הכל
שוחטין פרק ראשון חולין
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
איכא צדדין. משמע מכאן שאם בשעת שחיטה ניקב הוושט
ליבן. באור. בלשון חכמים נקרא ליבון ובלשון הלועזים קורין
לח א
א) ב)
באדמותי': שחיטתו כשרה. ולא אמר שריפה היא זו ולא שחיטה:
כנגד מה ששחט טריפה דהכא הוה בעי למיסר משום צדדין
אי לאו משום דמרווח רווח: מטמאים בשבוע אחד בשני
ג)
חידודה קודם לליבונה. מקדים וממהר לחתוך קודם שתכוה הבהמה
ד)
סימנים בשער לבן ובפסיון. כך דינו דבסוף שבוע ראשון מטמא אם
לט ב
מן האור: והאיכא צדדין. דסכין כשנכנס
לתוך החתך קודם שתשחט
ה)
ו) ז)
רוב הסימנים היא שורפת את
פשה או אפי' לא פשה מטמא כי
איכא שער לבן וכן בתחלה מטמא
הסימנים ונמצאת שהיא נשרפהח) קודם
א"ר זירא אמר שמואל ליבן סכין ושחט
ח) ט)
א
ג
מ ד ה
בשער לבן אבל בסוף שבוע אם אין
שחיטה שהרי ושט נקובתו במשהו
י)
בה שחיטתו כשרה חידודה קודם לליבונה
מא ו
כ) ל)
ליטרף ושריפה כנקב הוא: מירווח
שער לבן ולא פשה אע"ג דעמד
❖
והאיכא צדדין בית השחיטה מירווח רווח
מב ז ח ט
רווח. מתרחב החתך מצדי הסכין
בעיניו ולא כהה טהור אבל שאר נגעים
איבעיא להו ליבן שפוד והכה בו משום שחין
מג י כ
מכאן ומכאן ואין נוגע א] הסימן אלא
בעי הסגר פעם שנית והלשון קצת
נדון או משום מכוה נדון למאי נפקא מינה
חידודו של סכין: והכה בו. ב] את
קשה דלא הוה ליה למימר מטמאים
מוסף רש"י
לכדתניא ב שחין ומכוה מטמאין בשבוע
האדם מכה בכח: משום שחין נדון.
אלא מטהרים שאין כן בשאר נגעים
חידודה קודם לליבונה.
❖
אחד בשני סימנין בשער לבן ובפסיון ולמה
לענין נגעים כדמפרש לקמן. שחין
דבעו הסגר וי"ל דה"נ קאמר
ט]
חלקן הכתוב לומר שאין מצטרפין זה עם
בא ע"י חום שמתחמם מחמת כח
מטמא בשער לבן ובפסיון דוקא אבל
ג
(לקמן יז:) ברמץ.
ההכאה ומכוה באה מחמת האור
אי אין שער לבן ולא פשה אע"ג דלא
זה ותניא איזהו שחין ואיזהו מכוה לקה
(פסחים עה.)
ד
לעזי רש"י
כהה טהור: בחמי טבריא וכל
בגפסית.
והכא דאיכא תרוייהו בהי מינייהו
בעץ באבן בגפת בחמי טבריא ובכל דבר
❖
❖
(שם)
פוינ"ט. נוקב.
דבר שלא בא מחמת האור. אפילו
דיינינן ליה: למאי נפקא מינה.
שלא בא מחמת האור לאתויי אבר מעיקרו
באיזה דבר חלוק דין מכוה משחין
רבי יוסי דחשיב ליה בפ' כירה
זהו שחין ה ואיזהו מכוה נכוה בגחלת ברמץ
דתיבעי לך: מטמאים בשבוע אחד
תולדת האור משום דמיחלפא
רבינו גרשום
שיטה מקובצת
בסיד רותח בגפסית רותח ובכל דבר הבא
בשני סימנים בשער לבן ובפסיון.
אפיתחא דגיהנם שמא כאן היה מודה
א] ואין נוגע בסימן אלא
שניה עכשיו כואב לו
מחמת האור לאתויי חמי האור זו היא מכוה
שאין בהן הסגר שני כמו שכתוב
דנדון משום שחין ולא משום מכוה
חדודו של סכין: ב] והכה
ביותר והוא מרצה כדם
בו מכה בכח כצ"ל: ג] אין
עולה כי אזיל לדבר
ותניא שחין ומכוה אם שחין קודם למכוה
בשאת ובספחת ב' הסגרות
כיון דהאי אור בידי שמים:
ו
מותר לשחוט בה מקלקל הוא.
