סח:
בהמה המקשה פרק
רביעי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואליבא
דר' שמעון. אבל לרבנן דשרו גמל במעי פרה אפילו
הבשר. כל העובר והבהמה נגעו באבר טמאין:
מגע טריפה שחוטה.
ז א
א) ב)
ג)
כשנולד לא צריך קרא להתירו בשחיטת אמו דלא גרע
שאבר היוצא עדיין הוא מחובר בשעת שחיטה
אע"פ שאין שחיטה
ח ב
ד)
בפנים מבחוץ דשרי ולהכי נקט ואליבא דר"ש ולרבנן איצטריך לשום
מתירתו באכילה מטהרתו מידי נבילה כטרפה ששחיטתה מטהרתה
ה)
דרשה אחריתי וליכא למימר דאיצטריך לאסור דמות יונה כדאמר לקמןט)
וטעמייהו מפרש במתני'ה). ולקמן מפרש בפירקין בטרפה שחוטה
ו) ז)
ט ג
ח)
בעינן פרסות וליכא דהא לר"ש אע"ג
מאי מגע שייך למימר בה ומפרש
ט) י)
דלא מייתר ליה קרא להכי משמע
שטרפה שחוטה מטמאה את המוקדשים
❖
הבשר מגע נבלה דברי רבי מאיר וחכמים
כ)
מדרבנן: פרסה החזיר אכול פרסות
לקמן דאוסר נמי דמות יונה דפריך
אומרים א מגע טרפה שחוטה קתני מיהא
י ד
החזיר אכול. אקרא קאי דכתיב
דמות יונה תשתרי פי' מכל בבהמה
רישא הוציא עובר את ידו והחזירה ואחר
תורה אור השלם
ומשני בעינן פרסות וליכא והדר פריך
כל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת
כך שחט את אמו מותר באכילה מאי לאו
קלוט במעי פרה ליתסר ומשני פרסה
שסע שתי פרסות מעלת גרה וגו'
1. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
אאבר לא אעובר אי אעובר אימא סיפא
יא ה ו
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
בבהמה תאכלו והך קושיא ליתא אלא
ומהאי קרא נפקא לן לקמן
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
שחט את אמו ואחר כך החזירו אסור
לר"ש דלרבנן לא גרע בפנים מבחוץ
דעובר ניתר בשחיטת האם ודריש
שמות כב ל
אֹתוֹ:
❖
באכילה ואי עובר אמאי אסור כדאמר רב
2. לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל
דשרי כדפרישית אלמא דמות יונה
בהמה דרישא אבהמה דסיפא ומשמע
בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ
נחמן
בר יצחק לא נצרכה אלא למקום
לר"ש אע"ג דליכא קרא ממילא מיתסר
בהמה שבבהמה תאכלו ופרסה ופרסות
וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת
כיון דליכא לא פרסה ולא פרסות
דכתיבי ביה להכי אתו לומר לך פעמים
חתך
הכא נמי לא נצרכה אלא למקום
בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ
רבינו גרשום
אע"ג דפרסה ופרסות אצטריך חד
שאתה אוכל כל אבריו ופעמים שאין
אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ
חתך
איני והא כי אתא אבימי מבי חוזאי
וחכ"א מגע טרפה
וּתְרוּמַת יָדֶךָ:
למקום חתך וחד לקלוט ה"ה דלרבנן
אתה אוכל אלא מקצתן פרסה החזיר
❖
אתא
ואייתי מתניתא בידיה פרסה החזיר
שחוטה. כלומר שהרי
דברים יב יז
לא צריך קרא לאסור דמות יונה אלא
הוציא שתי ידיו והחזיר האחת אכול
שחט את אמו וטרפה
אכול
פרסות החזיר אכול מאי לאו החזיר
שחוטה אין מטמאה אלא
אותה החזיר שתיהם אכול שתיהן:
לשום דרשה איצטריך ומ"מ הך ברייתא
פרסה אכול פרסה לא החזיר פרסה אכול
במוקדשין: פרסה החזיר
גליון הש"ס
למקום חתך. והכי קאמר החזיר פרסה
דפרסה החזיר אכול לא אתיא אלא
אכול. כלומר הוציא עובר
אמר
עובר אי עובר מאי איריא החזיר אפילו לא
כר"ש: ר' יוחנן הכל היו בכלל
אכול מקום חתך שלה החזיר פרסות
גמ' אמר רב נחמן בר
פרסה והחזיר אכול:
יצחק לא נצרכה אלא
פרסות החזיר אכול.
החזיר נמי $ אמר רב נחמן בר יצחק לא
ובשר בשדה כו'. תימה דלר' יוחנן
אכול מקום חתך של שניהם: והא
למקום חתך.
