סד:
אלו טרפות
פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גיעולי ביצים. ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה: מותרות.
דעוף מעוף ילפינן אע"פ שזה מין היתר אבל ביצת השרץ אדרבה
רסז א
א)
ב)
הטהורין דמיא בעלמא הוא ולא יהבי טעמא באחרנייתא: ביצים
מסתברא דילפינן מטומאה כדדרשינן פרק העור והרוטב
ב)
ג) ד)
מוזרות. שאינן של זכר ואין אפרוח קלוט בהם לעולם: נפש יפה
לטומאה בעינן ריקום כדכתיב השרץ מה שרץ ריקם אף ביצת שרץ
ה)
תאכלם. שאינו אסטניס ואין דעתו קצה בהם תאכלם ואע"פ שישבה
שריקם ושפיר ילפינן איסור מטומאה
כיון דאשכחן במסכת מעילה
רסח ב
עליהם תרנגולת ימים רבים: והוא
פרק קדשי מזבח דמשוו
שנמצא הדם על הקשר שלה. הוא
להו לענין בכעדשה ואע"ג דהשתא
❖
לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם
רסט ג
דאיכא תרתי דאתי מחי ושרו כמו
זרע של תרנגול הקשור בראש הכד
א מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא תנו רבנן
חלב וביצים מ"מ חשיב להו חידוש
של ביצה ומשם יצירת האפרוח מתחלת
גיעולי ביצים מותרות ביצים מוזרות
ב
ג
תורה אור השלם
שפיר משום דאין שניהן באין מן החי
וכיון דעדיין הוא שם לא נתפזר בשאר
ער ד ה
נפש יפה תאכלם ד נמצא עליה קורט דם
בענין אחד וכן יש לפרש גבי דבש
הביצה הלכך אוכל השאר אבל נמצא
1. וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת
❖
זורק את הדם ואוכל את השאר אמר רבי
רעא ו
הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת
של דבורים דדריש מקרא בפרק קמא
על חלמון שלה כולה אסורה כדמפרש
הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:
ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה תני
דבכורות דשרי דלא דמי לחלב
לקמן דשדא תיכלא בכולה נתפשט
ויקרא יא טז
דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי לא שנו אלא
2. גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד
הקלקול בכולה: על חלבון. על הקשר
אי נמי כיון דכל שאר אבר מן החי
ה
שיטה מקובצת
הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי
כדאמרן: תכלא. לשון שיכול וריעותא:
שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על
אסור מקרי הנך חידוש ועוד היינו
א] שהאפרוח נוצר ממנו
לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר:
איפכא תני תנא קמיה דאביי. תנא
יכולים לומר דכל ביצים מותרות בין
חלמון שלה אפי' ביצה אסורה מאי טעמא
איכה ד ג
והא דשרי במסכת
כריתות: ב] ואותו דם אינו
3. עַל זֹאת אֶסְפְּדָה
דטמא בין דטהור מההיא טעמא
אחד היה שונה אותה לפניו איפכא לא
דשדא תכלא בכולה א"ל רב גביהה מבי
בא ליצירת האפרוח אלא
וְאֵילִילָה אֵילְכָה שׁוֹלָל
שנו אלא שנמצא על חלמון שלה: ואביי
דבפ"ק דבכורות דשרינן הני
כתיל לרב אשי איפכא תני תנא קמיה דאביי
מחמת נשיכת תרנגול
וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד
❖
הוא דתרצה הכי. כדאמרינן לא שנו
יאלי דיחמורתא לפי שהוא זרע האיל
בתרנגולת ומה:
כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת
ואביי הוא דתרצה ניהליה הכי אמר חזקיה
מיכה א ח
אלא על חלבון: כיענים. אלמא יענה
שנקרש וכן עור הבא כנגד פנים של
יַעֲנָה:
4. וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים
ו מנין לביצת טמאה שהיא אסורה מן התורה
שמה ולא בת היענה: ואבל כבנות
חמור דמסתברא דהיינו טעמא דשרי
וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים
רבינו גרשום
שנאמר 1 ואת בת היענה וכי בת יש לה
יענה. ואי ביצים נינהו כלום יש להם
משום דאתי משכבת זרע של חמור
וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה
בעלמא: גיעולי ביצים
ליענה אלא איזו זו ביצה טמאה ודלמא היינו
פה: כיענה זו כו'. והכי משמע כאבל
וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם:
ונקרש מעצמו ונעשה עור ומותר ולא
מאכל שנתבשלו בו ביצים
ישעיהו יג כא
העשוי על בני יענה: תכבדני וגו'.
