ח:
הכל
שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השוחט
בסכין של עובדי כוכבים רב אמר קולף. צריך להעמיד
בחדשה. שלא חתכו בה מעולם: חדשה. אמאי
מיתסרא משום
מד א
א) ב)
ג)
ביודעין בה שהיא בת יומא דאי לאו הכי אמאי קולף
עבודת כוכבים דהא האי סכין לאו עבודת כוכבים
עצמה היא אלא
ד) ה)
לרב הא סתם כלים של עובדי כוכבים אינן בני יומן וגבי עכברא
משמשי עבודת כוכבים ובין לרבי ישמעאל ובין לר"ע דפליגי בפרק
מה ב
בשיכרא בפרק בתרא דמסכת ע"ז מסופק ליה לגמרא אם
רבי ישמעאל בעבודת כוכבים עצמה איכא למ"ד אסורה מיד
ו) ז)
סבר רב נותן טעם לפגם מותר או
ואיכא למ"ד לכשתעבד כולהו מודו
ח)
אסור וראיה דסתם כלי עובדי כוכבים
בכלים דאינם אסורים עד שיעבדו
בחדשה חדשה בין לר' ישמעאל בין לר'
מו ג
ט)
א
אינן בני יומן משמן של עובדי כוכבים
עד שיעשו בהם שימוש לעבודת
י)
עקיבא משמשי עבודת כוכבים הן ומשמשי
כ)
כוכבים: גווזא. חתיכות עצים:
דתנן בפרק אין מעמידין
עבודת כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו
ל) מ)
ב
ואיבעית אימא אפילו בישנה. וכגון
דאסור ומפרש שמואל בגמרא משום
איבעית אימא דפסק ביה גווזא לעבודת
מז ד
נ)
דזליפתן של כלים אוסרתן וקאמר
שליבנה באור ואין כאן איסור שמנונית:
❖
כוכבים ואיבעית אימא בישנה שליבנה באור
ס)
קולף. בית השחיטה מפני שבלעה
דרבי יהודה נשיאה ובית דינו נמנו
מח ה
אתמר השוחט בסכין של עובדי כוכבים רב
שמנונית הסכין: א] מדיח. במים:
עליו והתירוהו משום דקסברי נותן טעם
מט ו ז
אמר קולף ורבה בר בר חנה אמר מדיח
בית השחיטה רותח. ובלע: צונן.
לפגם מותר וטעם לפגם דקאמר
ג
הגהות הב"ח
לימא בהא קמיפלגי דמר סבר בית
היינו משום דאינן בני יומן דאין לומר
כלומר אין חום בית השחיטה חזק
(א) גמ'
דאפילו הוה השמנונית בעין הוא נותן
לבלוע ומיהו הדחה בעי שהרי נתקנח
נ ח
השחיטה צונן ומר סבר בית השחיטה
רותח
(א)
❖
צונן
טעם לפגם בשמן דא"כ קשיא מתני'
בה שמנונית ואע"פ שלא נבלע בבשר
רותח לא דכ"ע בית השחיטה רותח הוא מאן
(ב) רש"י
דהתם כ) דשריא דבש ומפרש בגמרא
הרי הוא בדפנות בית השחיטה שא"א
דאמר קולף שפיר ומאן דאמר מדיח איידי
❖
לדופני הסכין בלא שמנונית: טרידי
למאי ניחוש לה אי משום איערובי
רבינו גרשום
דטרידי סימנין לאפוקי דם לא בלעי איכא
סימנים לאפוקי דם. כלומר בהוצאת
מסרי סרי ואי משום גיעולי עובדי
דאמרי דכ"ע בית השחיטה צונן מאן דאמר
אסור אלא משום שאסור
דם הם עסוקים ולא בבליעה:
כוכבים נותן טעם לפגם מותר וגבי
הגהות מהר"ב
להנות מע"ז: איבעי תימא
מדיח שפיר מאן דאמר קולף אגב דוחקא
דוחקא דסכין. שמשפשפו בבשר
שמן אסורה אלא היינו טעמא דגבי
דפסק ביה גוזא לע"ז.
