בהמה המקשה פרק רביעי חולין
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא עובר וחיה. דקתני מתני' החיה טמאה שבעה והאשה טהורה:
אע"פ שהוא אב הטומאה אין לו טומאת משא וטבעת טהורה נמי
לח א
א)
ב)
וקמטמי לה עובר לחיה. ש"מ דטעמא דאשה טהורה משום מגע
לא מטמאה מחמת אדם טעמא נמי משום דבית הסתרים דאדם לא
לט ב
ג)
בית הסתרים הוא ולא משום בלוע: טבעת אין סופה לצאת. בתמיה:
מטמא אבל בב' טבעות דלא שייך בהו בית הסתרים הוה אמינא
מ ג
ד)
טומאה זו. דחיה: מאי אינה מדברי תורה. ל"ל למימר כולי האי
במסותרים בתוכו ליטמו קמ"ל דטעמא דמתני' משום בלוע הוא
ה)
מא ד
ו) ז)
לימא טומאה זו דברי סופרים משום
וחבירו נמי לא מטמא וקשה לפירושו
❖
גזירה כדמפרש לקמיה: לא תימא.
דבטבעת שנגעה במת הרי הוא כחלל
והא עובר וחיה דכשתי טבעות דמו וקא
מב ה ו
וטומאתה בוקעת ועולה ואפי' רצוצה
מתני' ר"ע היא דאמר עובר מת
מטמא לה עובר לחיה אמר רבה שאני עובר
❖
תחת אבנים שלא ב] מטמא את האדם
שבמעי אשה טמא הלכך מטמא לחיה
תורה אור השלם
הואיל וסופו לצאת אמר רבא עובר סופו
מכח בית הסתרים ומה שפי' דטבעת
דטומאה בלועה מטמאה וטהרה
1. וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי
לצאת טבעת אין סופו לצאת אלא אמר רבא
בלועה ג] מיטמא ואשה טהורה משום
טהורה לא מטמאה מחמת אדם
הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ
שיטה מקובצת
פומבדיתאי ידעי טעמא דהא מילתא ומנו
בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ
דמגע בית הסתרים הוא: אלא אפי'
משום דבית הסתרים דאדם לא
א] שמא יוציא ולד ראשו
בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת
רב יוסף דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר
לר' ישמעאל כו'. ולקמן בעי מאי
מטמא אטו אם נכנס אדם לאהל
חוץ לפרוזדור. נ"ב עי'
יָמִים: במדבר יט טז
שמואל טומאה זו אינה מדברי תורה אלא
2. כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ
ר' ישמעאל ור"ע: גזירה שמא יוציא
המת וכלים או אוכלין בקומטו ה"נ
תוס' בכורות דף כ"ב ע"א:
א
ב] לרביעית דם הבאה מן
הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא
כו'. דאי אמרת חיה שפשטה ידה
מדברי סופרים מאי אינה מדברי תורה אלא
דטהורים דאע"ג דבית הסתרים לאו
המת. נ"ב עי' תוס' מנחות
יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְיָ
בת מקבלי טומאה נינהו מ"מ לא
למעי אשה ונגעה בעובר מת טהורה
דף קד ע"א: ג] מטמאה
מדברי סופרים דלא תימא אליבא דר' עקיבא
טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ
וטהרה בלועה מיטמאה
הוי כצמיד פתיל דמציל באהל המת
פעמים שהולד מוציא ראשו חוץ
הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי
דאמר עובר במעי אשה טמא אלא אפי' לר'
❖
ב
ואשה כצ"ל:
נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא
הרי טיט דלאו בני קבולי טומאה
לפרוזדור והרי הוא כילוד ומטמא
ישמעאל דאמר עובר במעי אשה טהור גזרו
יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ:
נינהו ואוכלין שגיבלן בטיט והכניסם
וכסבורה חיה שעדיין הוא במעיה
במדבר יט יג
בה טומאה מדרבנן מאי טעמא אמר רב
3. וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא
לאהל המת טמאים ומה שפירש נמי
ואתי לטהרה אבל ברועה שהושיט ידו
רבינו גרשום
הושעיא גזירה א] שמא יוציא ולד ראשו חוץ
יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא
❖
דאין טומאת משא אלא למי שטומאה
למעי בהמה דקתני מתני' טהור ליכא
יִטַּמָּא: ויקרא כא יא
והא עובר וחיה דכשתי
לפרוזדור אי הכי אשה נמי אשה מרגשת
באה ממנו הרי מדרס הזב דמטמא
למיגזר הכי מפני שרחם שלה גלוי דכי
טבעות דמו. דעובר במעי
בהמה ויד חיה במעי
בעצמה ותימא לה לחיה טרידא מאי ר'
מפיק חזי ליה: טרידא. עסוקה היא
במשא וה"נ טבעת שנגעה במת כיון
הגהות מהר"ב
בהמה שניהן בלועין
דהויא כחלל לטמא במשא דלטמא
בחבליה וציריה וטרידא מלומר לחיה
ישמעאל ומאי ר"ע דתניא וכל אשר יגע על
1
העובר והיד וקא מטמא
רנשבורג
אל תגעי: על פני השדה. משמע
במשא לא מהני בית הסתרים כדפי'
ליה עובר לחיה: שאני
פני השדה להוציא עובר במעי אשה דברי ר'
א] רש"י
עובר הואיל וסופו לצאת
גלוי: להוציא עובר. שהוא טמון: גולל.
