סב:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כרזי
דבי חלפי. פי' בקונטרס דאיירי בחגבים ולא משמע כן
פוסלין מי חטאת. אם שתו מהן מפני שאין מוצצין אלא מגביהין
רנו א
א)
דכולה שמעתין בעופות איירי ועוד אי בחגבים טמאים איירי
פיהן לאחר שקולטות את המים והמים נופלים מפיהם והרי הן כמי
ט)
ב)
פשיטא דלקי עלייהו משום שרץ העוף אלא בעופות קטנים מאד
שנעשת בהם מלאכה דקי"ל במסכת גיטין שהמלאכה פוסלתן:
רנז ב
חוץ מן היונה מפני שמוצצת. ובאלו הנותרים לא נעשה מלאכה: ואם
איירי ושורצין על הארץ וקמשמע לן
דמטעם שרץ העוף אסירי
רנח ג ד
איתא. דתסיל מין יונה הוא: תסיל
דלא מיקרו עוף ולא משום דמחסרי
מאי
סימן טהרה: ספקייהו עופות
מוצץ ומקיא. ואפילו הכי מין יונה
פוסלין מי חטאת חוץ מן היונה מפני
ג)
א
טהורין קורקבנן נקלף וטמאין אין
הוא דהא מוצץ ושאר עופות אין
שמוצצת ואם איתא ליתני חוץ מיונה ותסיל
❖
ד) ה)
קורקבנן נקלף והני קורקבנן נקלף
מוצצין אלא שואבין בחרטום התחתון
א"ר זירא זה מוצץ ומקיא וזה מוצץ ואינו
ו)
בסכינא. פי' בקונט' ושאר ג' הסימנים
וכיון דתסיל מקיא פוסל מפני הקיאה
ז) ח)
מקיא אמר רב יהודה הני כופשני צוצייני
ט)
מבוררים בהן ומספקא לן אי קילוף
המעורבת והוה ליה כרוק בעלמא
שיטה מקובצת
כשרים לגבי מזבח והן הן תורין של רחבה
י) כ)
אי נמי משום מלאכה: כופשני.
הוא הרי יש לו ד' סימני טהרה ויצאו
א] לפי שדומין להם דכל
ל)
מיתיבי 1 אזוב ב ולא אזוב יון ולא אזוב
תורין בלשון ארמי: צוצייני. על שם
מספק כל עופות הטמאין ואי לאו
זה דוחק: ב] ויש להתיר
מ) נ)
❖
כוחלי ולא אזוב רומי ולא מדברי ולא כל
מתוך כך כל עוף: ג] וגם
מקומן: אזוב יון. וכל אלו מין אזוב
קילוף הוא אין כאן אלא ג' ובספק
רבינו חננאל פי' גבי עוף
אזוב שיש לו שם לווי אמר אביי כל שנשתנה
שאר עופות טמאין הן שיש להן ג'
הן אלא שיש להן שם לווי. אלמא שם
הבא: ד] יש לו אחד מאלו
סימנין ויש לדקדק מתוך כך דג'
לווי פסול והאי מקשה סבר דצוצייני
שמו קודם מתן תורה והקפידה תורה עליו יש
השלשה והאחר אין לו
תורה אור השלם
מאלו הג' כלל: ה] לפיכך
שם לווי הוא ולא על שם מקומן: כל
סימנין של טהרה של י"ט עופות היינו
לו שם לווי פסול והני לא נשתנו שמן קודם
❖
1. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל
כתיב נשר ע"כ וכו':
שנשתנה שמו קודם מתן תורה. כגון
אצבע יתירה וזפק ואינו דורס ואי
מתן תורה רבא אמר הני כופשני צוצייני
בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה
אפשר לומר בענין אחר דאי אמרינן
אזוב ובאתה תורה והקפידה כגון
עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל
באתרייהו סתמא קרי להו אמר רב יהודה
קורקבנו נקלף הוא בי"ט עופות והכא
אזוב שהזכירתו תורה בכמה מקומות
הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת
רבינו גרשום
הני כרזי דבי חילפי שרו ודבי כרבי אסירי
אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ
כגון דאיכא להנך ספקות ב' סימני
ולא נשמט לנו מקרא לכתוב אזוב
פוסלין במי חטאת כו'
בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת
אמר רבינא ומלקינן עלייהו משום שרץ
טהרה והאי דנקלף בסכין והשתא אם
בשם לווי שמע מינה קפידא הוא:
אוֹ בַקָּבֶר: במדבר יט יח
כלומר אם שתו מהם
2. כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל
פוסלין משום מים שאובין
העוף ואמר רב יהודה צרדא שרי ברדא
כופשני. לשון של תורים: הני כרזי.
אחד מאותן ב' סימנין היינו ההיא
מפני שדרכן כששותין
אַחֵר כִּי יְיָ קַנָּא שְׁמוֹ אֵל
חגבין: דבי חלפי. אורטאו"ש: דבי
דליתיה אלא או בפרס או בעזניה אפי'
❖
אסיר וסימניך בר מיניה מרדא ספקא אמר
קַנָּא הוּא: שמות לד יד
מקיאין: חוץ מן היונה
כרבא. כרוב: ומלקינן עלייהו משום
לא יחשב קילוף ליכא למיחש למידי
מפני שהיא מוצצת.
