בהמה המקשה פרק רביעי חולין
ע.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
לאו מחתך ומניח ואי אמרת למפרע קדוש יקבר מבעי ליה.
ואי אתמר בהא בהא קאמר רבה. מכאן ולהבא דאי אמרת למפרע
כ
א) [כריתות יד. ע"ש],
א מיי' פ"ד מהלכות
ב) [נזיר מב. הוריות ג:
בכורות הלכה יד
קולא הוא דלא קדיש: מחתך ומניח. עד שיצא הרוב ואע"ג שיצא
תימה דלמ"ד נמי מכאן ולהבא הוא קדוש אמאי משליך
נדה כט.], ג) [עיין תוס'
טוש"ע יו"ד סימן שיט
הרוב והרי החתיכות לפנינו משליכו לכלבים אי אמרת בשלמא מכאן
לכלבים כיון דכבר יצא רובו דהא ברוב מחותך נמי חשיב ליה לידה
סנהדרין מז: ד"ה משיסתום
סעיף א:
כא ב ג מיי' שם הלכה
ולהבא הוא קדוש ומקמי יציאת רוב
לא קדיש מידי הנך דאיחתכו
כדאמר בהמפלת (נדה דף כח.)
דיצא מחותך מרובו אמו טמאה לידה
ותוס' כתובות ד: ד"ה עד
טז טוש"ע שם סעיף
שיסתום ותוס' שבת קנב:
מקמי הכי לא חלה קדושה עלייהו
ומתניתין נמי קתני ונפטרה מן הבכורה
ד [וסימן יד סעיף ג]:
ד"ה עד שיסתום ותוס'
אלא אי אמרת דלמפרע הוא קדוש הא
ובכל ענין קאמר בין שיצא אבר אבר
ואי אתמר בהא בהא קאמר רבה אבל בהא
כב ד ה ו ז מיי' פ"ד
יבמות קב: ד"ה ומי],
כיון דרובא קמן איגלאי מלתא ביציאת
בין שיצא רובו בבת אחת וי"ל דבשלמא
ד) [פי' נתעכלו שפתי בית
מהלכות בכורות
אימא מודי ליה לרב הונא צריכא תנן
הרחם. ערוך ערך גם א'],
הלכה יז [טור י"ד סימן
הרוב דמעיקרא קדוש להו: לא
אי מכאן ולהבא הוא קדוש כיון דאין
המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר
ה) [צ"ל לי], ו) [צ"ל לי
שטו]:
מחתך ומשליך. דכיון דליתנהו אמאי
קדושה חלה עליו עד יציאת רובו א"כ
כג ח מיי' שם הלכה יח
וכן העתיק הכ"מ בפ"ד
ומשליך לכלבים מאי לאו מחתך ומניח ואי
מהלכות בכורות], ז) [טעות
תיחול בשעת גמר יציאת הרוב
מה שנחתך קודם יציאת רוב אין קדושה
[טור שם]:
אמרת למפרע הוא קדוש יקבר מיבעי ליה
כד ט מיי' שם הלכה יט
דפוס], ח) [גירסת רש"ל
ואיסורא ליכא דהא כי שדא קמא חולין
חלה עליו כלל ויכול להשליכו לכלבים
משוירת אבל הכ"מ העתיק
[טור שם]:
לא הכא במאי עסקינן במחתך ומשליך אבל
הוה אבל ביצא שליש ומכרו לעובד
אף מאחר יציאת הרוב ומיהו מכי יצא
כה י מיי' שם הלכה כ
משמרת], ט) [נ"ב תורא
מחתך ומניח מאי יקבר אדתנא סיפא יצא
שפה חיצונה רש"י פרק
[טור שם]:
כוכבים וחזר ויצא שליש אחר וכולן
רובו ואילך טעון קבורה למה שיצא
כו כ ל מיי' שם הלכ' כא
אלו מומין וכן בערוך
רובו יקבר ונפטרה מן הבכורה ליפלוג וליתני
לפנינו איכא למימר אגלאי מלתא
וכן משמע לשון הקונטרס ואע"ג דקתני
❖
ערך תר י"א רש"ל],
[טור שם]:
וחיילא למפרע ומבטלה מכירה:
יצא רובו הרי זה יקבר ומשמע רובו
י) [וע"ע תוס' סוכה
בדידיה במה דברים אמורים במחתך ומשליך
לז. ד"ה כי היכי ותוס'
אדתני יצא רובו. דמשמע בבת אחת:
בבת אחת כדמוכח בסוגיא ומשמע
אבר אבר אבל מחתך ומניח יקבר הכי נמי
בכורות ט. ד"ה אמר
לעזי רש"י
נעשה כמי שיצא רובו. בבת אחת:
אבל אבר אבר לא היינו דוקא לענין
❖
קאמר א בד"א במחתך ומשליך אבל מחתך
רב],
הלכו באברים. כדמפרש ואזיל שיצא
המיעוט הראשון דאפי' אותו מיעוט
מרייל"א [וידיל"א].
