אלו טרפות פרק
שלישי חולין
סז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במים
במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט. פי'
הטל פרט. הסמוך להם ותנהו ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל ותרבי
רעט א
א)
ביה כל כעין הפרט הלכך אי לאו תאכלו קמא הוה מרבינן בכעין
בקונטרס משום דברבוי ומיעוט מדריש איצטריך תאכלו
הפרט אפי' בורות דדמו לפרט בהכי שהן מים גדלין על גבי קרקע
קמא למישרי בורות שיחין ומערות דאתו ברבוי ומיעוט ורבוי דאסור
אבל השתא דכתיב תאכלו קמא דרשינן ליה הכי מה הפרט מפורש
דאילו כלל ופרט דרשינן לא
הוה מתרבי בורות ולא איצטריך תאכלו
רפ ב
מים נובעין אף כל מים נובעים
יתירא דקסבר תנא דבי ר' ישמעאל
ב)
ואיתרבו חריצין ונעיצין לאיסורא
כללא קמא דוקא ולא מרבינן בכלל
הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל
רפא ג
ג)
❖
ד) כאלו ולא איתרבו בורות: ומאי רבי.
בתרא אלא מידי דדמי ליה בכל צד
במים כלל בימים ובנחלים פרט במים חזר
בכעין הפרט דאף כל: ומאי מיעט.
לפרט דהיינו נובעין וצריך לומר
וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין
רפב ד
דכל פרט למעוטי אתא: ואימא מה
דסוגיא דלעיל דדריש כלל ופרט וכלל
הפרט מה הפרט מפורש מים נובעים אף כל
תורה אור השלם
הפרט מפורש וכו'. דאע"ג דלא דמי
ואפ"ה איצטריך ליה לתאכלו להתיר
מים נובעים מאי רבי חריצין ונעיצין לאיסורא
רפג ה
1. וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל
ליה לפרטא אלא בחד צד מרבינן
בורות שיחין ומערות קסבר כללא
❖
הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא
ומאי מיעט בורות שיחין ומערות להתירא
דכללא בתרא דוקא: א"כ תאכלו מאי
בתרא דוקא והוו מתרבו בורות שיחין
יֵאָכֵל: ויקרא יא מא
ואימא מה הפרט מפורש מים גדלין על גבי
2. אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל
אהני ליה. בלאו איהו נמי כלים לא
ומערות אע"ג דלא דמו אלא בחד צד
אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ
שיטה מקובצת
קרקע אף כל מים גדלין על גבי קרקע ומאי
מיתסרי דהא לא דמו לפרט במידי
שהם מים הגדלים על גבי קרקע וכי
סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם
אלא לאו תאכלו למשרי בורות אתא
פריך אי מה הפרט מפורש מים
א] לכך נראה דהנך חריצין
רבי אפי' בורות שיחין ומערות לאיסורא
בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם
❖
תֹּאכֵלוּ: ויקרא יא ט
ונעיצין דהכא איירי באין
ולמימרא דלא תרבי בכעין הפרט אלא
הגדלים על גבי קרקע ורבי אפילו
ומאי מיעט מיעט כלים אם כן תאכלו מאי
נובעין. נ"ב (ולאנן) [ולא
חריצין ונעיצין דדמו ליה בשני צדדין:
בורות שיחין ומערות לאיסורא הוה
אהני ליה דבי ר' ישמעאל תנא במים במים
כן] פירש"י לעיל לפיכך
חריצין. ארוכין וקצרים: נעיצין.
מצי לשנויי קסבר כללא קמא דוקא
צריך לומר דנקט עצורין
גליון הש"ס
שתי פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה
לאשמועינן דאי הן זוחלין
ובעי' עד דדמי ליה בכל צד אלא
רחבין כגון אותן שעושין לביברי
גמ' קישות שהתליעה.
ומיעט במים ריבה בימים ובנחלים מיעט
אסיר אע"ג דאינם נובעין.
דגים: ואימא איפכא לא גרסינן הכא
האמת קמתרץ דמתאכלו קדריש להו
❖
כך נ"ל:
במים חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה
❖
לעיל בברייתא והשתא לפירוש זה לא
עד בסיפא דשמעתא בתר מלתא
הכל מאי רבי חריצין ונעיצין לאיסורא
פליגי מידי בהך מלתא סוגיא דלעיל
דתנא דבי ר' ישמעאל אבל הכא גבי
א
רבינו גרשום
ותנא דבי ר' ישמעאל דהכא ויש
תנא דבי רב דדריש כללי ופרטי ליכא
ומאי מיעט בורות שיחין ומערות להתירא
מוסף רש"י
לתמוה דכי פריך בסמוך ואיפוך אנא
לאותביה דהא כעין הפרט בעינן
אימא לאיסורא דאי אית
אימא מאי ריבה בורות שיחין ומערות
דבי ר' ישמעאל תנא
ליה אכול ואי לית ליה
ומשני מרבה אני בורות שיחין ומערות
ומאי כעין הפרט אית בהו דתרבינהו
לאיסורא ומאי מיעט מיעט כלים א"כ תאכלו
במים במים.
