבק העולה וכבר הם
י)פירש בערוך דכולהו נפקי מצביונם
ה)
תורה אור השלם
כלו לאכול כל זה: אי הכי. דנפישי
שהוא לשון יופי כמו לצבי
חזינא ליה אזל אוקמיה להדי יומא בתקופת
ו) ז)
חיילותיו כ"כ לא מצינא: מסתוריתא.
ולתפארת ומאחר שהן ביופיין זהו
ח)
1. הַמְקָרֶה בַמַּיִם
תמוז א"ל איסתכל ביה א"ל לא מצינא א"ל
ט)
עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים
דיוושלטייר"ש בלע"ז: דוללי. אשקניי"ש.
בקומתן ולדעתן שהיופי לא יבא אלא
יומא דחד משמשי דקיימי קמי דקודשא
י)
רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי
וסימן זה היה למצורעים: סתר דוללי.
אם כן ב] נגדל כל הצורך ועוד יש
תהלים קד ג
רוּחַ:
בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה
דישבוויריי"ד: משקל לא שקיל.
לומר דקומתן נפיק מלשון הצבה:
2. וְתִיטַב לַיְיָ מִשּׁוֹר פָּר
פסוק זה שר העולם אמרו.
שכינה לא כל שכן אמר ליה קיסר לרבי
מַקְרִן מַפְרִיס:
הטובה משנתנה: שור. דרכו להיות
תהלים סט לב
יהושע בן חנניה בעינא דאיצבית ליה נהמא
א] כרסתן ופרסתן בעל כרס רחבה
לפי מה שמפרשין דחנוך
3. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ
לאלהיכו אמר ליה לא מצית אמאי נפישי
ופרסות רחבות: גנובתיה. זנבו:
זה מטטרון כמו שיסד הפייט תקיף
כ)
וְכָל צְבָאָם:
בראשית ב א
שור שהקריב אדם הראשון. כדאמרינן
חילוותיה א"ל איברא אמר ליה פוק צבית
מטטרון ל) שנהפך לאש מבשר ואומר
כ)
4. יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם
בלפני אידיהן במסכת ע"ז :
דהוא שר העולם כמו שיסד הפייט
ל)
לגידא דרביתא דרויחא עלמא טרח שיתא
יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו:
מ)
מקרין מפריס. בשור של אדם הראשון
תהלים קד לא
שר המשרת נער נקרא הוא מטטרון
ירחי קייטא אתא זיקא כנשיה לימא טרח
5. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא
קאי: קרניו קודמין לפרסותיו. שכל
הנכבד והנורא ואמרינן בפרק קמא
שיתא ירחי דסיתוא אתא מיטרא טבעיה
הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ
דיבמות נער הייתי גם
שוורים פרסותיהם נולדות עמם
נ)
זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי
בימא א"ל מאי האי אמר ליה הני כנושאי
זקנתי ולא ראיתי פסוק זה שר העולם
וקרנותיהם גדלים לאחר זמן אבל של
לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל
זלוחאי דאתו קמיה א"ל אי הכי לא מצינא
הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:
אמרו ג] וקשה מכאן דמשמע דשר
מעשה בראשית בקומתם נבראו
❖
ס)
בראשית א יא
א"ל בת קיסר לר' יהושע בן חנניה אלהיכון
❖
העולם היה בששת ימי בראשית
ובקרניהן וכשיצא מן הארץ ראשו
ע)
נגרא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו
ושמא אגדות הם שחלוקות זו על זו
תחלה נמצאו שקדמו קרנותיו לפרסותיו:
1
לעזי רש"י
ט)בקומתן נבראו. ולפיכך קדמו קרנותיו
ומי שסובר דמטטרון הוא שר העולם
אימא ליה דנעביד לי חדא מסתוריתא אמר
גליון הש"ס
שהרי עמו נוצרו ויצאו תחלה והיינו
לית ליה דחנוך זה מטטרון א"נ מה
דיוושלטייר"ש
לחיי בעא רחמי עלה ואינגעה אותבה בשוקא
גמ' אלא צביונם.
[דישבולטויר"ש]. מ« סללה
שור פר ביום שהיה שור היה גדול
שקרא הפייט למטטרון נער לא בשביל
דרומי ויהבי לה מסתוריתא דהוו נהיגי דכל
(מתקן להתרת פקעות).
