בהמה המקשה פרק רביעי חולין
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
בהם אלא מצות פרוש בלבד. וקרא דברייתא אינו אלא
אין בהם. איסור לאו של אבר מן החי: אלא מצות פרוש. בעלמא מדרבנן
נ א
א)
ב)
וקרא אסמכתא בעלמא. אלמא אין שחיטה עושה ניפול: אכלו לזה.
אסמכתא בעלמא וא"ת וכיון דמדאורייתא שרי באכילה
ג)
ב
האבר המדולדל: אינו לוקה. דמצות פרוש בעלמא הוא: אהדרינהו.
אמאי נקט בברייתא דלעיל לא אם טיהרה שחיטת טרפה
ד)
נא ג ד
בכעס: כי אמרי אנא. דלוקה משום
אבר מן החי במיתה דעושה
אותה ואת האבר המדולדל
בה מה שייך שם להזכיר אבר מדולדל
ה) ו)
ז)
ניפול ואשמיעך רב $דלא משום נבלה
דשרי אף באכילה וי"ל דה"ק אבר
ח)
מתרינן ביה אלא משום אבר מן החי:
המדולדל בה גזרו ביה רבנן איסור
❖
אין בהן אלא מצות
פרוש בלבד יתיב רב
❖
אכילה ולא גזרו שלא תהא שחיטה
וכל אשר. בשרצים כתיב: מנבלתם
ט)
יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר אמר רב
מטהרתו כמו עובר דבר שאינו גופה:
נפקא. וכי יפול מנבלתם: אלא. הכי
יהודה אמר רב אכלו לזה לוקה אמר ליה
תרי במותם כתיבי. וא"ת הא
רבינו גרשום
קאמר כל אשר יפול מהם במותם על
ההוא מרבנן לא תציתו ליה הכי אמר רב
תורה אור השלם
אכתי צריכי לכדדרשינן בהעור
ידי מיתה הויא נפילה מהם איברים
אכלו לזה אינו לוקה.
יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב
1. וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו
כלומר לאבר המדולדל
והרוטב יכול בשר
המדולדלים בהם: בשרצים כתיב.
בבהמה: כי אמרי במיתה
מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל
אכלו לזה אינו לוקה אמר ליה רב הונא אנן
הפורש מן השרצים יהא טמא תלמוד
דלא שייכא בהו שחיטה והיכי ממעטת
דעושה ניפול. כלומר
כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר
אמאן נסמוך אהדרינהו רב יוסף לאפיה
לומר במותם מה מיתה שאינה עושה
ולוקה משום אבר מן
שחיטה מהאי קרא: אם אינו ענין
אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר
החי: מנבלתם נפקא.
יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם
חליפין כו' וי"ל דכעין מותם וההיא
אמר ליה מאי קושיא א כי אמרי אנא במיתה
כו'. דעל כרחך במותם מיעוטא הוא
כלומר לאחר מיתה
בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד
דרשה מחד במותם נפקא אי נמי
דלגופיה לא איצטריך דהא במתים
דעושה ניפול כי אמר איהו בשחיטה דאינה
מטמאין השרצים אבל
הָעֶרֶב וְטָהֵר:
בחיים אין מטמאין: מיתה
ויקרא יא לב
דרשה דהתם מנבלתם נפקא מה נבלה
משתעי דנבלתם כתיב ונכתוב וכי
עושה ניפול אמר רבא מנא הא מלתא
2. וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה
עושה ניפול. כלומר דאבר
שאין עושה חליפין ונקט במותם לפי
יפול למימרא דעושים ניפול ולא בעי
המדולדל בבהמה ומתה
דאמור רבנן מיתה עושה ניפול שחיטה
אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה
שהיא דרשה פשוטה:
אין כוללתו המיתה וחייב
במותם אלא על כרחך למעוטי
הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד
❖
מחלוקת באבר דעובר חי. ובבן
אינה עושה ניפול דכתיב וכל אשר יפול
1
האוכלו משום אבר מן
הָעָרֶב: ויקרא יא לט
דלאו בני שחיטה נינהו.
שחיטה:
החי: א"ל אם אינו ענין
עליו מהם במותם יטמא למעוטי מאי אילימא
ח' דאילו בן ט' כשאר
ולא איצטריך במותם דהא אפילו
לשרצים דלאו בני שחיטה
למעוטי בחייהם מנבלתם נפקא אלא ש"מ
בהמה הוא לר"מ וטעון שחיטה:
נינהו. דלא איצטריך
שחיטתם מיתה היא: כעין מיתה.
גליון הש"ס
ולהאי תנא דקפריך טרפה
למכתב במותם דאין להן
מיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול
כעין שעת מיתה שהיו לחים למעוטי
מתני' מצא בן תשעה
שחיטה אלא מיתה בלבד:
דשחיטה מטהרתה מנא לן.
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא והא
שרץ שיבש: דעובר חי. דיש במינו
חי.