כלומר הוציא שתי פרסות
❖
תרי קראי נסיב לה. פרסות ופרסה
תקשה ליה ברייתא דהחזיר פרסה
נצרכה אלא למקום חתך והא תרי קראי
והחזיר אכול דכתיב כל
דתרי קראי קנסיב וע"כ מוקמינן חד
ואי למקום חתך מדאשמועינן בחדא
מפרסת פרסה ושוסעת
קא נסיב לה מאי לאו חד לאבר וחד
שסע שתי פרסות משמע
למקום [חתך] וחד לאבר ור' יוחנן
דאם החזירו אכול ואם לאו לא תאכל
למקום חתך לא חד למקום חתך וחד
הגהות מהר"ב
בין פרסה ובין פרסות
ה"ה לתרי: חד למקום חתך. פרסות
נפקא ליה מקרא אחרינא וי"ל דפריך
הוציא והחזיר אכול ומנין
לקלוט במעי פרה ואליבא דרבי שמעון
רנשבורג
החזיר למישרי מקום חתך בחזרה וחד
ליה שפיר טפי מאידך ברייתא:
לרבות אכילה לפרסה זאת
הכל היו בכלל ובשר בשדה כו'.
דאמר רבי שמעון קלוט בן פרה אסור ה"מ
א] גמ'
החיה אשר תאכלו וגו'
למישרי עובר שפרסותיו קלוטות כגמל
כל מפרסת פרסה ומנין
היכא דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו
דאסור כל מה שיוצא חוץ
ונמצא במעי פרה ואליבא דרבי שמעון
לרבות אכילה לפרסות
שרי עולא אמר רבי יוחנן ואבר עצמו מותר
ב] תוס'
למחיצה כטרפה דאין לה היתר כדאמר
איצטריך דקאסר קלוט בן טהורה
דכתב ושוסעת שסע שתי
פרסות וגו' אותה תאכלו:
אמר ליה רב יהודה לעולא והא רב ושמואל
בסמוך ולמאי דמסיק הא כל מילי כיון
בבכורות גמלו) גמלז) שתי פעמים
❖
והא תרי קראי קא נסיב
דהדור שרי מיתוקמא הא דקרי ליה
אחד גמל שנולד מן הגמלה ואחד גמל
דאמרי תרוייהו אבר עצמו אסור אמר ליה
לה כלומר פרסה ופרסות.
טרפה למלתא אחריתי: יכול אף
חד לחתך וחד לקלוט
שנולד מן הפרה ואשמועי' הכא דאם
מאן יהיב לן מעפרא דרב ושמואל ומלינן
במעי פרה כלומר דאם
מוסף רש"י
זה כן ת"ל כו'. וא"ת וקרא דחטאת
נמצא בתוכה מודה דשרי דהכי קאמר
עיינין אלא הכי אמר רבי יוחנן הכל היו
קלוט במעי פרה שאין
דכתיב פנימה האי שלא יצתה חוץ
עובר שאין לו אלא פרסה שאין
הבשר מגע נבלה.
לו אלא פרסה שאינה
בכלל בשר בשדה טרפה לא תאכלו
1
סדוקה אוכל וקלוט במעי
למחיצתה הא יצתה בת שריפה היא
פרסותיו סדוקות אכול והחזיר דרישא
פרה לא אמרינן לענין
כשפרט לך הכתוב גבי ב חטאת שיצתה
לאו דוקא: עולא פליג אדרב יהודה:
ל"ל הא מקרא דבשר בשדה נפקא ב] וי"ל
הוציא ידו אלא להתירו
חוץ למחיצתה וחזרה אסור חטאת הוא
הכל היו. כל הנאמר בו מחיצה כגון
י) דש"ס למילף ממעשר שני ובכורים
במעי אמו. הכל היו
בכלל ובשר בשדה טרפה
דפרט רחמנא בה אבל כל מילי כיון דהדור
דשרו דהוקשו בקרא דלא תוכל לאכול
עובר לשחיטה ובשר קדשי קדשים
לא תאכלו דכיון דיצא
שנתנה להם תורת מחיצות עזרה
בשעריך כדדרשי' כ)בפ"ק דמכות
שרי מיתיבי בשר בשדה טרפה לא תאכלו
(לקמן עב.)
בשר חוץ למחיצתו אסור
ונדבותיך זו תודה ושלמים ובכורות זה
בקדשים קלים שחומת ירושלים מחיצה
כשפרט לך כו': בשעריך
ח)
מה תלמוד לומר לפי שמצינו במעשר שני
הוא דלא תוכל כלומר
בכור בקרך וצאנך זה חטאת ואשם
להם כולן היו בכלל איסור זה דמשיצא
ובכורים שאף על פי שיצאו חוץ למחיצתן
בגבולין אי אתה יכול
אבל
יצאו חוץ
ונדריך זה עולה:
בשר בשדה הרי הוא כטרפה ובא
לאוכלו אבל היו בירושלם
וחזרו מותרין יכול אף זה כן תלמוד לומר
למחיצתן וחזרו מותרין. וא"ת דלמא
הכתוב ופרט לך בחטאת שאין חזרה
ביצאו וחזרו מותרין: רב
טרפה מאי תלמודא אמר רבה כטרפה
אמר יש לידה לאיברין.