ומניח נעשה כמי שיצא רובו ויקבר בעי
❖
א] א)
קנוקנת.
רובו במיעוט אבר רוב העובר יצא
טעון קבורה כשיצא רובו מאחר דאין
רבא א] הלכו באיברין אחר הרוב או לא הלכו
גליון הש"ס
ומיעוט א' מן האברים השלים ליציאת
מחותך אבל למ"ד למפרע קדוש
באיברין אחר הרוב היכי דמי אילימא כגון
הרוב וקא מיבעיא ליה הלכו באברים
שמתחלה הקדושה חלה עליו מתחלת
גמ' חציו ברוב אבר. עיין
שיטה מקובצת
עירובין דף טו ע"ב תוס'
שיצא רוב במיעוט אבר וקא מיבעיא ליה האי
אחר הרוב דנשדי מיעוט אבר שיצא
הלידה א"כ במחותך נמי יקבר ואמאי
ד"ה פרוץ: שם הדביק
א] הלכו באברים אחר
בתר רובו שבפנים והוי כמאן דלא
דמחתך נמי לא קשיא ליה היכי מטיל
מיעוט דבראי בתר רוב דאבר שדינן ליה או
שני רחמים. עיין כתובות
הרוב. נ"ב עי' תוס'
❖
כריתות דף יד ע"א: ב] כמו
נפק האי מיעוט וליכא יציאת רוב
בו מום דאיכא לאוקומי בנפל שאינו
דף ד ע"ב תוס' ד"ה עד:
בתר רובא דעובר שדינן ליה פשיטא דלא
ב
גרסת ר"ח כרכתו אחותו
עובר ואם רצה מחתך ומשליך לכלבים
ראוי להקרבה א"נ מחתך קודם שיצא
שבקינן רובא דעובר ואזלינן בתר רוב אבר
כו'. נ"ב עי' תוס' בכורות
כרכתו
אחזתו.
❖
ומשום מטיל מום בקדשים ליכא
לאויר העולם:
הגהות מהר"ב
ט' ע"א יז ע"ב:
אלא כגון שיצא $חציו ברוב אבר וקא מיבעיא
פי' בקונטרס האשה כרכתו לעובר
דמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא
רנשבורג
ליה ההוא מיעוט דבגואי מהו למישדייה
ג
ואחזתו בידים והפסיקו ידיה בינו לבין
לאויר העולם כגון יציאת ראשו או
א] גמ' בעי רבא הלכו
בתר רוב אבר ת"ש יצא רובו הרי זה יקבר
רבינו גרשום (המשך)
יציאת רובו דרך מרגלותיו: או לא
הרחם וקשה לרבינו תם דבשום מקום
באיברין אחר הרוב. נ"ב
מאי רובו אילימא רובו ממש עד השתא לא
עיין כריתות דף יד ע"א
הלכו. ושדינן ליה בתר רוב עובר
לא איירי באשה מילדת עם הבהמה
בעי רבא כרכו בסיב
תוס' ד"ה תיפשוט וכו':
מהו. כלומר רחם מקדש
אשמעינן דרובו ככולו אלא לאו כגון שיצא
דלא שבקינן רוב עובר וניזיל בתר
אלא רועה כדתנן בהמה שמת עוברה
ב)
ב] תוס' ד"ה כרכתו וכו'
בכור והכי קמיבעיא ליה
רוב אבר: אלא שיצא חציו. של עובר
בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו
חציו ברוב אבר לא כגון שיצא רובו במיעוט
כמו גרסת ר"ח כרכתו.
