סו:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
רעו א שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. וא"ת מנין היה להם זה לחכמים
אקונס ואפונס כספתיאס ואכספטיאס. כולן לשון פרסי הן: תנן
א) ב)
התם. במס' נדה: אקשקשת סמכינן. דהא אינה בלא סנפיר
וכן לעיל דתניא שאין במיני דגים טמאים אלא ז'
ג)
מאות מנין היה להם שהתירו בכך את השאר וליכא למימר מאדם
כדתני תנא ואסנפיר לא סמכינן דהא דג טמא נמי יש לו סנפיר:
❖
ד)
הוה אמינא. קשקשת הוא הפורח בהן ואתי לאכשורי דג טמא כתב
שקרא להם שמות קים להו הכי שמסר לדורות כך שהם טמאין שכן
רעז ב
הוא הכיר את כולם דהא לא משמע
[רחמנא] תרוייהו למימרא דעל כרחך
תורה אור השלם
במקרא שקרא שמות אלא לבהמות
חד מינייהו הוי הנך דקבועין בו:
אקונס ואפונס כספתיאס ואכספטיאס
רעח ג ד
ופרכינן והשתא. דכתיבי תרוייהו מנלן
ולעופות שאע"פ שידע שמו של הקב"ה
1. וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל
ואטונס ה"ז מותר תנן התם כל שיש לו
א
רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים
כדדרשינן אני ה'
דקשקשת לבושא הוא דמפרש תנא
❖
קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין
הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל
ד)(הוא) שקרא לי אדם הראשון בדגים
דמתניתין קשקשין אלו הקבועין בו
לו קשקשת יש לו קשקשת ויש לו סנפיר דג
הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים
מיהא לא אשכחן ויש לומר מכל אשר
על כרחך מהאי קרא מישתמע ושריון
שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת:
טהור יש לו סנפיר ואין לו קשקשת דג
שמואל א יז ה
יקרא לו האדם יש לרבות אפי' דגים
קשקשים וגו' וכיון דפשיטא לן
רבינו גרשום
2. יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ
טמא מכדי אקשקשת קא סמכינן ליכתוב
ואיכא למימר דמאדם קים להו ואם
דקשקשת הוא לבושא ליכתוב קשקשת
מכדי תני התם בנדה
יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:
רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר אי כתב
תמצא לומר שלא קרא להם שמות יש
לחודא דהא עלה סמכינן והשתא
פ' בא סימן התחתון
ישעיהו מב כא
3. אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל
כל שיש לו קשקשת
רחמנא קשקשת ולא כתב סנפיר הוה אמינא
לומר דהכי קים להו הלמ"מ:
ליכא למימר הוה אמינא מאי קשקשת
ויש לו סנפיר דג טהור:
אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ
הוה
אמינא מאי קשקשת סנפיר.
סנפיר: כל אשר לו סנפיר וקשקשת
מאי קשקשת סנפיר ואפי' דג טמא כתב
אקשקשת קא סמכינן.
סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם
כלומר דחזינן יש לו סנפיר
במים אותם תאכלו אותם משמע
בפ"ק
בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם
רחמנא סנפיר וקשקשת והשתא דכתב
ואין לו קשקשת דג טמא
תֹּאכֵלוּ: ויקרא יא ט
מיעוטא הא אם אין לו לא תאכלו
פירשתי דלא שייך כאן לאקשויי וכי
רחמנא סנפיר וקשקשת ממאי דקשקשת
4. וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ
לא נכתוב רחמנא סנפיר
ולאו הבא מכלל עשה עשה: תאכלו
איצטריך קרא לכתוב כדי שלא נטעה
ונכתוב קשקשת: כלומר
סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים
לבושא הוא דכתיב 1 ושריון קשקשים הוא
השתא דקי"ל דקשקשת
מכל אשר במים מה ת"ל. והא
כדפריך התם גבי איצטריך קרא למעוטי
וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ
לבוש וליכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב
(כלבי) [לבוש'] נינהו
יגדיל
הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה
תורה ויאדיר.