תניהו ענין לבהמה. ודריש
קצת תימה דכולא חדא ברייתא היא
הכי מיתה עושה ניפול
שחיטה מהניא שחיטה אף לאבר היוצא
קרא בשרצים כתיב אמר ליה אם אינו ענין
רש"י ד"ה כי אמרי אנא
ואין שחיטה עושה ניפול:
בת"כ וידע רישא ולא ידע סיפא ח):
לטהרו: והתניא. בתורת כהנים ו) גבי
לשרצים דלאו בני שחיטה נינהו תנהו ענין
וכו' דלא משום נבלה
אבל באבר דעובר מת
נפקא
ליה מדרב יהודה כו'.
מתרינן.
[ד"ה] שחיטה עושה
וכי ימות מן הבהמה כו': בן ח' יוכיח
לבהמה ואכתי מבעי ליה כעין מיתה לחין
וא"ת דתניא בס"פ רבי
ניפול. כלומר דאין כוללתו
שאע"פ שיש במינו שחיטה אין שחיטה
שחיטה עמה ומטמא
מטמאים יבשים אין מטמאים תרי במותם
אליעזר דמילה לאכלה
מטהרתו. אם נולד ושחטו אבל אגב
משום נבלה: יש במינו
❖
כתיבי אמר רב חסדא מחלוקת באבר דעובר
להביא בן ח' שאין שחיטתו מטהרתו
שחיטה אגב אמו. כלומר
אמו ניתר בשחיטת אמו דברי הכל אף
ורבי יוסי ור"א ברבי שמעון אומרים
ששוחטין אמו והוא מותר
חי אבל באבר דעובר מת דברי הכל
טריפה אע"פ שיש במינה שחיטה לא
אבל הוא אינו בכלל
שחיטתו מטהרתו והשתא כולהו לא
שחיטה עושה ניפול ורבה אמר כמחלוקת
הגהות מהר"ב
תטהרנה שחיטתה ומתני' קתני בן ח'
שחיטה: ותנא דידן מינא
א]
מתוקם כתנא דמתני' דאפילו ת"ק
דאימיה לא פריך. (ותנא
בזה כך מחלוקת בזה: בן שמנה חי [וכו']:
רנשבורג
אין במינו שחיטה: אמר רב כהנא.
דידן מינא דאימיה וכו')
דהתם משמע דאי לאו לאכלה ה"א
האי דקתני תנא דברייתא יש במינו
והתניא בן שמנה חי יוכיח שאף על פי
א] גמ'
לפי שאין במינו שחיטה
דשחיטה מטהרתו ולתנא דמתני' בן ח'
אבל בהוא עצמו אין
שחיטה אגב אמו קאמר שניתר
שיש במינו שחיטה אין שחיטתו מטהרתו
כיון דאין במינו שחיטה ידעינן ליה
במינו שחיטה: ולהאי תנא
בשחיטת אמו: מינא דאמיה לא פריך.
אמר רב כהנא יש במינו שחיטה אגב אמו
דפריך טרפה דשחיטתה
מבהמה טמאה דאין שחיטה מטהרתה
❖
לא חשיבא ליה פירכא דהואיל ואין
מטהרתה [מנ"ל]. כלומר
ותנא דידן מינא דאמיה לא פריך ולהאי
אבל כתנא דברייתא דהכא מיתוקמא
ולהאי תנא דפריך אע"ג
בבני ח' שחיטה אין במינו שחיטה
שפיר ת"ק דהתם דכיון דיש במינו
תנא דפריך טרפה דשחיטתה מטהרתה מנא
דיש במינו שחיטה
קרינא ביה: ולהאי תנא. דברייתא
אגב אמו אין שחיטתו
שחיטה אגב אמו מיקרי שפיר יש
מוסף רש"י
ליה נפקא ליה מדרב יהודה אמר רב דאמר
דפריך מינא דאמיה וסבר יש במינו
מטהרתו טרפה דשחיטתה
במינו שחיטה ולא מצי למילף מבהמה
מקצת בהמה מטמאה.
מטהרתה מנא ליה
רב יהודה א"ר ואמרי לה במתניתא תנא אמר
שחיטה קרינא ביה: טרפה דשחיטה
טמאה ולהכי צריך התם לאכלה למימר
דאמרינן כדאמרי' במתני'
קרא וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה
מטהרתה מנא ליה. תיפוק ליה מבהמה
תאמר בטרפה שיש במינה
2
דאין שחיטה מטהרתו ומיהו סוגיא
שחיטה (שהיא) [ולפיכך]
טמאה דאין שחיטה מטהרתה: ושחט
מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו
דהתם לא אתיא כתנא קמא דברייתא
שחיטתה מטהרתה ועכשיו
בה בן ט' חי. ויצא אחר שחיטתו ואמו
זו זו טרפה ששחטה בעי רב הושעיא
דהכא דרבא מפרש התם טעמא דרבי
דאמרי' בבן שמנה אע"ג
קיימת. בן ח' לא קא מיבעי ליה דהא
ומקצת בהמה אינה
דיש במינה שחיטה אין
הושיט את ידו למעי בהמה ושחט בן ט' חי
יוסי ורבי אליעזר דסברי ט) בטרפה
ב
מטמאה.
