סא:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
שיטה מקובצת
מסורת הש"ס
ונילף
מעורב. הוי מצי למימר אם כן למינו למה לי:
א"כ. דמעזניה בעינן למילף למה לי דכתב נשר אלא מדכתביה ש"מ
א] דאע"ג דצריכי לגופייהו
א)
מכדי כ"ד עופות טמאים הם. ובכולהו איכא ג'
ב) ג)
לא ילפינן מינייהו דהיינו
לא תילף מעזניה ושאר עופות הבאים בסימן אחד שאינן מין פרס
❖
משום דאם איתא דילפינן
סימני טהרה בר מעורב ואי אפשר דהאי דאיתיה בפרס ליתיה בחד
ועזניה טהור דמנשר תילף דלית ליה כלל לא תיכול הא אית ליה חד
מינייהו לא ליכתוב אלא
מהני והאי דאיתא בעזניה נמי ליתיה
בהני וכתב לן תרי זימנין
אכול וכ"ש תרי ותלתא חוץ מעזניה ופרס דלא תכשרינהו בחד ועורב
חד ומשאר כולהו נישתוק
אבל הכא ממאן לישתוק
כל חד וחד דלא תיכליה בהאי סימנא
נמי אע"ג דאית ליה תרי לא תיכול
הגהות הב"ח
❖
אי לא כתיב:
והוה ליה ב' כתובים הבאים כאחד
ושאר עופות המפורשין אע"ג דאית
ולילף מעורב מה התם תרי לא אף כל תרי
(א) רש"י
להו תלתא לא דלהכי פרט בהו קרא
ואין מלמדין לשאר עופות הבאין לפנינו
לפנינו
לא א"כ פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי
(ב) ד"ה
משום דאתו מנשר להיתירא: אלא
דלא תיכליה בחד מהני תרי סימנים
רבינו גרשום
השתא דאית ליה תרי לא אכלינן דאית ליה
טעמא דכתב רחמנא נשר. משום
וכיון דאין מלמדין מנא לן איסורא
❖
טמא
א"כ פרס ועזניה דכתב
חד מיבעיא וניגמר מפרס ועזניה א"כ נשר
הכי קים להו דסימן אחד טהור: הא
דאיצטריך נשר למשרייה כך פירש
רחמנא למה לי. שהן
דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה
יש בהן חד סימן ומהו
לאו הכי הוה אמינא לילף מפרס
בקונטרס וא"ת והא אכתי איצטריך
הסימן אחד יש בו אחד
חד לא אכלינן דלית ליה כלל מיבעיא אלא
מוסף רש"י
ועזניה. דלא תכשריה בסימן אחד:
נשר להתיר אותו סימן שלישי דליתיה
מג' סימנין שבשאר עופות
נשר דלית ליה כלל הוא דלא תיכול הא
ושני כתובין הבאין
אין מלמדין. דאי בחד סימן אתי
לא בפרס ולא בעזניה אלא בי"ט
טמאין ואחד יש בו
כאחד אין מלמדין.
סימן רביעי שאינו בכולן
דאית ליה חד אכול ואלא טעמא דכתב
לחודייהו דה"א דאסור דהא השתא
לאורויי ולמילף מיניה דטמא ליכתוב
שאינו דורס: הוו להו
חד וליתי אידך מיניה: דאיכא בהאי
בתלתא לא אכלינן באותו סימן לחודיה
רחמנא נשר הא לאו הכי הוה אמינא לילף
(קדושין כד.)
שני כתובים הבאין כאחד.
ליכא בהאי. אותו סימן שישנו בזה
כלומר דמעיקרא סברינן
מיבעיא נהי דלא הוה אסרינן בחד
מפרס ועזניה הוה ליה פרס ועזניה שני
דשניהן יש בהן סימנין
מהני תרי סימנים דאיתנהו בפרס
אינו בזה הלכך לאו שני כתובין
כתובין הבאין כאחד ושני כתובין הבאין
(פסחים
שווין והוו להו שני
ועזניה משום דהוו ב' כתובין הבאין
הבאין כאחד נינהו דהא מיצרך צריכי
מה.)
