בהמה המקשה פרק רביעי חולין
עה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
בינייהו דג מקרטע. לאו בין רבי עקיבא וב"ה קא בעי
בשחיטה יבישתא. עסקינן שלא יצא ממנה דם שאף אמו לא הוכשרה
נז א ב ג
א)
ב)
ולהאי תנא שחיטה בלא דם לא מכשרה ודלא כרבי שמעון: מאן תנא.
דמחלוקתן מפורש בהדיא דלב"ה דוקא משימותו אלא בין
נח ד $
ג)
דמטמי ליה אע"פ שהוא חי: מטמא טומאת אוכלין. בן פקועה
בית שמאי לרבי עקיבא קאמר דתרוייהו מחיים מטמו ומפרש דאיכא
ד)
ואפילו חי אם נגע בטומאה: וצריך הכשר. דתרי גופי נינהו. אלמא
בינייהו דג מקרטע פירוש
שקופץ ומדלג בחוזק דלבית שמאי טמא
ה) ו)
ז)
לר' יוסי הגלילי מטמא מחיים וכרבנן
ולרבי עקיבא טהור כיון דאם זורקו
ח) ט)
דמתניתין לא אוקמה ונימא לדידהו
במים הוא יכול לחיות ומקרטע לשון
בשחיטה יבישתא ודלא כרבי שמעון מאן תנא
נט ה
י)
כח וחיות גדול כמו שהביא בערוך
כבשרא בדיקולא דמיא דקסבר רבי
עבר בנהר הוכשר הלך לבית הקברות
ס ו
כ)
מדאמר בילמדנו בפרשת בהעלותך
יוחנן אפילו רבנן דפליגי אדרבי יוסי
❖
נטמא אמר רבי יוחנן רבי יוסי הגלילי היא
וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר מיד
הגלילי בטומאה סבירא להו כרבנן
דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום
סא ז
הוא מתחיל שמח ועומד י) ומקרטע
דמתניתין בשחיטה ואפילו הכי לא
רבי יוסי הגלילי מטמא טומאת אוכלים וצריך
לפניו תדוץ דאבה מתרגמינן
מטמא מפני שהוא חי ולאו בפלוגתא
גליון הש"ס
הכשר וחכמים אומרים אינו מטמא טומאת
קדמיה מקרטע:
דרבי מאיר ורבנן דמתניתין קמיפלגי:
גמ' רבא אמר לדברי
רבי יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה.
אוכלין מפני שהוא חי וכל שהוא חי אינו
המתיר.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה. מדקאמר
א
❖
מטמא טומאת אוכלין ואזדא רבי יוחנן
והא דשרי רבי יהודה לעיל
רבי יוחנן רבי יוסי הגלילי ובית שמאי
בעין משפט אות ד'
חלבו של בן תשעה חי ה"מ לאחר
המטמאין דגים מחיים אמרו דבר
לטעמיה דאמר רבי יוחנן רבי יוסי הגלילי
מיי' פ"ז מהל' מאכלות
אסורות.
שחיטה דניתר בשחיטת אמו:
אחד שמע מינה רבנן דמטהרי בבן
שיטה מקובצת
וב"ש אמרו דבר אחד רבי יוסי הגלילי הא
❖
מה חלב ושתי כליות. ואם תאמר
פקועה לאו משום דס"ל דטעון
א] הני מילי בהמה דיש
דאמרן ב"ש דתנן דגים מאימתי מקבלין
מאי קאמר בת"כ שהביא
שחיטה כר"מ דאי טעמייהו משום
במינה טרפות אבל דגים
טומאה ב"ש אומרים משיצודו וב"ה אומרים
דאין במינם טרפות אימא
בקונטרס יכול לא יהא בעונש ואזהרה
דטעון שחיטה הוא אינהו נמי בדגים
מוסף רש"י
לא תיקו: ב] מה חלב ושתי
ב משימותו רבי עקיבא אומר משעה שאין
אבל יהא בעמוד והקרב והא ההוא
דלאו טעונין שחיטה מודו דמטמו
למ"ד טרפה חיה.
