אלו טרפות פרק שלישי חולין
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במאי קא מיפלגי תנא דבי ר' ישמעאל. דמייתי ליה סלעם לרבויי
שלשה צדדין (א) מכל א] צדדיהן אלא לרבות העתיד לגדל אחר זמן
ערה א
א)
ב)
ראשו ארוך ואייתר ליה חגב למעוטי צרצור ותנא דברייתא קמייתא
לא יקשה כלום דעל כרחך שני צדדין דמצריכין בעירובין למ"ד
ג)
דמיבעי ליה כולהו לגופייהו: תנא דבי רב. קרי לברייתא קמייתא
דכללא בתרא דוקא ושלש צדדין שמצריך למאן דאמר כללא קמא
ד)
❖
ששנויה בתורת כהנים דמקרי ספרא דבי רב לפי שהיה שגור בבית
דוקא לאו דוקא אמר שנים
ושלשה דלמאן דאמר כללא קמא דוקא
המדרש בפי כולם אבל ברייתא דתנא
אפי' בה' צדדין צריך לדמות דא"כ
דבי ר"י לא היתה שגורה אלא בפי
תיקשי עלה דההיא דעירובין הא
במאי קמיפלגי תנא דבי רב ותנא דבי רבי
ה)
לעזי רש"י
תנא דבי רב סבר. למינהו
תלמידיו:
דאמר בנזיר פ' שלשה מינין
ו)
ישמעאל בראשו ארוך קמיפלגי תנא דבי רב
❖
❖
ז)
טונינ"א. טeנה.
דכל היכא דאיכא תרי כללי ופרטי
דכל חד לא משתמע כללא למהוי כלל
סבר אשר לו כרעים כלל ארבה סלעם
מרבינן כל דדמי ליה מחד צד וכל
ופרט וכלל דלתרבי סלעם וחגב בכעין
חרגול חגב למינהו פרט כלל ופרט אין בכלל
היכא דאיכא תרי פרטי וכללי מרבינן
הפרט דניהוי קראי יתירי משום
הגהות הב"ח
שיטה מקובצת
אלא מה שבפרט דמיניה אין דלאו דמיניה
כל דדמי ליה משני צדדין אלא ודאי
דקסבר דלא דיינינן בתרי כללי אא"כ
(א) תוס'
א] שלשה צדדים (מכל
לא ומרבי דדמי ליה משני צדדין תנא דבי
מסתברא דשני צדדין דעירובין וחד
דמי כללא בתרא לכללא קמא והכא
עדיהם) אלא לרבות:
ר' ישמעאל סבר אשר לו כרעים כלל ארבה
ב] כשנצריך יותר משני
צד דנזיר חדא מילתא היא ומיירי
לא דמי דכללא קמא לא קפיד אלא
צדדין במקום שיהיו
סלעם חרגול חגב פרט למינהו חזר וכלל
בעירובין כגון שיש לו שני צדדין חשובין
אכרעים ולמינהו אי כללא קרינן ליה
(ב) בא"ד
הצדדין שוין ולפי דברי
שוין וצד שלישי שאינו חשוב כל כך
קפיד דלהוי דמי לארבה דאית ליה
כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט
לפרט
אלה נצריך כאן יותר
וגרועין
ארבעה סימנין: דלאו דמיניה לא.