כתובים הבאין כאחד: סוף
כאחד אין מלמדין גמירי דאיכא בהאי ליכא
סוף דאיתיה בפרס איתיה
כאחד כיון דאיתנהו בי"ט עופות
דאי כתיב פרס הוה אמינא בהאי
בהאי ודאיכא בהאי ליכא בהאי מכדי עשרים
בחד מהני כו'. בעשרים
מ"מ באותו סימן שלישי הייתי אוסר
סימנא הוא דלא תיכול אבל בסימנא
ואחד עופות: עורב אית
וארבעה עופות טמאים הוו אי אפשר דחד
ואי ה"א דאותו שלישי הוא בעורב
דעזניה אכול להכי איצטריך עזניה
ליה תרתי תרתי. כלומר
מאותן סימנין דיש בכ"א
דאיכא בהנך ליכא בהני והוו להו שני כתובים
הוה ניחא דהשתא נמי הוו ב' כתובים
ואי כתב עזניה פרס לא אתי מיניה
עופות טמאין יש בעורב
עורב וי"ט עופות ומיהו בלאו הכי
וכיון דתרוייהו צריכי הוה אמינא נילף
הבאים כאחד גמירי עשרים וארבעה עופות
תרי פרס ועזניה אית להו
לא קשה מידי דמנין היה לי לאסור
מינייהו דבסימן אחד לא תיכול כתב
חד חד סימן אחד יש בו
טמאים הוו וארבעה סימנין תלתא הדרי
סימן אחד מהני סימנים
רחמנא נשר: מכדי כ"ד עופות טמאין
באותו סימן שלישי דמי"ט עופות לא
בכולהו עשרים מהם שלשה שלשה ותרי
דיש בכ"א עופות טמאין
הן. ובכולהו איכא ג' סימני טהרה
ילפינן כלל לא במה מצינו ולא בק"ו
והסימן הרביעי שאינו
בעורב חד בפרס וחד בעזניה דאיתיה בהא
דהוו להו י"ט כתובין הבאין כאחד
בר מעורב ואי אפשר דהאי דאיתיה
דורס אי בפרס איתיה
ליתיה בהא מהו דתימא ליליף מיניה
אי בעזניה איתיה דלית
ואין מלמדין ומסיק דחד מהנך תלתא
בפרס ליתיה בחד מהני והאי דאיתיה
בכולהו אחריני ומיניה
כתב רחמנא נשר נשר דלית ליה כלל
דהדרי בכולהו איתיה או בפרס או
בעזניה ליתיה בחד מהני וכתב לן
מצינן למיגמר דהוא אינו
הוא דלא תיכול הא איכא דאית ליה חד
בעזניה והרביעי ישנו בחבירו נמצא
תרי זימני בכל חד דלא תיכליה
דומה לא לחברו ולא
לעשרים ואחד: אי אפשר
אכול אלא תורין דכתב רחמנא למה לי אמר
שסימן זה לא נאמר אלא פעם אחת
בההוא סימנא והוו להו ב' כתובין
דליכא חד מיניהו דדמי
הבאין כאחד ואין מלמדין לשאר עופות
מהו דתימא דנילף מיניה לאסור
רב עוקבא בר חמא
לקרבן אמר רב נחמן
לחבריה כו'. כלומר מהני
עשרים ואחד אי אפשר
עוף הבא בסימן אחד באחד מן
הבאין (א) לפניו דלא תיכליה בחד
היה
דליכא חד מינייהו דדמי
הסימנין הללו דהא לא ידעינן מאי
מהני תרי סימני וכיון דאין מלמדין
לפרס ועזניה והוו ליה
מנא תיתי לן איסורא דאיצטריך נשר למישרייה: תלתא הדרי בכולהו.
