אלו טרפות פרק
שלישי חולין
סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
ו) יוסי אומר ושמו חגב. אומר היה הריב"ם דרבי יוסי מפרש
בתרתי. בשתי תיבות: בשני שיטין. בת מכאן ויענה מכאן: הכי
רעב א ב ג
א)
ב)
גרסינן יש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף בידוע שהוא טהור.
מילתא דתנא קמא ולא פליג כדמוכח בגמרא דתנא דבי רבי
ג)
וארישא סמיך דתנא ליה כל עוף הדורס טמא ואם אינו דורס ויש לו
ישמעאל דדריש כלל ופרט וכלל ומרבה כעין הפרט כל דאית ליה ד'
ד)
עוד שלשה סימנין דהוו להו ארבעה בידוע שהוא טהור: את רגליו.
סימנין ודריש חגב לשמו חגב ותנא דבי רב לא דריש חגב לשמו
רעג ד ה
אצבעותיו: הקולט מן האויר.
חגב אלא קאמר חגב זה גדיאן ולא
ה)
שכשזורקין לו מאכל קולטו לתוך פיו
מרבה מידי מכעין הפרט ובעי ה'
בתרתי תיבות ש"מ תרי שמות נינהו אלא
ו)
ומקבלו מן האויר: ציפרתא. מכירין
סימנין הנך ארבע ואין ראשו ארוך
ז) ח)
מעתה 1 את כדר לעומר
דפסק להו ספרא
רעד ו ז
ט)
היו שהיא טהורה וזה שמה: קולט
ופסיל ראשו ארוך ותנא דמתניתין
❖
❖
בתרי הכי נמי דתרתי שמי נינהו אמרי
י)
ואוכל. שאינו מניחו לארץ עד שלא
דקתני ארבעה סימנין ולא קתני אין
התם בשתי תיבות פסיק להו בשני שיטין לא
יבלענו: שכן. כמו שוכן: ונדמה.
ראשו ארוך ש"מ דסבר כתנא דבי
פסיק להו אבל הכא אפי' בשני שיטין נמי
דומה להם במראיתו: הלכך. הואיל
רבי ישמעאל דמכשיר אפילו ראשו
תורה אור השלם
רבינו גרשום
פסיק להו: אבל אמרו חכמים כל עוף [וכו']:
ואמרינן הכי בעינן תרוייהו: זחל.
ארוך וא"ת ל"ל דכתב רחמנא חגב
1. וַיְהִי בִּימֵי אַמְרַפֶל
הכא אפילו בשתי שיטות
תניא רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע
מין חגב בלשון ארמי: איסקרא. ואין
לשמו חגב תיפוק לי מכעין הפרט
פסיק לה. כלומר דכתבינן
מֶלֶךְ שִנְעָר אַרְיֹוך מֶלֶךְ
בת בסוף שיטה אחת
אֶלָסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ
שהוא טמא יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו
לו קרצולים בקטנותו וגדלים לאחר
כמו הנך ד' סימנין וי"ל לפי שאין
ויענה בתחילת שיטה
עֵילָם וְתִּדְעָל מֶלֶךְ גֹויִם:
זמן: ה) אשר לא כרעים. כתיב ואשר
סימן זה דשמו חגב חשוב כשאר סימנין
נקלף בידוע שהוא טהור ר"א בר' צדוק אומר
אחרת: בשוכן ונדמה להן
בראשית יד א
2. אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ
לו קרי: רשון ניפול גדיאן יוחנא
קאמרינן כלומר דהתם
ולא הוה מצרכינן ליה כי היכי דלא
מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את
א
רבנן מודו: אשר לוא
מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ
ירושלמית. כך שמם: צפורת כרמים.
בעינן אין ראשו ארוך ומרבינן אע"פ
רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש
כלומ' לא לו עכשיו ועומד
עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לוֹ
מין ארבה דאין לו גבחת וכן לארבה
דראשו ארוך ומהאי טעמא נמי
לגדל לאחר זמן לפיכך
כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו
לכאן ואחת לכאן טהור ר"ש בן אלעזר אומר
כתב לוא מלא. איסקרא
כדלקמן: יוחנא. מין סלעם דיש לו
איצטריך לאשמועינן בקרא כרעים
לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ:
ב כל עוף הקולט מן האויר טמא ציפרתא נמי
גרסינן: והדביינות גרסינן:
ויקרא יא כא
גבחת: ערצוביא. מין חרגול דיש לו
בהדיא אי נמי כרעים איצטריך
3. אֶת אֵלֶּה מֵהֶם
אלו כללי כללות ואלו
מקלט קלטה אמר אביי קולט ואוכל
זנב ולשנים הראשונים אין זנב: הרזבנית.