משלשה צדדין למאן
דכה"ג איכא גבי כלל ופרט דבקר
ומרבי כל דדמי ליה בחד צד והא לא דמי
כמו השלך
דאמר כללא קמא דוקא
הלכך חד מחבריה לא אתי: כל
וצאן ויין ושכר בשמעתא דעירובין
(ג) בא"ד
כללא קמא לכללא בתרא כללא קמא אשר
אפי' אין כאן אלא שני
דדמו ליה. הלכך סלעם אתי מארבה
ובנזיר מיירי כגון
היותר
צדדין חשובין ושוין ויש
לו כרעים אמר רחמנא דאית ליה אכול דלית
(ד) בא"ד
צדדין אחרים גרועים
וחרגול כדאמרן ואייתרא ליה לראשו
דליכא אלא חד צד חשוב כגון כלל
מהם: ג] כמו שפי' גם
ליה לא תיכול כללא בתרא עד דשוו
ארוך: תנא דבי ר' ישמעאל כי האי
ופרט וכלל דההיא שמעתא ואיכא
❖
(ה) בא"ד
רש"י ולפי זה:
בארבעה סימנין תנא דבי ר' ישמעאל בכללי
גוונא דאין. ומהכא שמעינן ליה
נמי צד שני שאינו חשוב כל כך וכענין
❖
ופרטי כי האי גוונא דאין ודאמרי' נמי בעלמא
דהא קחזינן דדריש להו: ארבה וחרגול
זה אמר בנזיר דלא מצרכינן אלא חד
רבינו גרשום
כתיב. וכעין הפרט בעינן: כל דהו.
צד היינו הצד החשוב האחד שאין
דדאין תנא דבי ר' ישמעאל בכללי ופרטי כי
ואפי' לא דמו ליה אלא בחד סימן
חשוב כמותן וה"ה אם היו שניהם
הגהות מהר"ב
מהיכא תיתי ארבה וחרגול
האי גוונא מהכא: אמר מר אי שמו חגב יכול
כתיב. ובעינן דיהא שוה
דהא שמעינן סלעם דלא בעינן דמי
חשובין ושוין וצד שלישי שאינו חשוב
רנשבורג
אין בו כל הסימנין הללו ת"ל למינהו עד שיהו
לארבה וחרגול מה ארבה
לפרט בכל צדדין מדאיתרבי ראשו
כמותן הוו שני צדדין החשובין כצד
א] תוס'
וחרגול דיש להן ד' סימנין
בו כל הסימנין הללו אין בו כל הסימנין
ארוך: ומר כי אתריה. רשון דתנא
אחד כיון שהן שוין ונצריך שיהא כעין
אף כל (ונרבי) [ולא נרבי]
הללו מהיכא תיתי ארבה וחרגול כתיב אי
אלא שיש בו ארבעה
דבי רב הוא ניפול דתנא דבי רבי
הפרט דומה לפרט באותם שני צדדין
סימנין: ומ"ש התם סלעם
לא כתיב סלעם כדקאמרת השתא דכתיב
ישמעאל ורשון דתנא דבי ר' ישמעאל
החשובין דהי מינייהו מפקת וזהו מה
זה רשון כו' תנא קמא דר'
סלעם לרבויי ראשו ארוך אימא לירבי נמי
הוא ניפול דתנא דבי רב ובין למר
שמצריך בעירובין דומה לפרט מב'
ישמעאל מר כי אתריה כו'.
כלומר באתריה דמר קרו
כל דהו קמ"ל מאי שנא התם דאמרת
ובין למר סלעם אין לו זנב וחרגול
צדדין אפי' למ"ד כללא בתרא דוקא
הכי ובאתריה דמר קרו
יש לו זנב. וחגבים הללו אין טעונין
דהוו להו תרוייהו כצד אחד דנזיר
סלעם זה רשון חרגול זה ניפול ומאי שנא
הכי: [כתוב בגליון] פירוש
גבחת גבהות בשדרה שלו
כדפירשנו ומה שמצריך שלשה צדדין
שחיטה שהרי אחר דגים הזכירן הכתובה)
הכא דאמרת סלעם זה ניפול חרגול זה
כעין גמל. ארבה אין לו
זאת תורת הבהמה כמשמעו והעוף
למ"ד כללא קמא דוקא י"ל שבא לומר
רשון מר כי אתריה ומר כי אתריה: ובדגים
גבחת ולא זנב. סלעם יש
כמשמעו עוף ולא שרץ העוף דהיינו
דלא סגי ליה בשני צדדין החשובים
לו גבחת ויש לו זנב.