לא תיכול [אפי'] בורות
להתירא שהם עצורין ככלים למה לי
לאיסורא ותפיק חריצין ונעיצין:
שיחין ומערות: ואימעיטו
מאי אהני ליה ואיפוך אנא כדתני מתתיה
במים במים ב' פעמים. הואיל ושני
להזכיר כלל עצורין דהוה ליה למימר
ליה כלים להתירא. כלומר
דתני מתתיה בר יהודה מאי ראית לרבות
דבכלים אע"ג דלית ליה
דאיבעי ליה לרבויי חריצין ונעיצין טפי
הכללות סמוכין כשתטיל פרט
אכול: ואימא איפכא.
בורות שיחין ומערות להתירא ולהוציא
לאיסורא לפי שהם נובעים כימים
שאחריהם ביניהם מדה בתורה היא
כלומר חריצין ונעיצין
חריצין ונעיצין לאיסורא מרבה אני בורות
וכנחלים לכך נראה דהנך חריצין
שלא תדונם בכלל ופרט אלא ברבוי
להתירא בורות שיחין
א]
ומערות לאיסורא: חד אמר
ומיעוט דלהכי פלגינהו רחמנא לפרטא
שיחין ומערות שהן עצורים ככלים ומוציא
ונעיצין דהכא איירי באין נובעין ולהכי
יש לו סתום אין לו מפורש.
מכללא דלא תדרשיה בכלל ופרט.
פריך כיון דאין נובעין מה לי בורות
אני חריצין ונעיצין שאין עצורין ככלים הי
כלומר כל אשר לו סנפיר
וקשקשת סתום וכל אשר
ואיכא בין ריבה ומיעט לכלל ופרט
שיחין ומערות מה לי חריצין ונעיצין
סתום והי מפורש פליגי בה רב אחא ורבינא
אין לו סנפיר וקשקשת
דכי דרשינן כלל ופרט הוי פרט פירושו
ומשני דחריצין ונעיצין אע"ג שאין
חד אמר יש לו מפורש ואין לו סתום וחד
מפורש: (משיש לו קא)
של כללא ואין בכלל אלא מה שבפרט
נובעין דמו טפי לימים ונחלים שאין
[מיניה הוא דקא] מיתרבו
אמר אין לו מפורש ויש לו סתום מאי טעמא
כלים. בימים ובנחלים הוא
ואפי' דבר הדומה לו אין לך להביא
עצורים ככלים אבל בורות שיחין
דאית ליה אכול דלית ליה
דמאן דאמר יש לו מפורש אמר לך מיניה הוא
וכשכלל לך כלל שני אחר הפרט אהני
ומערות עצורים ככלים ולהכי סברא
אין
לא תיכול (וניכול להבין)
דקא משתרו כלים מאי טעמא דמאן דאמר
לאתויי מידי דדמי ליה לפרט אבל כי
להתירא והשתא למאן דדריש ריבה
זה כלל ופרט.
הא בכלים אע"ג דלית ליה
תיכול כדאמרי' לעיל: אין
אין לו מפורש דהאי הוא דקמוכח אהאיך דאי
דרשינן ריבה ומיעט לא פירש המיעוט
ומיעט מרבה חריצין ונעיצין שאין
לו הוא דקא מגלי עליה
את הרבוי אלא מיעט שלא תשמע
נובעין לאיסורא והתירא דתאכלו מוקי
מהאיך הוה אמינא בכלים אע"ג דאית ליה
דיש לו. כלומר דאי מיש
ממנו הכל אלא זה והדומים לו ובלאו
לה בבורות שיחין ומערות אבל למאן
(בכורות נא.)
