אלו טרפות
פרק
שלישי חולין
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בקי
בהן ובשמותיהן. תרוייהו בעינן
היה בקי בהן. בפרס ועזניה ויודע מי קרוי פרס ועזניה:
עוף
דלא ליתי למטעי:
רנה א
א) ב)
בסימן אחד טמא. הוה מצי למימר טהור והוא שיכיר
ג)
הבא בסימן אחד טהור. אם יודע שאין דומה להן ואין שמו
פרס
פרס ועזניה: רבי אליעזר אומר להביא את
ד)
ועזניה אבל אם שמו פרס חיישינן שמא מינו הוא: בסימן אחד
ה)
❖
הזרזיר. בזרזיר הוא דפליגי רבנן עליה אבל מודו דלמינו אתא
טמא. שמא פרס ועזניה הם: בב'
סימנים טהור. דנפקא ליה
ו)
ז)
מספק פרס ועזניה ומספק כל שאר
לרבויי שאר עופות הדומין להן:
ח) ט)
מפני שיש להם זפק. מפני
עופות טמאין דאית להו תלתא חוץ
היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן
י) כ)
לעזי רש"י
מעורב: הזרזיר. הוא אישטורני"ל:
שקורקבנו נקלף משמע
ל) מ)
אחד טהור לא היה בקי בהן ובשמותיהן
אישטורני"ל. זרזיר.
מפני שיש לו זפק. ואין זה מאותן
דהנך סימנין ליתנהו בעורב ורבי
בסימן אחד טמא בשני סימנין טהור והוא
נ)
ארונדיל"א. סנונית.
ס) שני סימנים שבעורב ומ"מ אין לו אלא
אליעזר סבר דאפילו הכי אפשר דהוו
❖
קוא"ה. קאק.
שיכיר עורב עורב ותו לא והתניא עורב זה
שנים ולרבי אליעזר מפני שרגיל לשכון
מין עורב ואין לחוש אם אין שני
אשגרטנ"ר
❖
עורב למינו ר' אליעזר אומר להביא את
[אישגרטיניי"ר]. לגרד.
עם העורבים מחזיקו ה)ממנו וכדתניא
סימני טהרה של עורב ומינו שוין
הזרזיר אמרו לו לר' אליעזר והלא אנשי כפר
הגהות הב"ח
ו) רבי אליעזר אומר
ורבנן סברי כיון דאינן שוין א"כ אינו
תמרתא שביהודה היו אוכלים אותן מפני
(א) גמ'
לא על חנם זרזיר הולך אצל עורב
מינו וה"ר יצחק בה"ר מאיר בדק
רבינו גרשום
אלא מפני שהוא מינו: סנונית.
שיש להן זפק אמר להם אף הן עתידין ליתן
בעורב שאנו קורין קורבי"ל בלע"ז
והוא שיכיר עורב. כלומר
ארונדייל"א: עוף הבא בסימן אחד
ומצא שיש לו אצבע יתירה וזפק ומתוך
את הדין דבר אחר למינהו להביא סנונית
דאית ליה תרי וטמא: אמר
טהור. ואפילו אין בקי בהן ובשמותיהן
אמימר הלכתא עוף הבא
כך היה רוצה לפרש שמעתתא דהכא
לבנה דברי ר"א אמרו לו והלא אנשי גליל
בסימן אחד טהור. כלומר
והלא אנשי כפר תמרתא אוכלין אותן
דלא חיישינן דלמא פרס ועזניה הן
העליון אוכלים אותו מפני שקרקבנו נקלף
בעינן שלא יהיה דורס
א"כ מכירין בהן שאינן מין עורב ולא
כדמפרש לקמיה דלא שכיחי בישוב
ועוד סי' אחד שהן ב'
אמר להם אף הן עתידין ליתן את הדין אלא
סימנין: הא דרב נחמן
אלא במדברות: והני מילי דלא דריס.