רנשבורג
כלומר שחתך חתיכה של
דסכינא בלע סכין טריפה פליגי בה רב
דבש אפילו שמנונית בעין נותן טעם
בדוחק בלעה. וכיון דלא איפסיק הלכתא
א] רש"י
עץ לע"ז איבעי תימא
בדבש לפגם אבל השמן אין הפגם
ואיסורא דאורייתא הוא עבדינן לחומרא
אחא ורבינא חד אמר בחמין וחד אמר בצונן
שליבנה באור כלומר דאין
דקי"לו) בשל תורה הלך אחר המחמיר
אלא משום שאינו בן יומו ועוד דמפרש
לחשוש משום שמנונית
ד והלכתא אפילו בצונן ואי איכא בליתא
אלא משום שאסור להנות
התם ל) טעמא דקורט של חלתית
ומ"מ לכתחלה לא ישחוט דהא השוחט
דפרסא למיכפריה לא צריך ולמאן דאמר
מע"ז: קולף כלומ' קולף
❖
קאמר: סכין טריפה. ששחט בה
דאסור משום דמפסקי ליה בסכינא
בית השחיטה רבה בר
בחמין מ"ט משום דקא בלעה איסורא דהיתירא
טריפה: בחמין. צריך להגעילה
אע"ג דנותן טעם לפגם מותר אגב
בר חנה אומר מדיח
נמי בלעה אבר מן החי אימת בלעה לכי
כלומ' בית השחיטה אגב
לסכין מפני שבלעה שמנונית הטריפה:
חורפא דחילתית מחליא ליה ומשויא ליה
דוחקא דסכינא כלומר
חיימא אימת קא חיימא לכי גמרה שחיטה
לעזי רש"י
בצונן. קסבר בית השחיטה צונן ולא
לשבח ואי סתמייהו בני יומא נינהו לא
דסכין דוחק לשחיטה
הוה צריך לאותו טעם : אגב דוחקא
ההיא שעתא היתירא הוה: אמר רב יהודה
בלע הסכין דלא נתחמם: והלכתא
אשפר"א. מחוספס.
בלעי [בית השחיטה]
ב]
ה
מ)
טייל"א. קרום.
מסכין (לשחיטה) ואסור.
דסכינא בלעה. הר' יצחק בר מאיר
אפילו בצונן. וגבי סכין של היתר הוא
אמר רב הטבח צריך שלשה סכינין אחת
ו
פלאנק"ש [פלנק"ש].
סכין טרפה כלומר ששחט
היה מצריך מתוך כך לאחר שנקרו
דפסק הלכתא להיתרא דלא איתסר
ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד
בה טרפה: ואי איכא
כסלים (השרירים הפנימיים
❖
בליתא דפריסא למיכפריה
החלב מן הבהמה לחזור ולקלוף בכל
בבליעה זו ג] וקשה הוא לבלוע אלא
של הירך סמוך לכליה).
שמחתך בה חלבים וליתקן ליה חדא וליחתוך
כלומר אי איכא בגד בלוי
המקומות שחתך בסכין משום דבלע
ע"י רתיחה אבל גבי סכין דאיסורא
בה בשר והדר ליחתוך בה חלבים גזירה
מיריעה לקנחו לא צריך
מן החלב אגב דוחקא דסכינא וכן
של עובדי כוכבים בפלוגתא דלעיל
להדיח. מ"ט משום דקא
מוסף רש"י
שמא יחתוך חלבים ואחר כך בשר השתא
בלע דאיסורא כלומר דקא
כשמביאין בשר מטבחי עובדי כוכבים
לא פסק מפני שהסכין אסורה והבשר
בין לר' ישמעאל בין
בלע דטריפה: דהיתירא
נמי מיחלף ליה כיון דאצרכינהו תרי אית
רך לבלוע: בליתא דפרסא למיכפריה.
מצריך לקלוף בכל מקום שחתך עובד
לר' עקיבא.
נמי הא קא בלע אבר מן
ליה היכרא וא"ר יהודה אמר רב הטבח צריך
חתיכת בגד ישנה קשה אשפר"א
כוכבי' בקופיץ שלו או בסכינו ויש למצוא
ז
ד]
החי כלומר אפי' שחט
בהמה דהיתירא נמי דקא
שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר
בלע"ז ויפה לקנח: בליתא. חתיכה
טעם על המנהג שלנו שנהגו להקל
(ע"ז
בלע אבר מן החי ולצריך
בלויה: דפרסא. ה] כדמתרגמינן מסך
ודילמא בית השחיטה דוקא שרותח
ואחד שמדיח בו חלבים וניתקן ליה חדא
יט:) עד שיעבדו.