כל שיש לו סנפיר וקשקשת: תנו רבנן אין
א
חרגול יש לו גבחת ויש
מינים קטנים וכל נפש החיה הרומשת
ושוין כמו למ"ד כללא בתרא דוקא
לו זנב. ארבה זה גובי
לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון
במים אלו דגים ולכל נפש השורצת
אלא גם בצד השלישי הגרוע צריך
אין לו גבחת. סלעם זה
הסולתנית והעפיאן ה"ז מותר יש לו עכשיו
שיהא דומה (ב) לכולן וה"ה אם יש
על הארץ אלו חגבים. בהלכות
רשון יש לו גבחת. חרגול
זה נפיל יש לו גבחת
ועתיד להשירן בשעה
שעולה מן המים כגון
גדולות: ו) הפורח בהן. שט בהן
ה' צדדין צריך שידמה לכולן והשתא
ויש לו זנב. חגב זה
על פני המים: ז) הקבועין בו. יותר
אתי שפיר כי מצרכינן נמי טפי משלשה
אקונס
נדיין. ד' פעמים למינהו
מן הסנפירין שאין זזין מאליהן אלא
בידים אבל כל הסנפירין צדדין בכעין הפרט כי בכל הצדדין בין החשובין בין הגרועין הרבה
להביא צפורת (ברודי)
[כרמים] ויוחנה ירושלמית
הוא יכול לכשכשן: הסולתנית. מין דגים קטנים בלע"ז טונינ"א:
כמו השלישי צריך שיהא דומה לפרט למאן דאמר כללא קמא דוקא
וערצוביה והרזבנית. ואלו
ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא נמי לא יקשה כלום כשנצריך יותר
אקונס
הן ד' סימנין. ד' רגלים וד'
משני צדדין במקום שיהיו יותר משני צדדין שוין ולפי דברי אלה נצריך בכאן יותר משלשה צדדין למ"ד כללא קמא דוקא אפי' אין
כנפים וקרסולים וכנפיו
ב] (ג)
חופות רוב עוביו ורוב
כאן אלא ב' צדדין חשובין שוין (ד) לו ויש צדדין אחרים גרועים מהן כי כולם יש להצריך ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא לא נצריך אלא
אורכו [אחרת]. כללא קמא
שנים החשובין ולכך לא היה לנו להצריך אין ראשו ארוך למאן דאית ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' רש"י ג] (ה) שם ולפ"ז נצטרך לומר
אשר לוא כרעים כללא
בתרא למינהו להביא את
דאין לו זנב ואין ראשו ארוך הם צדדים גרועין יותר מאותן שאנו מצריכין בברייתא בהצד השוה ולכך לא היינו מצריכין אותם אם היינו
שיש לו ד' סימנין:
אומרים כללא בתרא דוקא ובכך מתיישב גם מה שאנו מרבים ראשו ארוך מסלעם ואין אנו מרבים אותו שאין לו ארבע כנפים או שאין
כנפיו חופים את רובו כי אותם הם סימנים חשובים יותר מאין ראשו ארוך ומיהו בלאו האי טעמא ניחא כמו שפי' ריב"א דאין לך שום
חגב חסר סימן אחד דארבע כנפים או כנפיו חופים את רובו שלא יהא עוד חסר סימן או סימן אחד דאין ראשו ארוך או סימן אחד מן
הארבע דמתניתין אבל הכא בראשו ארוך משכחת ליה שאינו חסר אלא סימן דאין ראשו ארוך בלבד ולפי מה שפירשנו הנהו דעירובין ונזיר
קשיא אמאי איצטריך למימר פ' הגוזל בתרא דר"א דריש ריבויי ומיעוטי דאפי' דריש כללי ופרטי אתי שפיר וסבר כמ"ד כללא