כרכו בסיב שלא נגע
נ"ב עיין בכורות ט' ע"א
הבכור ברחם מהו שיקדש
ורוב אבר משלים אותו החצי ואי
ורישא דהך מילתא נמי איירי ברועה
אבר וקמ"ל דלא שבקינן רובו דעובר דבהמה
תוס' ד"ה אמר רב מין
בבכורה ולאחר מיכן תהא
שדינא למיעוטא דגוואי בתר רובא
כרכו בסיב לשון זכר הכי נמי הוה ליה
במינו אינו חוצץ וכו'
ואזלינן בתר אבר בעי רבא ד כרכו בסיב מהו
האם פטורה מן הבכורה:
❖
נפק ליה רובא דולד: אי נימא רובו
למנקט כרכו ואחזו והוציאו ועוד דמאי
ודו"ק:
כרכתו אחזתו והוציאתו
בטליתו מהו בשליתו מהו בשליתו אורחיה
ה
כו'. אשה כרכתהו בשום
ממש. ובבת אחת קא מיירי על כרחך
פריך אי דנפק דרך רישיה פטרתיה
דבר אחזתהו והוציאתו
הוא אלא ו בשליא אחרת מהו ז כרכתו
דאע"ג דשנינן לעיל מחתך ומניח
וכי אין יכול להיות שאחזתו בידים
מהו. היכי דמי אי דנפק
רבינו גרשום
ואחזתו והוציאתו מהו היכי דמי אי דנפק
נעשה כו' שינויא בעלמא שני אגב
בראשו ומפסיק בידיה בין ראשו לרחם
העובר דרך רישיה תחילה
ואח"כ אחזתו וכרכתו
ואי איתמר בהא בהא
דרך רישיה פטרתיה אלא דנפק דרך
וזה דוחק לומר דאין לרחם לפתוח
דוחקיה ומתניתין במשמעותיה קיימא:
והוציאתו. פטרתיה רישיה
קאמר רבה ביצא שליש
אלא לאו כגון שיצא חציו ברוב אבר.
קודם שיצא הראש ואין יכול להכניס
מרגלותיו בלעתהו חולדה והוציאתו מהו
מן הבכורה לאחר מיכן
דרך דופן ושני שלישין
וקרי ליה רובו דשדינן מיעוט אבר
ידו ועוד דמתניתין דהושיט רועה את
שזה חשוב כילוד וחשוב
דרך רחם מיכן ולהבא
הוציאתו הא אפיקתיה אלא בלעתו והוציאתו
בכור ופטורה מן הבכורה
קדוש דלחומרא אבל הכא
דגוואי בתר רוב אבר והוה ליה רוב
ידו בלא הוציא כלל איירי דאם לא כן
והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו ג) $ ח הדביק
לאחר מיכן: הוציאתו
ביצא שליש ומכרו לעובד
עובר: לא. לעולם לא הלכו ולא שדינן
נטמא במה שיצא ואע"ג דיש לחלק בין
הא אפיקתיה. כלומר
כוכבים דאי אמר מיכן
שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו דידיה
מיעוט אבר בתר רובא ומתניתין ביצא
מבכרת לאין מבכרת אי נמי התם
ואינו קדוש הכי גרסי'
ולהבא קדוש [הוי] לקולא
פטר דלאו דידיה לא פטר או דלמא דלאו
אלא בלעתו והוציאתו
הוה אמינא מודי לה
כשילדה אחר' קודם לזה שנפתח רחמה
רובו ממש ודקשיא לך למאי איצטריך
והכניסתו והקיאתו ויצא
לרב הונא דלמפרע קדוש
דידיה נמי פטר תיקו בעי רב אחא ט נפתחו
כל זה דוחק ונראה לר"ת ב] ב] כמו
כגון שהיה מיעוט אחד מן האברים
מאיליו מהו מי אמרינן
צריכא דכשם שאמרו
כותלי בית הרחם מהו אויר רחם מקדיש
כיון דמתחלה בלעתהו
לחומרא כך אמרו לקולא:
גרסת ר"ח כרכתו אחותו והוציאתו
משלים לרוב העובר ואיצטריך
והוציאתו אינו קדוש ולא
הכא במאי עסקינן במחתך
והאיכא או דלמא נגיעת רחם מקדשה והא
שילדה נקבה עמו כדאמר נמי בפ' כל
לאשמעינן דהוי רובא ולא אמרינן שדי
פטרתיה מן הבכורה או
ומשליך לכלבים. כלומר
הבשר (לקמן דף קיד.) אין לי אלא
מיעוט אבר שבחוץ אחר רוב שבפנים
ליכא בעי מר בר רב אשי נעקרו כותלי
דלמא כיון דאחר כן
דלא יצא רוב יחד: היכי
יצא מאליו אמרינן קדוש
דמי אילימא כגון שיצא
אחותו הקטנה הגדולה מנין ופריך אי
וליכא לידה אלא שדייה בתר רוב
בית הרחם מהו נעקרו ליתנהו אלא נעקרו
י
ופטורה מן הבכורה:
רובו במיעוט אבר כלומר
העובר הואיל ובהדיה נפיק: כרכו
דנפק דרך רישיה וכן הנקבה הא
ותלו ליה בצואריה מאי במקומן מקדשי שלא