מצטרפין לדונו צרעת אלא
מצוה. לא בצע על פרוסה
שאם עמד בעיניו ולא פשה שבוע
בטל מכוה את השחין ואם מכוה קודמת
טהור הוא הס"ד: ד] לקה
כלומר לא היה נהנה: ליבן
אע"ג דבסוף פרק אלו
ראשון מסגיר אותו בשניה שמא
באבן הכהו האבן בכח
סכין ששרפו באור עד
לשחין בטל שחין את המכוה והכא היכי
אפי' כצ"ל: ה] נהפך אותו
שהיה אדום. חידודה קודם
דברים בפסחים מחייב
יפשה ויחליטנו אבל בשחין ומכוה לא
דמי כגון דהוה ביה חצי גריס שחין מעיקרא
חצי גריס ונעשה: ו] לענין
לליבונה כלומר מחמת
לענין שבת גבי שוחט בשבת בחוץ
נאמר אלא הסגר אחד ואם עמד
בעיין דלעיל דתבעי לן:
חידוד נשחטה לא מחמת
וליבן שפוד והכה בו ונפק ביה חצי גריס
ז] ואתי הבל שבא אחרון
לעבודת כוכבים משום תיקון כל דהו
בעיניו בשבוע ראשון שוב אין מסגירו
האור שזו ליבון: מטמאין
אחר מאי חבטא קדים ואתי הבלא ומבטל
ומבטל: ח] ודקיימי
בשבוע אחד כלומר
לטמאו אלא פוטרו והולך: בשני
דתקן להוציא מידי אבר מן החי שאני
לשלחן דורון נ"ב בס"י
דבשניהם כתיבי והסגירו
ליה לחבטא והוה ליה שחין ומכוה ולא
סימנין. הנך דמפרש: שער לבן
שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה
נ"א והוה מקיימן לשלחן
שבעת ימים שנאמר בשתי
מצטרפין או דלמא הבלא קדים ואתי חבטא
וכו': ט] דבעו הסגר שנית
ופסיון. אם פשה ולא כנתק שסימן
וכיון שיש תקון פורתא חשיב מלאכת
סימנים בשער לבן ובפסיון
❖
וי"ל דה"נ קאמר:
כלומר דבשניהם כתיב
טומאתו בשער צהוב: ולמה חלקן
ומבטל ליה להבלא והוה ליה שחין ושחין
מחשבת שלכך נתכוין אע"פ שקלקולו
אם פשה תפשה והנה
הכתוב. בשתי פרשיות ופירש משפט
יתר על תקונו אבל לענין נהנה
ומצטרף ת"ש דאמר ר' זירא אמר שמואל
נהפך שער לבן בבהרת
אלא למה חלקום זה מזה
כל אחת בה ולא צירפם יחד שהרי
מעבודת כוכבים לא חשיב הנאה כיון
רבינו גרשום (המשך)
ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשירה חידודה
כלומר עכשיו ששניהם
משפטן שוה והיה לו לכתוב כי יהיה
שקלקולו יתר על תקונו:
קודם לליבונה אלמא חבטא קדים ז חדוד
לחבטא והוה ליה שחין
יש דין אחד לומר שאין
שלבנה באור.
בו בעורו שחין או מכוה: שאין
הא דתנן
י)
ומכוה ואין מצטרפין לא
מצטרפין זה עם זה
שאני ת"ש ליבן שפוד והכה בו נדון משום
ח
חדוד שאני ומשום הכי
שאם היה חצי גריס
מצטרפין זה עם זה. לשיעור נגע
בסוף מסכת ע"ז
אמרינן הכא דחבטא קדים
שחין וחצי גריס (בהרת)
מכות אש אלמא חבטא קדים התם נמי
סכין שפה בקרקע
כגריס חצי פול שאם עלה בו חצי
אבל התם אמרינן דהבלא
[מכוה] אין מצטרפין:
דברזייה מיברז דהיינו חדוד: אמר רב נחמן
והיא טהורה דסגי בנעיצה בקרקע
גריס מחמת חום מכה שלא ע"י האור
ט
קדים ואתי חבטא ומבטל
לקה בעץ או באבן כלומר
להבלא והוה ליה שחין
שחם אותו עץ או אבן
אמר רבה בר אבוה סכין של עבודת כוכבים
עשר פעמים ולא בעי ליבון היינו
וחצי גריס אצלה ע"י כויית האור אין
י
ושחין ועדיין שואל אני
במקום שחותכין אותו:
מצטרפין ג]: שחין. לשון חמימות
לחתוך בה צונן כדאמר התם בגמרא
מותר לשחוט בה ואסור לחתוך בה בשר מותר
שאלתי דלא יכלינן למילף
בגפת פסולת דזיתים.