בקונט' ובפ' יוצא דופן
ישמעאל ר"ע אומר לרבות גולל ודופק ור'
ג
ולא מיחזי כבלוע: טומאה
כיסוי הארון של מת: דופק. דף
נמי אמרי' נבלה בקומטו טמא נהי
זו (אינה מדברי תורה)
ישמעאל גולל ודופק הלכתא גמירי לה ור"ע
שנותנין בצדו: ור' ישמעאל סבר גולל
דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא
דמטמאה עובר לחיה
עובר במעי אשה טמא מדאורייתא מנא ליה
[אינה מד"ת]: שמא יוציא
ודופק הלכתא היא. וכי אתא קרא
לכך נראה דטעמא דמתני' משום
ולד ראשו חוץ לפרוזדור
אמר ר' אושעיא אמר קרא 2הנוגע במת בנפש
להוציא עובר: ור"ע סבר עובר במעי
דבלוע הוא ומ"מ אשמעינן רבה בשני
והוי כילוד: אי הכי
איזהו מת שבנפש של אדם הוי אומר זה עובר
אשה טמא. וכי אתא קרא לגולל
טבעות דממתני' לא אשמעינן ליה
אשה נמי. דאי חיישינן
להא דאמרת שמא יוציא
שבמעי אשה ור' ישמעאל האי מיבעי ליה
ה) דהא דאע"ג דטומאה בלועה לא
ודופק וקסבר לאו הלכתא היא:
ב] תוס'
ולד א"כ אפי' האם
מדאורייתא מנא ליה. דטמא דלא
מטמאה היינו טהרה בעלמא אבל
ב] לרביעית דם הבאה מן המת שמטמאה
נמי תהא טמאה: אשה
ד
מרגשת בעצמה. כשיוצא
מטהר ליה ממשמעותיה דעל פני
טהרה הבלועה מיטמאה וכן הא
שנאמר הנוגע במת בנפש האדם איזהו נפש
❖
תהא יודעת: ותימא ליה
השדה ואפי' לא מייתר: במת בנפש.
דטהרה הבלועה לא מיטמאה היינו
של אדם שמטמא הוי אומר זו רביעית דם
לחיה. כלומר אמאי אמרי'
מת שהוא בתוך נפש האחרת: רביעית
מטומאה דעלמא ולא מטומאה
החיה טמאה שמא יוציא
ור"ע לטעמיה דאמר אף רביעית דם הבא
ולד ראשו חוץ לפרוזדור
הלוג דם חיי האדם תלויין בו שבכך
הבלועה עמה ואין לתמוה כיון דבא
מוסף רש"י
ותימא ליה האם לחיה
משני מתים מטמא באהל דתניא ר"ע אומר
הוא מתקיים: אף רביעית דם הבא
לאשמועינן כאן בשתי טבעות מאי
שמא יוציא ולד ראשו
כשיוציא ראשו ולא תהא
מנין לרביעית דם הבאה משני מתים
משני מתים. הלכך האי קרא דכתיב
כשם דהכי פירושו כשם שטומאה
חוץ לפרוזדור.
טמאה החיה עד דתימא
לה האם לחיה: להוציא
שמטמאה באהל שנא' ועל כל נפשות מת לא
ביה חד נפש לאו לרביעית דם אתא:
בלועה אינה מטמאה את האדם
3
עובר שבמעי אשה. כלומר
יבא שתי נפשות ושיעור אחד: מתני' בהמה
נפשות. משמע שתים: מת. דבר
הבולעה אע"פ שנגעה בו כך אינה
ה
דאינו על פני השדה:
שמיתה באה על ידו דהיינו רביעית:
מטמאה טהרה שאצלה וא"ת מנא לה
(נדה מב:) לרבות
לרבות גולל ודופק. גולל
המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה
גולל ודופק.
מתני' הבשר טהור. שאין בהמה
זהו כסוי שעל גבי ארון של
לרבה הא דטהרה בלועה לא מיטמאה
ואח"כ שחט את אמו הבשר טהור שחט את
(סוכה
מת דופק דפנות שמטמאין
מקבלת טומאה מחיים: הבשר מגע
מטומאה שאצלה הא לא אתי מק"ו
כג.)
כמת ולא להוציא עובר
אמו ואח"כ חתכה הבשר מגע נבלה דברי
נבלה. בשר העובר מגע אבר מן החי
דצמיד פתיל וי"ל דכולה מלתא דריש
שבמעי אשה: ורבי עקיבא
ר"מ וחכמים אומרים
מגע טרפה שחוטה
לטעמיה דאמר אף רביעית
ו
שהוא מטמא כנבלה בהעור והרוטב
רבה מן האוכל את נבלתה מי לא
(ערובין טו.) לרביעית
דם. דר' עקיבא לא בעי
מה
. אי נמי אם א] יצא
עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה
דם.
