הכל שוחטין
פרק ראשון חולין
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואידך
הני שכיחן. כדאמר תפילין בי בר חבו
מעילאי נמי. כי סחיף להו על גבי בשר איכא קרמא מפסיק שאין
נא א
א) ב)
ג)
חלב שאין לו קרום דק מלמעלה: ממשמשא. מניי"ר: מפתת. לשון
משכח שכיחי מכאן מדקדק רבינו תם דאין צריך לקשור בכל יום
ד) ה)
פתות אותה פתים : כתב. לכתוב שידע לחתום שמו אילו
תפילין כשמניחן שרבינו אליהו היה מצריך לקושרן מדקאמר בהקומץ
ב
ישב בדין או לעדות: שחיטה. לאמן ידו
לכך אפילו שבקי בהלכותיה:
רבה תפילין מאימתי מברך עליהן
נב ג ד
קשר של תפילין. יש בו אומנות שעשוי
משעת הנחה ועד שעת קשירה ולרבינו
ו)
כמו אות דלי"ת שיהא נראה בה שדי
תם נראה דההיא קשירה היינו הידוק
מעילאי נמי קרמא איכא איידי דממשמשא
ז)
א
א]
השי"ן חקוקה בקמטי התפר כעין
שמהדקו סביב ראשו כמו
ח)
ידא דטבחא מפתת ואמר רב יהודה אמר
ט) י)
שי"ן ורצועה קטנה כפולה א] ותלויה
שליא קשורה בו וכמו
רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג'
דברים
נג ה
כ) ל)
כעין יו"ד והקשר עשוי כעין ד': הני
קשורה בו ככלב דאי קשירה
מ)
כתב שחיטה ומילה ורב חנניא בר שלמיא
נ)
שכיחן. תפילין וציצית וברכת חתנים
ממש וכי בכל יום ילך אצל בר חבו
❖
משמיה דרב אמר אף קשר של
תפילין
ס)
ב
מצויין תדיר הלכך הכל בקיאין בהם
ועוד דבריש המוצא תפילין
נד ו
וברכת חתנים וציצית ואידך הני שכיחן
ואין צריכין לימוד שמעצמו יהיה בקי
משמע דאסור לקשור קשר
נה ז
ואמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח
בהם: שהייה דרסה חלדה הגרמה
של תפילין בשבת משום דהוי קשר של
ג
הגהות הב"ח
ועיקור. בפרק השוחט תנן לכולהו
שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול
קיימא דקאמרינן ישנות מכניסן זוג
(א) גמ' רב הונא
ח
זוג אבל חדשות לא ומפרש בגמרא
שהייה אם שהה כדי שחיטת
(ב) תוס'
משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהייה
דחדשות קרי שאינן מקושרות ואם היה
בהמה כו'. שחט והתיז הראש בבת
ח)
דרסה חלדה הגרמה ועיקור מאי קמ"ל
נו ט
דף כ
אחת שלא הוליך והביא היינו דרסה.
עשוי לקשור ולהתיר בכל יום א"כ לא
דף
כולהו תנינהו לא צריכא ששחט לפנינו ב'
❖
שחט הוושט ופסק הגרגרת הרי
הוי קשר של קיימא:
ט)
ב]
מד
וג' פעמים ושחט שפיר מהו דתימא מדאידך
כולהו תנינהו. פירש בקונטרס
עיקור. י) או שהחליד את הסכין הוי
שחט שפיר האי נמי שחט שפיר קמ"ל כיון
חלדה כחולדה זו התחובה בחורין.