כמו שנה שחונה
והכא דמוקי לה כשליבנה באור כדי
מהכא. ת"ש ליבן שפוד
לאייתויי אבר מעיקרו
לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בה
והכה בו כו' אלמא חבטא
כלומ' כשחותכין אבר
וכדמתרגם יונתן חמותי ראיתי אור
ליישב אפילו יהא בית השחיטה רותח
בשר מתקן הוא אמר רבא כ פעמים שהשוחט
קדים וילפינן זה מזה התם
מעקרו חם הוא ביותר
שחינית : לקה באבן.
ותימה דמשמע הכא דבעי ליבון
נמי דברזיה מיברז דהיינו
והוא שחין. ואי זהו
אסור במסוכנת ומחתך מותר באטמי דקיימין
הכהו ד] בכח באבן אפילו בלא חבורה
וכן משמע נמי התם בתוספתא
חדוד כלומר בדין הכא
מכוה [נכוה] ברמץ באפר
דכל מכה מתחמם הבשר מיד ע"י לקורבנא ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא
דחבטא קדים דנעץ אותו
עם גחלים דקים בסיד
דמסכת ע"ז דקתני השפודים
בשפוד ומשום הכי אמרינן
רותח כשעושין הסיד חם
בחדשה
ההכאה: בגפת. שהטמין ידו בפסולת
והאסכלאות והסכינים מלבנן באור
הכא דחבטא קדים אבל
הוא כמה ימים לאחר
של זיתים והוא חם מאד מאיליו ונכוה: אבר מעיקרו. ממקום שעוקרים
התם לא אמרינן דחבטא
עשייתו. בגפסים רותח
ותימה דבפרק כל שעה משמע דסגי בהגעלה דקאמר
קדים אלא הבלא ואתי
פסולת הברזל שהנפח
העופרת והוא חם: גחלת. פחם שלא כבה: רמץ. אפר חם וכך שמו
הני סכיני דפיסחא היכי עבדינן להו ומסקינן הלכתא אידי ואידי
חבטא ומבטל להבלא
משליך מכירתו וכל דבר
בלשון ערבי: גפסית. מין סיד ושורפין אותו כמין סיד: ותניא שחין
ברותחין ואור"ת דיש לחלק גבי חמץ משום דהיתירא בלע דבענין זה
והוה ליה שחין ושחין
הבא מחמת האור כגון
ועדיין לא יכילינן למילף
אלו זו מכוה. ותניא אם
ומכוה כו'. כולהי הנך מתנייתא מצטרכי הכא לפרושי מאי תיבעי לן
מחלק בסוף מסכת ע"ז אע"ג דהשתא כ)דבליעי הוי איסורא
מהכא: סכין של ע"ז
שחין קודם למכוה כלומר
דהא בעיא דלעיל הכי איבעיא לן ליבן שפוד והכה בו איזה הבל
מ"מ בשעת בליעה הוי התירא אע"ג דרב אשי גופיה מחלק
מותר לשחוט בה. מפני
שאם הוה שחין עליו והיה
קודם לבא הבל המכה או הבל האור ונפקא מינה לכדתניא דהולכין
כן במסכת ע"ז ובפסחים קאמר רב אשי
שמקלקל: ואסור לחתוך
מוסגר ב' ימים או ג'
בה בשר. מפני שמתקן:
ואח"כ בא על השחין
אחר האחרון דתניא שחין ומכוה במקום אחד באותו מקום שלקה
לדידי חדתי עבדי לי מחמיר על עצמו היה ונראה דהא דמסיק
פעמים שהשוחט אסור
מכוה ביטל מכוה את
בראשון לקה בשני באותו גריס עצמו: ביטל אחרון את הראשון.