כליות. נ"ב עיין תוס'
יכולין לחיות מאי בינייהו אמר רבי יוחנן דג
קרא דהחלב אשר על הקרב דממעט
כב"ש והיכי משמע דרבי יוסי הגלילי
זבחים דף צ"ח ע"א:
ג] שאין ת"ל ומה שלמים:
מקרטע איכא בינייהו בעי רב חסדא נולדו
מיניה שליל לענין הקרבה כתיב וי"ל
ודב"ש חדא: משיצודו. דכיון דאין
ג
ד] ויצא לאויר העולם דאין
(לעיל
דהא דקאמר בת"כ ולא חלב שליל לאו איסור חלב:
❖
בדגים סימני טרפה מהו תיבעי למ"ד טרפה
טעונין שחיטה הרי הן כמתים:
מב.) טרפה אינה חיה.
משום דלימעוט מההוא קרא אלא
(שם)
מקרטע. מפרפר וכגון שיבש בו
חיה ותיבעי למ"ד טרפה אינה חיה תיבעי
ד' סימנין אכשר ביה
משום דמשתרי מן כל בבהמה ואין חשוב
כסלע ובין סנפיריו דתו לא חי
למ"ד טרפה חיה בהמה הוא דנפישא חיותה
רחמנא.
רבינו גרשום (המשך)
חלב ובתר הכי קאמר דדלמא אע"ג
כדאמרינן במסכת שבת :
אבל דגים דלא נפישא חיותייהו לא או דילמא
❖
דנפקא לן מכל בבהמה דאינו בעונש
(לעיל עד.)
לשחיטה וכיון דאינה
נולדו בדגים סימני טרפה. כגון ניקבו
אפי' למ"ד טרפה אינה חיה הני מילי בהמה
ראויה לשחיטה חשובה
א]
ואזהרה מ"מ הוי בעמוד והקרב:
מעיין לרבי עקיבא: מהו. שיטמאו:
מתה אבל לענין דגים
לדברי
דיש במינה שחיטה אבל דגים דאין במינן
המתיר אוסר. והא דתנן
אבל דגים דאין במינן. טרפות לא הוי
אינן חשובין מתין עד
רבינו גרשום
שחיטה (אימא) לא תיקו הטילה נפל רבי
קרעה טעון שחיטה
שימותו: מה חלב ושתי
טרפות לגבייהו כמיתה: הטילה נפל.
כליות האמורין באשם.
בשחיטה יבשתא ודלא
יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה ורבי שמעון
אתיא אפילו לדברי המתיר דהכא
בהמה המפלת: חלבו כחלב בהמה.
ד
כלומר דאשם אינו אלא
כר"ש. כלומר מה דאמרי'
דוקא לדברי המתיר אסור דמהני
בכרת: כחלב חיה. ואין בו אלא
בן לקיש אמר חלבו כחלב חיה רבי יוחנן
זכר וזכר אין לו שליל
עבר בנהר הוכשר ואי לא
אף כל מוצא מכלל שליל
הוכשר לא נטמא דשחטו
שחיטת טרפה לענין טומאה והוי
איסור נבלה שאין שחיטתו מטהרתו
אמר חלבו כחלב בהמה אוירא גרים רבי
דאין ראוין לגבי מזבח
את אמו ולא יצא ממנה דם
כחציו שחוט ותו לא מהניא ביה
אבל חלבו כבשרו: אוירא גרים.