בתרא דוקא וסגי בחד צד פירוש בצד החשוב מן השאר שאין צד אחר חשוב כיוצא בו מה הפרט מפורש גופו ממון אף כל גופו ממון
יצאו שטרות אבל דבר המיטלטל לא צריך ולא אימעוט קרקעות כי זהו צד גרוע יותר תדע שהוא צד גרוע יותר דהא כי דריש ליה בריבה
ומיעט וריבה אינו ממעט קרקעות אלא שטרות וי"ל דמשום דמוכחא מלתא דשמעתא דפ' נגמר הדין וההיא דפרק
שלשה מינים דנזיר דר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי קאמר נמי התם הכי וצ"ע בשמעתא דשן ועין בקדושין ואו פסח
או עור דבכורות ובכל הש"ס במקום שאמר מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אם יהיה זה דוקא למ"ד כללא קמא דוקא
או שמא נאמר כי גם למ"ד כללא בתרא דוקא אפי' לא יהיו השני צדדין החשובין שוין לגמרי כיון שקרובין להיות שוין חשובין כשוין וכחד
צד דמו ומה שלא נצריך אלא חד צד זהו כשהשני גרוע הרבה יותר ממנו כי כן נראה יותר כדי שיהא דברי הכל במה שמצריך בכל הגמ'
דבר המיטלטל וגופו ממון כי שני צדדין האלו קרובין להיות שוין וגם יתיישב בכך מה שצריך לומר בהגוזל בתרא דר' אליעזר דריש
ריבויי ומיעוטי ולא נצטרך לתרץ בדוחק כאותו תירוץ שכתבתי: במאי קמיפלגי. וא"ת אמאי לא מפרש דאיכא בינייהו שאר חגבים
שאינן ממין אותם הכתובים שיש להם ארבעה סימנים הכתובים במתני' ואין ראשו ארוך דלתנא דבי רב אסירי אע"פ שיש להם ד' סימנים
דמתני' דאין בכלל אלא מה שבפרט וי"ל דשמא ליכא שום חגב שיהא בו ה' סימנים שלא יהא ממין אותם הכתובים במתני' א"נ רבותא
נקט דאפי' בראשו ארוך שרי תנא דבי ר' ישמעאל: בסוף שמעתא פי' בקונטרס דחגבים הללו אין טעונין שחיטה שהרי אחר דגים הזכירן
הכתוב וזאת תורת הבהמה כמשמעו והעוף כמשמעו ולא שרץ העוף דהיינו מינים קטנים וכל נפש החיה הרומשת במים אלו דגים ולכל
נפש השורצת על הארץ אלו חגבים בהלכות גדולות כך פי' בקונטרס ולא הוצרך להביא בקונטרס מה"ג אלא משום דדריש ליה מקרא
דבכמה מקומות בש"ס מוכח דשרו בלא שחיטה בסוף פ' ר' עקיבא חגב טמא אין מצניעין לקטן דלמא מיית ואכיל ליה
אבל חגב טהור אין לחוש ובריש פ' דם שחיטה קאמר אוציא דם דגים וחגבים שכולם היתר ומפרש דאין טעונין שחיטה ובפ'
אין מעמידין דאמר רב עובדי כוכבים שהציתו את האור באגם כל החגבים אסורים ומפרש טעמא דלא ידיע הי
טמא והי טהור אבל לשחיטה לא חיישינן ועוד התם בסוף פירקא חגבים הבאים מן ההפתק ומן האוצר מותרים ליקח מן העובד כוכבים
וכן הבאין מן הסלולה ולפני חנוני אסורין מפני שמזלף עליהם יין ולעיל א] הבאתי ברייתא דתוספתא דקתני אוכל אדם דגים וחגבים בין
חיים ובין מתים ואינו חושש ואע"ג דאוכל לאו דוקא דבחיים איכא משום בל תשקצו כדמוכח בפ' ר' עקיבא בשבת
מ"מ נקט
בעי שחיטה. :
אוכל למימר
דליכא איסור אבר מן החי דלא
כל