מייתי טעמא דיש לו זפק לאפוקי
עורב וכל מין עורב אמר אמימר א הלכתא
מאי. כלומר דרב נחמן לא
מעורב דעורב נמי יש לו זפק אלא
כי משכחינן ביה סימן אחד מחזקינן
בעי אלא חד סי' שלא
עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס
מפרש הטעם למה אוכלין אותו
ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה
יהא דורס. ואיבעית תימא
משום דפרס ועזניה לא
א"ל רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי
שרואין בו סימני טהרה שיש לו זפק
דדריס. ונראה לי שכל עוף הנותן רגלו
שכיח בישוב כלומר פרס
שהוא סימן טהרה וגם אינו דורס אבל
על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו
א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי מאי
ועזניה חד מיניהו לא דריס
זה לא הוצרך לפרש דפשיטא דכל עוף
ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל
ואף על פי כן טמא [ומכל
איכא משום פרס ועזניה ליתנהו בישוב אמר
מקום] כיון דלא שכיחי
הדורס טמא וממילא מייתי ראיה
פיו הוא דריסה וכן דרך העורבים
רב יהודה עוף המסרט כשר לטהרת מצורע
בישוב עוף הבא בסימן
שגדלין בבתים שקורין קוא"ה: הא
מדאכלי ליה א"כ מכירין בו שאינו מין
שאינו דורס טהור דליכא
וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה ר' אליעזר
דרב נחמן מאי. דאמר לעיל דבעינן
עורב וקשה לפירוש הריב"ם דאם
לספוקיה בפרס ועזניה
וחכמים אמר אמימר בחיורא כרסה כולי
לאפוקי הני דבתי דאוכמי
עורב יש לו אצבע יתרה וזפק א"כ אין
בקי ואי לא חיישינן לפרס ועזניה:
כלומר ההיא לדברי הכל
עלמא לא פליגי
דשריא כי פליגי בדירוקא
מאי איכא. למאי ניחוש: המסרט.
קרקבנו נקלף ודורס ואי אפשר לומר
אסורה. כל העופות
כרסה ר"א אסר
ורבנן שרו והלכתא כר"א
אשגרטנ"ר בלע"ז ז): לטהרת מצורע.
כן מדאמר רב נחמן עוף הבא בשני
שהוא צפור האמור בתורהח): מר זוטרא
מר זוטרא מתני
הכי בדירוקא כרסה כולי
סימנין טהור והוא שיכיר עורב ועל
מתני הכי. להא דאמימר ללישנא
כרחך חד מהנך שני סימנין אינו דורס
עלמא לא פליגי
דאסיר כי פליגי בדחיורא
דכל עוף הדורס טמא ומדאיכא
קמא דאמימר דפסק הלכתא כרבי
כרסה ר"א אסר
ורבנן שרו והלכתא כרבנן
לספוקי בעורב ש"מ דעורב אינו
אליעזר דאסר לית ליה דרב יהודה
דשרו בשלמא למ"ד בחיורא כרסה פליגי
דורס ואפשר דאותו שאנו קורין
דמכשר ליה לטהרת מצורע דהא
היינו דקתני (א) זו היא סנונית לבנה אלא למ"ד
טהורות כתיב ט): הכי גרסינן היינו
קורבי"ל שיש בו אצבע יתרה וזפק
בדירוקא פליגי מאי זו היא סנונית לבנה
דקתני סנונית לבנה ולא גרסינן
כמו כן אינו דורס והוי מי"ט עופות
לאפוקי דבתי דאוכמתי אמר רחבה אמר
אבל אם נתברר לנו שהוא רק כלומר
שנחלקו בה. דלאו אדרב יהודה קאי
רבי יהודה תסיל פסול משום תורין וכשר
שמוציא הזרע דרך הפה א"כ זהו עורב
אלא אמתני' דקתני למינהו להביא
סנונית לבנה: לאפוקי דבתי. הגדלות
ודאי כדאמר בחלק שהוא
משום בני יונה דאציפי ותורין של רחבה
והדרות בקירות הבתים ושחורות
משלשה ששמשו בתיבה ולקו ונצטרך
כשרין משום תורין ופסולין משום בני יונה
הן: תסיל. מין יונה הוא:
לדחוק ולפרש דה"ק בא בב' סימנין
מתיב רב דניאל בר רב קטינא כל העופות
י) ופסול משום תורין. אם בא להביאו
טהור פירוש שאנו מוצאין כ)לשם שני
פוסלין
משיזקין בתורת תורין כדאמרינן