עקור דתנן שחט את
נז י
הגהות מהר"ב
דלא גמר זימנין דשהי ודריס ולא ידע
השוחט מתוך הטבעת הוי הגרמה
הושט ופסק את הגרגרת ותימה דאין
ד
כ)
רנשבורג
ואמר רב יהודה אמר שמואל הטבח צריך
זה שייך להלכות שחיטה דזה פסול
והתם מפרש לה ואזיל ולשון הגרמה
ה
❖
א] בעין
שמכריע ידו לצאת חוץ ממקום הכשר
מפני שלא שחטו ולא דמי לשאר
שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה אמר רב
שחיטה וכמו היה שוקל עין בעין נותן
הלכות שחיטה ויש לומר דאיירי
יוסף אף אנן נמי תנינא ר"ש אומר אם
לו גירומיו ג]גבי הכרעה בבבא בתרא
ששחט בסכין פגומה או במגל וזה
רבינו גרשום
❖
שהה כדי ביקור מאי לאו כדי ביקור סימנין
: כולהו ד] תנן. במתניתין
נקרא פסק את הגרגרת ופסולה הוי
מעילאי נמי קרמא איכא
א"ל אביי לא הכי א"ר יוחנן כדי ביקור
פרק השוחט ל) שבהמה מתנבלת בהן
משום דאין שוחטין אלא חונקין כדתנן
ולא יכול לומר
חכם א"כ נתת דבריך לשיעורים אלא כדי
ולא לסחוף: לא איידי
בפירקין חוץ מן המגל
וכיון שאין בקי בהן פשיטא דאסור
לעזי רש"י
דמשמש' וכו'. מיפרכת
ביקור טבח חכם לא בדק מאי ר' אליעזר
והמגירה כו' ובהלכות גדולות פירש
לאכול וכי שמואל דאמורא הוא מתני'
מניי"ר. למשמש.
כלומר ששומטין אותה
❖
בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר בר' ינאי אמר
עקור שנעקר הסימן ונשחט חוץ
אתא לאשמועינן שכבר המשנה שנויה
קרו"ט. חBרים.
ולא שומטין קרמא תתאה:
נ)
ואידך הני שכיחי כלומ'
ועומדת: ולא ידע. אינו יודע שאסור
טרפה ואסורה באכילה במתניתא תנא
ממקומו ותימה דמה ענין זה להלכות
אלו אין צריך ללמוד דהני
לעשות כן ומאכילה לנו: אם שהה
שחיטה והלא לא עשה כלום אלא
נבלה ומטמאה במשא במאי קמיפלגי בדרב
שכיחן שאנשים אחרים
ו
מוסף רש"י
יודעין אית דא' כתב
כדי ביקור. והוא שיעור שהייה: לאו
שהסימן נשמט מאליו ואפילו ס)שחטו
הונא דאמר
בהמה בחייה בחזקת
(א) ז
בהמה בחייה בחזקת
שחיטה ומילה שכיחי בכל
כדי ביקור סימנין. אלמא יש בהן
בסכין תיפוק ליה מטעם הגרמה ויש
איסור.
איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה
עידנא: מאי קמ"ל כולהו
תורת ביקור: כדי ביקור חכם.
לומר דאיירי כשנשמט הסימן ואחר
עומדת.
תננהי. כלומר והא אמרינן
נשחטה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע
ח
לעיל בודק אם יודע
לבדוק הסכין שהטבח צריך להראות
כך שחטו וכולהו תנינהו דקאמר היינו
לומר הלכות שחיטה מותר
לך במה נטרפה מר סבר בחזקת
איסור
הסכין לחכם העיר מפני כבוד החכם
מדתנן בפרק כסוי הדם
לאכול משחיטתו ואם לאו
קיימא והשתא מתה היא ומר סבר בחזקת
כדאמרינן לקמן אע"ג שהטבח
הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואם
אסור לאכול משחיטתו:
אם שהה כדי ביקור
איסור אמרינן בחזקת טומאה לא
אמרינן
בקי בהלכות בדיקה: אם כן נתת
תאמר פשיטא דלא מהניא ביה שחיטה
כלומר דיבדוק הסימנין
דבריך לשיעורים. פעמים שהחכם
שכבר נטרף ויש לומר לדברי הלכות
גופא אמר רב הונא בהמה בחייה
בחזקת
כו' לא כדי ביקור חכם
רחוק מהטבח פעמים שהוא קרוב:
גדולות לאו טרפה היא אלא שכן
לא כדסברת כדי ביקור
איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה
סימנים אלא שיבדוק
טבח חכם. שהשוחט תלמיד חכם
הלכה למשה מסיני דאין שחיטה
נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך
אותו סכין חכם: אם
ואין מופלא בעיר ממנו כלומר לא תלוי
מועלת בסימן שמוט הנשמט חוץ
כן נתת דבריך לשיעורין.
