אלו טרפות פרק
שלישי חולין
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כודרת.
עוברי דגים. ביצי הדגים כמות שהן מחוברים יחד: שכודרת.
פי' הקונט' כדור פלוט"א בלעז משמע דגרס כודרת
רסג א
א)
עבה ככדור פלוט"א: כודרת ועגולגולת. חדא היא דאי תנא
ברי"ש דכדור שהוא פלוט"א אחרונה ברי"ש כדאמר
עגולגולת לחודה הוה משמע עגולה כעדשה וכגבינה להכי תנא
בחגיגהט) דברי חכמים כדרבונות ככדור של בנות ומהא דכתיב
כודרת ועגולגולת כעיגולה של כדור
שאינה קלושה אלא עגולה
צנוף יצנפך [צנפה] כדור אל ארץ רחבת ידים ופי' שם בקונטרס
ב)
רסד ב
ג)
בעובי והדר מפרש ראשה אחד כד
פלוט"א אין ראיה משם דא"כ הוה
וראשה אחד חד דלא ככדור ממש אלא
ליה למימר ככדור אלא אומר ר"ת
עוברי דגים ותניא גבי ביצים אלו הן
ד)
א
רסה ג
משוכה לארכה ועגולה לרחבה: כד.
דכף שימוש הוא כגר שהולך וגולה
ה)
סימני ביצים כל שכודרת ועגולגולת ראשה
ו)
פלט"א בלע"ז. שאינו חד אלא ככדור:
אל ארץ רחבת ידים במקום שאין
אחד כד וראשה אחד חד טהורה ב' ראשיה
ז) ח)
חלבון. אלבו"ן: חלמון. מויי"ל:
מכירים אותו דור כמו
ט)
כדין או ב' ראשיה חדין טמאין חלבון
רסו ד
ביצת השרץ. צב והלטאה מטילין
(גר) מדור באהלי רשע ובסוף פרק
❖
מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה חלמון
ביצים. ולקמן מפרש למאי הלכתא
אין מעמידין גריס בקונט'
מבחוץ וחלבון מבפנים טמאה חלמון וחלבון
אשמעינן שהיא ביצת השרץ ליתני
כודדת בדל"ת ופירש עגולה ככד:
סימנין לאו דאורייתא. אומר
מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ
טמאה סתמא: בחתוכות. דליכא
תורה אור השלם
למיקם אכודרת ועגולגולת: בטרופות
לא צריכא דחתוכות וליבדוק בחלמון וחלבון
ר"ת דדוקא סימני ביצים
1. וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל
בקערה. שהכל מעורב: אין מוכרין.
משום דאיכא דעורב דדמו לדיונה
בטרופות בקערה וכה"ג מי זבנינן מינייהו
הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא
❖
י)
יֵאָכֵל: ויקרא יא מא
אבל סימני עוברי דגים דאורייתא יש
ביצה של תרנגולת טרפה לעובד
והא תניא $ אין מוכרין ביצת טרפה לעובד
לסמוך עליהם כדאמר סוף פרק אין
כוכבים דילמא הדר ומזבין לה לישראל
כוכבים אלא א"כ טרופה בקערה לפיכך
מעמידין דאמר רב
אלא א"כ טרופה בקערה דתו לא זבין
לעזי רש"י
ב אין לוקחין מהם ביצים טרופות בקערה
כ)
קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה
לה ישראל מיניה לפיכך הואיל ומותר
אלא אמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא דאי
פלוט"א [פילוט"א].
ופריך ל"ל מומחה לבדוק בסימנין
למכור להם ביצה טרופה בקערה אין
כדור.
לא תימא הכי הא דאמר רב אסי שמנה
דתניא כסימני ביצים כו' ומשני
לוקחין ביצים טרופות דלמא דטרפה
ל)
פלט"א [פל"ט].
מ)
ספיקות הן ליבדוק בביצים דידהו אלא ש"מ
שטוח.
שנימוחו ולא משני סימנים לאו
הואי וזבנה ישראל ניהליה: הכי
נ)
אלבו"ן [אלבו"ם].
גרסינן אלא אמר ר' זירא סימנים לאו
דאורייתא וכי תימא משום דמשמע
סימנין לאו דאורייתא אלא למאי הלכתא
חלבון (הביצה).