נמי חמין. אימת קא חיימא
הפתח פרסא : למיכפריה.
קצת מהני דוחקא דסכינא תדע
כלומר אימת בית שחיטה
ונדיח בו בשר והדר נדיח בו חלבים גזירה
❖
(שם)
רותח לכי גמרי שחיטה
לקנחו וחבירו בגיטין
מדדייקינן בסמוך דהתירא נמי קא
שמא ידיח חלבים ואח"כ בשר השתא נמי
האי שעתא היתירא הוה
בנבוזראדן ז) ובעי לכפורי ידיה
בלע מאבר מן החי ומשני לאימת קא
כלומר שהיא מתה ואינה
מיחלפי ליה כיון דאצרכיניה תרתי אית ליה
קרי
בההוא גברא ובעזרא
בלע לכי חיימא כו' והשתא ללישנא
אבר מן החי: לא ליסחוף
שיטה מקובצת
היכרא אמר אמימר משמיה דרב פפא לא
איניש כפלי משמע זו
ח
למזרקים כפורי (ב) זהב על שם
דדוחקא דסכינא תקשי ליה הכי
א] מדיח במים. נ"ב
כפלי שהוא נוטל מבשר
ליסחוף איניש כפלי עילוי בישרא דדאיב תרבא
שמקנח בם באצבעו ח) מן הדם ט):
דהתירא נמי אגב דוחקא דסכינא קא
אחדואינו ¿ ≈ טריבוֹנוֹבלשון
נ"א בס"י מדיח במים
ובלע בישרא אי הכי כי תריצי נמי דאיב תרבא
משום דקא בלע. שמנונית דטריפה
כנען לא ליסחוף על בשר
את בית השחיטה: רותח.
בלע דלא מצי לשנויי הכי אלא ודאי
אחדשהיא¿ ≈ טריבוֹנוֹכלומר
ובולע בשר את שמנונית
ובלע בשרא קרמא מפסיק מתתאי אי הכי
אבל אבליעת דם לא חייש שהסכין
אגב דוחקא דסכינא נמי לא בלע
לא לנח כפלי עילוי בשרא
הנדבק בו בדפני הסכין:
קשה הוא ואין דם נבלע בו אלא
אלא בסוף השחיטה דחיימא ועוד
ב] והלכתא אפי' בצונן
מעילאי
כלומר א« ל¿ י«יד¿ : אי הכי
כי תריצי נמי. כי תריצי
וגבי וכו' נ"ב נ"א בס"י
שמנונית שהיא נבלעת בין ברך בין
אמר בפרק כל הבשר
משמע אנטיר בלשון לעז
ואע"ג דאיפסיקא הלכתא
בקשה: דהיתירא נמי. כי שחיט בה בהמה כשרה נבעי הגעלה דהא
צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח דאגב חורפא
כלומר את אמרת לא לנח
בית השחיטה צונן גבי
בלעה שמנונית דאבר מן החי קודם גמר שחיטה: אחת ששוחט בה.
דצנון פליט הסכין ובלע צנון אבל משום דוחקא לא:
איניש כפלי עילוי בשרא
סכין של היתר הוא דפסק
סכין טריפה פליגי כו'. משמע דסכין כשרה לכולי עלמא בצונן
וכו': ג] דלא איתסר
כלומר משום דדאיב תרבא
ולא יחתוך בה דבר אחר שלא תפגם ותתקלקל ופעמים שיבא לידי
בבליעה זו דקשה הוא
דבלע בשרא דכפלי מונח
איסור שישחוט בלא בדיקה: חלבים. למכור בשוק: ונתקן חדא.