ספיקא:
מאותם תאכלו דסיפיה דקרא נפקא
נכתוב רחמנא קשקשת
אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם
סנפיר א"ר אבהו וכן תנא דבי ר' ישמעאל
❖
הרבה אמר לנו טעמים לידע מהו
לן התירא ביש לו ואיסור עשה באין
ולא נכתוב סנפיר ולא אתי
ויקרא יא י
לָכֶם:
קשקשת: אימא בכלים אע"ג
יגדיל תורה ויאדיר ת"ר ממשמע שנאמר
למטעי דקשקשת היינו
2
לו ותאכלו קמא למאי אתא ליכתוב
סנפיר: תנו רבנן אין
אכול את שיש לו שומע אני אל תאכל את
דאית ליה לא תיכול. וא"ת א"כ את
מכל אשר במים כל אשר לו וגו': שיכול
לו עכשיו כו'. כלומר
הגהות הב"ח
שאין לו וממשמע שנאמר אל תאכל את
וכו'. ואי קשיא תאכלו דרישא הוה
זה תאכלו מאי אהני ליה יש לומר
סנפיר וקשקשת: כספטייס
(א) רש"י
ואכספטיס גרסי': מה
ליה למישבק לגופיה ובתרא לדרשא
שלא תאמר מה הפרט מפורש מים
שאין לו שומע אני אכול את שיש לו ולמה
דלכל (ב) תוס'
כשהתיר במפורש לא
דכל אורחא דדרשא הכי הוא א"כ תו
נובעין ונאסור בורות שיחין ומערות
שנאן לעבור עליו בעשה ולא תעשה תאכלו
התיר אלא בכלים כדבעינן
ב
3
להזכיר כלים
לא משכחת מידי למידרש מתאכלו
דדרשינן לאיסורא כתב רחמנא תאכלו
לפרושי לקמן איזהו
מכל אשר במים מה ת"ל שיכול הואיל והתיר
❖
בקרא
מפורש ואיזהו סתם:
דסיפא דהא דרשא דדרשינן מהאי
למימר מה הפרט מפורש גדלים על
במפורש והתיר בסתם מה כשהתיר במפורש
מנין לרבות בורות שיחין
בסמוך לא משתמעא מיניה: הואיל
גבי קרקע להתיר יש לו בבורות שיחין
ומערות כו'. כלומר אע"ג
לא התיר אלא בכלים אף כשהתיר בסתם
והתיר. שרץ המים בלא סימני טהרה
ומערות כימים וכנחלים והא דקאמר
דאין לו: בימים ובנחלים
מוסף רש"י
לא התיר אלא בכלים מנין לרבות בורות
אין חריצין ונעיצין לא.
בשני מקראות אחד סתום ואחד
בסמוך איפכא היינו למאי דדרשינן
קשקשת.
כלומר אע"ג דלית ליה
לא
שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנע
להתירא: ס"ד דכתיב כל אשר
מפורש כדמפרש להו לקמיה והוה
(נדה נא:)
אכול: במים חזר וכלל.
(ויקרא יא ט)
ת"ל תאכלו מכל אשר במים היכן התיר
אין לו סנפיר וקשקשת. תימה מאי
כלומר את זה תאכלו מכל
אמינא ילמד סתום מן המפורש: מה
ג
סנפיר.
אשר במים כל אשר לו
כשהתיר במפורש לא התיר. בלא
ראיה היא זו אימא דהאי קרא בתרא
בכלים דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים
(שם)
סנפיר וקשקשת במים:
סנפיר וקשקשת אלא שקצים הגדלים
קאי אדיוקא דבימים ובנחלים כי לית
וגו' בימים ובנחלים הוא דכי אית ליה אכול
ואירבו להו בורות ושיחין
ומערות לאיסורא כו'.
במים שבכלים כגון תולעים שבהן.
ליה לא תיכול הא אית ליה אכול
דלית ליה לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית
ד
כלומר את אמרת בורות
ולקמן מפרש מנא לן דמישתרו: אף
אבל בכלים אע"ג דאית ליה לא
ליה אכול אימא בכלים אע"ג דאית ליה לא
שיחין ומערות ששוחה
כשהתיר כו' לא התיר אלא בכלים.