במה נטרפה ולימא נשחטה הותרה הא
השיעור אלא בשהיית בדיקת סכין
למקום חיבורו בין בושט בין בקנה
כלומר פעמים שהוא עומד
קמ"ל דאע"ג דאיתיליד בה ריעותא כדבעא
בקרוב ופעמים ברחוק
לחודיה: לא בדק. בסימנים ה] מאי:
ואפילו עוף שהכשרו בסימן אחד
וזו היא שעורין: אלא
מיניה רבי אבא מרב הונא בא זאב ונטל בני
❖
טרפה שחוטה אינה מטמאה כדאמרי'
אם נשמט האחד אין שחיטה מועלת
(ביצה כה.)
כדי ביקור טבח חכם.
מעים מהו נטל הא ליתנהו אלא נקב בני
טבח עצמו ששחט שהוא
בשני ואם תאמר ולמה אינו מונה
בהעור והרוטב מן הבהמה
מ)
חכם: והשתא מתה היא.
מעים מהו נקב הא קא חזינן דהוא נקבינהו
מקצת בהמה מטמאה ומקצתה אינה
בהלכות שחיטה פסק הגרגרת בסכין
כלומר נבלה: ומר סבר
שיטה מקובצת
מטמאה ואיזו זו טרפה ששחטה:
פגומה כמו שמונה לפירוש הקונטרס
אלא נטלן והחזירן כשהן נקובין מהו מי
בחזקת איסור קאמרינן
א] ורצועי קטנה כפולה
ולא נבלה. ולימא נשחטה
נבלה. דלאו בחזקת שחוטה מחזקינן
ויש לומר דהתם אין כאן שחיטה
חיישי' שמא במקום נקב נקב או לא א"ל אין
ט
תלויה בה כעין יוד:
הותרה מפני מה את אמרת
לה כדרב הונא ו] בפירקין: בהמה
שאינו אלא חונק ולפירוש הקונטרס
ב] ופסק את הגרגרת היינו
חוששין שמא במקום נקב נקב איתיביה יראה
בחזקת היתר. הא קמ"ל
בחייה בחזקת איסור. שהרי אסורה
ניחא שאינו מונה שמוטה דהלכות
עיקור: ג] נותן לו גירומיו
דאע"ג דאיתיילידא בה
צפור המנקר בתאנה ועכבר המנקר באבטיחים
הכרעות בבבא בתרא:
ריעותא כדבעא מיניה ר'
משום אבר מן החי הלכך אם נולד
גדולות דהוי טרפה ששחטה ואין
ד] כולהו תננהי במתני'
אבא [מרב הונא] משום זה
חוששין
ספק בשחיטה ובאת להעמידה על
צריך להזכירו ומיהו לא הוי השתא
פ' השוחט: ה] לא בדק
בעיא צריך לומר בחזקת
חזקתה שהרי בכל דבר אתה אומר העמד דבר על חזקתו שהיה
עקור לפירוש הלכות גדולות מעין שאר הלכות שחיטה שהן בגוף
ז]
בסימנים לאחר שחיטה
היתר עומדת עד שיודע
מאי: ו] כדרב הונא
במה נטרפה: נטל הא
מתחלה שאין יכול להוציאה ממנה על ידי ספק נמצאת אומר שבהמה זו
השחיטה ועקור אינו בגוף השחיטה אלא ששוחט סימן שנעקר וגם
בפירושא דמילתיה הס"ד:
ליתנהי. כלומר מה אנו
אסורה שהרי בחזקת איסור היתה תחלה ומספק אתה בא להתירה שמא
קצת קשה לשון נוחר ומעקר משמע שאינו אלא מעקר הסימן ואין
ז] שהרי בכל ספק אתה