והיינו דוקא לענין לשחוט בה פעם אחרת ואע"פ דמלוכלך
לבלוע: ד] בגד ישנה
עליו אי הכי אפילו אין
לחלבים ולבשר ויחתוך בשר ואח"כ חלבים : ואחר כך. יחתוך בה
הסכין בדם הרבה בלאו הכי יש דם הרבה בבית השחיטה מן הבהמה
י) ו]
של וילון שהיא קשה
מניחן על שום בשר אלא
וכו': ה] דפרסא וילון
אפילו מניחן לחודייהו
עצמה ולא בלע ליה משום דטרידי סימנין לפלוט דם אבל לחתוך בה
בשר בבהמה אחת מחמת שהוא טרוד במלאכתו וישכח ולא יקנח א]
כדמתרגמינן: ו] ונתקן
דייב תרבא ובלעי כפלי:
ואתי לאיחלופי של חלבים בשל בשר ויחתוך בלא קינוח שסבור הוא
רותח אפילו שחט בה כשרה אסור ואמר בפרק כל הבשר
חדא לחלבים ולבשר
קרמא מפסיק מתתאי
סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח: והלכתא אפילו בצונן
שהוא סכין של בשר: היכירא אית ליה. עושה בה סימן: שמא ידיח
ויחתוך בשר ואח"כ
כלומר קרמא מפסיק בין
חלבים ואע"ג דהדר מחתך
החלב ובין הבשר מתתאי
ואי איכא בליתא דפרסא כו'. והא דבעי בסוף מסכת ע"ז
חלבים. תחלה ויהיו המים מפוטמות מן השמנונית ע"י שפשוף הידים
בה בשר כשתבא בהמה
הכי. אי (קרמא נמי).
נעיצה י' פעמים בקרקע לחתוך בה צונן בסכין של
ואע"ג שהוא צונן ואחר כך ידבק בדפנות הבשר ואע"ג שאין נבלע
אחרת כיון דחלבים צונן
בו נדבק הוא מבחוץ: לא ליסחוף איניש כפלי. כל הכסלים שחלב
עובדי כוכבים לא דמי לסכין טריפה דהכא דבאקראי בעלמא אבל
הן בהדחה סגי ליה או
בקינוח הס"ד. ומה"ד גזרה
בסכין של עובדי כוכבים מתוך שחותכין בו איסור תמיד נדבק בו
הכליות דבוק שם לא יהא כופה אותם על גבי בשר אחר שהחלב מוטל
שמא יחתוך בה חלבים
על הבשר ומתחמם וזב על הבשר: כי תריצי נמי. כשהן מונחים על
השמנונית ואין יוצא ממנו בלא נעיצה ור"ת פירש משום דהתם חותך
ואח"כ בשר בבהמה
אחת ומחמת שהוא טרוד
הדף כדרכן החלב למעלה הא בלעי כפלי גופייהו מחלב הדבוק בהן:
בו איסור רותח אבל הכא קסבר בית השחיטה צונן וקשה לפירושו
במלאכתו: ז] אלמא קסבר
קרמא. קרום טיל"א: מפסיק. בין חלב לבשר והוא אותו קרום
דבפ' כל הבשר אמר שמואל סכין ששחט בה אסור
בית השחיטה רותח ואפ"ה
לחתוך בה רותח ואפילו הדיחה כדמשמע בתר הכי דקאמר לחתוך בה
שאנו נוטלין מן הכסלים שקורין פלאנק"ש ועב וחזק הוא לכך אסור
לחתוך בה צונן:
צונן אמרי לה בעי' הדחה פירוש הסכין ולא כפי' הקונטרס דפירש
שחלב נבלע בו אבל אין נבלע כל כך שיהא זב לבשר שתחתיו:
התם דאבשר קאי מדנקט בעיא לשון נקבה ועוד דתקנת סכין אתא
מעילאי
לאשמועינן כדקאמר אסור לחתוך בה רותח וכן לחתוך בה צונן אלמא קסבר בית השחיטה רותח ז] אפילו הכי לחתוך בה צונן לא בעי
נעיצה ויש לומר שאני התם דליכא איסורא אלא משום דם ודם נ) (צונן) לא בלע כל כך דדם משרק שריק ומכל מקום אסור
לחתוך בה רותח או אפילו צונן בלא הדחה או קינוח לאמרי לה דלא בעי הדחה משום שיש רוב דם על הסכין כמו כבדא עילוי
בישרא דאסור לכתחלה ולא אמר משרק שריק לפי שיש רוב דם בכבד: וליתקן חדא ולחתוך בה בשר כו'. ופעם אחרת
כשירצה לחזור ולחתוך בשר יהא זכור להכשירה ועל הסכין ששחט בה לא פריך שישחוט והדר יחתוך דסכין ששוחטין בה רגילין
לא
ליסחוף איניש כפלי עילוי בישרא. היינו
לשומרה שלא תתקלקל ולענין שבת נמי אמר ס) דכיתד של מחרישה דמי:
לאחר ניתוח מיד
קודם שנצטנן
הבשר
אבל לאחר שנצטנן
אין לחוש כדכתיב
וישימו את החלבים על החזות:
ואידך