כפר. שור בן יומו קרוי שור כדכתיב
הפסוק של נער הייתי אלא לפי שכתוב
תוס' ד"ה
אשקניי"ש
דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא ויתיב
שור כי יולד פר קיימא
בספר מ)יוסיפון דלמטטרון יש לו נ)שבע
הרכיב וכו' מבעיא ליה
[אישקניא"ש]. דוללות.
בשוקא וסתר דוללי כי היכי דליחזו אינשי
לר' אושעיא.
דישבוויריי"ד
לן בן שלש :
שמות וחשיב נער וגם מצינו דנער
❖
[דישבוידיי"ר]. לסתור.
וליבעי רחמי עליה יומא חד הוה קא חליף
❖
מקרין תרתי משמע. שכן סתם
שם מלאך הוא כדכתיב
רוץ אל הנער הלז: הרכיב שני
התם הות יתבא וסתרה דוללי בשוקא
שוורים: לדעתם. שהודיעם שיבראם
דשאין זה על גב זה מהו. ואם תאמר
רבינו גרשום
והם ניאותו: לצביונם. בדמות שבחרו
דרומאי אמר לה שפירתא מסתוריתא דיהב
מוסף רש"י
להם: שר העולם. מלאך הממונה:
מתניתין היא במסכת כלאים בפרק
ליך אלהי אמרה ליה אימא ליה לאלהיך
דניצבות ליה לחמא.
מקרין תרתי משמע.
כלומר בעינא ליכרה לו
באילנות נאמר למינהו עושה פרי
קמא אין נוטעין אילן באילן
לשקול מאי דיהב לי אמר לה אלהא דידן
כירה: פוק צבית. כלומר
למינו אבל בזרעים לא נאמר בצוואתם
ולא ירק בירק ועוד תנן
(שבת כח:) ותיטב לה'
מיהב יהיב משקל לא שקיל אמר רב יהודה
הכן לו הכירה אגודה
אין נותנין זרע דלעת בתוך החלמית
למינו אבל ביציאתם נאמר מזריע
משור פר.
דימא: כנושאי. כלומר
שור כרסתן ופרסתן רב רישיה ורב גנובתיה
מכבדי רחבה וזולחאי
זרע למינהו: שאין דרכן לצאת
מפני שהוא ירק בירק וי"ל דמבעיא
מזלפין הרחבה הרוח
וחילופא בחמרא למאי נפקא מינה למקח
בערבוביא. שהרי גדולים הן וענפיהן
ליה בחוצה לארץ דשרו כלאי זרעים
והגשמים: מסתורית.
וממכר ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם
מרובין ואין ראויין ליגדל רצופים
ואסירי הרכבת האילן כדאיתא בסוף
אטרדיול בלעז: וסתר
דוולאי. כלו' עושה בה
הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר
ותכופים כי אם מפוזרים: אמר
פרק קמא דקדושין דדריש
מלאכתה: כרסתן ופרסתן.
הקב"ה למינהו. שיצא כל אילן בעצמו
שדך למעוטי כלאי זרעים שבחוצה
ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרין
(ע"ז ח.) בקומתן
2
כלומר סימנין של שור
ברחוק מחבירו שיהא לו היכר: אנו.
לארץ והרכבת האילן אסורה מדכתיב
נבראו.
כרסו גדול ופרסותיו
תרתי משמע אמר רב נחמן מקרן כתיב
גדולות: מאי נפקא מינה
שרבים אנו ודרכנו לצאת תכופין
את [וגו'] בהמתך לא תרביע
ואמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון
למקח וממכר. כלומר
ומעורבבין ואם אין נזהרים לצאת
כלאים שדך לא תזרע כלאים מה
(שם)
מי שמוכר שור לחברו
קרניו קודמות לפרסותיו שנאמר ותיטב לה'
בדעתן נבראו.
כל עשב לבד הרי אין אנו ניכרין
בהמה בהרבעה אף שדך בהרכבה
כרסתן ופרסתן איבעי
משור פר מקרין מפריס מקרין ברישא והדר
ליה למיהב: מסייע ליה
זה מזה על אחת כמה וכמה: ישמח
ומה בהמה בין בארץ בין בחוצה לארץ
(ר"ה יא. ושם: לדעתן)
לריב"ל. כלומר מה דאמר
מפריס מסייע ליה לר' יהושע בן לוי דאמר
ה' במעשיו. שכולן זהירין במצותיו:
אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ
בצביונם.