יודעין אם נקבן ואם
נשחטה כראוי אל תתירנה מספק עד שיודע לך שנשחטה כראוי: נשחטה
עושה שחיטה אחרת רק שמיתתו בעיקור כמו בנחירה ואינו כן
אומר העמד דבר על
לאו ומשום הכי אמר
חזקתו שהיה מתחלה
בחזקת היתר עד שיודע
הרי היא בחזקת היתר ח] עד שיודע לך במה נטרפה. ולקמן מפרש
שבכך לא היה מת ומה שקשה מלקמן (ב) לפירוש הקונטרס ומפרק
שאינך יכול: ח] נשחטה
כו'. חיישינן שמא במקום
מאי נפקא מינה. וברישא דמילתיה קמיפלגי דהשתא נולד לנו ספק
אלו טרפות וליישב הלכות גדולות אפרש כל אחד במקומו בעזרת
הרי היא בחזקת היתר
נקב נקב כלומר ואסור
השם יתברך: כדי ביקור טבח חכם. ואף על פי שיש סכין
בשחיטה שמא לא נשחט הרוב: מר סבר בחזקת איסור. הראשון
דרוב בהמות שנשחטו הרי
שטרפה היתה שנקובה
הן בחזקת היתר ולקמן
היתה או דילמא דזאב
עומדת שלא היתה שחוטה וכיון דבחזקת שאינה שחוטה ט] מוקמית
גדולה וסכין קטנה משערינן לכל בהמה בסכין שיש בה כמלא צואר
מפ' מאי נפקא מינה:
עצמו עשה נקב זה ומותר.
ואסורה
באכילה. משום דרוב
לה הרי מתה ומטמאה: ומר סבר בחזקת איסור אמרינן. ולאכילה הוא
וחוץ לצואר כמלא צואר:
ט] מוקמינן לה הרי היא
אמר ליה לא חיישינן
מתה ומטמאה: י] הוא
שמא מעיקרא היתה נקובה
י] שנאסרה קודם שחיטה: לא אמרינן. שהרי בשר מן החי אינה
פעמים שוחט שפיר ושריא מדאורייתא לא החמירו לעשות נבלה:
אמר ליה אין חוששין שמא במקום נקב נקב. ואפילו יש שם
שנאסרת קודם שחיטה:
ומותרת: המנקר. כלומר
מטמאה: ונימא נשחטה הותרה. דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק
לא אמרינן שהרי בשר מן
דאכל בתאנה: באבטיח
דנימא העמד דבר על חזקתו: דאע"ג דאיתיליד בה ריעותא. שנולד בה
נקבים הרבה שלא במקום שיניו מסתברא דתלינן כולהו
החי אינה מטמאה נ"ב
כמו אבטיחין. חיישינן
שבס"י לא נמצא כל זה:
שמא במקום נקב של נחש
ספק טריפות ספק קודם שחיטה היה בה ויש לתלותו בלאחר שחיטה
בזאב כי היכי דמכשרינן היכא דממשמשא ידא דטבחא:
מוקמינן לה אחזקת היתר דסתם בהמה אינה טרפה ותלינן בלאחר
התם
שחיטה וכשרה: נטל הא ליתנהו. ולא חזינן בהו שום ריעותא ומאי
ספקא איכא: מי חיישינן שמא במקום נקב. שהיה בו תחלה
עשר טרפות הוא : מנקר. לשון נקבים קרו"ט בלע"ז:
אתרמי ליה השתא
שהכניס בו שיניו
וטרפה דנקבו הדקין אחד
משמונה
שמא