אלו טרפות פרק
שלישי
חולין
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
באתרא דשכיחי פרס ועזניה. פירש הקונטרס דבאתרא דשכיחי
בת מזגא חמרא. זה שמה: יפה כח הבן. הלכה היא בפרק כל
רנט א
א)
ב) ג)
הנשבעין בשבועות : שקיטנא. שם העוף ויש בהן שני
חיישינן משום דדמו לפרס ועזניה שמא מינם הוא וקשה דאם
❖
מינין אותם ששוקיהן ארוכין וגופו אדום שרי: מורזמא. שם עוף
כן בכל דוכתא ליתסרו אלא נראה לפרש דודאי לאו ממינייהו הם
ד)
שהיה מוחזק להם בטהור ושוקיו ארוכין וגופו אדום: ננוס פסול.
אלא באתרא דשכיחי חיישינן
משום דדמו לפרס ועזניה ומיחלפא
במומי כהנים בבכורות :
בהם אבל באתרא דלא שכיחי ליכא
תורה אור השלם
ה)
ירוקין פסולין. גבי נחמרו מעיה
למיחש למידי ושרו:
בת מזגא חמרא שריא וסימניך יפה כח הבן
1. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל
באות שבעופות קיפוף. שלשה
תנן ליה במתניתין : זה
מכח האב אמר רב יהודה שקיטנא אריכי
מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם
ו)
וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ:
השולה דגים מן הים. אינהו הוו
מיני קיפוף הם האי שהוא
שקי וסומקי שריא וסימניך מורזמא גוצי
תהלים לו ז
בקיאי ביה והוא עורב המים: שהודו
באות שבעופות זהו תנשמת כדקאמר
ז)
2. וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת
וסומקי אסירי וסימניך ננוס פסול אריכי שקי
כפות. כרבלתו עבה ודומה כמי
דתנשמת הוא באות שבעופות ועוד
הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:
וירוקי אסירי וסימניך ירוקין פסולין אמר
ויקרא יא יח
שכפולה לתוך הראש וכפותה שם והוא
יש כוס וינשוף דמתרגמינן קריא
3. אֶשְׁרְקָה לָהֶם
רב יהודה שלך זה השולה דגים מן הים
עוף גדול כתרנגול [א] וקורין לו פואו"ן
וקיפופא והוא ניהו דאמרינן בהמפלת
וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ
דוכיפת שהודו כפות תניא נמי הכי דוכיפת
שלביי"א: וזהו שהביא שמיר למקדש.
דעיניהם הולכות לפניהם
כְּמוֹ רָבוּ: זכריה י ח
ח)
4. רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז
שהודו כפות וזהו שהביא שמיר לבית
כשל אדם כמו קריא וקיפופא ובברכות
דהא נגר טורא מתרגמינן ליהכ) והוא
ט)
קְוֻצּוֹתָיו
תַּלְתַּלִּים
פרק הרואה אמרינן כל מיני
תרנגולא ברא ובגיטין בפרק מי שאחזו
המקדש ר' יוחנן כי הוה חזי שלך אמר
שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב:
י)
שיר השירים ה יא
מפרש מאי עביד ביה דמנגר
עופות יפים לחלום חוץ מקריא
משפטיך תהום רבה כי הוה חזי נמלה אמר
1
כ)
5. וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע
ביה טוריא: צדקתך כהררי אל. דאפי'
וקיפופא ועוד יש קיפוף אחר שהוא
ל) מ)
צדקתך כהררי אל אמר אמימר לקני ובטני
וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן
❖
נמלה אית ליה חיותא כגדולה:
חיה כדאמרי' נמי בפרק הרואה
הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק
שריין שקנאי ובטנאי מקום שנהגו לאכול
ומשפטיך אף בתהום רבה. שזמנתה
כל מיני חיות יפין לחלום
וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק
אוכלין מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין
הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ
שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת
חוץ מן הפיל והקוף והקיפוף וכן
הַזָּקָן הוּא: ויקרא יג ל
הגהות הב"ח
אטו במנהגא תליא מילתא אין ולא קשיא
הארי והדוב
הים להמית המזומנים למות. לשון
בפ"ק דבכורות
6. וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת
(א) גמ' שמאנפת
הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה הא באתרא
הָאַיָּה לְמִינָהּ: וְאֵת
הנמר והקוף והקיפוף לשלש שנים:
מורי. לישנא אחרינא לנמלה הוא
הנץ זה הנץ. הכא לא שייך
הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ
❖
אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה
דלא שכיחי פרס ועזניה אמר אביי קואי
וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת
למיפרך אטו קמן קאי
מזומנין לה בלא טורח ועם מי שאתה
הָעֲטַלֵּף: אֵת כָּל עֹרֵב
וקקואי אסירי קקואתא שריא במערבא מלקו
לְמִינוֹ:
דקאמר זה הנץ מ)דהא קאמר זה הנץ
נשפט אתה דנו עד תהום רבה כגון
עילוה וקרו לה תחוותא ת"ר תנשמת
הגהות מהר"י
א] 2
ויקרא יא יד,יט,טו
שלך שטורח לבקש שם מזונותיו: לקני
זהו אותן שקורין נץ אבל לעיל דעורב
7. וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת
באות שבעופות אתה אומר באות שבעופות
לנדא
ובטני שריא שקנאי ובטנאי מקום
העמקי נמי קרוי עורב שייך למפרך
הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת
או אינו אלא באות שבשרצים אמרת צא מה זה מפורש יותר מזה:
[א] רש"י
הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:
שנהגו כו': דשכיחי. שראינום
❖
דברים יד טו
נץ.
ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר
שהוחזקו שם פרס ועזניה אסירי
פירש בקונט' אשפרוי"ר ואי
הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בעופות
דהני נמי בחד סימן אתו ושמא ממינם
אפשר לומר כן דהא נץ הוא
רבינו גרשום
אף כאן בעופות תניא נמי גבי שרצים כה"ג
הן באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה
מי"ט עופות ואינן דורסין כדפירש
שרו דהא מסתמא לא מחזקינן להו
לעיל וחזינן ליה דאשפרוי"ר דריס
תנשמת באות שבשרצים אתה אומר באות
שתיא חמרא ובת שתיא
חמרא. שמן של עופות.
דלא שכיחי בישוב: (תחותא) באות
בין לפירוש הקונטרס בין לפירוש
❖
שבשרצים או אינו אלא באות שבעופות
שהודו כפות שיש לו
שבעופות. עוף הצועק בלילה
ר"ת שלוכד העוף ואוכלו מחיים וכמו
אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת
בראש כעין טווס וכפות:
צואיט"ה בלע"ז: באות שבשרצים.
כן טועין גבי נשר שקורין אייגל"א
כי הוה חזי נמלה אמר
בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר
הגהות מהר"ב
צדקתך כהררי אל כלו'
ואינו דנשר יש לו ד' סימני טומאה
טלפ"א. תרי תנשמת כתיבי חד בעופות
שנושא משאוי עליו גדול
בשרצים אף כאן בשרצים אמר אביי באות
רנשבורג
וחד בשרצים: דבר הלמד מענינו.
ואייגל"א יש לו אצבע יתירה וכן אמר
ממנו: כי הוה חזי שלך
שבעופות קיפוף באות שבשרצים קורפדאי
אחד מי"ג מדות היא: קיפוף. צואיט"א.
דקורא הוא קוק"ו בלעז ואינו דאותו
א] גמ'
אמר משפטיך תהום רבה
כלומר שמביא מזונותיו
אמר רב יהודה קאת זו הקוק רחם זו שרקרק
ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ
קוק"ו בחזקת טמא מחזקינן וקורא
מתהום רבה: לקני ובטני
שדומה לטלפ"א שבשרצים: קורפדאי.
טהור הוא כדמוכח בפ' שילוח הקן
א"ר יוחנן למה נקרא שמו רחם כיון שבא
שם עופות: הא באתרא
טלפ"א: רחמים. מטר: אמידי.
דר' אליעזר מחייב בשילוח
דשכיחי פרס ועזניה כו'
רחם באו רחמים לעולם אמר רב ביבי בר
כלומר פרס ועזניה אית
על שום דבר: ועביד שרקרק.
מפני שהוא טהור ורבנן לא פליגי אלא
❖
אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק
בהו חד סימן וטמא והכי
כשהוא מצפצף נשמע כאומר שרקרק:
מפני דרובץ על ביצים שאינן שלו אבל
קאמר היכי דשכיחי פרס
וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא
דאי יתיב אארעא. ואינו עומד אלא
כולהו מודו דגופו טהור:
ועזניה אין אוכלין משקנאי
שנאמר אשרקה להם ואקבצם א"ל רב אדא
ובטנאי דהן יש להן סי'
3
לעזי רש"י
יושב ומצפצף סימן בשורה הוא:
למה
אחד שאין דורסין וגזרינן
בר שימי למר בר רב אידאי והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק ואתא גלל
אארעא. שאין דרכו כן: בי כרבא.