שחיטתה מטהרתה טרפה
אפילו יצא לאויר העולם ושחטו תנן
אע"ג דמתה היא דשחיטה מטהרתה
מהו תבעי לר"מ ותבעי לרבנן תבעי לר"מ
דשחיטתה מטהרתה מנא
במתניתין אין שחיטתו
(לקמן קכח:)
ליה: או דלמא אפי' לרבנן
הכא נמי לא שנא ורבנן לא דמי
עד כאן לא קאמר רבי מאיר בן פקועה טעון
מטהרתו: אבל במעי אמו לא שריא
ארבעה סימנין. כלומר
לטרפה אפילו מן הבטן דיש במינו
שחיטה ה"מ היכא דיצא לאויר העולם אבל
אפי' לרבנן דאמרי לא
שחיטה. דיליה וכ"ש לרבנן דאמרי לא
שחיטה הכא אין במינו שחיטה ושמא
בעי שחיטה (אבל) ואי
במעי אמו לא שריא ליה שחיטה או דילמא
שייכא ביה שחיטה כלל אפילו יצא חי
שחיט סימנין דאימיה ודאי
תנא דמתניתין משום קרא דלאכלה
לא בעי שחיטה אבל
אפילו לרבנן ד' סימנין אכשר ביה רחמנא
לאחר שחיטה דאין שחיטה בו אלא
חשיב בן ח' אין במינו שחיטה אי נמי
אי שחיט סימנין [דידיה]
ביצא לאויר בחיי אמו: או דילמא אפי'
אמר רב חנניא ת"ש הרי שנולדה טרפה
קרא דלאכלה דדריש ת"ק התם הוי
מותר בשחיטתו: א"ל רבא
לרבנן. שריא ליה שחיטתו דקסברי
שנוצרה טרפה מן הבטן.
אסמכתא בעלמא דהא לאביי דמוקי
מן הבטן ואי איתא משכחת לה דהיתה לה
כלומר ודאי כן הוא אי
רבנן ד' סימנין אכשר ביה רחמנא
התם פלוגתייהו דפליגי מר סבר חי
שעת הכושר דאי בעי עייל ידיה ושחטה
נולד טרפה מן הבטן מצינו
באיזה שני הסימנים שישחטו או של
הוא ומר סבר מת הוא צריך לומר
לה שעת הכושר קודם
אמר ליה רבא תני שנוצרה טרפה מן הבטן
לכן בענין הזה דאי בעי
אמו או שלו וכ"ש לרבי מאיר דאמר
דאסמכתא היא דכיון דחשיב ליה
ומשכחת לה בבעלת ה' רגלים: מתני'
שוחטו בבטן אמו אלא תני
שחיטה שייכא ביה: ת"ש. דתנן
כמת בלאו קרא אין שחיטתו מטהרתו:
שנוצרה טרפה מן הבטן
השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמנה חי
ג
במתני' הרי שנולדה טרפה מן הבטן
חלבו
בבעל חמש רגלים דהתם
או מת או בן תשעה מת קורעו ומוציא את דמו $מצא בן תשעה חי טעון שחיטה
אפי' שוחטו במעי אמו אין
מנין וקס"ד דאפילו בנטרפה שעה
לו שעת הכושר שמשעה
וחייב באותו ואת בנו דברי ר"מ וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו
אחת קודם לידתה קאמר דלא היתה
ד
שנוצר היה בעל מום בבעל
לה שעת הכושר לישחט ולא חל עליה
ר"ש
חמש רגלים ויתר כנטול
דמי ואם נטלה ירך וחלל
תורת שחיטה: ואם איתא. דשחיטה במעי אמו שחיטה היא הרי היתה לטרפה זו שעת הכושר לשחיטה קודם שנטרפה: בבעלת ה' רגלים.
שלה (טרפה) [נבלה]:
דהאי טרפות ודאי הוה בה משנוצרה וכגון שיתור זה ברגלים האחרונים דאמר בבכורות דבעלת ה' רגלים הרי זה מום ואמרי' התםז) לא
שנו אלא שחסר או יתר ביד אבל ברגל אפילו טרפה נמי הוי דכל יתר כנטול דמי: מתני' קורעו. שאין צריך שחיטה ומודי ר"מ בהו דאיתרבו
מכל בבהמה תאכלו דלאו חדשים איכא ולאו אוירא איכא הילכך לאו בהמה הוא: ומוציא את דמו. דחלבו הוא דמותר כדקתני לקמן
מה חלב ושתי הכליות האמורין באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל אבל דמו לא גרע מדם האברים דקי"ל בכריתות
טעון שחיטה. דחדשים גרמי לשוייה בהמה באנפי נפשיה ולא איתרבאי
דם האברים עובר בלא תעשה:
מכל בבהמה תאכלו
תאכלו: וחייב באותו ואת
בנו. שלא ישחטנו
ולרבנן חדשים ולידה גרמי דרבנן מרבו
ליה
להיתרא מכל בבהמה
ביום ששחטו אמו:
ר"ש