הדביק ב' רחמים ויצא
שיצא רובו של עובר
בסיב. שגדל ונכרך סביב הדקל כעין
פטרתיה ראש הנקבה שיצא ראשה
מזה [לזה] השתא מי
בכלל מיעוט אבר ורובו
במקומן לא מקדשי או דלמא שלא במקומן
אמרינן ולד דידיה פטר
של אבר היה במעיה וקא
מרייל"א של גפנים: מהו. שתהא
תחלה שראש הזכר כרוך בין ברכיה
והא לאו ולד דידיה
מיבעיא ליה האי מיעוט
נמי מקדשי בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא
חציצה ואמרינן כיון דלא נגע ברחם
ומשני דנפק מרגלותיו והוא כרוך בין
מן האחרונה ולא פטר
אבר דבראי בתר רובא
נגממו כותלי בית הרחם מהו א"ל קא
לא קדיש דהא רחם הוא דמקדש
ברכיה וה"ה דהוה מצי למימר כרכו
ד)
את האחרונה מן הבכורה
דבהמה שדינן ליה ויצא
דלאו ולד דידיה הוה או
רובו ויקבר או דלמא
נגעת בבעיא דאיבעיא לן דבעי ר' זירא
דבדידיה תלא רחמנא ולקמן בעי אימת
אחיו לענין איזה מהן בכור אלא נקט
דילמא כיון דרחמה מקדש
האי מיעוט אבר בתר
כרכו. ואת"ל סיב הוי חציצה דמין
אחותו משום דליכא בכורה כלל י):
ואמרי לה בעא מיניה ר' זירא מרבי אסי
הבכור פטר תיקו: בעי
רוב אבר דבמעיה שדינן
שלא במינו הוא: שליא. מי הוי חציצה
מאי
רב אחאי נפתחו כותלי
לה ולא יצא רובו ולא
עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ
כ
בית הרחם מהו דק"ל
חל עליה קדושה וישליך
או לא: כרכה. אשה בידיה והוציאתו
פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד מאי עד כאן לא איבעיא ה) ליה אלא
רחם מקדש ועכשיו נפתחו
לכלבו. אלא כגון שיצא
והפסיקו ידיה בינו לבין הרחם מי
כותלי הרחם שאין בבהמה
חציו ברוב אבר כלומר
פרוץ מרובה על העומד דאיכא עומד בעולם אבל נגממו ללא קא מיבעיא ו)ליה:
אמרינן כיון דאורחיה הוא לילד את
בית הרחם מהו: נעקרו הא
חציו דעובר בכלל רוב
מתני'
ליתנהו ולא מקדש הבכור
אבר וקא מיבעיא ליה
בהמתה לאו חציצה היא: היכי דמי.
ולא חשוב בכור. אלא
ההוא מיעוטא דלגואי מהו
כל הנך בעיי: אי דנפק דרך ראשו. ואחר שהוציאו אותו עשו בו אחד מן הדברים הללו: פטרתיה. רישיה לרחם וקדוש מיד דהא יצא ראשו הרי
נעקרו ותלו ליה בצואריה
למישדייה בתר רוב אבר
כלומר כשנולד הולד יצא
דבראי והוה ליה יצא
זה כילוד: דרך מרגלותיו. וקודם יציאת רובו כרכוהו: בלעתהו חולדה. בתוך הרחם והוציאתהו: הא אפיקתיה. כשהיה בלוע ולא נגע ברחם
ובא ממעי אמו ועקר
רובו ויקבר או דלמא
והיינו כרכתו: אלא בלעתו והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו. מי קדוש בהאי יציאה אחרונה או לא: ונכנס לזה מהו. נפטרה
כותלי בית הרחם ותלו ליה
לא שדינן ליה בתר רובו
בהמה האחרת מן הבכורה או לא: נפתחו גרסינן. נפתחו נתרחבו שכשיצא לא נגע: נעקרו. קס"ד קודם לכן נעקרו ונפלו: הא ליתנהו.
בצואריה: נגממו. שלא
ולא הוי אלא יצא חציו
נפחתו על הכל אלא נחתכו
ולא חל עליה קדושה
ומאן נקדיש לא אויר ולא נגיעה דהא אין כאן רחם: נעקרו. ז) (קס"ד קודם לכן נעקרו) ונכנסו לפנים ונתלו לו בצוארו: נגממו. ניטל
כותלי בית הרחם למעלה:
ומשליכו לכלבו: לא כגון
מעובי הכתלים מבפנים סביב סביב: קנגעת בבעיא דאיבעיא לן. כבר ומשם אתה למד את תשובתך: ויצא דרך פרוץ. מהו מי אמרינן
עומד מרובה על הפרוץ.
שיצא רובו במיעוט אבר.
כיון דעומד מרובה עליו הוה ליה כאילו כולו עומד. ל"א נגממו מבפנים ושפה חיצונה ח)משמרת וקא מיבעיא ליה ט)תורא ברא מקדש או לא:
בבית הרחם:
כלומר כדאמרינן לעיל:
מתני'