רב אסי שמונה ספיקות הן חובא חוגא סוגא
כשהיא שותה ואינה
שרץ העוף. דלאו ספק נינהו אלא
דפרס ועזניה אין להם אלא סימן
והרנוגא תושלמי ומרדא כוחילנא ובר נפחא
מקיאה ואם איתה ליתני
לעזי רש"י
ודאי טמאין: צרדא. ברדא: בר
אחד ואלו יש להם שנים ותשעה עשר
חוץ מן היונה כו' כלו'
מאי ספיקייהו ג עופות טהורים קורקבנן נקלף
מיניה. מבלעדיו כלומר סור מעלינו:
עופות ועורב אין להם סימן חדש ואם
אורטאו"ש [אורטיא"ש].
ואם איתה דתסיל דמיא
❖
וטמאין אין קורקבנן נקלף והני קורקבנן
ליונה ליתני חוץ מן היונה
סרפדים.
חובא וחוגא הרנוגא וסוגא כוחילנא
אותן ב' סימנין הן מהנך דהדרי
ותסיל: כופשני דצוצייני
נקלף בסכינא והא ההיא בר אווזא דהוה בי
תושלמי: והני קורקבנן נקלף בסכינא.
בכולהו א"כ כשיחשוב קילוף נמי
כשרה כו' הכי שמייהו
מר שמואל דלא הוה קא מקלף קורקבניה
דילמא מתשעה עשר עופות נינהו ולא
ושאר שלשת הסימנין מבוררים בהן
אזוב כוחלי פ≈ י¿רש¿ ולא
מוסף רש"י
כל אזוב שיש לו שם
ואותביה בשימשא וכיון דרפי איקליף התם
מסתברא לומר דיודעים היו שאינם
ומספקא לן אי קילוף הוא הרי יש להן
מפני שמוצצת.
לווי כלומר הכא נמי כיון
מתשעה עשר עופות אלא שהיו
ארבעה סימנין ויצאו מספק כל עופות
כי רפי איקליף בידא הכא אע"ג דרפי לא
שיש לו שם לווי כופשני
ד
דצוצייני ליהוי פסולים
מסופקין בעורב הלכך אם הקילוף
טמאין ואי לאו קילוף הוא אין כאן אלא
מקליף אלא בסכינא אמר אביי תרנגולא
(פרה פ"ט
כראזי (גרסי') דבי חילופי
קילוף יצאו מידי עורב ואי לאו יש
שלשה ובספק שאר עופות טמאין
מ"ג)
דאגמא חד משמונה ספיקות הוא והיינו מרדו
כו' כלומר דדיירי ביני
שיש להם שלשה סימנין: דלא הוה
לספק בעורב אי נמי סימן אחד יש
חילפי שקורין או¿רטƒ ייש¿
אמר רב פפא תרנגולא דאגמא אסירא
בלע"ז. דביני כו¿רכ¿ י מול¿ ש¿
מיקלף קורקבניה. אלמא עוף טהור
להם עם זה הקילוף ויודעים היו שאין
ברדא אסיר וסימני' בר
תרנגולתא דאגמא שריא וסימניך עמוני
נמי זימנין דקשה לקלפו: עמוני ולא
מין עורב אלא שהיו מסופקין בפרס
(גיטין פו:)
מיניה כלומר ב' דברדא
ולא עמונית דרש מרימר תרנגולתא דאגמא
עמונית. הלכה רווחת בישראל דכתיב
ועזניה והא דאמרינן בפרס ועזניה לא
אזוב ולא אזוב יון כו'.
וסימניך פרווה אמגושא
כו' במס' יומא לשכת
אסירא חזיוה דדרסה ואכלה והיינו גירותא
שכיחי ביישוב היינו אותם הידועים
על דבר אשר לא קדמו
(סוכה יג.) כל
בית הפרוה זו היא פרוה
והמבוררים ובאלו היו מסתפקין לפי
אתכם ואין דרכה של אשה לקדם י):
אמר רב שבור אנדרפטא שרי פירוז
שנשתנה שמו קודם
אמגושא שמכשף עשאה:
חזיוה דדרסה ואכלה. ראוה חכמים
שדומין להם וכל זה דוחק וגם אין
מתן תורה.