ניהו ההוא סימן דאיכתיב לחודיה למילף מיניה להכי אתא נשר
האי דדמי לפרס ועזניה
שני כתובים הבאים כאחד
למימר האי הוא דלית ליה כלל טמא הא בעוף הבא בסימן אחד טהור
השלשה חוזרין בכולן כלומר כולן בין מין שיש לו שלשה דהיינו עשרים
ולא גמרינן מיניהו: גמירי
כך פירש בקונטרס ובחנם פי' דלא ידעינן ליה מאי ניהו ההוא סימן
מינייהו ובין עורב דיש לו ב' אותן ב' מאלו שלשה הן והרביעי
עשרים וארבע כו'. ואי
דאיכתיב לחודיה למילף מיניה דאפילו ידעינן ליה כדפרישית שהיו
אינו ב) כאחד מכל שלשה סימנין המנויין החוזרים בהם וחד מהנך
פרכינן למה אינו מקשה
כמעיקרא דאמר ליה
מכירים שלך ותנשמת וכוס וינשוף מ"מ איצטריך נשר למימר דלא
שלשה איתיה אי בפרס אי בעזניה והרביעי ישנו בחבירו ונמצא שסימן
גמירי הלכה למשה מסיני
זה לא נאמר אלא פעם אחת: מהו דתימא נילף מיניה. לאסור עוף
ילפינן מיניה לאסור בההוא סימן וא"ת והיכי הוה מצי למילף מהאי
ליכא פירכא: לקרבן הן
דאית ביה סימן החדש לאסור בסימן אחד כזה א"כ למה לי דכתב
הבא בסימן אחד באיזה מכל הסימנים הללו דהא לא ידעו מאי ניהו
כשרין. ולא עוף אחר: בב'
סימנין טהורין:
רחמנא ההוא דאית ביה חד מהני ג' סימנין דהדרי בכולהו השתא
ההוא סימנא דאיכתב לחודיה למילף מיניה להכי אתא נשר למימרא האי
הוא דלית ליה כלל (ב) הא עוף הבא בסימן אחד טהור: ה"ג אלא
בתלתא לא אכלינן בחד מיבעיא אלא ודאי להכי כתיב סימן הישן
תורים דכתב רחמנא למה לי. הואיל ולאו מינייהו ילפינן ואי לגופייהו
בחד מהנך לומר דלא תילף גם מן החדש ולעשות שני כתובין דלגופיה
לא איצטריכו דהא אפילו בסימן אחד טהור: לקרבן. שהן לבדן
לא איצטריך דאתי מק"ו מי"ט עופות לאו פירכא היא דמהנהו לא
כשרים לקרבן ולא עוף אחר והאי דקתני להו תנא לעיל וקאמר
ילפינן כלל דכולהו חשיבי מי"ט כתובים הבאים כאחד כדפרישית
אף כל לא איצטריך למילף מינייהו מידי סימני טהרה דהא בסימן
ולהכי פרטיה רחמנא לההוא דאית ביה חד סימן מהנך ג' סימנין של
אחד נפקא לן מנשר וכל שכן בד' אלא סימנא בעלמא אורי לן שאלו
י"ט עופות ולהכי נמי פרט לעורב דלא ילפינן מיניה כלל ואכלינן
הן סימני טהרה אותן שהנשר והתורין חלוקין בהן. ואית דגרסי אלא
בכל חד מהנך ג' סימנין וא"ת ומאחר דמי"ט עופות לא גמרינן ולכך
תורין דקתני תנא למאי הלכתא ולא יתכן דהא א"כ מאי תירוציה דרב
צריך למיכתב חד דאית ביה חד מסימנייהו א"כ נילף מיניה מההוא אחד
עוקבא דקאמר לקרבן דמי איכא למימר אף כל מרבי תרנגולין לקרבן
דצריך למיכתביה ביה דעתה אינן ב' כתובים כיון דצריך למיכתביה וי"ל
הואיל ויש בהן ד' סימנים והלא כמה פעמים שנה בהן הכתוב
דלא שייך למילף מיניה כלל דהא לא גמרינן מי"ט עופות מכל אותן היתרים