לכדדרשינן בגמרא אין לו עכשיו
ג
פרטי פרטות כללי כללות
תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה
ציפורת כרמים זה כלל
קאמרי' אחרים אומרים שכן עם טמאים טמא
לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם
מין חגב ואינו דומה לאלו במראה:
ועתיד לגדל אחר זמן א"נ לכלל ופרט
אחד אושכף זה כלל
לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל
דבי ר' ישמעאל תנא. הנך למינהו
כדקאמר בגמרא אשר לו כרעים
עם טהורים טהור כמאן כר' אליעזר דתניא
אחר כרספת ושיחלנית
לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב
❖
לאו פרטי נינהו כדאמרת דלא מרבי
כלל אבל אין לפרש שיש באחד ממיני
זה כלל שלישי ראשו
לְמִינֵהוּ: ויקרא יא כב
ר"א אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב
ארוך זה כלל רביעי.
אלא מינא דכל חד אלא כללי נינהו
ארבה או ממיני סלעם וחרגול שאין
אלא מפני שהוא מינו אפי' תימא רבנן שכן
פרטי פרטות (פרטות)
ויש כאן כללי כללות ופרטי פרטות
שמו חגב ואין להם כרעים ואי לאו
הגהות מהר"ב
פרט ראשון ארבה זה
ונדמה קאמרינן: ובחגבים כל שיש לו כו':
כלומר כללות הבאין אחר כללות שלא
דכתבינהו קרא בהדיא הוה מכשרינן
גובאי. פרט שני סלעם זה
רנשבורג
מאי רובו אמר רב יהודה אמר רב רוב ארכו
נפול פרט שלישי חרגול
לצורך ואתו לדרשה ופרטין הבאין
להו דבכלל ארבה וסלעם וחרגול נינהו
א] תוס'
זה רשון:
ואמרי לה רוב הקיפו אמר רב פפא ד הלכך
דא"כ כי קאמר בגמרא דתנא דבי
שלא לצורך אחר פרטות ולדרשה באו על
בעינן רוב ארכו ובעינן רוב הקיפו ת"ר אין
כרחך ולקמן מפרש להו ואזיל דסלעם
ר"י ותנא דבי רב איכא בינייהו
ה
❖
וחגב הן הפרטות שלא הוצרכו ולמינהו
לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל
ראשו ארוך לימא דאיכא בינייהו דאין
שמו חגב דלתנא דבי רב שרי ולתנא
הכתובין עמהם הם הכללו' שלא הוצרכו:
מותר ר"א בר' יוסי אומר 2 אשר לא כרעים
דבי ר"י אסור וכן מכרעים קשה
ציפורת
מוסף רש"י
אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל
דקאמר בגמרא אשר לו כרעים כלל
לא לחנם הלך זרזיר
לאחר זמן מאי זחל אמר אביי אסקרין ת"ר 3 ו את אלה מהם תאכלו
ארבה סלעם וחרגול פרט אדרבה
כו'.
את הארבה וגו' ארבה זה גובאי סלעם זה רשון חרגול זה ניפול חגב
הני פרטי מרבה יותר מן הכלל דכללא
(ב"ק צב:)
זה גדיאן מה ת"ל למינו למינהו למינהו למינהו ד' פעמים ז להביא
ממעט כל ארבה סלעם וחרגול שאין
ציפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והרזבנית דבי ר' ישמעאל
להם כרעים ופרטי מרבה וכי האי
תנא אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות ארבה זה
גובאי למינו להביא
גוונא לא אשכחן דעביד כלל ופרט:
אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל
ציפורת
אחר זמן. מדכתיב לא
באלף קדריש ולא מצי למימר לא שאין לו כרעים כלל קאמר דאדרבה סלעם ארבה וחרגול יש להם קרצולים כדקתני בהדיא בהצד השוה
שבהן וכו' וכן אשר ז) (אין לו) חומה דגבי ערי חומה דריש אע"פ שאין לו עכשיו והיתה לו קודם לכן בפ' קמא דמגילה ולא מצי
למימר שאין לו כלל קאמר דבערי חומה מישתעי קרא וכן אשר לא יעדה והפדה ומתרגמינן דקיימי ליה פי' שהיה לו לקיימה וליעדה דמצות