א]
מרדו (מזרג שרי) [זגיד
אנדרפטא אסור וסימניך פירוז רשיעא אמר
ואכל כך] שמו של עוף:
לפרש שהיה להם סימן אחד עם זה
שדורסת ואוכלת והיינו גירותא דאמרי'
רב הונא בוניא שרי פרוא אסיר וסימניך
סגיד ואכיל אסיר (עוף):
והיו מסתפקין דאי קרקבנו נקלף
לקמן בפ' כל הבשר אסר
פרואה אמגושא אמר רב פפא מרדו זגיד
שמא עורב הוא שיש לו שני סימני
לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא
ואכיל שרי סגיד ואכיל אסור וסימניך לא
2
טהרה ואם אין קרקבנו נקלף אז
שטעמו כטעמו. ומתוך שאין אנו
תשתחוה לאל אחר אמר שמואל שתיא
ליכא לספוקי אלא או בפרס או בעזניה
בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא
חמרא אסירא וסימניך שתויי יין פסולין
(שם)
ושרו משום דלא שכיחי בישוב דאין
לפנינו יש לומר שמא ידרוס דהא
לעבודה ואמר שמואל מזגא חמרא אסירא
הלשון משמע כן מדקאמר עופות
הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין
טהורים קורקבנן נקלף משמע דאי
בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת
בת
קרקבנו נקלף טהור הא לאו הכי אסור
ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת
לכך נראה כפירוש הקונטרס ויש להתיר ב] כל עוף שקרקבנו נקלף
עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת
וסימן אחד עמו דפרס ועזניה אין להם אלא סימן אחד ועורב
יש לנו לסמוך כדאמר לקמן שעוף טהור נאכל
במסורת: שבור אנדרפטא. שם העוף: פירוז רשיעא. שם
ושאר עופות אין קורקבנן נקלף וגם ל)(רבי חיים) ג] [רבינו חננאל]
אדם שהיה מוחזק רשע בעיניהם: מרדו זגיד ואכיל. שם
פירש גבי עוף הבא בסימן אחד טהור קבלה בידינו מאבותינו שזה
עוף אחד וכן כולם שם עופות הן: כ) פרואה אמגושא. שם
הסימן קורקבנו נקלף משמע שר"ל דההוא דלא משכחת אלא או בפרס
או בעזניה זהו קורקבנו נקלף אע"פ שפי' ר"ח לעיל גבי תלתא
מכשף והוא עשה לשכת בית הפרוה במסכת יומא :
הדרי בכולהו עשרים מהם ג' ג' עורב יש לו שנים ופרס ועזניה יש
בת
להן אחד נשר אין לו כלל כגון שיש באלו עשרים זפק וקרקבנן נקלף ואצבע יתירה אבל דורסין ואוכלין והעורב יש לו שנים מאלו ג'
הנזכרים למעלה ופרס ועזניה אחד מהם יש לו אחד מאלו הג' ד] והאחר אינו מאלו הג' כלל לא זפק ולא אצבע יתירה ולא קרקבן
נקלף אבל אינו דורס והוה אמינא נלמוד מזה לעוף הבא בסימן האחד שהוא טמא לפיכך כתיב נשר ה] עכ"ל כל זה לא כתב אלא
לסימן בעלמא ולא היה סבור שכך הוא האמת אלא כמו שפי' שקרקבן נקלף היינו ההוא דלא הדר בכולהו ולפי מה שפירשתי שיש
להתיר כל עוף שקרקבנו נקלף וסימן אחד עמו א"כ אותו עוף שקורין קוונ"א בלע"ז עוף טהור הוא שהרי קרקבנו נקלף ויש לו
אצבע יתירה אבל אין לו זפק וזה תימה דמסתברא שהוא כוס או ינשוף שהרי יש לו לסתות כאדם ואמרינן בפרק המפלת
דקריא וקיפופא יש להם לסתות כאדם והיה נראה מתוך כך לומר דזפק הוא סימן הרביעי דלא משתכח אלא או בפרס או
בעזניה ואותו עוף שקורין קוו"ן דדומה לכוס וינשוף שהן מתשעה עשר עופות שמא אינו דורס ויש לו מ) עמה ג' סימני טהרה ולפי זה
אין סברא לומר דאותו עוף שאנו קורין קורבי"ל בלע"ז שיהא זה עורב דהא יש לו זפק ואצבע יתירה ונמצא דמשכחת להו כולהו סימני
טהרה בשאר עופות ועורב בלא פרס ועזניה אלא עוף טהור יהיה ומיהו יש לישב ההיא דנדה דהכי קאמר ואף ר"מ לא אמר אלא בקריא
וקיפופא כלומר או כיוצא בהם אף בשאר עוף שאינו קריא וקיפופא ואפשר דאותו קוו"ן טהור הוא או שמא מין עורב הוא אם יתברר לנו
שהוא דורס ואותו קורבי"ל לא יהיה מין עורב ומיהו לעיל פירשתי דעורב אינו דורס והמדקדק יכול להבין אותו ותן לחכם ויחכם עוד:
תרנגולתא דאגמא שריא תרנגולא דאגמא אסירא. אין לפרש שהנקבה מותרת והזכר אסור דכל היוצא מן הטהור טהור אלא שני מינים
חזיוה
רבנן דדרסה ואכלה. מתחלה היו סבורים דלא דרסה
הם הקרואים כך ובין בזה ובין בזה הזכר והנקבה שוין נ):
ואכלה ובהאי סימנא לחודיה היו אוכלים
אותו דלא חיישינן לפרס ועזניה דלא שכיחי בישוב או קים ליה בגויה דלאו ממין פרס ועזניה הוא:
הא