דאורייתא. הנך סימני ביצים לאו
ליה דבכל ענין אין ניקחין אלא מן
מויי"ל [מויו"ל].
קתני לה הכי קאמר ב' ראשיה כדין או ב'
ג
❖
ס)
חלמון (הביצה).
הלכה למשה מסיני נינהו ולא סמכינן
המומחה אפילו אמר של דג פלוני
ראשיה חדין או חלמון מבחוץ וחלבון
ע)
עלייהו: ח' ספיקות הן. בעופות
וטהור דאז היה ראוי לסמוך עליו
מבפנים ודאי טמאה רישיה חד חד רישיה
❖
כדאמרן לעיל בשמעתא: ליבדוק
דעל כרחך לא איירי בכל ענין דבאומר
מוסף רש"י
חד כד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ואמר
בביצים דידהו. ומהם הוא ניכר אם
מלחתים נקחים אף שלא מן המומחה
אלו הן סימני ביצים.
לך של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עליהם
עוף טהור הוא: ודאי טמאה. ואי
ועל זה אנו סומכים לאכול אותן
(ע"ז
גליון הש"ס
בסתמא לא תסמוך עליהם דאיכא דעורבא
שכודרת.
אמר לך עובד כוכבים של עוף פלוני
דגים שקורין ברבט"א בלע"ז ואפילו
מ.)
גמ' אין מוכרים ביצת
טהור הוא ודאי משקר: אבל ראש אחד
דדמי לדיונה אמר מר חלבון וחלמון מעורבין
לא ידעינן אם נשרו הקשקשין בשעה
טריפה.
❖
כד כו'. סייעתא הוו הנך סמנים
שעולה מן המים סמכינן אסימני
זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ למאי
(שם) ועגולגולת.
לעובד כוכבים לדבריו אי אמר לך של
עוברי דגים ומיהו בירושלמי משמע
הלכתא אמר רב עוקבא בר חמא לומר שאם
(שם) ראשה
עוף פלוני טהור סמוך עליה דקא
דאין לסמוך על סימני עוברי דגים
אחד כד.
ריקמה וניקבה (בכעדשה מטמא) מתקיף
שיטה מקובצת
מסייעי ליה סימני ואי לא לא תסמוך
דגרסי' התם נתן בר אבא קם קמיה
לה רבינא ודלמא דנחש היא אלא אמר
א] וכן בסמוך דדריש ביצת
עליה: ה"ג דאיכא דעורבא דדמי
דשמואל אמר ידענא מפרשא בין
(שם) חלבון.
טמא דאסירא מדכתיב
רבא ד שאם ריקמה
ואכלה לוקה עליה
לדיונה: ריקמה. נוצר השרץ בתוכה:
עוברי דגים טהורים לעוברי דגים
(שם) חלמון.
ואת בת היענה למה לי
משום שרץ השורץ
על הארץ אי הכי
וניקבה. שיוכל ליגע בריקום: של
טמאים עוברי דגים טמאים עגולים
(שם) ביצת השרץ.