יעידה קודמת ומהאי קרא דרשי' ליה בפ"ק דבכורות דמצות יעידה קודמת למצות פדייה שנאמר אשר לא יעדה והפדה ואע"ג
דכתיב באל"ף דרשינן כאילו כתיב בוי"ו כלומר שהיה לו ליעדה ואינו רוצה והפדה והיינו טעמא דלמה ליה למכתב אשר לא יעדה פשיטא
דבלא יעדה מישתעי קרא דאם יעדה היתה צריכה גט וגם לא היתה צריכה פדיית אב שבשעת ייעוד פקע שעבוד שפחות מינה וא"ת
בפרק כשם דפריך וכל היכא דכתיב לא באל"ף ממש הוא והא כתיב בכל צרתם לא צר ומלאך פניו הושיעם ואמאי לא מייתי
מכל הנך קראי ויש לומר דבכל הני איכא הוכחא מגופיה דקרא שרוצה לומר אשר לו בוי"ו אע"ג דכתיב באל"ף ח)דאדרבה סלעם וחרגול
יש להם קרצולים וערי חומה ביש להם חומה מיירי וגבי יעדה כדפרישית מדכתיב כלל אבל צרתם לא צר לא מוכח מגופיה דקרא שהקב"ה
כביכול מיצר בצרתם של ישראל אלא מקרא אחר ט)דכתיב עמו אנכי בצרה וא"ת והיכי דרשינן הכא וגבי ערי חומה מדכתיב לא באלף דבעי
למימר קרא אע"פ שאין לו עכשיו והא מסקינן בפרק כשם דאל"ף משמע הכי והכי הן או לאו ויש לומר דמ"מ דרשינן מדשני
למכתב באל"ף יותר מכל אותם לו שרוצין לומר הן שכתובין בוי"ו ש"מ לדרשה ולא צר נמי דרשינן במדרש דכתיב באל"ף דכל צרה שאינה
לישראל מאומות אינה צרה: אלו כללי כללות ופרטי פרטות. כדדרשינן בסמוך דאשר לו כרעים כלל ארבה סלעם וחרגול פרט למינהו
חזר וכלל ולאו דוקא נקט תנא דבי ר' ישמעאל סלעם לכלל ופרט וכלל דסלעם קרא יתירא למישרי ראשו ארוך כדמסקינן בסמוך ולמינהו
דסלעם מפרש הריב"ם דאיצטריך דאי לא כתיב למינהו הוה אמינא דוקא במין סלעם שרי ראשו ארוך אבל בשאר לא להכי כתיב למינהו
לרבויי בכולהו א"נ הוה אמינא דסלעם אתא לאסור מינו קמ"ל ולא קאמר כללי כללות למימר דכל אלו ראויין לדונם בכלל ופרט וכלל אלא ה"ק
אלו כללות הבאין אחר כללות ופרטות הבאין אחר פרטות וצריך לדורשם כולם כפי הראוי וארבה וחרגול בלבד הם דבאים בכלל ופרט י)
כדמוכח בשמעתא וסלעם למישרי ראשו ארוך כדמסקינן וחגב להצריך ששמו חגב ולמינהו דחגב להצריך א] כדמפרש בהדיא בברייתא ולמינהו
דסלעם כדמפרש ליה מסברא דנפשיה כדפרישית וא"ת למה הוצרך לכתוב למינהו בכל אחד בארבה וסלעם וחרגול לכתוב למיניהן ויהיה די
בכל אחד לשלשתן בסוף ויש לומר משום דארבה וחרגול הם הם לבדם שבאין בכלל ופרט וכלל כדפרישית וראויין היו ליכתב זה אצל זה והפסיק
בסלעם וכתבו באמצע בין ארבה וחרגול לשום דרשה דלא על חנם הוא שכתבו שלא במקומו וכיון שהוצרך לכותבו באמצע בשביל שום דרשה
שוב אינו יכול לכתוב למיניהן לבסוף כי זה לא יתכן שלמיניהן יהיה עומד על ארבה וחרגול להיות להן כלל אחרון בפני עצמם ועל סלעם לא
יהא עומד לכלל אלא לדרשה אחרת כמו שאנו דורשים עכשיו למינהו דסלעם ולפי שיש לארבה וחרגול לכל אחד כלל בפני עצמו ואין שניהם
נידונים יחד בדין אחד של כלל פרט וכלל אלא בשנים שכל אחד ואחד נידון לבדו בכלל ופרט צריך לעשות בנין אב משניהם מארבה וחרגול וללמד
משניהם בהצד השוה בשניהם ומה שאומר הרי אתה דן בנין אב משלשתן זה לפי שלא פירש עדיין דסלעם קרא יתירא הוא והכי פירושא דברייתא
לפי המסקנא הרי אתה דן בנין אב משלשתן בהצד השוה והואיל וכן הוא לא מצריך רק ארבעה סימנין דכי מעיינת ביה שפיר בארבה וחרגול סגי
לעשות בנין אב משניהם ואייתר ליה סלעם לרבויי ראשו ארוך והא דמרבינן ראשו ארוך ולא אמרינן דמרבינן ואע"ג דלית ליה חד מהנך ד' סימנין
ואין