שמעון בן לקיש אמר חלבו כחלב חיה
אימורין דשליל בשלמא
ולא הוכשר העובר בדם
שחיטה אבל התם לא נשחטה אמו
לשוייה בהמה וכיון דנולד מיתסר ואפי'
לדידי היינו דאיצטריך
אמו ודלא כר"ש דאי כר"ש
חדשים גרמי איכא דאמרי כל היכא דלא
קרא למעוטי דחלבו
הא ס"ל אע"ג דלא יצא
כלל וכן הא דאמרינן לעיל
לרבי יהודה דאמר לעיל חלבו
חשוב חלב ואעפ"כ אינו
ממנה דם אין צריך הכשר:
כלו לו חדשיו לא כלום הוא כי פליגי היכא
גבי בעיא דהושיט ידו למעי בהמה
מותר התם הוא דלא יצא לאויר: חלבו
ראוי לאימורין. א"ל טעם
מאן תנא עבר בנהר
דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של
ושחט בה בן ט' חי מהו או דילמא
דידי דאמינא אנא דאין
הוכשר הלך בבית הקברות
כחלב חיה חדשים נמי גרמי. דחדשים
חשוב חלב מהכא דחזינן
נטמא כו'. כאוכלין דעלמא
בן ט' חי ואכל רבי יוחנן אמר חלבו כחלב
אפילו לרבנן ד' סימנין אכשר ביה
ואוירא בעינן: דהושיט ידו כו' חדשים
ה
דמיעטיה קרא לגבוה:
דלא חשוב חי אלא
רחמנא לא דמי להא דאסרינן הכא
בהמה חדשים גרמי רבי שמעון בן לקיש
גרמי. וכיון דכלו לו חדשיו חלבו אסור
מידי דהוה אמחוסר זמן
חשוב כשאר אוכלין
לרבנן משום דהכא כחציו שחוט
דפסול לגבוה האי נמי
דעלמא: דג מאימתי
ומיהו כי שחטה לאמו שרי ליה רבי
אמר חלבו כחלב חיה חדשים ואוירא גרמי
פסול: לדברי האוסר מתיר
מקבל טומאת אוכלין. דג
כדפרישית ואפילו לרבא דאמר הכא
יהודה מכל בבהמה תאכלוו): מה חלב
איתיביה ר' יוחנן לרבי שמעון בן לקיש ב] ומה
לר"מ דמחמיר במתני'
מקרטע איכא בינייהו דג
ד' סימנין אכשר ביה רחמנא איכא
ושתי הכליות כו'. בתורת כהנים ז)
דאמר בן ט' צריך שחיטה
מפרפר לב"ה אין מקבל
חלב ושתי כליות האמורות באשם מוצא
למיבעי לעיל דדילמא שאני התם דלא
דלא אמרי' עובר ירך
טומאת אוכלין עד שימותו
שנויה בשלמים את כל החלב אשר על
מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל
אמו הוא הכא נמי לא
ולר' עקיבא משעה שאין
יצא לאויר העולם ואסור אפילו לרבי
הקרב ולא את השליל יכול לא יהא
ח)
אמרי' עובר ירך אמו
יכולין להחיות מקבלין
בשלמא לדידי היינו דאיצטריך קרא למעוטי
מאיר וה"נ בין לרבי יוחנן בין
בעונש ואזהרה אבל יהא בעמוד
הוא ואין חשוב טרפה.
טומאת אוכלים: נולדו
אלא לדידך אמאי איצטריך אמר ליה טעמא
לדברי המתיר בלא שחיטה
בדגים סימני טרפה.
לר"ל דפליגי בתלש חלב מבן ט' חי
והקרב כשהוא אומר חלב ושתי הכליות
דאמר עובר ירך אמו הוא
אחת מי"ח טרפות מהו
דידי נמי מהכא ואיכא דאמרי איתיביה רבי
מיתוקמא ההיא בעיא לעיל דאפילו
באשםט) שאין ת"ל ג]דמה שלמים שאין
הכא נמי אמרי' לענין
שיטמא טומאת אוכלין.