תיכול ותהוי השתא קרא קמא
ושותה מהן ואינו נמנע
תיכול לא סלקא דעתך דכתיב וכל אשר
4
אע"ג דלית ליה
אבל כל שאר מימות כגון חריצין
כפשטיה דמה ראית דתימא קרא
אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל
ונעיצין שהן נובעין ודומין לימים
קמא אדיוקא וקרא בתרא כפשטיה
שרץ המים בימים ובנחלים דלית ליה לא
ונחלים האמורין בפרשה או בורות
וי"ל דבקרא קמא אין לחוש אי קאי
ג)
תיכול הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול
שיחין ומערות שאינן דומין להם שאינן
אדיוקא משום דכתיב ביה אותם
ואימא במים כלל בימים ובנחלים פרט כלל
נובעין לא התיר בהן בלא סנפיר
תאכלו דמשמע אותם ולא אחרים
וקשקשת: מנין להתיר בורות שיחין
והרי הוא כמו שכתוב בהדיא ולא
ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ימים
ומערות. שאינו נמנע לשתות עם
אחרים וא"ת והיכי משמע מהאי קרא
ונחלים אין נעיצין וחריצין לא במים חזר
התולעים שבהם הואיל ואין דומין
דשרי בכלים אימא למעוטי מלאו
וכלל הני תרי כללי דסמיכי להדדי נינהו
לימים ונחלים שהסימנין אמורין בהן:
אתא כלומר בכלים ליכא לאו אבל
אמר רבינא כדאמרי במערבא כל מקום
ת"ל תאכלו מכל אשר במים. ומתאכלו
עשה מיהא איכא כדמוכח קרא קמא
שאתה מוצא שני כללות הסמוכין זה לזה
דסיפא לא מצי למדרש התירא אלא
אפי' ביש לו וי"ל דבהאי קרא בתרא
הטל
איסורא דהא אותם תאכלו כתיב וקאי
לא כתיב לאו והכי כתיב וכל אשר אין
אסנפיר וקשקשת אבל מתאכלו קמא מצי למידרש באנפי נפשיה וסנפיר
לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה
וקשקשת אימים ונחלים דסיפא קאי והכי קאמר תאכלו מכל אשר
אשר במים שקץ הם לכם ובאידך קרא דבתריה הוא דכתיב הלאו
במים אפי' בלא סימנין וכגון בשאר מימות שאינן ימים ונחלים כל אשר
ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ועוד דאין זה סברא שיהא בכלים
לו סנפיר וקשקשת [במים] בימים ובנחלים אותם תאכלו ולא בלא
חמורים מימים ונחלים דביש להם סנפיר וקשקשת נמי אסירי ובאין
סנפיר וקשקשת דבימים ונחלים בעי סימנין: היכן התיר בכלים.
להם סנפיר וקשקשת קילי טפי דליכא בהו אלא עשה והאי שינויא
מאיזה מקרא אתה למד: בימים ובנחלים הוא. דכתבתי לך אותם
בתרא ניחא טפי דלמה ליה (ב) להתיר בכלים מקרא דיש לו לישתוק
למעוטי מי שאין לו הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול: ואימא בכלים
ביה מימים ונחלים ואנא ידענא היתר כלי מקרא דאין לו וצריך
אע"ג דאית ליה לא תיכול. דהא גבי התירא כתיב ומשמע דמהתירא
לומר דהוה אמינא דקרא דאין לו אתא למעוטי כלי מלאו אבל עשה
ממעט להו דהכי משמע בימים ובנחלים הוא דתאכלם אבל בכלים לא
איכא ויש לו אפי' בכלים נמי שרו להכי איצטריך קרא קמא למשרי
תאכלם: לא ס"ד. דהא גבי איסורא דאל תאכלו את אשר אין לו כתיב
כלים לגמרי אע"ג דאין לו:
נמי ימים ונחלים למעוטי כלים והכא על כרחך מאיסורא ממעט להו
במים
הלכך על כרחך רישא נמי כי כתיב ימים ונחלים ולא כלים מאיסורא ממעט להו ואותם תאכלו דממעט אמי שאין לו קאי והכי קאמר ימים
ונחלים הוא דאותם תאכלו ולא מי שאין לו אבל כלים אפי' אין לו אכול והיינו שני מקראות סתום ומפורש דלעיל שהותרו בהם כלים
ולקמן בעי הי קרי סתום והי קרי מפורש: ואימא במים כלל. (א) דכל שרץ המים בעינן סימנין: חריצין ונעיצין לא. וכ"ש בורות ולמה לי
תאכלו מכל אשר במים לאתויי בורות להיתרא: במים חזר וכלל. תרי במים כתיבי גבי הדדי מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים:
הטל