רב יהודה שור שהקריב
לר' ריב"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו
אדם הראשון קרנותיו
ומבעיא ליה אי חשיבא ליה הרכבת
❖
(שם)
קודמות לפרסותיו מסייע
בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל
זרעים כהרכבת אילן משום דכתיב
3
ליה לריב"ל דאמר כל
ד] בהן למינהו או לא אי נמי אפילו
תקרי צבאם $אלא צביונם דרש רבי חנינא בר פפא יהי כבוד ה' לעולם ישמח
מעשה בראשית בקומתן
4
נבראו כל מה שעתיד
בארץ $ מיבעיא ליה לר' ס) אושעיא
שיטה מקובצת
ה' במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות
5
להיות לו לאחר זמן
דאמר ע) עד שיזרע חטה ושעורה
א] שור דרכו להיות
נשאו דשאים קל וחומר בעצמן אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר
נברא עמו וכשנברא בין
וחרצן במפולת יד דדילמא מתניתין
כ« ¿רס¿ ת« ן ופ« ¿רס¿ ת« ן: ב] אלא
בהמה בין אדה"ר נברא
למינהו באילנות ועוד ק"ו ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה
א"כ נתגדל כל הצורך:
תחלה [הראש] וכשנברא
דכלאים כרבנן אי נמי בשאר כלאי
ג] שר העולם אמרו קשה:
הראשון היו קרנים בראש
למינהו אנו עאכ"ו מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד
זרעים ואליבא דרבנן איירי הכא
ד] משום דכתיב למינהו
ואח"כ נבראו הפרסות:
ה' לעולם ישמח ה' במעשיו בעי רבינא הרכיב שני דשאים זה על גב זה
דאמר בהקומץ זוטא
א
בעשייה או א"נ אפי' בארץ
לצביונם נבראו. כלומר
מיבעיא ליה לר' יאשיה
הקב"ה שאל להם רצונכם
לר'
קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים
דאמר: ה] נרשם על מלות
שאברא אתכם: לדעתן
לא אי נמי לבני נח קמיבעיא ליה נבראו. בכלל
דבעי התם הרביע ועל
דשרו בכלאי זרעים ואסירי בהרכבת האילן כדאיתא פרק ארבע מיתות ונפקא לן מדכתיב את חוקותי תשמורו חוקים
מלות מהו מי ונ"ב דאמר
ר"ל המרביע [שני מינים
שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים והיינו בהרכבה דומיא דבהמה ושחקקתי לך כבר היינו לבני נח
שבים] לוקה דגמרינן:
דכתיב בהו למינהו באילנות ובבהמה דלמינהו איסור כלאים משמע כדמוכח בסוף שור שנגח את הפרה ה] דבעי התם הרביע
ו] איצטריך את חוקותי
שני מינים שבים מהו מי גמרי למינהו למינהו מיבשה או לא ומבעיא לן אי הוי הרכבת ירק בירק כמו הרכבת אילן באילן והוי בכלל שדך ואע"ג
לחוקים שחקקתי לך כבר:
ז] וא"ת הא דפריך התם:
דכתיב למינהו איצטריך את חוקותי שחקקתי לך כבר דלא הוה ידעינן דלמינהו אתא לאיסור כלאים אי לא כתיב חוקותי ואי לא למינהו
מאת חוקותי לחוד לא הוה נפקא לן דה"א חוקותי ו] שחקקתי לך כבר במרה וא"ת ז] הא פריך התם אלא מעתה ושמרתם את חוקותי מאי חוקות
שחקקתי לך כבר איכא ומאי קשיא הא לא מוקמינן האי אבני נח אלא משום דאשכחן נמי דכתיב למינהו במעשה בראשית וי"ל דמ"מ פריך שפיר
דכי היכי דהאי לא קאי אבני נח האי נמי לא קאי אבני נח ומשני דהתם כתיב חוקותי בתר ושמרתם אבל הכא כתיב חוקותי קודם תשמרו:
אמרה