והלכתא אידי ואידי ברותחין הוי מסקנא דמילתא דרב אשי ועוד
במסוכנת. כלומר דמתקן
השחין ומתחיל ימי הסגירו
ונפקא מינה לענין צירוף שאם היה בו חצי גריס שחין ולקה באור
אור"ת דהכא ובתוספתא איירי בסכינין גדולים שצולין בהן בשר והוי
הוא: באטמי דקיימי
והכא היכי דמי כגון דהוה
לקורבנא כלומר דהוי
חצי גריס וכו' כלומר מאי
באותו חצי גריס נהפך אותו ה] ט) גריס ונעשה מכוה ואם חזר ולקה
תשמישן על ידי האור ולהכי בעי ליבון ודיקא נמי דקא חשיב להו
רוצה ליתנם ואינו רוצה
חבטא קדים כלומר המכה
לאחר זמן אצל מכוה זו שלא ע"י האור ונולד בו חצי גריס שחין אחר
בתוספתא בהדי שפודין ואסכלאות אבל סכיני דפיסחא מיירי בקטנים
שיתחתכו איברים [אברים]
והיינו שחין ואתי הבלא
ונעשה שלם אין מצטרף עם הראשון וטהור והשתא אהני ליה ביטול
והסכינים ישנים שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים היה אומר הר"י
עכשיו כשיחתכם מקלקל
כלומר הלבון והיינו מכוה
הוא: ותיפוק לי משום
ומבטל ליה לחבטא כמו
שאילו לא ביטל חצי גריס הראשון היה זה מצטרף עמו: והכא ה"ד.
בן ה"ר מאיר שצריכין ליבון מפני שדרך העובדי כוכבים לתקן בהן נר
שמנונית דאיסורא אסור
דלא היה שם כלל עכשיו
לענין בעיא דלעיל ו] היכי מתבעי לן: וליבן שפוד והכה בו. ובהכאה
שדולק בהן חלב וגם מהפכין בהן בשר על גבי גחלים וחותכין ור"ת
לשחוט בהמה אחרת
הוה ליה שחין ומכוה
זו יש תורת שחין ותורת מכוה ואיבעיא לן הי קדים ואתי דליתי בתרא
היה אומר כיון דאין עיקר תשמישן לכך לא חיישינן דלמא אתרמי ועבד
ולא משום דאסור לחתוך
ולא מצטרף או דילמא
בה בשר דמתקן. לא בסכין
הבלא קדים ואתי חבטא
ונבטליה: חבטא קדים. כח ההכאה קדים להרע לו לאדם והוי שחין
הכי ועוד אפילו אתרמי ואשתמש בו על ידי האור סגי בהגעלה
חדש כלומר שאינו
ומבטלי להבלא והוה ליה
ואתי הבל ז]האור אחרון ומבטל ליה וה"ל מכוה ולא מצטרף בהדיה
דכל מה שסופו לפלוט על ידי רותחין פולט בהגעלה ראשונה
חבטא ושחין ומצטרפין:
ת"ש דאמר זירא ליבן סכין
חצי גריס קמא דה"ל שחין ומכוה: חידוד שאני. דמתוך שהוא חד אין
ואין זה דיוק דדילמא כיון שנשתמש בו על ידי האור אין יוצא מידי
ושחט כו' אלמא חבטא
הבל האור שבו חזק וחתיכתו קדם להבלו: אלמא חבטא קדים. ואתי
דופיו לעולם בהגעלה בלא ליבון ופולט תמיד בכל הגעלותיו מידי
קדים וכך הכא דחבטא
הבלא ומבטל ליה: דברזייה מברז. שלא הכהו בכח אלא דקרו ואין
דהוה אכלי חרס דלא סגי ליה בהגעלה ולא אמר כל מה שעתיד
קדים ואתי הבלא ומבטל
כאן חבטא אלא הבל אבל הכהו דאיכא חבטא אימא דהא הוה בתרא
לפלוט פולט בהגעלה ראשונה אלא אינו יוצא מידי דופיו לעולם ל):
ומבטל הבלא: מברז. פויינ"ט בלע"ז: של עבודת כוכבים.
השוחט
שמשמשים בה קרבנות של עבודת כוכבים ואסורה בהנאה כדאמרינן במסכת ע"ז אבד תאבדון את כל המקומות
בכלים שנשתמשו לעבודת כוכבים הכתוב מדבר: מקלקל הוא. ואין זו הנאה שבחייה היו דמיה מרובין מלאחר שחיטה שבחייה
היא עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה: לחתוך. מתקן הוא דכיון דשחטה להכי קיימא: במסוכנת. דהוי מתקן
באטמי דקיימי לקורבנא. נתחים טובים ירך וכתף וחזה ח] דקיימי לשלחן דורון לאדם
והוי הנאה שאם
לא ישחטנה תמות:
ליה.
הפסידן: ותיפוק
אף על
גב דהוא מקלקל
אסור לחתוך משום שמנונית דאיסורא דנבלות שנבלעו בסכין:
חשוב וזה שחתכן
בחדשה