שייך לצורת הולד מידי ולכך מותר
שמייהו לא סלקא דעתך דכתיב בת עמי
5. תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה
2
טמאין. ביצים המוזרות
ואי ביצים מאי כבוד ידעי למעבד:
כיון דמתחלתו בא מחמת השכבת
קובדיץ והוא שנמצא דם
תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי
לאכזר כיענים במדבר ולא והא כתיב אעשה
3
על קשר שלו כלומר מה
נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת
זרע דהויא כנבלה מוסרחת ושרי
בתרתי
מספד כתנים ואבל כבנות יענה כיענה זו
שאני א' זורק את הדם
בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי
❖
ולבסוף אע"פ שנקרש ונעשה עור
בְחִירִי: ישעיהו מג כ
ואוכל את השאר שנמצא
שמתאבלת על בניה והא כתיב 4 ושכנו שם בנות יענה כיענה זו
מ"מ מותר הוא כמו אפרוח ביצת
דם על קשר שלו. דשדא
ששוכנת עם בניה והכתיב תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה ואי
תיכלא בכולה. כלומר כבר
5
טרפה שהוא מותר דכי גדיל פירשא
מפוזר הדם על כל הביצה
סלקא דעתך ביצה ביצה בת מימר שירה היא אלא כתיב היענה וכתיב
הגהות הב"ח
בעלמא הוא וכולהו ביעי נמי משכבת
כולה ודמי כמו שיש בו
בת היענה ושאני הכא דפסק ספרא לשתי תיבות ומדפסיק להו ספרא
(א) תוס'
זרע קאתו ושרו מהאי טעמא חוץ
אפרוח: א"ל תנא איפכא
אדם
תנא קמיה דאביי כלומר
מביצת טמאה שאסר הכתוב להכי
בתרתי
הכי תנא קמיה לא שנו
איצטריך קרא וביצת טריפה ילפינן מיניה כדפירשנו ומיהו אין מתיישב טעם זה גבי ביצים דכולהו מתחלתן מעורות בגידין וחשובים
אלא שנמצא דם על חלמון
כבשר: לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם. לא גרסינן ביה דברי רבי אליעזר בן יעקב דעלה אמר בפ"ק דביצה מני
שלו אבל נמצא דם על
ראב"י היא: גיעולי ביצים מותרות. פירש בקונטרס ביצה טמאה שנתבשלה עם הטהורה מותרין הטהורים דמיא בעלמא הוא ולא
(ב) ד"ה
חלבון שלו אסור ואביי
תירצה הכי: לא ס"ד דכתי'
יהבי טעמא כלל באחרנייתא ולקמן בפרק גיד הנשה ודאי איירי שם בהכי וגם מחלק שם בין שלקו עם ביצים שיש שם
אלא
כיענים במדבר. כלומר
(ג) בא"ד
ודאי לית שמה בת יענה
אפרוח לשלקו עם הטמאים אבל הכא לא מסתברא לר"ת לאוקמי בהכי דלא שייך האי דינא הכא ונראה לי כמו שפירש בערוך ג) שהכו
דקא חזינן דכתיב יענים
❖
ולא כתב בת: התרנגולת על בית רחמה ומפלת ביצים שלא נגמרו ולא איירי מידי בבישול ולשון גיעול שייך עליה כמו שורו עיבר ולא יגעיל והוי
השתא מעין ביצים המוזרות דמיירי השתא בהיתר ביצים גופייהו ואתא לאשמועינן דלא חשיב אבר מן החי אע"פ שלא נגמרו לגמרי
ובירושלמי דמסכת תרומות ד)לענין ביצים ששלקן ונמצא בהן אפרוח דאיירי בהו התם גרסינן לעיל מהא מילתא שמעון בר אבא אמר רבי
הגהות מהר"ב
חנינא מעשה בא לפני רבן גמליאל ברבי ואמר אבא הורה בארבעים ושבע ואנא מורינא במ"ה ואמר רבי חייא בר חנינא מעשה בא
רנשבורג
לפני רב הונא ואמר קליפי איסור מעלין את ההיתר הדא דתימא הוא ששלקן בקליפיהן או קלופות בקלופות אבל אי שלק ביצים קלופות
ה)
א] תד"ה
בשאינן קלופות או שאינן קלופות בקלופות צריך שיעור אחר מפני גיעולי ביצים שורו עיבר ולא יגעיל ביצים שהרקימו אסורות ביצים מוזרות
נפש יפה תאכלם מצא בהם דם קולף מקום הדם עד כאן לשון הירושלמי משמע כפי' הקונט' דאיירי בביצים שלוקות אבל תימה דמייתי
התם קרא דשורו עיבר ולא יגעיל ודומה שאינו מסוגית הירושלמי ושום תלמיד הגיהו ובתוספתא במסכת תרומה בפ' דג טמא משמע
כמו שפירש הערוך והכי תניא התם ביצים [טהורות] ששלקן עם ביצים טמאים אם יש בהן בנ"ט אסורין ואם לאו מותרות גיעולי ביצים מותרים
באכילה ביצים ששלקן ומצא בא' מהם אפרוח אם יש בהן בנ"ט אסורות ואם לאו מותרות ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם ואם מצא בא'