לרבי יוחנן דאמר חדשים גרמי היינו
שמעון בן לקיש לרבי יוחנן מה חלב ושתי
טרפה עובר ירך אמו
אבל דגים דלא נפישא
כל מינן טעון אליה הרי הן טעונין
ואסור: ד' סימנין אכשר
חיותיהו לא ומשעה
לחלב שנתלש ויצא לאויר העולם ד]ואין
חלב ושתי הכליות אשם שכל מינו
כליות האמורות באשם מוצא מכלל שליל
ביה רחמנא. כלומר אי
שנולדו בו סימני טרפה
איסור חלב חל עד שיולד כדמוכח
טעון אליה אינו דין שיטעון חלב ושתי
אף כל מוצא מכלל שליל בשלמא לדידי
שחט את אמו אי כשרה
מטמאין טומאת אוכלין:
בפ' גיד הנשה ובסוף פ'
מותר הוא בשחיטתה ואי
או דלמא אפי' למאן דאמר
הכליות ומה תלמוד לומר אלא לומר
משום הכי מיעטיה רחמנא אלא לדידך
אמו טרפה ושחיטת אמו
טרפה אינה חיה. כלומר
דם שחיטה ואפי' לר"ל
לך מה חלב ושתי הכליות האמור
אינה ראויה שחיטת (אתי)
הני מילי בהמה דנולדו
ליקרב א"ל מידי דהוה אמחוסר זמן אמר רבי
דאמר חדשים ואוירא גרמי אפשר
באשם מוצא מכלל שליל חלב זה מוצא
עצמו מתירו:
בה סימני טרפה לאו
אמי השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי
דבמעי אמו מהני
ביה שחיטה כי
חשובה חיה דאינה ראויה
מכלל חלב שליל שאינך יכול לומר חלב
לדברי האוסר מתיר לדברי המתיר אוסר $רבא
היכי דמהניא ליה
שחיטת אמו כ):
שליל יקריב הנמצא באשם שהרי אין
וליטעמיך
אמר לדברי המתיר נמי מותר ד' סימנין
אשם נקבה: אף כל. אפילו בקרבנות
ז
אכשר ביה רחמנא אמר רב חסדא השוחט את הטרפה ומצא
בה בן ט' חי
הבאין נקבה חלב האמור בהן מוצא
מכלל שליל: בשלמא לדידי. דאמינא
טעון
חדשים גרמי איכא לאוקמא להא בבן תשעה חי דכיון דבהמה הוא אצטריך למעוטי: אלא לדידך. הא לאו חלב מיקרי ופשיטא דאינו
בעמוד והקרב ולמה לי למעוטיה: טעמא דידי. דאמינא לאו חלב הוא: מהכא. ילפינן ליה דהכא אפקיה רחמנא מכלל חלב דמעטיה
מהקרבה ואי לאו דמעטיה הוי אמינא דחלב הוא: משום הכי מיעטיה. לאשמועינן דלאו חלב הוא אלא לדידך דאמרת חלב
הוא לענין אכילה אמאי מיעטיה מהקרבה: מידי דהוה אמחוסר זמן. דיצא לאויר וכלו חדשיו ודכולי עלמא בהמה הוא ופסליה
רחמנא בהקרבה כל שבעה: לדברי האוסר. בן תשעה חי בכשרה עד שישחטנו: מתיר. את זה באכילה דשחיטתו מטהרתו:
לדברי המתיר. בלא שחיטה בשל כשרה: אוסר. בשל טרפה דשחיטה דידיה לא מהניא ביה ובשחיטת הטרפה לא מישתרי
שהרי הוא כאחד מאיבריה: ארבעה סימנין. היתרא הוא דרבי ביה רחמנא מכל בבהמה תאכלו שאם רצה אוכלו בשחיטת אמו
אבל אם צריך הוא לשחיטת עצמו כגון שליל של טרפה שוחטו ומותר שהוא ניתר בב' מד' סימנין או בושט וקנה שלו או בושט
וקנה של אמו: בין בדרבי אמי ובין בדרב חסדא ובין בתני רבי חייא בכולהו גרסינן השוחט את הטרפה ובתוספתא דר' חייא נמצא כן:
טעון