ובהלכות גדולות בהלכות
גיד הנשה משמע דקרא
מאי איריא דטמאה
אפילו דטהורה נמי
נחש דומה לשל שרץ וטומאה אין
עוברי דגים טהורים ארוכים אחזי ליה
דבת היענה לא איצטריך
בה: השורץ על הארץ. ואי לא אשמעינן
י)(דהדר בקליפתה) אמר ליה כזה מהו
דתניא כל השרץ
השורץ על הארץ
1
לגופיה אלא למידק מיניה
שהיא ביצת השרץ אלא טמאה סתם
א"ל טמא אמר ליה לא ביש לי דאמרת
וכו' ונ"ב וז"ל תוס'
לרבות
❖
(שם)
חיצוניות פ"ק דבכורות
ה"א משום עוף טמא הוא דאסירא
על טהור טמא אלא סופך לומר על
קשה לר"י מאי קאמר
ובעי לאתרויי ביה משום שרץ העוף ואי אתרו ביה משום שרץ הארץ
טמא טהור אלמא אין בודקין בסימנין כדהדר ליה שמואל לנתן בר
מנין לביצת טמאה שהיא
לא לקי: מדרבנן. הא דרבי אליעזר בן יעקב מדרבנן הוא
אבא ומשמע אפי' על סימני הברייתא אין לסמוך מדלא אמר לו
אסורה וכו' ת"ל דכל
ח)
רבינו גרשום
היוצא מן הטמא וכו'
דקאסר בטהורין אבל טמאין שרץ גמור הוא ולוקה לדברי הכל
שיבדוק בסימני הברייתא וגם מה שאמר נתן בר אבא הן סימני
חלבון זהו לובן של
וי"מ דה"ק מנין לביצת
וכי לא ריקמה איסורא איכא מלקות ליכא דלאו שרץ הוא:
הברייתא והש"ס דידן הוה מצי לשנויי הכי אלא דשפיר קא משני
ביצה: הכא במאי
טמאה שהיא אסורה וביצת
עסקינן בחתוכות. כלומר
טהורה מותרת דסד"א
ומה שאנו לוקחין מן העובדי כוכבים ביצים אע"פ שאינם אומרים
גיעולי
שהקליפה חתוכה ואין
דאסורה משום אבר מן
של עוף פלוני וטהורים הם אנו סומכים על רוב ביצים שמצויין בינינו דשל עופות טהורים הם ומה שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים
יכול להכירה באותה
החי ול"נ דא"כ ה"ל
אובליא"ש וקנטיא"ש שנילושו בביצים אע"ג דאסרי' הכא ליקח מהם ביצים טרופות בקערה לא דמיא דהכא איכא ריעותא מדזבין להו
סימנין: ולבדוק בחלבון
למימר מנין לביצת טהורה
שאע"פ שחוץ לקליפה
שהיא מותרת ועוד דנפקא
עובד כוכבים טרופות בקערה ש"מ דמוכחא מילתא דישראל מכרם לו לפי שהיו של טרפה אבל עיסה שנלושה בביצים לא חיישינן ואזלינן
הן והקליפה שבורה
לן ביצת טהורה שמותרת
בתר רוב ביצים שאינן של טריפות ולא חיישינן שמא היה בהם דם דרוב ביצים אין בהם דם ומעשים בכל יום שאנו אוכלין ביצים
יכול להכיר בקערה אם
מתקח לך ולא לכלביך
מגולגלות אע"פ שאין יכולות ליבדק ומיהו כ) ר"ת היה אוסר ליקח מן העובדי כוכבים אובליא"ש וקנטיא"ש משום בשולי עובדי כוכבים
חלמון מבפנים: בטרופות
דממעטינן מיניה עוף
בקערה שאין יכול להכיר.
(טהור) [טמ'] ונראה לר"י
אע"ג דאמר בירושלמי דפת נמנו עליו והתירוהו שאני הכא שנילושו בביצים ונאסרו מטעם שלקות שלא היה בכלל ההיתר דשתי גזירות
והתניא אין מוכרין ביצת
לפרש וכו' ככתוב בתוס'
היו דגזרה דפת מי"ח דבר דגזור תלמידי שמאי והלל אבל גזרה דשלקות קדמה הרבה תדע מדבעי למימר בסוף פרק אין מעמידין
טרפה לעובד כוכבים
ועוד פי' הר"מ דקבעי מנין
דהויא מדאורייתא מדכתיב אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא
אא"כ טרופו' בקערה
לביצה שאסורה וחשובה
לפי שאין לוקחין ממנו
בריה שלא להתבטל ברוב
נשתנה ולבסוף מסיק דקרא אסמכתא בעלמא הוא ואי מי"ח דברים היתה לא היה טועה בה הש"ס שידועות לכל היו כדאמר בפרק
ביצים טרופות ואין לחוש
ולהכי מייתי קרא דקרי