ליה להאי קרא: ושיעור
א'. כלומר ורביעית אחד.
עובר מת נבלה גמורה הוי האבר מאחר שלא טהרתו שחיטת
וקאמר רחמנא דטהור אפי' לאכול בתרומה ונוגעת בטומאה שבמעיה
ואח"כ שחט את אמו
אמו: מגע טרפה שחוטה. שהשחיטה אע"פ שאינה מתרת
ואסור לטמאה וא"ת שתי טבעות נמי תנינא בלע טבעת טמאה טובל
שתי
(סנהדרין ד.)
הבשר טהור. כלומר דאין
האבר באכילה מטהרתו מידי נבלה והויא כטרפה שחוטה שאינה
ואוכל בתרומה ויש לומר דהתם צריך הזיה שלישי ושביעי וכשבא
נפשות.
מטמאה מחיים:
מטמאה מן התורה כדמפרש ואזיל אלא מדרבנן במוקדשין:
לאכול תרומה כבר יש שבעה ימים שנבלעה והרי היא מסתמא כבר
(שם)
סמוך לנקב וכשבולע תרומה אינה נוגעת בטבעת עד שתבא אצלה
מה
והרי
חיה ועובר דכשתי טבעות דמו. מה שפי' בקונטרס אלמא דטומאה בלועה מטמאה וטעמא
סמוך לנקב ואז היא כבר מעוכלת:
(שם)
דאשה טהורה משום בית הסתרים וכן פי' בסמוך גבי לא תימא מתני' ר' עקיבא היא וקשה נהי דמגע בית הסתרים לא מטמא ו) במשא
מטמא אלא צ"ל כדפירשנו דאשה טהורה משום טומאה בלועה היא וחיה הויא כשתי טבעות: גזירה שמא יוציא ולד ראשו וכו'. פי'
(נזיר לח.) הבשר
בקונטרס משום דהרי הוא כילוד משמע דדוקא נקט ראשו וכן משמע בפ' יוצא דופן גבי יולדת מטמאה בפנים כבחוץ דקאמר
מגע נבלה.
כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור כדר' אושעיא כו' משמע דר' אושעיא נקט דוקא ראשו ותימה דאמאי נקט ראשו אפי' הוציא ידו
(לעיל סח:)
חוץ לפרוזדור נמי נטמאה החיה שנגעה בו או הסיטה דתו לאו טומאה בלועה היא וי"ל דגזירת הכתוב היא דעד שיהא כילוד לא מטמאה
(לקמן עד:) מגע
כדדריש מעל פני השדה והשתא ניחא הא דצריך ר' ישמעאל למדרש טעמא מקרא דטעמיה פשוט דטומאה בלועה היא אלא משום דלא
טרפה שחוטה.
מטמא בהוציא ידו עד שיהא כילוד ור' עקיבא נמי לא פליג אלא בהוציא את ידו וכן משמע דלא תימא אליבא דר"ע משמע דכר"ע אתיא
מתני' בפשיטות דטמאה החיה מדברי סופרים דגזרינן כולו במעי אשה אטו הוציא ידו אבל אי ר"ע מטמא עובר במעי אמו אפי' לא
יצא לחוץ כלל היכי מתוקמא מתניתא אליביה דחיה טמאה ואשה טהורה:
גולל ודופק. מפורש בפ"ק דכתובות : שתי נפשות ושיעור אחד. ור' ישמעאל סבר דיש אם למסורת ונפשת כתיב
הוציא
עובר את ידו וחתכה ואח"כ שחט
כדאמר בסנהדרין בפ"ק וקשה דתרי קראי ברביעית דם ל"ל במת בנפש ז)ונפש:
את אמו הבשר טהור. דעובר שבפנים אפי' מת חשיב כחי דהא קא מהני ליה שחיטת אמו להתירו אף באכילה: וחכמים אומרים מגע
טרפה שחוטה. בשחיטה עושה ניפול פליגי כדאמר בגמ' וקודם שחיטה לכ"ע אדם שנוגע באבר שבחוץ טהור דאי מחיים מטמא היכי
הוה מהני שחיטה לרבנן להפקיע הטומאה לטהרות ולעיל דקתני הושיט רועה את ידו ונגע בו טהור לאו דוקא לפי שהוא בפנים דאפי'
הוציא עובר ידו לחוץ ונגע בו הרועה טהור אלא להודיעך כחו דר' יוסי הגלילי דאפי' הכי בטמאה טמא א"נ מודו רבנן בהוציא ידו לחוץ
(לעיל
ונגע בו דבטמאה
טמא דלענין מה שבפנים הוא
דמקשינן טמאה לטהורה ולא
לענין מה שבחוץ:
סח:)
טהור