סימנין והשלישי אינו בא דלית ביה
בפרק קמא גדולים כשרים קטנים פסולין וכשר משום יונה השלישי בודאי ולא בדקנו אם הוא דורס או לאו ואם נכיר שאין זה
בקטנה: דאציפי. מין תורין: תורין של רחבה. כך שמן:
עורב אין לחוש שמא דורס הוא שאין עוף בשני סימנים דורס אלא
עורב ומינו בלבד ואם היה דורס א"כ היה העוף טמא דכל עוף הדורס
פוסלין
טמא ועורב ומינו אינו שמכירו א"כ מה היה לו להיות אם היה לו שני סימני טהרה ושני סימני טומאה אלא ודאי אינו דורס ומ"מ לא נסתפקו
בתשעה עשר עופות דהדרי בכולהו תלתא סימנין כי נאמר דכולם דורסין והג' סימנים האחרים הוא שיש בהם ונפקא מינה לפי' זה כפירוש
הקונטרס דהא דקתני כל שיש לו אצבע יתרה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור דארישא סמיך דכבר אשמועינן דכל עוף הדורס טמא
ולא כפירוש ר"ת ולא נתיר בג' סימנין הללו שום עוף עד שאינו דורס כי הג' הדרי בכולהו ומיהו אין הלשון משמע כן דהא בב' סימנים משמע
שבדקנו שאין לו יותר דומיא דבא בסימן אחד דכולה שמעתא דמשמע דברור לנו שאין לו אלא סימן אחד דאי מספקא לן א"כ הוי ספק עורב
ומשמע דלא בעינן שיכיר עורב כשבא בסימן אחד וא"ת דלעיל משמע דסימן רביעי לא הדר בכולהו דליתיה אלא או בפרס או בעזניה ולרבי
אליעזר משכחת לה כולהו סימני טהרה בעורב ומינו לפי פשט ההלכה דמשמע דזפק וקורקבנו נקלף שהם סימן טהרה בזרזיר וסנונית לבנה
ובעורב ב' סימני טהרה האחרים וא"כ בעורב ומינו איכא ד' סימני טהרה ובסמוך פסק הלכה כר' אליעזר ומשמע דהלכה כרבי חייא
ל) דאמר עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר ואסיקנא לדידיה דחד לא משכחת לה אלא בפרס או בעזניה ואפילו לפירוש
הריב"ם דאמר שעורב יש לו אצבע יתירה וזפק מ"מ כיון דרבי אליעזר חשיב סנונית מין עורב וקורקבנו נקלף כדקתני ומדרס נמי לא
דריס מדאכלי ליה אנשי גליל אלמא משכחת להו כולהו סימני טהרה בעורב ומינו ונראה לפרש דבהכי פליגי רבי אליעזר ורבנן דזפק
של זרזיר קטן הוא וקורקבנו של סנונית לא מבזרא לקלפה בידים ולא חשיב ליה רבי אליעזר זפק וקליפה: והוא דלא דריס. פירש
בקונטרס כדמשכחת ביה סימן אחד מחזקינן ליה בטהור כל כמה דלא חזינן ליה דדריס וקשה אמאי טהור שמא עורב הוא שיש לו שני
סימני טהרה ועוד דמשמע דאי הוה פרס ועזניה שכיחי בישוב הוה מספקא בהו ואמאי כיון דמחזקינן בהו דאינו דורס ונראה לי דהוא
דלא דריס כלומר באותו סימן אחד היינו דאין דורס מ) דתו ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה ולא שכיחי בישוב אבל אם היה
אמר
רחבה אמר רבי יהודה. היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי וי"מ דקאמר רבי
דורס התנןנ) עוף הדורס טמא:
משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא ס) דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה
דפומבדיתא דאמר רחבה א"ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה ואין נראה דא"כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל
בפ"ק גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך
דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות הלשון אע"פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה
סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה
כדאמר בפ"ק דפסחים
:
:
כרזי