אין מעמידין שפשט איסורן בכל ישראל ומיהו נראה דאע"ג דאמרינן הלכה כמאן דאסר ביצים משום בישולי עובדי כוכבים בפ'
שמא ימכרם לישראל:
ליה בת היענה. ולפי' ר"י
אין מעמידין דתניא כוותיה מכל מקום עיסה שנלושה בביצים אין לאסור משום דקמחא עיקר כיון דמברכין עליה המוציא לחם מן הארץ ואנו
אלא א"ר זירא סימנין
ניחא דקאמר שאם רקמה
לאו דאורייתא. כלומר
ואכלה לוקה וקשה למה
סומכין על היתר דירושלמי דפת ואמרינן בפרק אין מעמידין גבי ל)(קרבי דגים) אין בהם משום בישולי עובדי כוכבים ואי עבדינהו
סימני ביצים: שאם ריקמה
לי רקמה תיפוק ליה דכל
עובד כוכבים כסא דהרסנא יש בהם משום בישולי עובדי כוכבים ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא הרסנא עיקר קמ"ל קימחא עיקר
וניקבה שנקבה הציור
היוצא מן הטמא וכו'
משמע דאי הוה הרסנא עיקר היה מותר ואע"פ שהקמח מעורב בו ומטעם זה אין להתיר עיסה של פשטיד"א שאפאו עובד כוכבים
בתוכה דמי כשרץ עצמו
ולהאי דפי' ר"י ניחא דאי
ומטמא בכעדשה. ואמאי
לא רקמה אמרינן דלא
מ) שהשמנונית הוא בעין על העיסה וגם מתחילתו הוא נאסר משום בישולי עובדי כוכבים ולא דמי לעיסה שנלושה בביצים שהביצה נתבטלה
מטמא בכעדשה שכן
לקי עלה הואיל ואף ביצה
שאם
ריקמה וניקבה מטמא בכעדשה. דווקא ניקבה כדתנן בפרק העור והרוטב ביצת שרץ
מתחלה ולא נאסר מעולם נ):
חומט תחיל' ברייתו
טהורה הויא אבר מן החי
המרוקמת טהורה ניקבה כל שהוא טמאה: שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ כו'. וא"ת לאכילה ולמלקות ל"ל ריקמה הא קיי"ל
בכעדשה: ודילמא דנחש
ושריא כי נמי הוי דשרץ
הוא כלומר ונחש לא
שרי דדווקא בביצת עוף
כל היוצא מן הטמא טמא ס)כדתניא בפ"ק דבכורות ומהאי טעמא אסרינן התם מי רגלים של חמור א] וכן בסמוך דדריש ביצת טמאה
מטמא שאין מטמאין אלא
טמא חזינן איסור מבת
דאסירא מדכתיב ואת בת היענה ל"ל ע)(וכי האי גוונא) משמע בפ' גיד הנשה דקרא דבת היענה לא איצטריך לגופיה אלא למידק מניה הא
שמנה שרצים: מדרבנן
היענה אבל בביצת השרץ
וקרא אסמכתא בעלמא
לא שמעינן ע"כ שם:
דעוף טהור שריא דס"ד אמינא דאסירא משום דלא אשכח מידי דאתי מחי ושריא כדאמר בפ"ק דבכורות גבי חלב של בהמה טהורה
כלומר ביצת השרץ
דבעי התם קרא למשרי ואין הלשון משמע כן דקאמר מנין לביצת טמאה שאסורה ולא קאמר מנין לביצת טהורה שמותרת ונראה לפרש דביצת
שריקמה וניקבה ואכלה
עוף טהור נפקא לן דשרי מדדרשינן לקמן גבי שלוח הקן תקח לך ולא לכלביך דממעטינן מיניה עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא
לוקה משום שרץ השורץ
על הארץ מדאורייתא אבל
ולהכי אצטריך בת היענה לאסור ביצי עוף טמא דס"ד דשרו משום דליכא מידי דאתי מחי ושריה רחמנא והך ביצה כי אבר מן החי
אפרוחים שלא נפתחו
היא ושריה רחמנא הלכך הויא שריא אפילו בעוף טמא ודיוקא דלך ולא
לכלביך הוה אוקמינן אאפרוחים טמאים אבל ביצים לישתרו
עיניהם מדרבנן לוקה
דכה"ג קאמר בפ"ק דבכורות
גבי חלב בהמה טמאה והשתא
ניחא הא דנקט ביצת שרץ דוקא ריקמה אסירא ואי לא
דקרא אסמכתא
ריקמה שריא מטעם חידוש כמו
דעוף טהור שבעופות הוא
דכתב
קרא דבת היענה ולא בשרץ ומיהו קשה כיון דביצת
ביצה משמע
דאסירא מדאורייתא וי"ל דמסברא
השרץ לא ילפי
מביצת עוף טמא
כל שכן ביצת טרפה ובריש
מסכת
דעוף