מהן דם זורק הדם ואוכל את השאר אוכל (א) דם דגים או חגבים בין חיים בין מתים ואינו חושש משמע בהדיא דגיעולי ביצים וביצים ששלקן
תרי מילי נינהו: והוא שנמצא בקשר שלה. פירש הקונטרס דכה"ג אוכל השאר כיון דנמצא על הקשר והוא זרע תרנגול הקשור בראש
הכד של ביצים ומשם יצירת האפרוח מתחיל וכיון דעדיין הוא שם ולא נתפזר בכל הביצה הלכך אוכל השאר אבל אם נמצא על חלמון שלה
הביצה כולה אסורה כדמפרש לקמן דשדא תיכלא בכולה פי' נתפשט הקלקול בכולה והא דלא נקט בלשון לא שנו כדנקט אבוה דרבי
אפטוריקי ולימא הכי לא שנו אלא שנמצא על הקשר שלה אבל יצא חוץ לקשר שדא תיכלא בכולה מצינן למימר דאין לשון כל חכמים שוין בענין
אחד ומיהו קשה לפירושו מדאמר בפרק דם שחיטה בכריתות דקתני בברייתא יצא דם ביצים שאינן מין בשר יצא דם חגבים שכולו
היתר ומשמע דכי היכי דשרי דם חגבים ודגים כל זמן שישנו עליהם וניכר שהוא מהן הוא הדין נמי דם ביצים וי"ל דמדרבנן החמירו בדם
ביצים גזירה אטו דם עוף שהביצה בא ממנו ומדאורייתא שרי אע"פ שהאפרוח נוצר משם דהיינו על קשר שלה ואע"ג דהוי אפרוח לבסוף
השתא מיהא לא הוו מין בשר שאין כאן עדיין בשר כלל ועוד י"ל דדם שעל הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר כיון שהאפרוח נוצר
ממנו א] דהא דשרי במסכת כריתות דם ביצים היינו כשאין דם בקשר אלא במקום אחר שמאותו דם אין האפרוח נוצר ולא
חשיב מין בשר ומצוי הוא פעמים רבות אפי' לאלתר סמוך ללידת הביצה ואותו דםא] אינו בא (ב) ב] מחמת נשיכת תרנגול לתרנגולת ומה
שפי' בקונטרס דם שהוא חוץ לקשר הכל אסורה זהו כשישנו בקשר ונתפזר עד שהוא חוץ לקשר אבל כשאין דם כלל על הקשר אלא
במקום אחר מותר כדפרישית ואין להקשות לפ"ז בתר הכי דמפליג אבוה דר' אפטוריקי בין חלבון לחלמון הוה ליה לאפלוגי בחלבון גופיה
בין על הקשר לשאין על הקשר כמו רבי ירמיה דלאו פירכא היא דהא מפליג בין נמצא על הקשר של חלבון לנמצא על הקשר של
חלמון ועוד י"ל הך שמעתא דהכא שרי דם ביצים לגמרי כי ההיא דכריתות והכי קאמר והוא שנמצא על הקשר שלה אז זורק
את הדם ואוכל את השאר אבל אם אין הדם על הקשר אלא במקום אחר מותר אפילו הדם ואין צריך לזורקו וכן משמע בירושלמי
דתרומות דקאמר בתר ההיא שהבאתי לעיל מביצים מוזרות מצא בהם דם קולף הדם ובירושלמי אינו מזכיר כלל מאכילת שאר הביצים
אלא מזריקת הדם משמע דכל החילוק שאומרים אמוראים אחרי כן על הדם עצמו כדפי' בשמעתין ר' זירא סליק למבקרא לר' חייא בריה
דר' יצחק אשכחיה דיתיב וקאמר לא שנו אלא חלמון אבל חלבון מותר והוא סבר דהוא גמיר מן דאבהתי' אתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן
בין בחלבון בין בחלמון אסור תני ר' חלפתא בר' שאול חלמון מותר אמר רבי זעירא הא דאמר חלמון אסור בשנמצא במקום זכרותו של חלמון
ואפילו חלבון והוא שנמצא במקום זכרותו של מוחו שממנו נולד ע"כ לשון הירושלמי משמע דאמאי דקתני בברייתא קולף מקום הדם קאמר
בתר הכי ל"ש אלא חלמון אבל חלבון מותר ומשמע מותר וא"צ לקלוף ובתר הכי מייתי דר' יוחנן דאמר בין חלבון ובין חלמון אסור ובתר
הכי מייתי ברייתא דר' חלפתא בר' שאול דאומר חלמון מותר ודומה בזה שהוא טעות סופר ויש לגרוס חלמון אסור וחלבון מותר ובדם
גופיה קאמר הכי כדפרישית ועלה קאי דר' זעירא דאמר הא דאמר חלמון אסור כשנמצא במקום זכרותו של חלמון פירוש זכרותו קשר
שלו כי גם בחלמון ישנו הקשר אבל שלא במקום הקשר מותר אפילו הדם ובא ר' זעירא לסתור מה שאמר בברייתא חלמון אסור
זכרותו כי (ג) גם במקום אחר דם ביצים מותר אפילו בחלמון וכה"ג אפילו
חלבון מותר ולומר שגם חלמון שאסור זהו דוקא במקום
בחלבון אסור הדם
וקם ליה ר' זעירא בשיטתיה דר' יוחנן
דלעיל מיניה וברייתא דר' חלפתא ברבי שאול כשיטתיה דרבי חייא בר' יצחק:
ו) רבי