לו הוה אמינא בכלים אע"ג
נמי לא תיכול אמר רב הונא לא לשפי
ב
דאית ליה לא תיכול קמ"ל
רבוי שני הוה מרבינן כל דדמי ליה
דדריש לעיל כללי ופרטי מרבה
אינש שיכרא בצבייתא באורתא דילמא
אין לו בימים ובנחלים
למיעוטא ואהני רבוי שני לאתויי כל
מתאכלו להתירא אפי' חריצין ונעיצין
הוא דלית ליה לא תיכול
פריש לעיל מצבייתא והדר נפיל לכסא והוי
מילי ואהני מיעוטא למעוטי מידי
שאין עצורים ככלים כיון דאינן נובעים:
משמע הא בכלים אע"ג
עובר משום שרץ השורץ על הארץ אי
דלית ליה אכול: בציביא
1
דלא דמי ליה כלל והכי מפרשינן בפ'
דיקא
בליליא. כלומר שמשים
הכי במנא נמי דלמא פריש לדפנא דמנא והדר נפיל למנא התם ג היינו
נגמר הדין גבי כל
ציבי דחצבא ושפי שיכרא
רביתיה ומנא תימרא דתניא מנין לרבות בורות שיחין ומערות ששוחה ושותה
דרך ציבי דלמא פריש
הנסקלין נתלין דרבוי ומיעוט לחודיה
התולעת מחצבא לציבי
מהן ואינו נמנע ת"ל תאכלו מכל אשר במים וליחוש דלמא פריש
מייתי כל דדמי ליה בכל מילי. ומשום
2
ומיחזי כשרץ השורץ:
דרבוי ומיעוט מידריש איצטריך תאכלו
לדפנא והדר נפיל אלא היינו רביתיה ה"נ היינו רביתיה אמר ליה רב חסדא
א"ל רב חסדא לרב הונא
תניא דמסייע. מה דאמרת
קמא למשרי בורות דאתי ברבוי
לרב הונא תניא דמסייע לך כל השרץ השורץ על הארץ לרבות יבחושין
ד
(ב"ק סד:)
כי פריש לציבי והדר
ומיעוט וריבוי לאיסורא דאילו בכלל
שסיננן טעמא דסיננן הא לא סיננן שרי אמר שמואל $ ה קישות שהתליעה
נפיל יש בו משום שרץ
ופרט דרשינן ליה לא הוו מתרבו
השורץ תניא דמסייעא לך
באביה דלאחר שפירש למסננת
בורות ולא איצטריך תאכלו יתירא
קרינן ביה השרץ:
דקסבר תנא דבי ר' ישמעאל כללא קמא דוקא דלא מרבי כללא בתרא אלא מידי דדמי לפרט בכל צד דהיינו נובעין וה"נ אמרן לעיל גבי כלל
ופרט דחגבים לתנא דבי ר' ישמעאל דלא מתרבי ראשו ארוך מכלל ופרט משום דלא דמי בכל צד ואיצטריך סלעם יתירא לרבויי: ומאי מיעט
מיעט בורות שיחין ומערות. אתאכלו יתירא סמיך כדאמרי' במסקנא א"כ תאכלו מאי אהני ליה: ואיפוך אנא. דכיון דלאו טעמא יהיב
למילתיה כשאר כעין הפרט אימא תאכלו למישרי חריצין וריבויא לרבויי בורות: שהן עצורין. שאין להם מוצא ומבוא אלא עצורין ככלים
ולא דמו לאיסורא במידי דהא ימים ונחלים כתיב: הי סתום והי מפורש. דאמרי' לעיל הואיל והתיר בסתום והתיר במפורש: יש לו
מפורש. בההוא קרא דמשתעי ביש לו סנפיר וקשקשת קרי מפורש להתיר כלים בלא סימני טהרה כדדריש לעיל ימים ונחלים הוא דאותם
תאכלו ולא אחרים הא בכלים אפי' אין לו תאכלו: מיניה הוא דקא מישתרו כלים. כדפרישית דקאי אמיעוט דאותם דממעט אין לו גבי
ימים ונחלים כדכתיב ג)ובנחלים אותם תאכלו ולא שאין לו וממילא דבכלים לא אימעיט אבל קראי דמישתעי באין לו דאמרן לעיל נמי דמישתרו
מיניה כדאמרן כל אשר אין לו בימים ובנחלים לא תאכלו הא בכלים תאכלו לא הוי מפורש להיתר כלים כולי האי משום דאזהרת לא תאכלו
לא סמיכא לפרטא אלא לכלל דכל נפש החיה אשר במים לא תאכלו ומשמע טפי דבכל מימות שבעולם אפי' בכלים אזהר אלא אנן הוא
דדרשינן ליה בכלל ופרט וכלל דבדידיה נמי איכא ב' כללות סמוכין זה לזה אחר הפרט דכתיב בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש
החיה וגו': דהאי הוא דמוכח אהאיך. קרא דיש לו דלמשרי כלים אתא: דאי מהאיך הוה אמינא. בנחלים אותם תאכלו הא בכלים
אפי' אותם לא תאכלו ואתא בימים ובנחלים דאין לו וגלי עליה דכי מעטינהו לכלים מאיסורא מעטינהו ולא מהתירא: לשפי. לשון
השופה יין ד) לחמרא לשון מוריק מכלי אל כלי: שיכרא. של תמרים הוא ומצויין בהן תולעים: בצבייתא. ציבי שמסננין
אותו דרך עצים וקשים דקים: באורתא. שאם תפול תולעת על הקשים לא יראנה ומשם תפול לכלי ולמחר כשיראנה יהא סבר שלא
על הארץ. דכיון דרחשה והלכה קצת על הקשין נעשית
יצתה מן השכר לקשים ותולעת המים מותרת כדאמרן: וקעבר משום שרץ השורץ
שרץ הארץ: היינו רביתיה. וכמי
יבחושין.
שלא פירשה מן המים היא:
כמין
יתושין
דקין הנמצאות במרתפות של יין:
באביה