ותניא בתורת כהנים ג) יכול כל עוף יהא כשר לקרבן תלמוד לומר
על שנים הראשונים הכתובים משום דאצטריך קרא למכתבינהו דלא מצינו
והקריב מן התורים וגו' אין לך עוף כשר אלא תורים ובני יונה:
למילפינהו משנים הראשונים דהוו ב' כתובים הבאים כאחד הכי נמי ליכא
למילף מיניה והרי הן השתא ב' כתובים הבאים כאחד שאותו סימן כתוב
היה
עשרים זימנין ועוד יש לומר כל הסוגיא בענין אחר דמתחלה חישב פרס ועזניה ב' כתובים הבאים כאחד כלומר משום דאי מינייהו ילפינן
לטמא בסימן אחד א"כ לישתוק או מפרס או מעזניה ומחד הוה ילפינן דעוף הבא בסימן אחד טמא וה"ה לחבירו וכי תימא אי לא כתיב אלא
פרס הוה אמינא באותו סימן שישנו בפרס טמא אבל בעזניה שיש בו סימן אחר אימא דאותו סימן הוי סימן חשוב וטהור באותו סימן
גרידא הא כיון דאותו סימן הוי בשאר י"ט עופות א"כ אינו חשוב לטהר בפני עצמו דכי איכא תרי בהדיה (הדדי) הוי טמא כל שכן
הוא בפני עצמו ולא היה צריך למכתב עזניה וילפינן לה מפרס אלא להכי כתביה למימר דהוו ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין
ומשני דאיכא סימן אחד בפרס או בעזניה דליתיה בי"ט עופות והשתא לא הוו ב' כתובים דכי ילפת לטמא בסימן אחד מאותו סימן
שיש בי"ט עופות לא מצי למימר אידך דכתב רחמנא למה לי דאיצטריך משום אותו סימן חדש דה"א שהוא סימן חשוב יותר לטהר
דליתיה בשום עוף טמא אבל מההוא ודאי שיש בו סימן החדש לא הוה ילפינן לטמא בסימן אחד דא"כ אותו שיש בו סימן שבי"ט עופות
למה לי דאותו אינו חשוב יותר לטהר ומיהו קשה דאי מאותו שיש בו סימן אחד של י"ט עופות ילפת לטמא עוף הבא בסימן אחד
לא ליכתוב כלל אלא סימן החדש והוה ילפינן מיניה דכל עוף הבא באותו סימן טמא וכ"ש באחד משאר ג' סימנין דלא מהני בשאר עופות
ופי' הקונטרס עיקר ומיהו קשה לפי' הקונטרס דלמה חשיב ב' כתובים אותו שסימן טהרה שלו מי"ט עופות ושבחד מהנך ומה בכך
דילמא אתי ללמד על עצמו ועל כיוצא בו שיש לו אחד מג' סימני טהרה דטמאים דמי"ט עופות לא הוה אתי דכולהו כי"ט כתובים
הבאים כאחד ולא דמו כלל לאותן היתרים על שנים הראשונים של י"ט עופות דאע"ג דצריכי לגופייהו א] דלא ילפינן מינייהו היינו
משום דאם איתא דילפינן מינייהו לא ליכתוב אלא חד ומשאר כולהו לישתוק אבל הכא מאי לישתוק אי לא כתיב חד דאיתיה בפרס
או בעזניה לא יליף מי"ט משום דהוו י"ט כתובין הבאין כאחד ואי כתיב חד דאיתיה בפרס או בעזניה ולא כתיב הני י"ט א"כ הוה אמינא
דוקא בחד סימן אסירא אבל שנים או שלשה שרו ולהכי צריכי תרוייהו ולעולם נילף מסימן היחידי דאיתיה בפרס או בעזניה ולא דמי
כלל לאותם י"ט גופייהו היתרים על
השנים דהם שוים כולם
ואם איתא דילפינן מינייהו לישתוק מכולהו ולא ליכתוב אלא חד:
בקי