הכי קאמר בשעריך הוא דלא תיכול
מועלת בה דכתיב בשעיר
כלומר לידת איברין לידה
מה טרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר
אלא יביאם לירושלים לאוכלן שלא
חטאת דראש חדש ששרפוהו אהרן
חשובה ואבר היוצא אסור
א] אף בשר כיון שיצא חוץ למחיצתו שוב
ור' יוחנן אמר אין לידה
ובניו וקצף עליהם משה מדוע לא
נכנסו מעולם אבל לא מיירי מידי באותן
לאיברין ולאו חשוב יוצא
אין לו היתר תיובתא דעולא תיובתא אמר
שנכנסו ויצאו וי"ל דבאלו הן הלוקין
אכלתם את החטאת הן לא הובא את
לפיכך אבר עצמו מותר
דמה אל הקדש שתפסל בכך כדכתיב
משמע בהדיא דאיירי בנכנסו
מר לפי שמצינו במעשר
שני ובכורים
מאי בינייהו למיסר מיעוט
אבר כלומר מה בין האי
ויצאו דיליף התם דאין לוקין עליהם עד
וכל חטאת אשר יובא מדמה
היכן מצינו דכתיב לא תוכל לאכול
2
שיראו פני הבית: הוציא ידו וחתכה
לישנא דאמרינן לעיל רב
וגו' ופנימה היתה שלא יצתה ממחיצתה
בשעריך מעשר דגנך וגו'
בשעריך הוא
אמר אבר עצמו אסור
הא יצתה בת שריפה היא ולא אמרינן
וחזר והוציא וחתכה עד שהשלימו לרובו
ולהאי לישנא דאמרינן יש
דלא תיכול אבל יצאו חוץ למחיצתן וחזרו
ג
לידה לאברין איכא בינייהו
מהו. וא"ת מתני' היא בפרק המפלת
ליהדרה ולא הוצרך לפרוט בה דמהיכא
למיסר מיעוט אבר שלא
מותרין במערבא מתנו הכי רב אמר יש
יצא מחותך או מסורס עד
תיתי לן דתשתרי מכלל טרפה לא
יצא אלא רוב אבר ומיעוט
לידה לאברים ורבי יוחנן אמר אין לידה
תאכלו משום חזרה להכי פרט בה
שיצא רובו וי"ל דודאי אשה טמאה לידה
ד
נשתייר בפנים להך לישנא
דאמרת אבר עצמו אסור
לאברים מאי בינייהו איכא בינייהו למיסר
ברוב ולדה אבל לא שמעינן מהתם
למימר דהאי היא דלא מהניא בה חזרה
מאי דיצא אסור ושבפנים
דמיעוט שבפנים הרי הוא כילוד:
אבל כל שאר היוצאים שחזרו הותרו: מאי
מיעוט אבר שבפנים איבעיא להו לדברי
מותר להך לישנא דאמרת
ת"ל. אטרפה קאי למה קראו טרפה
ותבעי
יש לידה לאיברין כיון
האומר אין לידה לאברים הוציא העובר
דיצא רובו ככולו ואפילו
ומה למדנו בכך הוה ליה למיכתב בשר
את ידו והחזירה וחזר והוציא את ידו והחזירה עד שהשלימו לרובו מהו מי
מעוט שבפנים אסור.
בשדה לא תאכלו: לפי שמצינו. לקמן
לדברי האומר אין לידה
אמרינן הא נפק ליה רובא או דלמא כיון דהדר הדר אם תמצי לומר הכיון דהדר
מפרש היכן מצינו: מעשר שני ובכורים.
לאברין. כלומר לאו חשוב
הדר הוציא עובר את ידו וחתכה וחזר והוציא את ידו וחתכה עד שהשלימו לרובו
יוצא: הוציא עובר את
שנכנסו לירושלים ויצאו וחזרו מותרין:
ידו והחזירו. כלומר עד
מהו מי אמרינן הא נפיק ליה רובא או דלמא רובא בבת אחת בעינן תא שמע
ו
אף זה כן. עובר: במערבא מתנו
שהשלימו לרובו דעובר:
זה
ת"ש דתנן
הכי. לפלוגתייהו דרב ור' יוחנן: יש
לידה לאברים. אבר שיצא הרי האבר כילוד דתו לא מהניא ליה חזרה: אין לידה. ומהניא ליה חזרה: מאי בינייהו. בין לישנא דמערבא
ללישנא קמא: למיסר מיעוט אבר. אם יצא רובו ונשאר מיעוט ללישנא בתרא דנקט לשון לידה הוי ילוד ומיתסר כוליה וללישנא קמא
לא נאסר אלא היוצא: לדברי האומר אין לידה לאברים הוציא ידו והחזירה וחזר והוציא ידו. האחרת והחזירה וחזר והוציא שדרתו והחזירה עד
שהשלים לרובו של עובר מי הוי כילוד דהא נפקא רוביה או דלמא כיון דאין לידה לאברים הויא חזרה דידיה חזרה וכי נפיק אידך
דהדר הדר הוציאה
כבר הדר ליה קמא ואין כאן יציאת רוב דאי למאן דאמר יש לידה לא מהניא להו חזרה: ואם תימצי לומר כיון
וחתכה כו' או דלמא רובא
בבת אחת בעינן. ואפילו למאן דאמר יש לידה איכא למיבעי להא:
זה