פואו"ן שלביי'א [פאו"ן
בהו משום פרס ועזניה:
אפסקיה למוחיה א"ל ההוא ביידא הוה ת"ר עורב זה עורב את כל העורב
חרישה: גללא. אבן גלל מן המרום:
שלוי"א]. טווס-בר.
במערבא מנגדין עלייהו
צואיט"א. ינשוף.
על קקואתא. כיון שבאה
בדייא. כמו בדאה. בדאי ושקרן
להביא עורב העמקי למינו להביא עורב הבא בראשי יונים אמר מר עורב
טלפ"א. חולד.
[רחם] באו רחמים לעולם
ולפיכך לקה: העמקי וראשי יונים
זה עורב אטו קמן קאי אלא אימא עורב זה עורב אוכמא וכן הוא אומר
צואיט"א. ינשוף.
אלו גשמים: ההוא בדאה
קלב"א שורי"ץ. עטלף.
הוה כלומר לא היתה
לקמיה מפרש: אטו קמן קאי. כיון
קווצותיו תלתלים שחורות כעורב העמקי חיוורא וכן הוא אומר ומראהו
4
5
טלפ"א. חולד.
רחמה ממש: כמראה חמה
דלמינהו נמי עורב קא מפרשת ליה
עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל ועורב הבא בראשי יונים
אשפרוי"ר [אישפרויי"ר].
עמוקה מן הצל: בן
❖
ועורב קמא דלא יהבת ביה סימנא
ח' ההדיא שאיד נקא
נץ.
אמר רב פפא לא תימא דאתי בריש יוני אלא דדמי רישיה לדיונה ת"ר הנץ
באות שבעופות ייeט» א
הי ניהו וכי בידו היה התנא אוחזו
בלע"ז שפורחת בלילה
זה הנץ למינהו להביא את בר חיריא מאי בר חיריא אמר אביי שורינקא אמר
ומראה זה עורב סתם היה לו לומר
ולא ביום. אי שכרתי
מוסף רש"י
רב יהודה החסידה זו דיה לבנה למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות
עורב זה עורב פלוני: חמה אצל צל
ט« ל¿ פ» א: שמנאפת על
כמראה חמה עמוקה
חברותיה לשון אף וחרון.
עם חברותיה האנפה זו
דיה רגזנית למה נקרא שמה אנפה (א) שמנאפת עם
נראית עמוקה וכן כל לבן ושחור
מן הצל.
בבשר נראה הלבן עמוק כך בהרת
חברותיה אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא אמר רב חנן בריה
לבנה היא: בריש יוני. לפני היונים:
דרבא אמר רב עשרים
וארבעה עופות טמאין הן א"ל רב חנן בר רב חסדא
א
(בכורות מא.)
זה הנץ. אשפרוי"ר: בר חיריא.
לרב חסדא דהיכא אי דויקרא עשרים הוו אי דמשנה תורה עשרים וחד
שרינקא. והכא ליכא לאקשויי אטו קמן
הוו וכי תימא דאה דכתיבא בויקרא ולא כתיבא במשנה תורה שדייה
קאי דהא לא קאמר למינהו זה נץ
עלייהו אכתי עשרין ותרין הוו אמר ליה הכי אמר אבוה דאמך משמיה
פלוני ש"מ אין לך קרוי נץ אלא אחד:
דרב 6 למינה למינה למינו 7 למינהו הרי כאן ארבע אי הכי עשרין ושית
חסידות. מחלקת מזונותיה:
הוו אמר אביי דאה וראה אחת היא דאי סלקא דעתך תרתי אינון
שמנאפת. כמו התאנף בי :
מכדי
בספר ויקרא כתיב ואת הדאה ואת
והראה ואת האיה והדיה למינה: אבוה דאמך. רב חנן בר ל) רבה שהיה חמוה דרב חסדא בעשרה
האיה למינה ובמשנה תורה כתיב
דאה. דויקרא וראה
יוחסין
: דהאנפה למינה דאיה דויקרא למינה למינו
דעורב למינהו דנץ:
דמשנה
תורה אחת היא:
מכדי